פרק א', הלכות שכנים, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד הַקּוֹנֶה מֵחֲבֵרוֹ חֲצִי שָׂדֵהוּ, אוֹ שְׁנַיִם שֶׁקָּנוּ מֵאֶחָד שָׂדֶה, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ מִן הַהֶפְקֵר, אוֹ נִכְסֵי גֵּר; כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן שֻׁתָּפוּת בַּקַּרְקַע, וּבִקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין לַחֲלֹק וְלִטֹּל חֶלְקוֹ לְבַדּוֹ: אִם יֵשׁ בְּאוֹתָהּ קַרְקַע דִּין חֲלֻקָּה – כּוֹפֶה אֶת שְׁאָר הַשֻּׁתָּפִין, וְחוֹלְקִין עִמּוֹ; וְאִם אֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה – אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ לַחֲלֹק. וְכֵן הַדִּין בְּמִטַּלְטְלִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר אֶת חֶלְקוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהֵן שֻׁתָּפִין בּוֹ, אֶלָּא יַד כֻּלָּם מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּכָל הַמָּקוֹם. אֲבָל אִם הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר חֶלְקוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה – כּוֹפֶה כָּל אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ לְהַבְדִּיל בֵּין חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ.
א. שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ מִן הַהֶפְקֵר אוֹ נִכְסֵי גֵּר. שעשו שניהם פעולת חזקה המקנה בעלות בשדה שאין לה בעלים, או בשדה של גר שאין לו יורשים, וזכו בה שניהם (ראה הלכות זכייה ומתנה ב,א). דִּין חֲלֻקָּה. שראויה לחלוקה כמבואר לקמן ה"ד.
אֲבָל אִם הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר חֶלְקוֹ. כגון שבשעת הקניין קנה כל אחד מחלק מוגדר של השדה, או שכשירשוה מאביהם הסכימו ביניהם מהו חלקו של כל אחד. לְהַבְדִּיל בֵּין חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ. בגדר או במחיצה.
ב. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, אוֹ בְּדָבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲלֹק כְּגוֹן שִׁפְחָה אוֹ כְּלִי: 'מְכֹר לִי חֶלְקְךָ בְּכָךְ וְכָךְ אוֹ קְנֵה מִמֶּנִּי חֶלְקִי כַּשַּׁעַר הַזֶּה' – הַדִּין עִמּוֹ, וְכוֹפִין אֶת הַנִּתְבָּע לִמְכֹּר לַחֲבֵרוֹ אוֹ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ.
אֲבָל אִם אֵין הַתּוֹבֵעַ רוֹצֶה לִקְנוֹת אוֹ לֹא יִמְצָא בְּמַה יִּקְנֶה – אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁעַר הַזּוֹל, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ יָכוֹל לוֹמַר: 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁאֶקְנֶה, אֶלָּא שֶׁאֶמְכֹּר'.
לְפִיכָךְ שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מֶרְחָץ אוֹ בֵּית הַבַּד: אִם עֲשָׂיָן הָאָב לְשָׂכָר – הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצוּ לַעֲמֹד בְּשֻׁתָּפוּת; עֲשָׂיָן הָאָב לְעַצְמוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶת אָחִיו לִשְׂכֹּר אוֹתָן, אֶלָּא מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ אֲבִיהֶן.
וַהֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי: 'קַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשֵׂה אוֹתָן בְּבֵית הַבַּד', 'קְנֵה לְךָ עֲבָדִים וְיָבֹאוּ וְיִרְחֲצוּ בַּמֶּרְחָץ'. וְאֵין הֶעָנִי כּוֹפֶה אֶת הֶעָשִׁיר לִקְנוֹת חֶלְקוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לוֹ: 'קְנֵה מִמֶּנִּי, אוֹ מְכֹר לִי וַהֲרֵינִי לֹוֶה וְקוֹנֶה אוֹ מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְקוֹנֶה' – הַדִּין עִמּוֹ.
אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶן: 'אֵינִי קוֹנֶה, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹכֵר חֶלְקִי' – מוֹכְרִין אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים. אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶן: 'אֵינִי מוֹכֵר', אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶן רוֹצֶה שֶׁיִּקְנֶה חֵלֶק חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן רוֹצֶה לֹא לִקְנוֹת חֵלֶק חֲבֵרוֹ וְלֹא לִמְכֹּר חֶלְקוֹ, אֶלָּא יִשָּׁאֲרוּ שֻׁתָּפִין בַּגּוּף – הֵיאַךְ הֵן עוֹשִׂין?
אִם הָיָה הַמָּקוֹם עָשׂוּי לְשָׂכָר – שׂוֹכְרִין אוֹתוֹ וְחוֹלְקִין שְׂכָרוֹ; וְאִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְשָׂכָר: אִם חָצֵר הִיא – שׁוֹכְנִין בָּהּ שָׁנָה שָׁנָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁכְּנוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, מִפְּנֵי הֶזֵּק רְאִיָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, וְאֵין אָדָם עָשׂוּי לִטְרֹחַ כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפַנּוֹת מֵחָצֵר לְחָצֵר אֶלָּא מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.
וְאִם מֶרְחָץ הִיא – נִכְנָסִין לָהּ שְׁנֵיהֶם תָּמִיד בְּכָל יוֹם. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תָּמִיד וְאֵינוֹ עָשׂוּי לְשָׂכָר, כְּגוֹן מֶרְחָץ אוֹ מַצָּע אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה – אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'אַתָּה יוֹם וַאֲנִי יוֹם', שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'בְּכָל יוֹם אֲנִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה'.
ב. לֹא יִמְצָא בְּמַה יִּקְנֶה. אין לו כסף לקנות את חלק חברו.
שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מֶרְחָץ אוֹ בֵּית הַבַּד. שאין בהם דין חלוקה. עֲשָׂיָן הָאָב לְשָׂכָר הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. אם ייעד אותם האב להשכרה, יחלקו את דמי השכירות ביניהם, ואין רשאי העשיר לכפות את העני לשנות את ייעודו של המקום לשימוש עצמי (כס"מ). עֲשָׂיָן הָאָב לְעַצְמוֹ. שהיה משתמש בהם בעצמו. אֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אֶת אָחִיו לִשְׂכֹּר אוֹתָן. אין העני יכול לכוף את העשיר להשכירם לאחרים.
וַהֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי וכו'. אף על פי שבפועל אין לעני אפשרות להשתמש בהם, שהרי אין לו זיתים או עבדים. מְכֹר לִי וַהֲרֵינִי לֹוֶה וְקוֹנֶה. לווה כסף כדי לקנות את חלק העשיר. אוֹ מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְקוֹנֶה. מוכר את הקרקע, ומשלם על חלק העשיר מהכסף שישלמו לו.שׂוֹכְרִין אוֹתוֹ. משכירים אותו. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁכְּנוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מִפְּנֵי הֶזֵּק רְאִיָּה וכו'. שכאשר אדם משתמש בחצר וחברו רואהו הדבר נחשב לנזק (לקמן ב,יד). ומכיוון שהחצר אינה גדולה דיה כדי לחלקה, אי אפשר להעמיד באמצעה מחיצה.
וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תָּמִיד. שאדם זקוק לו באופן יומיומי. מַצָּע. סדין או שמיכה.

ג. אֶחָד הַשּׂוֹכֵר מֵחֲבֵרוֹ מִקְצָת חָצֵר אוֹ שָׂדֶה שֶׁאֵין בָּהֶן דִּין חֲלֻקָּה, אוֹ שְׁנַיִם שֶׁשָּׂכְרוּ מָקוֹם אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת – כָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'אוֹ שְׂכֹר מִמֶּנִּי חֶלְקִי אוֹ הַשְׂכִּיר לִי חֶלְקְךָ'. וְאִם יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה – חוֹלְקִין.
ד. אֵי זֶה הוּא דִּין חֲלֻקָּה? כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָלֵק לְפִי הַשֻּׁתָּפִין יַגִּיעַ לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן חֵלֶק שֶׁשֵּׁם הַכֹּל קָרוּי עָלָיו. אֲבָל אִם אֵין שֵׁם הַכֹּל נִקְרָא עַל הַחֵלֶק – אֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה.
כֵּיצַד? כָּל חָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינָהּ קְרוּיָה חָצֵר, וְכָל שָׂדֶה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי זְרִיעַת תִּשְׁעַת קַבִּין אֵינָהּ קְרוּיָה שָׂדֶה, וְכָל גִּנָּה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי זְרִיעַת חֲצִי קַב אֵינָהּ קְרוּיָה גִּנָּה, וְכָל פַּרְדֵּס שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי זְרִיעַת שְׁלֹשֶׁת קַבִּין אֵינוֹ קָרוּי פַּרְדֵּס.
לְפִיכָךְ אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין, וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ בֵּית תִּשְׁעַת קַבִּין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְלֹא אֶת הַגִּנָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ בֵּית חֲצִי קַב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְלֹא אֶת הַפַּרְדֵּס עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ בֵּית שְׁלֹשֶׁת קַבִּין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אֲבָל בָּבֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – אֵין חוֹלְקִין אֶת הַשָּׂדֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ כְּדֵי חֲרִישַׁת יוֹם לָזֶה וַחֲרִישַׁת יוֹם לָזֶה, וְלֹא אֶת הַפַּרְדֵּס עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אִילָנוֹת לָזֶה וְשִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אִילָנוֹת לָזֶה, כְּדֵי עֲבוֹדַת אָדָם אֶחָד בְּיוֹם אֶחָד; וְשָׂדֶה שֶׁמַּשְׁקִין אוֹתָהּ בִּדְלִי – עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ כְּדֵי שֶׁיְּמַלֵּא הַפּוֹעֵל יוֹם אֶחָד לָזֶה וְיוֹם אֶחָד לָזֶה.
ד. לְפִי הַשֻּׁתָּפִין. לפי מספר השותפים. יַגִּיעַ לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן חֵלֶק שֶׁשֵּׁם הַכֹּל קָרוּי עָלָיו. שגם בעל החלק הקטן ביותר בשותפות יקבל חלק שעדיין יקרא בשם הקודם שהיה לדבר לפני שנחלק. אֲבָל אִם אֵין שֵׁם הַכֹּל נִקְרָא עַל הַחֵלֶק. בין מפני שחלקיו שונים, בין מפני שהתבטלה צורתו מחמת שהתקטן וכבר אין שמו עליו (ראה פה"מ בבא בתרא א,ו).
כֵּיצַד וכו'. השיעורים הנזכרים כאן הם על פי המשנה, והם משתנים בכל מקום ומקום לפי מנהגו (מ"מ). כְּדֵי זְרִיעַת תִּשְׁעַת קַבִּין. קב היא מידת נפח של שישית סאה (כ-1.38 ליטר). וכדי זריעת תשעה קבין היא מידת קרקע שניתן לזרוע בה כמות כזו, דהיינו שטח של 3750 אמות מרובעות (כ-860 מ"ר). כְּדֵי זְרִיעַת חֲצִי קַב. שטח של כ-208 אמות מרובעות (כ-50 מ"ר). כְּדֵי זְרִיעַת שְׁלֹשֶׁת קַבִּין. שטח של 1250 אמות מרובעות (כ-290 מ"ר).בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. והשיעור בארץ ישראל מועט יותר משום שהקרקע קשה יותר לעיבוד (מאירי בבא בתרא יב,א), ויש מפרשים שהקרקעות בה יקרות יותר (רבנו גרשום שם), ויש מפרשים שקרקעות ארץ ישראל איכותיות יותר (תוספות שם). כְּדֵי חֲרִישַׁת יוֹם. כדי שיעבוד פועל אחד כל היום בחרישת השטח.

ה. אֵין חוֹלְקִין אֶת הַטְּרַקְלִין וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל חֵלֶק מֵהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה: אִם מֶרְחָץ חָלְקוּ – עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל חֵלֶק כְּדֵי מֶרְחָץ, וְאִם שׁוֹבָךְ – עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּל חֵלֶק שׁוֹבָךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן בַּטַּלִּית וּבִשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים.
אֵין בָּהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה – מַעֲלִין אוֹתוֹ בְּדָמִים, וְיֵשׁ לוֹ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: 'אוֹ מְכֹר לִי אוֹ קְנֵה מִמֶּנִּי'. אָמַר אֶחָד מֵהֶן: 'חֲלֹק זֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַחֲלָקִין שָׁוִין, וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַפָּחוּת וְטֹל אַתָּה אֶת הַיָּתֵר' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אֵין רְצוֹנִי לִקַּח מַתָּנָה, אֶלָּא הוֹאִיל וְאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה בְּשָׁוֶה – הֲרֵי אָנוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ בְּדָמִים'.
ה. הַטְּרַקְלִין… הַמּוֹרָן. מיני ארמונות.
מַעֲלִין אוֹתוֹ בְּדָמִים. מעריכים את שוויו. אֶת הַיָּתֵר. שיש בו כדי חלוקה. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ אֵין רְצוֹנִי לִקַּח מַתָּנָה. שדרך הצדיקים ואנשי מעשה לא לקבל מתנה (הלכות זכייה ומתנה יב,יז).

תקציר הפרק 

🤔 מה עושים שותפים עסקיים שהחליטו להיפרד?
אלו מעשים שבכל יום. שותפות רבת שנים ומוצלחת מגיעה לסיומה הכואב: זה יכול לקרות כי השותפים כבר לא מסתדרים ביניהם, אבל גם בגלל שהם חושבים שיעשו חיל אם תתפרד החבילה. מה עושים במקרה כזה? אם אפשר לחלק את העסק ביניהם, כלומר שאפשר לתת לכל אחד מהשותפים חלק ועדיין "יגיע לפחוּת שבהן חלק ששם הכול קרוי עליו" (הלכה ג) – מחלקים, ואם אי אפשר – לא מחלקים, אבל שותף אחד יכול לכפות את האחר למכור את חלקו או לקנות את חלקו ממנו (הלכה ב) 💔

🤷‍ אח עשיר, אח עני
דוגמה מעניינת של הנושא דלעיל היא המקרה של שני האחים, אחד עשיר, שני עני, שאביהם הוריש להם נכס שאי אפשר לחלק כמו בית בד. אם נכס זה נועד להשכרה, יחלקו ביניהם את דמי השכירות; אם האב בנה אותו לשימושו, אין האח העני יכול לכפות את האח העשיר להשכיר אותו, "אלא משתמשין… כדרך שהשתמש אביהן", כלומר, האח העשיר יכול לומר לעני "קח לך זיתים ובוא ועשה אותן בבית הבד", וזאת על אף שלאח העני אין כאלו (הלכה ב). בכל מקרה, יש לנו תחושה שהאחים האלה צריכים ללכת לטיפול משפחתי שיעזור להם לשפר את היחסים ביניהם 💪🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם ניתן לכפות חלוקה בשדה שאין בה חלוקה אבל חלק כל שותף בה מוגדר?

2.שותף שחייב למכור חלקו מדבר שאין בו חלוקה- האם כופין לקנות?

3.ביקש לקבל חלק מינימלי מדבר שאין בו חלוקה- שומעים לו?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן