פרק א', הלכות שכירות, ספר משפטים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים נֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה, וּשְׁלֹשָׁה דִּינִין יֵשׁ לָהֶן. וְאֵלּוּ הֵן הָאַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין: שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר.
א. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים נֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה וּשְׁלֹשָׁה דִּינִין יֵשׁ לָהֶן. בתורה נזכרים ארבעה סוגי אנשים שנמצא בידם חפץ של אחרים ומחובתם לשמור עליו, אך מבחינת הדין שלהם לגבי האחריות על החפץ שבידם הם מתחלקים לשלושה. שׁוֹמֵר חִנָּם. שאינו מקבל שכר עבור שמירת הפיקדון ואינו רשאי להשתמש בו. וְהַשּׁוֹאֵל. שקיבל את הפיקדון על מנת להשתמש בו, ואינו משלם למשאיל על כך. נוֹשֵׂא שָׂכָר. שומר שכר, שמקבל שכר עבור שמירת הפיקדון ואינו רשאי להשתמש בו. וְהַשּׂוֹכֵר. שמשלם שכירות לבעלים על השימוש בפיקדון.
ב. וְאֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה דִּינִין שֶׁלָּהֶן:
שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁנִּגְנַב הַפִּקָּדוֹן מִמֶּנּוּ אוֹ אָבַד, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נֶאֱנַס הַפִּקָּדוֹן אֹנֶס גָּדוֹל, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בְּהֵמָה וּמֵתָה אוֹ נִשְׁבֵּית – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שֶׁשָּׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין, וְנִפְטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ וכו' וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות כב,ו-ז).
הַשּׁוֹאֵל – מְשַׁלֵּם הַכֹּל, בֵּין שֶׁאָבַד דָּבָר הַשָּׁאוּל אוֹ נִגְנַב, בֵּין שֶׁאֵרְעוֹ אֹנֶס גָּדוֹל מִזֶּה, כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה הַבְּהֵמָה הַשְּׁאוּלָה אוֹ נִשְׁבְּרָה אוֹ נִשְׁבֵּית, שֶׁכָּךְ כָּתוּב בַּשּׁוֹאֵל: "וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" (שמות כב,יג).
נוֹשֵׂא שָׂכָר אוֹ הַשּׂוֹכֵר – שְׁנֵיהֶן דִּין אֶחָד יֵשׁ לָהֶן: אִם נִגְנַב אוֹ אָבַד הַדָּבָר הַשָּׂכוּר אוֹ שֶׁנָּטַל שָׂכָר עַל שְׁמִירָתוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין; וְאִם אֵרְעוֹ אֹנֶס גָּדוֹל מִזֶּה, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בְּהֵמָה וּמֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה אוֹ נִשְׁבֵּית אוֹ נִטְרְפָה – הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׁבָּעִין שֶׁנֶּאֶנְסָה, וּפְטוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה, שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" (שמות כב,ט-י), וְנֶאֱמַר: "אִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו, אִם טָרֹף יִטָּרֵף" וכו' (שם כב,יא-יב, ושם: וְאִם גָּנֹב).
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: שׁוֹמֵר חִנָּם – נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל; וְהַשּׁוֹאֵל – מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, חוּץ מִן הַמֵּתָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר; נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר – מְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה, וְנִשְׁבָּעִין עַל הָאֳנָסִין הַגְּדוֹלִים, כְּגוֹן שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה וּמֵתָה וּטְרֵפָה, אוֹ שֶׁאָבַד הַדָּבָר בִּסְפִינָה שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם אוֹ נִלְקַח בְּלִסְטֵיס מְזֻיָּן, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִשְּׁאָר אֳנָסִין גְּדוֹלִים.
ב. נִשְׁבֵּית. נשבתה בידי אחרים. הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שֶׁשָּׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין. לפי דרך השמירה הנהוגה בפיקדון, שהרי אם פשע ולא שמר כראוי חייב לשלם. וכולל בשבועתו את מה שאירע לפיקדון ושאינו ברשותו, ושלא שלח בו יד קודם לכן (ראה הלכות שאלה ופיקדון ד,א-ג, ו,א). שֶׁנֶּאֱמַר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ. וקודם לכן נאמר: "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש", ולמדו חכמים שפרשה זו מדברת על שומר חינם הפטור מגנבה ואבדה (בבלי בבא מציעא צד,ב). וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים. ופירשו חכמים ש'אלהים' האמור כאן הוא כינוי לדיינים ושקריבה זו היא השבועה שמשביעים את השומר על טענתו (שם מא,ב).
שֶׁמֵּתָה. בידי שמים. נִשְׁבְּרָה. כגון שנפגעה על ידי חיה או שניזוקה באופן אחר (ראה מכילתא דרבי ישמעאל ומכילתא דרשב"י לשמות כב,ט ופרשני המקרא שם). שֶׁכָּךְ כָּתוּב בַּשּׁוֹאֵל וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת. ומפורש בתחילת הפסוק: "וכי ישאל איש מעם רעהו". בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. ואם בעליו עמו פטור, כדלקמן ה"ג.
אוֹ שֶׁנָּטַל שָׂכָר עַל שְׁמִירָתוֹ. הפיקדון ששומר עליו תמורת שכר. שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר. וקודם לכן נאמר: "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור", ולמדו חכמים שפרשה זו מדברת על שומר שכר (בבלי בבא מציעא צד,ב), והשוו חכמים את השוכר לשומר שכר משום שבשני המקרים יש תועלת הן למקבל החפץ והן לבעל החפץ, ולכן הנזקים מתחלקים ביניהם ובין בעל החפץ. שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. ומכאן שבאונס נשבע ונפטר. וְנֶאֱמַר אִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו אִם טָרֹף יִטָּרֵף. ומכאן שחייב בגנבה ופטור באונס של טרפה וכדומה. ולמדו חכמים בקל וחומר שגם באבדה חייב, שכן אם חייב על גנבה שיש בה ממד של אונס, כל שכן שחייב באבדה שיש בה ממד של פשיעה (שם).
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות שאלה ופיקדון א,א. בְּלִסְטֵיס מְזֻיָּן. שודד חמוש.
ג. הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּחִנָּם בֵּין בְּשָׂכָר, אוֹ הִשְׁאִילוֹ אוֹ הִשְׂכִּיר לוֹ, אִם שָׁאַל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַבְּעָלִים עִם הַדָּבָר שֶׁלָּהֶן אוֹ שְׂכָרָן – הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר מִכְּלוּם. אֲפִלּוּ פָּשַׁע בַּדָּבָר שֶׁשָּׁמַר וְאָבַד מֵחֲמַת הַפְּשִׁיעָה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ" (שמות כב,יד).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁשָּׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן בְּעֵת שֶׁנָּטַל הַחֵפֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּעָלִים שָׁם עִמּוֹ בְּעֵת הַגְּנֵבָה וְהָאֲבֵדָה אוֹ בְּעֵת שֶׁנֶּאֱנַס. אֲבָל אִם נָטַל הַחֵפֶץ וְנַעֲשָׂה עָלָיו שׁוֹמֵר תְּחִלָּה, וְאַחַר שֶׁבָּא לִרְשׁוּתוֹ שָׂכַר הַבְּעָלִים אוֹ שְׁאָלָן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים עוֹמְדִין שָׁם בְּעֵת שֶׁנֶּאֱנַס הַדָּבָר הַשָּׁמוּר – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" (שמות כב,יג).
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: הָיָה עִמּוֹ בְּעֵת הַשְּׁאִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּעֵת הַגְּנֵבָה וְהַמִּיתָה – פָּטוּר; לֹא הָיָה עִמּוֹ בְּעֵת הַשְּׁאִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּעֵת הַמִּיתָה אוֹ הַשְּׁבִיָּה – חַיָּב. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין, שֶׁכֻּלָּן בַּבְּעָלִים – פְּטוּרִין. אֲפִלּוּ פְּשִׁיעָה בַּבְּעָלִים – פָּטוּר.
ג. אִם שָׁאַל הַשּׁוֹמֵר אֶת הַבְּעָלִים עִם הַדָּבָר שֶׁלָּהֶן אוֹ שְׂכָרָן. שבזמן שלקח את החפץ ביקש מהם לעשות עבורו מלאכה כל שהיא או שכרם לעשות זאת (לפרטי דין זה ראה הלכות שאלה ופיקדון פרק ב). אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם וכו'. אם בעל החפץ שאול לשומר או לשואל, אין הוא צריך לשלם על אבדן החפץ. [ממה שהרמב"ם הביא כאן את סוף הפסוק "אם שכיר הוא בא בשכרו", ייתכן שכוונתו בפירוש הפסוק שאם בעל החפץ שכור לשומר או לשואל ('אם שכיר הוא'), אינו משלם לו על אבדן החפץ אלא משלם לו את שכרו בלבד ('בא בשכרו').]
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּעָלִים שָׁם עִמּוֹ. היות והם שאולים או שכורים לו פטור, אפילו אם הם במקום אחר.
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ. מסורת חכמים בביאור המקראות. שֶׁכֻּלָּן בַּבְּעָלִים פְּטוּרִין. שאם היו הבעלים שאולים או שכורים לשומרים בזמן ההפקדה, אזי הם פטורים.
ד. כָּל שׁוֹמֵר שֶׁפָּשַׁע בִּתְחִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱנַס בְּסוֹפוֹ – חַיָּב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל; אֲפִלּוּ שָׁאַל סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁכָּל קוֹרֵא בּוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה – לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ לְאַחֵר. וְכֵן אֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר; אֲפִלּוּ הִשְׂכִּירוֹ סֵפֶר תּוֹרָה – לֹא יִשְׂכְּרֶנּוּ לְאַחֵר, שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר'.
עָבַר הַשּׁוֹמֵר וּמָסַר לְשׁוֹמֵר שֵׁנִי: אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁשְּׁמָרָהּ הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין, וְנֶאֱנַס – פָּטוּר הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עֵדִים שֶׁנֶּאֱנַס; וְאִם אֵין שָׁם עֵדִים – חַיָּב הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים, מִפְּנֵי שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר אַחֵר, וְיַעֲשֶׂה הוּא דִּין עִם הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי. אֲפִלּוּ הָיָה הָרִאשׁוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם וּמָסַר לְשׁוֹמֵר שָׂכָר – חַיָּב, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְבַעַל הַחֵפֶץ לוֹמַר לוֹ: 'אַתָּה נֶאֱמָן אֶצְלִי לְהִשָּׁבַע, וְזֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן'.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה דֶּרֶךְ הַבְּעָלִים לְהַפְקִיד תָּמִיד דָּבָר זֶה אֵצֶל הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי – הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לַבְּעָלִים: 'זֶה הַדָּבָר שֶׁהִפְקַדְתֶּם אֶצְלִי אוֹ הִשְׁאַלְתֶּם, אֶמֶשׁ הֱיִיתֶם מַפְקִידִים אוֹתוֹ אֵצֶל זֶה שֶׁהִפְקַדְתִּי אֲנִי אֶצְלוֹ'; וְהוּא שֶׁלֹּא יְמַעֵט שְׁמִירָתוֹ.
כֵּיצַד יְמַעֵט שְׁמִירָתוֹ? כְּגוֹן שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ מֻפְקָד בְּשָׂכָר וְהִפְקִידוֹ אֵצֶל אוֹתוֹ הַשֵּׁנִי בְּחִנָּם, אוֹ שֶׁהָיָה שָׁאוּל אֶצְלוֹ וְהִפְקִידוֹ אֵצֶל אוֹתוֹ הַשֵּׁנִי בְּשָׂכָר, הוֹאִיל וּמִעֵט שְׁמִירָתוֹ – פּוֹשֵׁעַ הוּא, וּמְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאַל אוֹ שָׂכַר בַּבְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי הוֹצִיא הַדָּבָר הַשָּׁמוּר מִיָּדוֹ לְיַד שׁוֹמֵר אַחֵר.
ד. כָּל שׁוֹמֵר שֶׁפָּשַׁע בִּתְחִלָּתוֹ. שלא שמר את הפיקדון כראוי. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ג,ט. לֹא יִשְׂכְּרֶנּוּ לְאַחֵר. לא ישכירנו לאדם אחר (ויש גורסים 'ישכירנו'; אך מצוי בדברי הרמב"ם חילוף בין הפועל 'שכר' לפועל 'השכיר' – ר"י שילת).
עָבַר הַשּׁוֹמֵר. עשה שלא כדין. וְיַעֲשֶׂה הוּא דִּין עִם הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי. העובדה שהמפקיד קיבל את שלו אינה פוטרת את השני מאחריות כלפי הראשון. אֲפִלּוּ הָיָה הָרִאשׁוֹן שׁוֹמֵר חִנָּם וּמָסַר לְשׁוֹמֵר שָׂכָר. ורמת האחריות על הפיקדון עלתה. אַתָּה נֶאֱמָן אֶצְלִי לְהִשָּׁבַע וְזֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן. ומכיוון שאין המפקיד מאמין לשומר השני, על השומר הראשון לשלם למפקיד.כְּגוֹן שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ מֻפְקָד בְּשָׂכָר וְהִפְקִידוֹ אֵצֶל אוֹתוֹ הַשֵּׁנִי בְּחִנָּם. ונמצא שהשומר הראשון היה חייב בגנבה ואבדה והשומר השני פטור בגנבה ואבדה. אוֹ שֶׁהָיָה שָׁאוּל אֶצְלוֹ וְהִפְקִידוֹ אֵצֶל אוֹתוֹ הַשֵּׁנִי בְּשָׂכָר. ונמצא שהראשון היה חייב באונס, והשני פטור. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאַל אוֹ שָׂכַר בַּבְּעָלִים. והיה צריך להיפטר אף בפשיעה (כדלעיל ה"ג). שֶׁהֲרֵי הוֹצִיא הַדָּבָר הַשָּׁמוּר מִיָּדוֹ לְיַד שׁוֹמֵר אַחֵר. ואין פטור שאלה או שכירות בבעלים חל אלא כשאירע הדבר כשהפיקדון ביד השומר ששאל או שכר את הבעלים ולא כשאירע הדבר לאחר שהעבירו לידי אחר (מ"מ).

ה. וְאִם הֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי רְאָיָה שֶׁיִּפָּטֵר בָּהּ שׁוֹמֵר רִאשׁוֹן כְּדִין שְׁמִירָתוֹ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
כֵּיצַד? שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁנָּתַן הַבְּהֵמָה הַשְּׁמוּרָה אֶצְלוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, אִם הֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי עֵדִים שֶׁמֵּתָה הַבְּהֵמָה כְּדַרְכָּהּ – הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. כְּדִין שְׁמִירָתוֹ. של הראשון.
שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁנָּתַן הַבְּהֵמָה הַשְּׁמוּרָה אֶצְלוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם. ומיעט שמירתה בכך. שֶׁמֵּתָה הַבְּהֵמָה כְּדַרְכָּהּ. והרי גם שומר שכר פטור במקרה כזה.
ו. שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר אַחֵר וְהוֹסִיף בִּשְׁמִירָתוֹ – הַהֲנָיָה לַבְּעָלִים. כֵּיצַד? הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר, וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בְּיַד הַשּׁוֹאֵל, הוֹאִיל וְהַשּׁוֹאֵל חַיָּב בַּכֹּל – יַחְזְרוּ דְּמֵי פָּרָה לַבְּעָלִים, שֶׁאֵין זֶה הַשּׂוֹכֵר עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל זֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
הָיָה בְּיָדוֹ פִּקָּדוֹן וּשְׁלָחוֹ בְּיַד אַחֵר לִבְעָלָיו, הוֹאִיל וְהַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיַד הַבְּעָלִים, אִם בָּא לַחֲזֹר וּלְהַחֲזִיר הַפִּקָּדוֹן מִיַּד הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי – מַחֲזִיר. וְאִם הֻחְזַק הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן כַּפְרָן – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַפִּקָּדוֹן מִיַּד הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הַפִּקָּדוֹן בְּאַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן.
ו. הַהֲנָיָה. הרווח. וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בְּיַד הַשּׁוֹאֵל. והשואל חייב במקרה זה והשוכר פטור. יַחְזְרוּ דְּמֵי פָּרָה לַבְּעָלִים. הבעלים מקבלים את דמי הפרה מהשואל, ואין השוכר יכול ליטלם מהשואל ולהשאירם אצלו בטענה שהוא נפטר במקרה שמתה. שֶׁאֵין זֶה הַשּׂוֹכֵר עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל זֶה. הפרה מושכרת לו למלאכה בלבד ולא מעבר לכך.
הוֹאִיל וְהַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיַד הַבְּעָלִים. שהרי לא עשהו בעל הפיקדון שליח. אבל אם עשהו בעל הפיקדון שליח להחזיר לו פקדונו מיד השומר, נפטר השומר מהאחריות מיד עם מסירת הפיקדון לשליח (הלכות שלוחין ושותפין ב,ג). אִם בָּא לַחֲזֹר וּלְהַחֲזִיר הַפִּקָּדוֹן מִיַּד הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי מַחֲזִיר. שכל זמן שהפיקדון ביד השליח וחייב הנפקד באחריות, יכול להחזיר את הפיקדון לידו (שלא כהלוואה שבכל מקרה אינו יכול לחזור בו – ראה הלכות מלווה ולווה טז,ב). כַּפְרָן. אדם שאינו נאמן. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר הַפִּקָּדוֹן מִיַּד הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי. שבוודאי רצונו של המפקיד שיישאר הפיקדון ביד השליח, וזוכה השליח בפיקדון עבורו.

תקציר הפרק 

🤔 האם מותר להשאיל לאדם אחר ספר ששאלתי מהספרייה?
ספר משפטים נפתח בהלכות שכירות, אשר פותחות בדיני ארבעת השומרים (שומר חינם, שואל, שומר שכר, ושוכר). הכללים מרובים, אך נעמוד על נקודה אחת אקטואלית: שואל שמבקש להשאיל. לקחתי מהספרייה ספר נהדר, וחברתי מבקשת לקרוא בו גם, האם מותר לי לתת לה אותו בהשאלה? – ההלכה היא ש"אין השואל רשאי להשאיל", וזאת אפילו אם שאל ספר תורה, ואף על פי "שכל קורא בו עושה מצווה", מכל מקום הדין הוא ש"לא ישאילנו לאחר" (הלכה ד), כל זאת כמובן כל עוד אין לספרייה נהלי השאלה אחרים. 📚

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טרמפיסט שהחליף את הנהג ואירעה תאונה – האם ישלם?

2.אדם ששאל ספר קודש – האם מותר לו להשאילו לאחר?

3.במקרה והשואל השאיל לחברו הנאמן של הבעלים – האם חייב?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן