א. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִתֵּן כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב, וְשׁוֹאֵל מֵאֲחֵרִים אוֹ מוֹכֵר כְּסוּת שֶׁעַל כְּתֵפוֹ וְנוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" וכו' (שמות ל,טו). וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ בִּפְעָמִים רַבּוֹת, הַיּוֹם מְעַט וּלְמָחָר מְעַט, אֶלָּא נוֹתְנוֹ כֻּלּוֹ כְּאַחַת פַּעַם אַחַת.
א. וְשׁוֹאֵל מֵאֲחֵרִים. לווה. כְּסוּת שֶׁעַל כְּתֵפוֹ. בגדו. כֻּלּוֹ כְּאַחַת פַּעַם אַחַת. במטבע אחד ובפעם אחת.
ב. מִנְיַן כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה וּמוֹצִיא שֵׁם רַע וְהוֹרֵג עֶבֶד – הוּא 'כֶּסֶף' הוּא 'שֶׁקֶל' הַנֶּאֱמָר בְּכָל מָקוֹם בַּתּוֹרָה, וּמִשְׁקָלוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה. וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו, וְעָשׂוּ מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל הַמַּטְבֵּעַ הַנִּקְרָא סֶלַע בִּזְמַן בַּיִת שֵׁנִי. וְכַמָּה הוּא מִשְׁקַל הַסֶּלַע? שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שְׂעוֹרָה בֵּינוֹנִית.
ב. בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה. הבועל נערה בתולה באונס או שפיתה את הקטנה, וקנסה אותם התורה לשלם חמישים כסף (דברים כב,כט, שמות כב,טו-טז; וראה הלכות נערה בתולה א,א). וּמוֹצִיא שֵׁם רַע. הנושא אישה וטוען בשקר שלא הייתה בתולה כשנישאה לו. וקנסה אותו התורה לשלם מאה כסף (דברים כב,יט; וראה הלכות נערה בתולה ג,א). וְהוֹרֵג עֶבֶד. אדם ששורו הרג עבד או שפחה. וקנסה אותו התורה לשלם שלושים כסף (שמות כא,לב, וראה הלכות נזקי ממון יא,א). שְׂעוֹרָה. גרגר שעורה (ומשקלה 1/20 גרם). וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו. הוסיפו על משקל השקל של תורה והתאימו אותו למשקל הסלע שהיה בימיהם.
<יש לשלב כאן את איור Z136a.jpg כותרת: שני צדי מטבע מחצית השקל מתקופת המרד הגדול>
<יש לשלב כאן את איור Z136a.jpg כותרת: שני צדי מטבע מחצית השקל מתקופת המרד הגדול>
ג. סֶלַע הָיָה אַרְבָּעָה דִּינָרִין, וְהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעִין. וּמָעָה הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה. וּמָעָה הָיְתָה שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנִין, וּפֻנְדְּיוֹן שְׁנֵי אִסָּרִין, וּפְרוּטָה – אַחַת מִשְּׁמוֹנָה בָּאִסָּר. נִמְצָא מִשְׁקַל הַמָּעָה, וְהִיא הַגֵּרָה – שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת, וּמִשְׁקַל הָאִסָּר אַרְבַּע שְׂעוֹרוֹת, וּמִשְׁקַל הַפְּרוּטָה חֲצִי שְׂעוֹרָה.
ג. סֶלַע הָיָה אַרְבָּעָה דִּינָרִין וְהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעִין. נמצא השקל, לאחר שהוסיפו חכמים על שיעורו, עשרים וארבע מעות. אך קודם לכן היה השקל עשרים מעות. וּמָעָה הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה. כמו שנאמר בתורה בהקשר למצוות מחצית השקל: "עשרים גרה השקל" (שמות ל,יג).
<יש לשלב כאן את איור Z136b.jpg כותרת: דינר – מטבע רומי>
<יש לשלב כאן את איור Z136c.jpg כותרת: איסר – מטבע רומי>
<יש לשלב כאן את איור Z136b.jpg כותרת: דינר – מטבע רומי>
<יש לשלב כאן את איור Z136c.jpg כותרת: איסר – מטבע רומי>
ד. וְעוֹד מַטְבֵּעַ אַחֵר הָיָה שָׁם שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִין, וְהוּא הָיָה נִקְרָא דַּרְכּוֹן. וְאֵלּוּ הַמַּטְבְּעוֹת כֻּלָּן שֶׁאָמַרְנוּ וּבֵאַרְנוּ מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מֵהֶן – הֵן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּם כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ מִשְׁקָלָם בְּכָל מָקוֹם.
ה. מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל זוֹ – מִצְוָתָהּ שֶׁיִּתֵּן מַחֲצִית מַטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמַן, אֲפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ גָּדוֹל מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וּלְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹקֵל פָּחוֹת מֵחֲצִי הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא מִשְׁקָלוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים שְׂעוֹרָה.
ה. מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. מהשקל האמור בתורה.
ו. בִּזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ שֶׁל זְמַן דַּרְכּוֹנוֹת, הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ סֶלַע. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ סְלָעִין, הָיָה כָּל אִישׁ נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ חֲצִי סֶלַע, שֶׁהוּא שְׁנֵי דִּינָרִין. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ חֲצִי סֶלַע הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אוֹתוֹ חֲצִי הַסֶּלַע. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל פָּחוֹת מֵחֲצִי שֶׁקֶל שֶׁל תּוֹרָה.
ז. הַכֹּל חַיָּבִין לִתֵּן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל: כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים גֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. אֲבָל לֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים; וְאִם נָתְנוּ – מְקַבְּלִין מֵהֶן. אֲבָל הַגּוֹיִם שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל – אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן. קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל – שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק, אֶלָּא נוֹתֵן עָלָיו כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתֵּן עַל עַצְמוֹ.
ז. וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. עבדים כנעניים משוחררים, ודינם כישראל לכל דבר (הלכות איסורי ביאה יב,יז). וְאִם נָתְנוּ מְקַבְּלִין מֵהֶן. על אף שאינם מחויבים. אֲבָל הַגּוֹיִם שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן. שחצאי השקלים מיועדים לקרבנות ציבור, ואין לגוי חלק בקרבנות הציבור (בדומה לכך ראה לקמן ד,ח; וראה הלכות מעשה הקרבנות ג,ב שאין מקבלים מהם קרבנות כלל למעט עולת נדבה). קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק. ש"אומרים לו כיוון ששקלת עליו בשנה שעברה וחייבת אותו במצווה זו שקול עליו תמיד עד שיהיה איש ואל תפסיק" (פה"מ שקלים א,ג).
ח. הַשְּׁקָלִים אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וּבִזְמַן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּם – נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁקָלִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּבִזְמַן שֶׁהוּא חָרֵב – אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין נוֹהֲגִין.
ח. אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. כשבית המקדש קיים, שהרי השקלים הם לצורך הקרבנות והמקדש (לקמן ד,א).
ט. בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים, כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ וְיִהְיֶה עָתִיד לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ יָשְׁבוּ הַשֻּׁלְחָנִיִּין בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְתוֹבְעִין בְּנַחַת: כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ יָשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ לִגְבּוֹת. וּמִכָּאן וָאֵילָךְ כּוֹפִין אֶת מִי שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיִּתֵּן, וְכָל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן – מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ וְלוֹקְחִין עֲבוֹטוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וַאֲפִלּוּ כְּסוּתוֹ.
ט. בְּאֶחָד בַּאֲדָר. חודש לפני תרומת הלשכה המתבצעת בראש חודש ניסן (לקמן ב,ה). מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים. מכריזים שלוחי בית דין בכל ערי ישראל על נתינת חצאי השקלים, כדי שיהיו מוכנים לנתינתם בזמן (פה"מ שקלים א,א). הַשֻּׁלְחָנִיִּין. חלפני כספים שדרכם להניח את מטבעותיהם על השולחן שלפניהם. בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה. בכל ערי ישראל, מלבד ירושלים שבה יושבים מחמישה ועשרים בו. בַּמִּקְדָּשׁ. בירושלים (פה"מ שקלים א,ג). עֲבוֹטוֹ. משכונו. וַאֲפִלּוּ כְּסוּתוֹ. ואין חובה להשיב לו כסות יום או כסות לילה כשאר משכון (ראה הלכות מלווה ולווה ג,ה, וראה גם הלכות ערכין וחרמין ג,יד).
י. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּשְּׁקָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן אוֹ הוּא עָתִיד לִתֵּן – אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, אֶלָּא כְּשֶׁיִּתְּנוּ – מְקַבְּלִין מֵהֶן, וְתוֹבְעִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּתְּנוּ.
י. אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן. כגון קטן שהתחיל אביו לתת למענו מחצית השקל (ראה לעיל ה"ז). אוֹ הוּא עָתִיד לִתֵּן. כגון קטן שעתיד להגדיל בסמוך לראש חודש ניסן, או עבד שעתיד להשתחרר. אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. מכיוון שעדיין אינו חייב מן הדין. מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. מפני שהכהנים היו סבורים שהם פטורים מלשלם (ראה משנה שקלים א,ד), וכדי שלא לפגוע בכבודם (ירושלמי שם א,ג).
