פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת בְּשָׁנָה שְׁבִיעִית מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ וַעֲבוֹדַת הָאִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיי" (ויקרא כה,ב), וְנֶאֱמַר: "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות לד,כא). וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה מֵעֲבוֹדוֹת הָאָרֶץ אוֹ מֵעֲבוֹדַת הָאִילָנוֹת בְּשָׁנָה זוֹ – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה,ד).
א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת בְּשָׁנָה שְׁבִיעִית וכו'. לגבי חיוב מצווה זו בימינו ראה לקמן י,ט. מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ. פעולות שנעשות בקרקע. וַעֲבוֹדַת הָאִילָנוֹת. פעולות שנעשות בעצים עצמם.
ב. אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל הַזְּרִיעָה אוֹ עַל הַזָּמִיר, וְעַל הַקְּצִירָה אוֹ עַל הַבָּצִיר. וְאֶחָד הַכֶּרֶם וְאֶחָד שְׁאָר הָאִילָנוֹת.
ב. אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה וכו'. שרק ארבע העבודות הללו מפורשות בכתוב (ויקרא כה,ד-ה). הַזְּרִיעָה. שהיא עבודת הארץ. הַזָּמִיר. זמירה, חיתוך ענפי העץ לצורך השבחתו, והיא עבודת האילן. הַקְּצִירָה. קצירה לצורך עבודת הארץ (כדי שתצמח תבואה נוספת – ראה הלכות שבת ח,ד). ולקמן ד,א ידובר באיסור אחר של קצירת היבול כשעושה זאת בדרך הרגילה (יד"פ). הַבָּצִיר. בצירה לצורך עבודת האילן (כדי להשביח את יתר הפירות). ולקמן ד,כב, ידובר באיסור אחר של בצירת פירות כשעושה זאת בדרך הרגילה (יד"פ). וְאֶחָד הַכֶּרֶם וְאֶחָד שְׁאָר הָאִילָנוֹת. דינם שווה.
ג. וּזְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה, וּבְצִירָה בִּכְלַל קְצִירָה. וְלָמָּה פְּרָטָן הַכָּתוּב? לוֹמַר לְךָ: עַל שְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת אֵלּוּ בִּלְבַד הוּא שֶׁחַיָּב, וְעַל שְׁאָר הַתּוֹלָדוֹת שֶׁבַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, עִם שְׁאָר הָאָבוֹת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ בְּעִנְיָן זֶה – אֵינוֹ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ג. וּזְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה. כיוון שמטרת הזמירה להצמיח פירות. עִם שְׁאָר הָאָבוֹת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ בְּעִנְיָן זֶה. כגון חרישה, שנחשבת אב מלאכה לעניין שבת (הלכות שבת ז,ב). מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ד. כֵּיצַד? הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַחוֹפֵר לְצֹרֶךְ הַקַּרְקַע אוֹ הַמְסַקֵּל אוֹ הַמְזַבֵּל, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר עֲבוֹדוֹת הָאָרֶץ, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ אוֹ הַמַּרְכִּיב אוֹ הַנּוֹטֵעַ, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעֲבוֹדוֹת הָאִילָנוֹת – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם.
ד. הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַחוֹפֵר. חרישה במחרשה על ידי בהמה וחפירה בכלי חפירה (פאה"ש כ,ב), ויש מפרשים שחרישה היא של כל השדה או חלקה ואילו חפירה היא במקום אחד (ד"א). הַמְסַקֵּל. מוציא אבנים מהשדה. הַמְזַבֵּל. מפזר זבל על מנת לדשן האדמה. הַמַּבְרִיךְ. מכופף ענף המחובר לאילן וטומנו בארץ כדי שיצמח ממנו אילן נוסף. הַמַּרְכִּיב. נועץ ענף תלוש בתוך אילן אחר על מנת שיתאחה בו ויצמח.
ה. אֵין נוֹטְעִין בַּשְּׁבִיעִית אֲפִלּוּ אִילַן סְרָק, וְלֹא יַחְתֹּךְ הַיַּבֹּלֶת מִן הָאִילָנוֹת, וְלֹא יְפָרֵק הֶעָלִים וְהַבַּדִּים הַיְבֵשִׁים, וְלֹא יְאַבֵּק אֶת צַמַּרְתּוֹ בְּאָבָק, וְלֹא יְעַשֵּׁן תַּחְתָּיו כְּדֵי שֶׁתָּמוּת הַתּוֹלַעַת, וְלֹא יָסוּךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֻהֲמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכַל אוֹתוֹ הָעוֹף כְּשֶׁהוּא רַךְ, וְלֹא יָסוּךְ אֶת הַפַּגִּין וְלֹא יְנַקֵּב אוֹתָן, וְלֹא יִכְרֹךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת וְלֹא יִקְטֹם אוֹתָן, וְלֹא יְפַסֵּג אֶת הָאִילָנוֹת, וְכֵן שְׁאָר כָּל עֲבוֹדַת הָאִילָן. וְאִם עָשָׂה אַחַת מֵאֵלּוּ בַּשְּׁבִיעִית – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ה. הַיַּבֹּלֶת. פגמים הנולדים באילן. וְלֹא יְפָרֵק הֶעָלִים וְהַבַּדִּים הַיְבֵשִׁים. לא יסיר מהאילן עלים או ענפים יבשים. וְלֹא יְאַבֵּק אֶת צַמַּרְתּוֹ בְּאָבָק. לא יפזר עליו אבק לתועלת האילן (פה"מ שביעית ב,ב). וְלֹא יְעַשֵּׁן. לא יעלה עשן. בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֻהֲמָה. ריח מזוהם שמרחיק בעלי חיים. וְלֹא יָסוּךְ אֶת הַפַּגִּין וְלֹא יְנַקֵּב אוֹתָן. על מנת למהר בישולם. וְלֹא יִכְרֹךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת. לא יקשור ענפיהם כלפי מעלה (פה"מ שביעית ב,ד). וְלֹא יִקְטֹם אוֹתָן. לא יגזוז ראשי הענפים, וכן לא יפזר אפר לצורך האילן (פה"מ). וְלֹא יְפַסֵּג. 'יפסג' כמו יפסק (ראה פה"מ פרה יא,ט), שלא יכרות מן האילנות לצורך צמיחה מחודשת.
ו. אֵין מַצִּיתִין אֶת הָאוּר בְּאִישַׁת הַקָּנִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדַת קַרְקַע, וְאֵין מְלַמְּדִין אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ אֶלָּא בַּחוֹל, וְאֵין בּוֹדְקִין אֶת הַזְּרָעִים בְּעָצִיץ מָלֵא עָפָר, אֲבָל בּוֹדְקִין אוֹתָן בְּעָצִיץ מָלֵא גְּלָלִים, וְשׁוֹרִין אֶת הַזְּרָעִים בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי לְזָרְעָן בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּמְקַיְּמִין אֶת הָאַלְוַי בְּרֹאשׁ הַגַּג, אֲבָל אֵין מַשְׁקִין אוֹתוֹ.
ו. בְּאִישַׁת הַקָּנִים. סבך של צמחי קנים. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדַת קַרְקַע. ששורפם כדי להכין הקרקע לזריעה. וְאֵין מְלַמְּדִין אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ אֶלָּא בַּחוֹל. כשמרגילים אותה למלאכת החרישה עושים זאת במקום שאינו ראוי לזריעה, שבמקום כזה אינו נראה כחורש. וְאֵין בּוֹדְקִין אֶת הַזְּרָעִים. אם טובים הם. בְּעָצִיץ מָלֵא עָפָר. כיוון שלפעמים זורעים בעציץ, ונראה כזורע. אֲבָל בּוֹדְקִין אוֹתָן בְּעָצִיץ מָלֵא גְּלָלִים. צואת בעלי חיים, שאין דרך לזרוע בעציץ כזה. וְשׁוֹרִין אֶת הַזְּרָעִים בַּשְּׁבִיעִית וכו'. לפי ששרייה זו אינה עבודת קרקע. וּמְקַיְּמִין אֶת הָאַלְוַי וכו'. האלוי הוא שיח בעל עלים בשרניים, שמגדלים אותו לנוי ורפואה (אלוורה). הכס"מ פירש שמותר לקיימו בשביעית, בשונה מירקות רכים אחרים שצמחו מאליהם (לקמן ד,יח), כיוון שהאלוי בדרך כלל צומח מעצמו ולא יתעורר חשד שזרעוהו בשביעית, אך להשקותו אסור מפני חשד זה. ויש שפירשו שמותר לקיימו, דהיינו לטפל בו באופן המותר בשביעית, אך לא להשקותו משום שיכול להתקיים בלא השקייה, שהרי עליו בשרניים ואוגרי מים (ר"י פליקס על הירושלמי עמ' 255-254).
ז. סוֹקְרִין אֶת הָאִילָן בְּסִקְרָא, וְטוֹעֲנִין אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים, וְעוֹדְדִין תַּחַת הַגְּפָנִים. וְהַמְקַשְׁקֵשׁ אֶת הַזֵּיתִים: אִם לְהַבְרוֹת אֶת הָאִילָן – אָסוּר; וְאִם לִסְתֹּם אֶת הַפְּצָמִין – מֻתָּר.
ז. סוֹקְרִין אֶת הָאִילָן בְּסִקְרָא. מסמנים אותו בצבע אדום, על מנת שהרואים יתפללו עליו שלא ישיר פירותיו (בבלי שבת סז,א). וְטוֹעֲנִין אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים. אילן שמשיר פירותיו מחמת עודף שומן וכוח, מחלישים את כוחו על ידי שמטעינים עליו אבנים, ובכך מונעים את נשירת הפירות (בבלי ורש"י שם). וְעוֹדְדִין. עודרין (וכ"ה בחלק מהנוסחאות). וְהַמְקַשְׁקֵשׁ. העודר. לְהַבְרוֹת. להשביח. הַפְּצָמִין. הסדקים שבעץ.
ח. מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָהִין בַּשְּׁבִיעִית, וְהִיא שְׂדֵה הַזְּרָעִים שֶׁהִיא צְמֵאָה בְּיוֹתֵר. וְכֵן שְׂדֵה הָאִילָנוֹת: אִם הָיוּ מְרֻחָקִין זֶה מִזֶּה יָתֵר מֵעֶשֶׂר לְבֵית סְאָה – מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן, אֲבָל לֹא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה; וְאִם הָיוּ מְקֹרָבִין זֶה לָזֶה עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה – מַשְׁקִין כָּל הַשָּׂדֶה בִּשְׁבִילָן.
וְכֵן עָפָר הַלָּבָן – מְרַבְּצִין אוֹתוֹ בַּמַּיִם בַּשְּׁבִיעִית בִּשְׁבִיל הָאִילָנוֹת שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ.
ח. אִם הָיוּ מְרֻחָקִין זֶה מִזֶּה יָתֵר מֵעֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. אם האילנות נטועים במרחקים גדולים, באופן שעשרה אילנות פרושים על פני שטח הגדול מבית סאה, שהוא שטח שראוי לזריעת סאה חיטים (חמישים אמה מרובעות, כ-625 מ"ר). מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן. באמצעות תעלות.
עָפָר הַלָּבָן. שטח מתוך שדה האילנות שראוי לזריעת תבואה וקטניות, וכגון שהאילנות נטועים במרחקים גדולים, כפי השיעור שהובא בתחילת ההלכה (פה"מ מו"ק ב,י, וראה גם פה"מ שביעית ב,א). מְרַבְּצִין אוֹתוֹ בַּמַּיִם. מטפטפים עליו מעט מים (אבל השקייה רגילה אסורה כמובא בתחילת ההלכה).
ט. וְעוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים, וְעוֹשִׂין אֶת אַמַּת הַמַּיִם בַּתְּחִלָּה, וּמְמַלְּאִין אֶת הַנְּקָעִים מַיִם.
ט. עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים. גומות לקיבוץ המים מתחת לגפנים. וְעוֹשִׂין אֶת אַמַּת הַמַּיִם בַּתְּחִלָּה. חופרים תעלת מים. הַנְּקָעִים. גומות גדולות לקיבוץ מים, שמהן לוקחים מים להשקיית האילנות.
י. וּמִפְּנֵי מָה הִתִּירוּ כָּל אֵלּוּ? שֶׁאִם לֹא יַשְׁקֶה, תֵּעָשֶׂה הָאָרֶץ מְלֵחָה וְיָמוּת כָּל עֵץ בָּהּ. וְהוֹאִיל וְאִסּוּר הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא גָּזְרוּ עַל אֵלּוּ, שֶׁאֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אוֹתָן שְׁתֵּי אָבוֹת וּשְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת שֶׁלָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
י. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב.
יא. מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, וְהִטִּילוּ מַלְכֵי גּוֹיִם עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת מְזוֹנוֹת לַחֲיָלוֹתֵיהֶם – הִתִּירוּ לִזְרֹעַ לָהֶן בַּשְּׁבִיעִית דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לָהֶן עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבַד. וְכֵן מִי שֶׁכָּפָה אוֹתוֹ אַנָּס לַעֲשׂוֹת בַּשְּׁבִיעִית בְּחִנָּם, כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה.
יב. הַנּוֹטֵעַ בַּשְּׁבִיעִית, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – יַעֲקֹר, מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם תֹּאמַר: בְּשׁוֹגֵג יְקַיֵּם, יֹאמַר הַמֵּזִיד: 'שׁוֹגֵג הָיִיתִי'.
יג. הַחוֹרֵשׁ אֶת שָׂדֵהוּ אוֹ נָרָהּ אוֹ זִבְּלָהּ בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יָפָה לִזְרִיעָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית – קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְלֹא יִזְרָעֶנָּה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְאֵין חוֹכְרִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְזָרְעָהּ, אֶלָּא תְּהִי בּוּרָה לְפָנָיו. וְאִם מֵת – יִזְרָעֶנָּה בְּנוֹ.
יג. נָרָהּ. הפך את אדמתה. וְלֹא יִזְרָעֶנָּה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. בכל השנה שלאחר השביעית. וְאֵין חוֹכְרִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וכו'. חכמים אסרו גם לאדם אחר לזרוע, אם בעל השדה מקבל חלק מהיבול. וְאִם מֵת יִזְרָעֶנָּה בְּנוֹ. שהרי הבן לא עשה איסור, ואין טעם לקנסו (והשווה לקמן ג,יא).
יד. הַמַּעֲבִיר קוֹצִים מֵאַרְצוֹ בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי לְתַקְּנָהּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית אוֹ שֶׁסִּקֵּל מִמֶּנָּה אֲבָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – לֹא קָנְסוּ אוֹתוֹ, וּמֻתָּר לוֹ לְזָרְעָהּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
יד. לֹא קָנְסוּ אוֹתוֹ. כיוון שמעשיו בשביעית לא הועילו להכין את הקרקע לזריעה, אלא רק לחרישה שלפני הזריעה.
טו. הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּשְּׁבִיעִית: אִם הָיוּ מִקְצָת הֶעָלִין מְגֻלִּין – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ; וְאִם לָאו – אָסוּר. הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – לֹא יִפְחֹת מֵאַרְבַּעַת קַבִּין עַל גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְמַח. וּמֻתָּר לְמָרֵס בָּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְכַסֵּחַ.
טו. אִם הָיוּ מִקְצָת הֶעָלִין מְגֻלִּין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. כיוון שכך דרך הטמנה, ולא דרך זריעה, ואינו רוצה שישרישו (הלכות כלאיים ב,יא). הַלּוּף. מין בצל. לֹא יִפְחֹת מֵאַרְבַּעַת קַבִּין עַל גֹּבַהּ טֶפַח וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. חכמים הצריכו להטמין יחד כמות גדולה של לוף (ארבעה קבין) בערמה מרוכזת (גובה טפח), ולכסותה בטפח עפר, שהטמנה בצורה כזו אינה נראית כזריעה. לְמָרֵס. לערבב במים את האדמה שבה גדל האורז (שנזרע בשנה השישית), על מנת לשמור על לחותה, מפני שהדבר חיוני לקיום האורז. אֲבָל לֹא יְכַסֵּחַ. לא יגזום את עלי האורז.
טז. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין: מְלַקֵּט הוּא אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְהוּא שֶׁיִּטֹּל הַגַּס הַגַּס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְנַקּוֹת הָאָרֶץ; אֲבָל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ נוֹטֵל בֵּין דַּק בֵּין גַּס. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁמִּתְכַּוְּנִין לְנַקּוֹת וְאוֹמְרִין: 'הַגַּס הַגַּס אָנוּ נוֹטְלִין', אָסְרוּ שֶׁיִּטֹּל אָדָם כְּלוּם מִשָּׂדֵהוּ, אֶלָּא מִתּוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יְלַקֵּט בְּטוֹבָה, שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: 'רְאֵה כַּמָּה טוֹבָה עָשִׂיתִי לְךָ, שֶׁהֲרֵי נִקִּיתִי שָׂדְךָ'.
טז. מְלַקֵּט הוּא אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וכו'. אם צריך את העצים והאבנים. הַגַּס הַגַּס. את העצים והאבנים הגדולים. שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ רְאֵה כַּמָּה טוֹבָה וכו'. שאם אומר כך מוכח שרוצה בתיקון שדה חברו, כדי שחברו יחזיר לו טובה.
יז. הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – מְלַקֵּט וּמֵבִיא לְפָנֶיהָ, שֶׁבְּהֶמְתּוֹ מוֹכַחַת עָלָיו. וְכֵן אִם הָיְתָה שָׁם כִּירָתוֹ – מְלַקֵּט הַכֹּל וּמַדְלִיק, שֶׁכִּירָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו.
יז. שֶׁבְּהֶמְתּוֹ מוֹכַחַת עָלָיו… שֶׁכִּירָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו. שצריך את העשבים או העצים, ואינו מתכוון לתיקון הקרקע.
יח. הַקּוֹצֵץ אִילָן אוֹ שְׁתַּיִם לְעֵצִים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשָׁרֵשׁ. קָצַץ שְׁלֹשָׁה אוֹ יָתֵר זֶה בְּצַד זֶה – לֹא יְשָׁרֵשׁ, שֶׁהֲרֵי מְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ, אֶלָּא קוֹצֵץ מֵעִם הָאָרֶץ וּמַנִּיחַ שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקוֹצֵץ מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ – מֻתָּר לְשָׁרֵשׁ.
יח. לְעֵצִים. לצורך שימוש בעצים. מֻתָּר לְשָׁרֵשׁ. לעקור העצים עם השורשים, אף על פי שמעשיו מכשירים הקרקע לזריעה. קָצַץ שְׁלֹשָׁה… לֹא יְשָׁרֵשׁ שֶׁהֲרֵי מְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ. שגודל השטח של שלושה עצים מתאים לזריעה (פה"מ שביעית ד,ד). מֵעִם הָאָרֶץ. סמוך לארץ.
יט. הַמְבַקֵּעַ בַּזַּיִת לִטֹּל עֵצִים – לֹא יְחַפֶּה מְקוֹם הַבִּקּוּעַ בְּעָפָר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה, אֲבָל מְכַסֶּה בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ.
יט. הַמְבַקֵּעַ בַּזַּיִת. חותך ממנו ענפים. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. שמשביח את האילן. אֲבָל מְכַסֶּה בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ. כדי למנוע את התייבשות האילן.
כ. הַמְזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים – הֲרֵי זֶה קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ בְּקַרְדֹּם וּבְמַגָּל וּבִמְגֵרָה וּבְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.
כ. הַמְזַנֵּב בַּגְּפָנִים. חותך את זנבותיהם. הֲרֵי זֶה קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ. אם צריך את הדבר הנקצץ, ואינו מתכוון להשבחת האילן. בְּקַרְדֹּם. גרזן. וּבִמְגֵרָה. כעין מסור.
כא. אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹצְצִין בִּשְׁאָר הַשָּׁנִים, מִפְּנֵי שֶׁקְּצִיצָתָהּ עֲבוֹדַת אִילָן, שֶׁבִּקְצִיצָה זוֹ תִּגְדַּל וְתוֹסִיף. וְאִם צָרַךְ לְעֵצֶיהָ – קוֹצֵץ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ.
כא. בְּתוּלַת שִׁקְמָה. שקמה היא מין תאנה יערית, ונקראת בתולה בצמיחתה הראשונה כשעדיין לא נקצצה מעולם.
כב. כֵּיצַד? קוֹצְצָהּ מֵעִם הָאָרֶץ, אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח – קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.
כב. שֶׁנִּפְשַׁח. שנסדק ונבקע. לֹא שֶׁיַּעֲלֶה. לא בכדי לאחותו מחדש. אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. להיבקע יותר.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות שמיטה ויובל
פרק ראשון בנושא זה🎉🎉

איסור עבודת הארץ והאילן

מצות עשה לשבות בשנה שביעית מעבודת הארץ ועבודת האילנות–שנאמר "ושבתה הארץ, שבת לה'" (ויקרא כה,ב), ונאמר "בחריש ובקציר, תשבות" (שמות לד,כא). וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו, ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה.

בפרק זה מבאר הרמב"ם את מצוות השביתה מעבודת הארץ והאילנות בשנה השביעית. תחילה מבאר הרמב"ם אלו מלאכות אסורות מהתורה (אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה, ועל הקצירה או על הבציר.) ואלו מדבריהם (ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ, עם שאר האבות שלא נתפרשו בעניין זה -אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות).

לאחר מכן מפרט אלו פעולות נועדו להצמיח ואסורות ואלו נועדו לקיום ומותרות.

בחלקו השני של הפרק מבאר הרמב"ם איסורים נוספים שנאסרו בעקבות קנסות והצורך להתמודד עם עוברי עבירה שהיו מערימים ועובדים בשביעית בדרכים שונות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.רק עבודות הזריעה והקצירה אסורות בשביעית מהתורה?

2.כשקיים חשש שימותו כל העצים שבה האם מותר להשקותה?

3.האם מותר לאסוף משדהו עצים להסקה בשביעית?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן