פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיִּשְׁחֹט מִי שֶׁרָצָה לֶאֱכֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ" (דברים יב,כא), וְנֶאֱמַר בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם: "אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ" (שם יב,כב), הָא לָמַדְתָּ שֶׁחַיָּה כַּבְּהֵמָה לְעִנְיַן שְׁחִיטָה. וּבָעוֹף הוּא אוֹמֵר: "אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ" (ויקרא יז,יג), מְלַמֵּד שֶׁשְּׁפִיכַת דַּם הָעוֹף כִּשְׁפִיכַת דַּם הַחַיָּה.
א. שֶׁנֶּאֱמַר וְזָבַחְתָּ וכו'. וזביחה היא מילה נרדפת לשחיטה. וְנֶאֱמַר בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם. בדינו של בכור בהמה טהורה שיש בו מום, הניתן לכהנים ונאכל כבשר חולין (הלכות בכורות א,ג). הָא לָמַדְתָּ שֶׁחַיָּה כַּבְּהֵמָה וכו'. שבפסוק זה הושוו החיות צבי ואייל לבהמות בהמה טהורה.
ב. וְהִלְכוֹת שְׁחִיטָה בְּכֻלָּן אַחַת הִיא. לְפִיכָךְ הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף, מְבָרֵךְ תְּחִלָּה: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה'. וְאִם לֹא בֵּרֵךְ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – הַבָּשָׂר מֻתָּר.
וְאָסוּר לֶאֱכֹל מִן הַשְּׁחוּטָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. וְהָאוֹכֵל מִמֶּנָּה קֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" (ויקרא יט,כו), וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וּמֻתָּר לַחְתֹּךְ מִמֶּנָּה אַחַר שְׁחִיטָה קֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ, וּמוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמַנִּיחוֹ עַד שֶׁתָּמוּת, וְאַחַר כָּךְ יֹאכְלֶנּוּ.
ב. וְהִלְכוֹת שְׁחִיטָה בְּכֻלָּן אַחַת הִיא. הלכות זהות בכל מיני החיות הבהמות והעופות.
ב. כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. כל עוד מזיזה את איבריה לאחר השחיטה, שעדיין לא מתה לגמרי. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם. אך אין בכך איסור משום איבר מן החי לישראל, משום שכבר נשחטה (ראה הלכות מלכים ט,יב-יג). וְאֵינוֹ לוֹקֶה. שמפסוק זה נלמדו איסורים רבים, ולכן האיסור הוא 'לאו שבכללות' שאין לוקים עליו (ראה הלכות סנהדרין יח,ב-ג). וּמוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה. כדי להוציא את דמה שאסור באכילה (הלכות מאכלות אסורות ו,י, ו,יב).
ג. דָּגִים וַחֲגָבִים אֵינָן צְרִיכִין שְׁחִיטָה, אֶלָּא אֲסִיפָתָן הִיא הַמַּתֶּרֶת אוֹתָן. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם" (במדבר יא,כב) – אֲסִיפַת דָּגִים כִּשְׁחִיטַת בָּקָר וָצֹאן. וּבַחֲגָבִים נֶאֱמַר: "אֹסֶף הֶחָסִיל" (ישעיהו לג,ד) – בַּאֲסִיפָה לְבַדָּהּ. לְפִיכָךְ אִם מֵתוּ מֵאֵלֵיהֶן בְּתוֹךְ הַמַּיִם – מֻתָּרִין. וּמֻתָּר לְאָכְלָן חַיִּים.
ד. זְבִיחָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה סְתָם – צָרִיךְ לְפָרֵשׁ אוֹתָהּ וְלֵידַע בְּאֵיזֶה מָקוֹם מִן הַבְּהֵמָה שׁוֹחֲטִין, וְכַמָּה שִׁעוּר הַשְּׁחִיטָה, וּבְאֵי זֶה דָּבָר שׁוֹחֲטִין, וּמָתַי שׁוֹחֲטִין, וְהֵיכָן שׁוֹחֲטִין, וְכֵיצַד שׁוֹחֲטִין, וּמַה הֵן הַדְּבָרִים הַמַּפְסִידִין אֶת הַשְּׁחִיטָה, וּמִי הוּא הַשּׁוֹחֵט. וְעַל כָּל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ צִוָּנוּ בַּתּוֹרָה וְאָמַר: "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ… כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים יב,כא), שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַל פֶּה צִוָּה בָּהֶן כִּשְׁאָר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהִיא הַנִּקְרֵאת מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת חִבּוּר זֶה.
ד. כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ. ומובנו: כמו שאמרתי לך. ומשום שהפירוט לא נמצא מפורש במקרא, מובן שהתבאר על פה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת חִבּוּר זֶה. הקדמה לספר משנה תורה,א.
ה. מְקוֹם הַשְּׁחִיטָה מִן הַחַי הוּא הַצַּוָּאר, וְכָל הַצַּוָּאר כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה. כֵּיצַד? בַּוֶּשֶׁט, מִתְּחִלַּת הַמָּקוֹם שֶׁכְּשֶׁחוֹתְכִין אוֹתוֹ מִתְקַבֵּץ עַד מָקוֹם שֶׁיַּשְׂעִיר וְיַתְחִיל לִהְיוֹת פְּרָצִין פְּרָצִין כַּכָּרֵס – זֶה הוּא מְקוֹם הַשְּׁחִיטָה בַּוֶּשֶׁט.
ה. הַצַּוָּאר. ושם חותכים את קנה הנשימה ואת הוושט (לקמן ה"ט). מִתְּחִלַּת הַמָּקוֹם שֶׁכְּשֶׁחוֹתְכִין אוֹתוֹ מִתְקַבֵּץ. שחלל הוושט מתכווץ ונסגר, אך מעל למקום זה הוושט נשאר פתוח. עַד מָקוֹם שֶׁיַּשְׂעִיר וְיַתְחִיל לִהְיוֹת פְּרָצִין פְּרָצִין כַּכָּרֵס. שסמוך לכרס, הוושט אינו חלק מבפנים אלא מצופה בבליטות קשות דמויות שערות בדומה לצדה הפנימי של הכרס.

ו. שָׁחַט לְמַעְלָה מִמָּקוֹם זֶה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא תַּרְבֵּץ הַוֶּשֶׁט, אוֹ לְמַטָּה מִמָּקוֹם זֶה, וְהוּא מִתְּחִלַּת בְּנֵי מֵעַיִם – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. וְשִׁעוּר תַּרְבֵּץ הַוֶּשֶׁט שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁחִיטָה לְמַעְלָה: בִּבְהֵמָה וְחַיָּה – כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו; וּבָעוֹף – הַכֹּל לְפִי גָּדְלוֹ וְקָטְנוֹ. וּלְמַטָּה – עַד הַזֶּפֶק.

ז. וְאֵי זֶה הוּא מְקוֹם שְׁחִיטָה בַּקָּנֶה? מִשִּׁפּוּי כּוֹבַע וּלְמַטָּה עַד רֹאשׁ כְּנַף הָרֵאָה, כְּשֶׁתִּמְשֹׁךְ הַבְּהֵמָה צַוָּארָהּ לִרְעוֹת – זֶה הוּא מְקוֹם הַשְּׁחִיטָה בַּקָּנֶה. וְכָל שֶׁכְּנֶגֶד הַמָּקוֹם הַזֶּה מִבַּחוּץ נִקְרָא צַוָּאר.
ז. בַּקָּנֶה. קנה הנשימה. מִשִּׁפּוּי כּוֹבַע. בחלקו העליון של הקנה ישנה חתיכת סחוס הנראית כעין כובע (פיקת הגרוגרת). כְּנַף הָרֵאָה. אונות הריאה העליונות, הנראות כעין כנפיים ופרוסות מצידי הריאה. כְּשֶׁתִּמְשֹׁךְ הַבְּהֵמָה צַוָּארָהּ לִרְעוֹת. שאז נמתח הקנה ויוצא עוד קצת מתוך בית החזה.
ח. אָנְסָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ וּמָשְׁכָה צַוָּארָהּ הַרְבֵּה, אוֹ שֶׁאָנַס הַשּׁוֹחֵט אֶת הַסִּימָנִין וּמְשָׁכָן לְמַעְלָה, וְשָׁחַט בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה בַּצַּוָּאר, וְנִמְצֵאת הַשְּׁחִיטָה בַּקָּנֶה אוֹ בַּוֶּשֶׁט שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה.
ח. אָנְסָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ וכו'. הכריחה את עצמה ומתחה את צווארה. שֶׁאָנַס הַשּׁוֹחֵט אֶת הַסִּימָנִין. מתח את הקנה והוושט ממקומם. וְשָׁחַט בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה בַּצַּוָּאר וכו'. השחיטה הייתה בצוואר במקום שבדרך כלל ראוי לשחוט בו, אך עקב המשיכה הסימנים נחתכו שלא במקום הראוי לשחיטה. סְפֵק נְבֵלָה. כדין כל בהמה שיש ספק בכשרות שחיטתה (לקמן ג,יח).
ט. וְצָרִיךְ הַשּׁוֹחֵט שֶׁיִּשְׁחֹט בְּאֶמְצַע הַצַּוָּאר. וְאִם שָׁחַט מִן הַצְּדָדִין – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הַשְּׁחִיטָה? שְׁנֵי הַסִּימָנִין שֶׁהֵן הַקָּנֶה וְהַוֶּשֶׁט – הַשְּׁחִיטָה הַמְעֻלָּה שֶׁיֵּחָתְכוּ שְׁנֵיהֶן, בֵּין בַּבְּהֵמָה בֵּין בָּעוֹף, וְלָזֶה יִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹחֵט. וְאִם שָׁחַט רֹב אֶחָד מֵהֶן בָּעוֹף וְרֹב הַשְּׁנַיִם בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
ט. בְּאֶמְצַע הַצַּוָּאר. בקדמת הצוואר.

י. שָׁחַט הָאֶחָד כֻּלּוֹ וַחֲצִי הַשֵּׁנִי בַּבְּהֵמָה – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. רֻבּוֹ שֶׁל זֶה וְרֻבּוֹ שֶׁל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁחַט מִכָּל אֶחָד מֵהֶן אֶלָּא יָתֵר עַל חֶצְיוֹ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה; כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט יָתֵר עַל חֶצְיוֹ בְּמַשֶּׁהוּא – רֻבּוֹ הוּא.

י. וַחֲצִי הַשֵּׁנִי. בדיוק חצי, ולא רוב הסימן.
יא. שָׁחַט חֶצְיוֹ שֶׁל זֶה וְחֶצְיוֹ שֶׁל זֶה, אֲפִלּוּ בָּעוֹף – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. קָנֶה שֶׁהָיָה חֶצְיוֹ פָּסוּק, וְשָׁחַט עַל מְקוֹם הַחִתּוּךְ מְעַט וְהִשְׁלִימוֹ לְרֹב, בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט בַּמָּקוֹם הַשָּׁלֵם וּפָגַע בַּחֲתָךְ, בֵּין שֶׁהִכְנִיס אֶת הַסַּכִּין בַּחֲתָךְ וְהִשְׁלִימוֹ לְרֹב – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
יא. קָנֶה שֶׁהָיָה חֶצְיוֹ פָּסוּק. שהיה חתוך קודם לכן, ואין חתך כזה פוסל את הבהמה (ראה לקמן ג,יט). בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִשְׁחֹט בַּמָּקוֹם הַשָּׁלֵם… שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. שהרי בסופו של דבר הושלם חיתוך רוב הקנה בפעולת שחיטה.
יב. כָּל הַשּׁוֹחֵט – צָרִיךְ לִבְדֹּק הַסִּימָנִין לְאַחַר הַשְּׁחִיטָה. וְאִם לֹא בָּדַק, וְנֶחְתַּךְ הָרֹאשׁ קֹדֶם שֶׁיִּבְדֹּק – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשּׁוֹחֵט זָרִיז וּמָהִיר.
יב. לִבְדֹּק הַסִּימָנִין. אם נחתך רובם.

יג. שֶׁכָּל בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ אֲסוּרָה, עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּשְׁחֲטָה שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה.

יג. שֶׁכָּל בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ אֲסוּרָה וכו'. ולפיכך חובה לוודא שהשחיטה נעשתה כראוי.
יד. וּבְאֵי זֶה דָּבָר שׁוֹחֲטִין? בַּכֹּל: בֵּין בְּסַכִּין שֶׁל מַתֶּכֶת, בֵּין בְּצוֹר, בֵּין בִּזְכוּכִית, בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קְנֵה הָאֲגַם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים הַחוֹתְכִין; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה פִּיהָ חַד, וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ פְּגָם. אֲבָל אִם הָיָה כְּמוֹ תֶּלֶם בְּחֻדּוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁשּׁוֹחֲטִין בּוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַתֶּלֶם קָטָן בְּיוֹתֵר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
יד. בְּצוֹר. אבן חדה. בִּקְרוּמִית שֶׁל קְנֵה הָאֲגַם. הקליפה הקשה של הקנה, שהשחיזוה, ויכולה לשמש כסכין. כְּמוֹ תֶּלֶם. חריץ.
טו. הָיָה הַתֶּלֶם מֵרוּחַ אַחַת – לֹא יִשְׁחֹט בָּהּ; וְאִם שָׁחַט דֶּרֶךְ הָרוּחַ שֶׁאֵין הַפְּגִימָה נִכֶּרֶת בָּהּ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
טו. מֵרוּחַ אַחַת. שמרגישים בו רק בכיוון אחד של מהלך הסכין, כמבואר בהלכה הבאה.
טז. כֵּיצַד? סַכִּין שֶׁתִּבָּדֵק בְּהוֹלָכָה וְלֹא תַּרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגָם, וּכְשֶׁתַּחֲזִיר אוֹתָהּ בַּהֲבָאָה תַּרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּגָם: אִם שָׁחַט בָּהּ דֶּרֶךְ הוֹלָכָה וְלֹא הֵבִיא – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה; וְאִם הֵבִיא – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
טז. סַכִּין שֶׁתִּבָּדֵק בְּהוֹלָכָה. כאשר מוליך השוחט את הסכין על ציפורנו ממנו והלאה (ראה לקמן הכ"ג). בַּהֲבָאָה. כאשר הוא מביאה אליו.
יז. סַכִּין שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת כַּנָּחָשׁ וְאֵין בָּהּ פְּגָם – שׁוֹחֲטִין בָּהּ לְכַתְּחִלָּה. וְסַכִּין שֶׁפִּיהָ חָלָק וְאֵינָהּ חַדָּה, הוֹאִיל וְאֵין בָּהּ פְּגָם – שׁוֹחֲטִין בָּהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹלִיךְ וְהֵבִיא בָּהּ כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁשְּׁחָטָהּ – שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה.
יז. עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת כַּנָּחָשׁ. שלהבה אינו ישר, אלא עולה ויורד.
יח. וְסַכִּין חַדָּה שֶׁהֻשְׁחֲזָה וַהֲרֵי אֵינָהּ חֲלָקָה, אֶלָּא מַגָּעָהּ כְּמַגַּע רֹאשׁ הַשִּׁבֹּלֶת שֶׁהוּא מִסְתַּבֵּךְ בָּאֶצְבַּע, הוֹאִיל וְאֵין בָּהּ פְּגָם כְּלָל – שׁוֹחֲטִין בָּהּ.
יח. כְּמַגַּע רֹאשׁ הַשִּׁבֹּלֶת שֶׁהוּא מִסְתַּבֵּךְ בָּאֶצְבַּע. הלהב מחוספס כמו השערות שבקצה שיבולי הדגן, ובבדיקה האצבע מתחככת בו ולא מחליקה עליו.
יט. הַתּוֹלֵשׁ קָנֶה אוֹ שֵׁן, אוֹ שֶׁקָּצַץ צוֹר אוֹ צִפֹּרֶן, וַהֲרֵי הֵן חַדִּין וְאֵין בָּהֶן פְּגָם – שׁוֹחֲטִין בָּהֶן. וְאִם נְעָצָן בַּקַּרְקַע – לֹא יִשְׁחֹט בָּהֶן כְּשֶׁהֵן נְעוּצִין; וְאִם שָׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
כ. שָׁחַט בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָן קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר אוֹתָן – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן פְּגָם.
כ. הַתּוֹלֵשׁ קָנֶה אוֹ שֵׁן. ממקום גדילתם. אוֹ שֶׁקָּצַץ צוֹר. חתך אותו מן הסלע. שָׁחַט בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָן… שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. שאין שוחטים אלא בדבר תלוש.
כא. לָקַח לְחִי בְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁנַּיִם חַדִּין וְשָׁחַט בָּהֶן – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַגָּל. אֲבָל בְּשֵׁן אַחַת הַקְּבוּעָה בַּלֶּחִי – שׁוֹחֵט בָּהּ לְכַתְּחִלָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְבוּעָה בּוֹ.
כא. לְחִי בְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁנַּיִם. לסת עם השיניים הקבועות בה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַגָּל. שהוא משונן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְבוּעָה בּוֹ. ואין זה נחשב כשחיטה בדבר מחובר.
כב. לִבֵּן הַסַּכִּין בָּאוּר וְשָׁחַט בָּהּ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
סַכִּין שֶׁצִּדָּהּ אֶחָד מַגָּל וְצִדָּהּ הַשֵּׁנִי יָפֶה – לֹא יִשְׁחֹט בַּצַּד הַיָּפֶה לְכַתְּחִלָּה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁחֹט בַּצַּד הָאַחֵר. וְאִם שָׁחַט, הוֹאִיל וּבְצִדָּהּ הַיָּפֶה שָׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
כב. לִבֵּן הַסַּכִּין בָּאוּר וְשָׁחַט בָּהּ. בעודה לוהטת. שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. ואין לחשוש שהסימנים נכוו ונשרפו לפני שחתך אותם.
שֶׁצִּדָּהּ אֶחָד מַגָּל. גב הסכין פגום ומשונן כמגל. וְצִדָּהּ הַשֵּׁנִי יָפֶה. חלק.

כג. הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיִּבְדֹּק הַסַּכִּין בְּחֻדָּהּ, וּמִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה. וְכֵיצַד בּוֹדְקָהּ? מוֹלִיכָהּ וּמְבִיאָהּ עַל בְּשַׂר אֶצְבָּעוֹ וּמוֹלִיכָהּ וּמְבִיאָהּ עַל צִפָּרְנוֹ, מִשְּׁלֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ שֶׁהֵן פִּיהָ וּשְׁנֵי צְדָדִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ פְּגָם כְּלָל, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט בָּהּ.

כג. וּמִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה. משני צדי הלהב. פִּיהָ. חוד הסכין.

כד. וְצָרִיךְ לִבְדֹּק כֵּן אַחַר הַשְּׁחִיטָה, שֶׁאִם מָצָא בָּהּ פְּגָם אַחַר הַשְּׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה, שֶׁמָּא בָּעוֹר נִפְגְּמָה, וּכְשֶׁשָּׁחַט הַסִּימָנִין בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחַט. לְפִיכָךְ הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמוֹת רַבּוֹת אוֹ עוֹפוֹת רַבִּים – צָרִיךְ לִבְדֹּק בֵּין כָּל אַחַת וְאַחַת; שֶׁאִם לֹא בָּדַק, וּבָדַק בָּאַחֲרוֹנָה וְנִמְצֵאת הַסַּכִּין פְּגוּמָה – הַכֹּל סְפֵק נְבֵלוֹת, וַאֲפִלּוּ הָרִאשׁוֹנָה.

כד. שֶׁמָּא בָּעוֹר נִפְגְּמָה. שיש לחשוש שהסכין נפגמה בעור הצוואר, לפני חיתוך הסימנים. צָרִיךְ לִבְדֹּק בֵּין כָּל אַחַת וְאַחַת. וכך יוודא שכל אחת מהן נשחטה כראוי.

כה. בָּדַק הַסַּכִּין וְשָׁחַט בָּהּ, וְלֹא בְּדָקָהּ אַחַר שְׁחִיטָה, וְשָׁבַר בָּהּ עֶצֶם אוֹ עֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאַחַר כָּךְ בָּדַק וּמְצָאָהּ פְּגוּמָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁחֶזְקַת הַסַּכִּין שֶׁנִּפְגַּם בְּדָבָר קָשֶׁה שֶׁשִּׁבֵּר בָּהּ. וְכֵן אִם פָּשַׁע בָּהּ וְלֹא בְּדָקָהּ, אוֹ שֶׁאָבְדָה הַסַּכִּין עַד שֶׁלֹּא יִבְדֹּק – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.

כה. שֶׁחֶזְקַת הַסַּכִּין שֶׁנִּפְגַּם בְּדָבָר קָשֶׁה שֶׁשִּׁבֵּר בָּהּ. יש להניח שהפגימה נוצרה משבירת העצמות, ולא שנפגמה בעור לפני השחיטה.

כו. כָּל טַבָּח שֶׁלֹּא בָּדַק הַסַּכִּין שֶׁלּוֹ שֶׁשּׁוֹחֵט בָּהּ לִפְנֵי חָכָם, וְשָׁחַט בָּהּ לְעַצְמוֹ – בּוֹדְקִין אוֹתָהּ: אִם נִמְצֵאת יָפָה וּבְדוּקָה – מְנַדִּין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ פַּעַם אַחֶרֶת, וְתִהְיֶה פְּגוּמָה וְיִשְׁחֹט בָּהּ; וְאִם נִמְצֵאת פְּגוּמָה – מַעֲבִירִין אוֹתוֹ וּמְנַדִּין אוֹתוֹ, וּמַכְרִיזִין עַל כָּל בָּשָׂר שֶׁשּׁוֹחֵט שֶׁהוּא טְרֵפָה.

כו. כָּל טַבָּח שֶׁלֹּא בָּדַק הַסַּכִּין שֶׁלּוֹ שֶׁשּׁוֹחֵט בָּהּ לִפְנֵי חָכָם. שוחט שלא הראה את הסכין לחכם, שיוודא שהיא אכן חלקה כראוי. מְנַדִּין אוֹתוֹ וכו'. מטילים עליו חרם על שהתנהג שלא כהלכה, בדבר שעלול לבוא לידי תקלה. לפרטי הנידוי ראה הלכות תלמוד תורה ז,ב-ד (ושם ו,יד רשימת כל המנודים). מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. מפטרים אותו מתפקידו. טְרֵפָה. בהקשר זה: אסור באכילה.

כז. כַּמָּה הוּא אֹרֶךְ הַסַּכִּין שֶׁשּׁוֹחֵט בָּהּ? כָּל שֶׁהוּא. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר דַּק שֶׁנּוֹקֵב וְאֵינוֹ שׁוֹחֵט, כְּמוֹ רֹאשׁ הָאִזְמֵל הַקָּטָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.

כז. אֹרֶךְ הַסַּכִּין. אורך הלהב. הָאִזְמֵל. סכין בעלת להב קטן.
כח. וּמָתַי שׁוֹחֲטִין? בְּכָל זְמַן, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה אֲבוּקָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה מַה יַּעֲשֶׂה. וְאִם שָׁחַט בָּאֲפֵלָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
כט. הַשּׁוֹחֵט בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹ בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג, אַף עַל פִּי שֶׁאִלּוּ הָיָה מֵזִיד הָיָה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ אוֹ מִתְחַיֵּב מַלְקוּת עַל יוֹם הַכִּפּוּרִים – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
כט. מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. בשבת בסקילה וביום הכיפורים בכרת.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות שחיטה 🔪
פרק ראשון בנושא זה🎉

השחיטה

מצוות עשה לשחוט בהמה חיה ועוף לפני אכילתם ומברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה" (ואם לא בירך, בין בשוגג בין במזיד–הבשר מותר).
דגים וחגבים אוכלים ללא שחיטה.

מקום השחיטה הוא אמצע הצוואר, וכל הצוואר כשר לשחיטה (כמפורט בפרק)
יש לשחוט את רוב הקנה והושט והשוחט צריך לבדוק הסימנים לאחר השחיטה.
שוחטים בכל דבר שהוא חלק ואינו פגום אפילו בזכוכית או צור אך לא במגל או באזמל.
השוחט בודק הסכין לפני ואחרי השחיטה אם היא חלקה לגמרי. שוחט שלא עושה כן -ינודה.
ניתן לשחוט בכל שעות היממה ובלבד שיהיה אור כדי שיראה מה הוא עושה (מנר וכד).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר לאכול סושי מדג חי?

2.הוליך והביא את הסכין על ג' צדדי הציפורן האם בדק כראוי?

3.שחט בהמה בשבת בשוגג – האם הבשר כשר?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן