פרק א', הלכות תלמוד תורה, ספר המדע
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים
א׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות אישות, ספר נשים
כ״ט במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ח במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ז במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ו במרחשוון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִתַּלְמוּד תּוֹרָה. אֲבָל קָטָן – אָבִיו חַיָּב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא,יט). וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ, שֶׁכָּל הַחַיָּב לִלְמֹד חַיָּב לְלַמֵּד.
א. נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִתַּלְמוּד תּוֹרָה. הפטור לנשים נלמד מן הפסוק המובא כאן "ולמדתם אתם את בניכם" – למעט בנותיכם (וראה לקמן הי"ג). ועבדים פטורים מן המצוות שהנשים פטורות מהן (ראה למשל הלכות קריאת שמע ד,א ועוד), ובנוסף לכך יש איסור לאדם ללמד את עבדו תורה (הלכות עבדים ח,יח). שֶׁכָּל הַחַיָּב לִלְמֹד חַיָּב לְלַמֵּד. ולפיכך מי שאינו חייב ללמוד אינו חייב ללמד.
א. וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִתַּלְמוּד תּוֹרָה. ואסור ללמד את עבדו תורה (הלכות עבדים ח,יח, שו"ע יו"ד רסז,עא). קָטָן אָבִיו חַיָּב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. שו"ע יו"ד רמה,א. וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ. ואם עוזרת לבנה ולבעלה כך שיוכלו לעסוק בתורה, יש לה חלק בשכר לימודם (רמ"א רמו,ו).
ב. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דברים ד,ט). וְלֹא בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (שם ו,ז), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "בָּנֶיךָ" – אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ, שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים" (מלכים ב ב,ג).
אִם כֵּן, לָמָּה נִצְטַוָּה עַל בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ? לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ, וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵרוֹ.
ב. בֶּן בְּנוֹ. נכדו. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפרשנות הפסוקים. וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים. ושם מדובר על תלמידי הנביאים ולא על בנים ממש, ומכאן שהתלמידים אף הם עשויים להיקרא 'בנים'.

ב. שו"ע יו"ד רמה,ג.

לָמָּה נִצְטַוָּה עַל בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ. מדוע נצטווה עליהם באופן מיוחד, והרי חייב ללמד את כל התלמידים. לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ. לתת עדיפות לבניו על פני נכדיו, ולאלו על פני אחרים.

ג. וְחַיָּב לִשְׂכֹּר מְלַמֵּד לִבְנוֹ וּלְלַמְּדוֹ, וְאֵינוֹ חַיָּב לְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ אֶלָּא בְּחִנָּם.
מִי שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אָבִיו – חַיָּב לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁיַּכִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם" (דברים ה,א). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, וְאֵין הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי תַּלְמוּד.
ג. וְחַיָּב לִשְׂכֹּר מְלַמֵּד לִבְנוֹ. לא רק שמחויב ללמד את בנו בעצמו, אלא אף מחויב לשלם כסף בכדי ללמדו (וראה לקמן ה"ז). וְאֵינוֹ חַיָּב לְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ אֶלָּא בְּחִנָּם. שאינו מחויב להוציא כסף עבורו.
לְהַקְדִּים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵרוֹ. ומצווה להקדים כל יוצאי ירכו לתלמידים אחרים, והקרוב קרוב קודם (שו"ע הרב ת"ת א,ח, ערוה"ש).
ג. שו"ע יו"ד רמה,ד. וְחַיָּב לִשְׂכֹּר מְלַמֵּד לִבְנוֹ לְלַמְּדוֹ. וכופים את האב לשכור לבנו מלמד. ואם אינו בעיר ויש לו נכסים ואי אפשר להודיע לו, שוכרים מנכסיו מלמד לבנו (רמ"א). וכתבו האחרונים שחייב גם לשכור לבן בנו (ש"ך; וראה שו"ע הרב ת"ת א,ח וערוה"ש שדנו בחיוב שכירת מלמד לשאר קרוביו).
חַיָּב לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁיַּכִּיר. כשיגיע להכרה שחייב בלימוד. וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם. צריך ללמוד תורה בכדי לשמור ולעשות את מצוותיה, וכפי שיתפרש לקמן. שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. חשוב ממנו (וראה לקמן ג,ג). שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה. שרק אם יקדם לימוד למעשי המצוות, ידע מה עליו לעשות וכיצד לעשות את המצוות. וְאֵין הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי תַּלְמוּד. שאין תלמוד התורה תוצאתם של המצוות.
מִי שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אָבִיו וכו'. שו"ע יו"ד רמה,א.
ד. הָיָה הוּא לִלְמֹד תּוֹרָה, וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לִלְמֹד תּוֹרָה – הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ. וְאִם הָיָה בְּנוֹ נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל מַה שֶּׁיִּלְמַד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ – בְּנוֹ קוֹדֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנוֹ קוֹדֵם – לֹא יִבָּטֵל הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ, כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ.
ד. הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ. אם אין להם די אמצעים שילמדו שניהם, משום שמצוות עצמו קודמת למצוותו כלפי אחרים (וראה לעיל ה"א). נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל מַה שֶּׁיִּלְמַד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. שהבן מוצלח בלימודו יותר מן האב. לֹא יִבָּטֵל הוּא. אלא ילמד כמה שהוא יכול.
ד. שו"ע יו"ד רמה,ב.
ה. לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה, שֶׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה – אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי – יִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה.
ה. אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. שמעת שנושא אישה דעתו נתונה לעיסוק בפרנסת הבית (הלכות אישות טו,ב). וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו וכו'. בהרהורי תאווה, והדבר מקשה על הלימוד (ראה שם טו,ג).
ה. לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה וכו'. שו"ע יו"ד רמו,ב.
ו. מֵאֵימָתַי מַתְחִיל אָבִיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מְלַמְּדוֹ: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה" וגו' (דברים לג,ד), וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִפָּרָשַׁת 'שְׁמַע'. וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט, פְּסוּקִים פְּסוּקִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע, לְפִי בֻּרְיוֹ, מוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת.
ו. מֵאֵימָתַי מַתְחִיל אָבִיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה. את הבן הקטן. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: מֵאַמָּתַי.] מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה וכו'. כדי להשריש בלבו אמונה בחשיבות התורה ובאחדות ה'. לְפִי בֻּרְיוֹ. לפי מצבו הבריאותי של הילד, שאם הוא חלוש יש להמתין עד שיגדל יותר (ראה לקמן ב,ב).
ו. שו"ע יו"ד רמה,ה. מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מְלַמְּדוֹ וכו'. וכשהוא נעשה בן שלוש מלמדים אותו את אותיות התורה כדי שיתרגל לקרוא בתורה (רמ"א סעיף ח).
ז. הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה לִקַּח מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת שָׂכָר – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ. וְחַיָּב לְלַמְּדוֹ בְּשָׂכָר עַד שֶׁיִּקְרָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כֻּלָּהּ.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְלַמֵּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּשָׂכָר – מֻתָּר לְלַמֵּד בְּשָׂכָר. אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יי אֱלֹהָי" וגו' (דברים ד,ה) – מָה אֲנִי בְּחִנָּם לָמַדְתִּי, אַף אַתֶּם בְּחִנָּם לְמַדְתֶּם מִמֶּנִּי. וְכֵן כְּשֶׁתְּלַמְּדוּ לְדוֹרוֹת – בְּחִנָּם, כְּמוֹ שֶׁלְּמַדְתֶּם מִמֶּנִּי.
לֹא מָצָא מִי שֶׁיְּלַמְּדוֹ בְּחִנָּם – יִלְמֹד בְּשָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֶת קְנֵה" (משלי כג,כג). יָכוֹל יְלַמֵּד לַאֲחֵרִים בְּשָׂכָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאַל תִּמְכֹּר" (שם). הָא לָמַדְתָּ שֶׁאָסוּר לוֹ לְלַמֵּד בְּשָׂכָר, אַף עַל פִּי שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ בְּשָׂכָר.
ז. תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כֻּלָּהּ. כל ספרי התנ"ך.
ז. שו"ע יו"ד רמה,ו. עַד שֶׁיִּקְרָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כֻּלָּהּ. ואם אין השעה דחוקה לאב, מצווה עליו לשלם גם עבור לימוד משנה וגמרא, הלכות ואגדות (שו"ע). ונחלקו האחרונים אם חובת האב ללמד את בנו כוללת רק את התורה שבכתב (כל התנ"ך) או שיש חובה על האב לדאוג לכך שבנו ילמד גם את כל התורה שבעל פה (ראה ערוה"ש). דנו הפוסקים על כך שלא נהגו ללמד לבנים את כל הנביאים והכתובים. יש שכתבו שאכן נוהג זה מנוגד להלכה (ב"ח) ויש שהצדיקו את המנהג מטעמים שונים (ש"ך ס"ק ה, שו"ע הרב ת"ת א,ו).
רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם וכו'. אלו דברי משה לישראל על כך שלימדם את התורה כמו שה' לימד אותו. בְּחִנָּם. בלא תשלום שכר.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְלַמֵּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּשָׂכָר וכו'. שו"ע יו"ד רמו,ה. אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָסוּר לְלַמְּדָהּ בְּשָׂכָר. כתב השו"ע שמה שנהגו ללמד גם תורה שבעל פה בשכר, הדבר מותר אם אין לו במה להתפרנס, או אם הוא נוטל שכר על כך שמניח כל עסקיו כדי ללמד ('שכר בטלה'). והרמ"א הוסיף שמותר ליטול שכר ללמד תקנות חכמים.
יִלְמֹד בְּשָׂכָר וכו'. שצריך לשלם שכר במקרה כזה. יָכוֹל יְלַמֵּד לַאֲחֵרִים בְּשָׂכָר. האם מותר לו ללמד בשכר, אם הוא עצמו למד בשכר?
ח. כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין, בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. אֲפִלּוּ עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים – חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א,ח).
ח. עָנִי הַמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים. קבצן. בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים. שמחויב לפרנסם (ראה לעיל ה"ה). בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. בכל יום ובכל לילה. וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. ותחילתו של הפסוק: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".
ח. שו"ע יו"ד רמו,א. כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. ומי שאין לו אפשרות ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יתמוך באחרים הלומדים (שו"ע) והדבר ייחשב לו כאילו לומד בעצמו. ויכול אדם לפרנס את חברו כדי שיוכל לעסוק בתורה ויחלקו בשכר הלימוד (רמ"א). וגם אדם שלומד בעצמו צריך לתמוך ביד לומדי תורה (ערוה"ש). חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. ובשעת הדחק אפילו רק קרא קריאת שמע שחרית וערבית, יוצא בכך (רמ"א וערוה"ש. והברכ"י כתב שיוצא רק ידי הפסוק "לא ימושו מפיך" אך עדיין לא יצא ידי חובת מצוות תלמוד תורה).
ט. גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים, וּמֵהֶם שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וּמֵהֶם סוּמִין, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. וְהֵם מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
ט. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. שמלאכתם הקשה או מגבלתם הגופנית לא מנעו מהם לעסוק בתורה כמצווה. וְהֵם מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. אותם החכמים נמנו בשלשלת המסורת של העברת התורה שבעל פה (ראה בהקדמה למשנה תורה).
י. עַד אֵימָתַי חַיָּב אָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה? עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים ד,ט), וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּלִמּוּד הוּא שָׁכֵחַ.
י. וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ. שלא תשכחם.
י. שו"ע יו"ד רמו,ג. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּלִמּוּד הוּא שָׁכֵחַ. בשו"ע הרב (ת"ת פ"ב) האריך לבאר את האיסור לשכוח דבר אחד מלימודו מחמת שלא חזר עליו כראוי, וכתב שם את סדרי הלימוד שיאפשרו לכל אחד ללמוד משנה סדורה השגורה בפיו ולזכור את דברי התורה בלבו, כפי יכולתו והשגת כח זכרונו, אם מעט ואם הרבה דברי תורה.
יא-יב. שו"ע יו"ד רמו,ד. וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ זְמַן לְמִידָתוֹ וכו'. ויש אומרים שגם בלימוד התלמוד הבבלי לבדו אדם יוצא ידי חובתו, לפי שהוא בלול במקרא, במשנה ובגמרא (רמ"א). וכן המנהג, אך יחד עם זאת בוודאי צריך לידע המקרא והמשנה. ובעלי בתים הלומדים רק מעט שעות ביום, עדיף שילמדו ספרי פוסקים ולא גמרא כדי שידעו את ההלכות המעשיות הנצרכות לכל (ערוה"ש). וכתב בשו"ע הרב (ת"ת ב,ב) שמה שהצריכו לשלש זמן לימודו אין הכוונה לחלק את הזמן לשלושה חלקים שווים, אלא לתת לכל חלק (מקרא, משנה ותלמוד) זמן מתאים כדי שיסיים את כל החלקים במקביל.
יא. וְחַיָּב לְשַׁלֵּשׁ אֶת זְמַן לְמִידָתוֹ: שְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּשְׁלִישׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּשְׁלִישׁ יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר, וִידַמֶּה דָּבָר לְדָבָר, וְיָדִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן עַד שֶׁיֵּדַע הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת, וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְעִנְיָן זֶה הוּא הַנִּקְרָא תַּלְמוּד.
יא. לְשַׁלֵּשׁ. לחלק לשלושה חלקים. יָבִין וְיַשְׂכִּיל אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתו. ידע להסיק את תוצאות הדינים מתוך לימוד הפסוקים. וְיוֹצִיא דָּבָר מִדָּבָר וכו'. בדרכי ההיקש והדימוי. וְיָדִין בַּמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן. ישתמש בדרכים השונות של מדרש הפסוקים, המקובלות מפי חז"ל. הֵיאַךְ הוּא עִקַּר הַמִּדּוֹת. מהם העקרונות שעליהם בנויות המידות. וְהֵיאַךְ יוֹצִיא הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַד מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. שיידע כיצד להסיק את ההלכה מתוך דיון במה שקיבל מרבותיו במסורת.
יב. כֵּיצַד? הָיָה בַּעַל אֻמָּנוּת, וְהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּבַתּוֹרָה תֵּשַׁע – אוֹתָן הַתֵּשַׁע, קוֹרֵא בְּשָׁלֹשׁ מֵהֶן בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּבְשָׁלֹשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְשָׁלֹשׁ מִתְבּוֹנֵן בְּדַעְתּוֹ לְהָבִין דָּבָר מִדָּבָר. וְדִבְרֵי קַבָּלָה בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֵן, וּפֵרוּשָׁן בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהָעִנְיָנוֹת הַנִּקְרָאִין פַּרְדֵּס בִּכְלַל הַתַּלְמוּד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת תַּלְמוּדוֹ שֶׁל אָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל בַּחָכְמָה וְלֹא יְהֵא צָרִיךְ לֹא לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא לַעֲסֹק תָּמִיד בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה – יִקְרָא בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְדִבְרֵי הַשְּׁמוּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר מִדִּבְרֵי דִּינֵי תּוֹרָה, וְיִפָּנֶה כָּל יָמָיו לַתַּלְמוּד בִּלְבַד, לְפִי רֹחַב לִבּוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ.
יב. וְהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּבַתּוֹרָה תֵּשַׁע. לגבי חשיבות העיסוק במלאכה לצד הלימוד, ראה לקמן ג,ט-י. וְדִבְרֵי קַבָּלָה בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֵן. נביאים וכתובים, אף הם בכלל ספרים הכתובים. וּפֵרוּשָׁן בִּכְלַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. פירושי המקראות, שאף הם מן הדברים המועברים במסורת. וְהָעִנְיָנוֹת הַנִּקְרָאִין פַּרְדֵּס בִּכְלַל הַתַּלְמוּד. ההתבוננות במציאות ה' ובגדולתו (ראה הלכות יסודי התורה ד,יג), שאף היא עניינה ההבנה כיצד דברים נובעים ממקורם.
וְהָעִנְיָנוֹת הַנִּקְרָאִין פַּרְדֵּס בִּכְלַל הַתַּלְמוּד. ולמי ראוי ללמוד ענייני פרדס ראה הלכות יסודי התורה ד,יג בפסקים ושיטות.
בִּתְחִלַּת תַּלְמוּדוֹ שֶׁל אָדָם. שעדיין אינו בקי בתורה שבכתב ובעל פה. בְּעִתִּים מְזֻמָּנִים. זמנים קבועים.
וְיִפָּנֶה כָּל יָמָיו לַתַּלְמוּד בִּלְבַד. בשו"ע הרב (ת"ת ב,ב) פירט את הדבר וכתב שיפנה כל ימיו לעיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולחדש חידושי הלכות רבות כפי יכולתו, וכן יעסוק בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ה', כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ה' גנוזים באגדות.
יג. אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה – יֵשׁ לָהּ שָׂכָר, אֲבָל אֵינוֹ כִּשְׂכַר הָאִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִצְטַוָּת, וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עָלָיו, אֵין שְׂכָרוֹ כִּשְׂכַר הַמְצֻוֶּה שֶׁעָשָׂה, אֶלָּא פָּחוֹת מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂכָר, צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁרֹב הַנָּשִׁים אֵין דַּעְתָּן מְכֻוֶּנֶת לְהִתְלַמֵּד, וְהֵן מוֹצִיאִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבַאי לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתָּן.
אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב – לֹא יְלַמֵּד אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה, וְאִם לִמְּדָהּ – אֵינוֹ כִּמְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת.
יג. אִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה. שמותרת לקיים אף את המצוות שאיננה חייבת בהן (ראה הלכות ציצית ג,ט). צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ. שאף שאם למדה יש לה שכר, אין ללמדה לכתחילה כדרך שעושים לבנים. וְהֵן מוֹצִיאִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבַאי. עלולות להבין שלא כהוגן את דברי התורה, ולהשתמש בהם לדברי הבל.
יג. שו"ע יו"ד רמו,ו. צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה. ומכל מקום חייבת האישה ללמוד דינים השייכים לנשים (רמ"א; וראה עוד הרחבות: 'לימוד תורה לנשים', עמ' $$$).
תִּפְלוּת. דבר חסר ערך. ויש מפרשים: דבר מגונה. בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. שיש בה יותר מקום לחוסר הבנה ושיבוש.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות תלמוד תורה
נושא חדש ‼

חובת לימוד תורה

האב מצווה ללמד את בנו תורה משיתחיל הבן לדבר. חיוב זה קודם לחיוב של הרב ללמד את תלמידו. החיוב של אדם ללמד עצמו קודם לכל.
כל איש מישראל מצווה ללמוד תורה אף אם הוא עני ובעל יסורין ואפילו בעל אשה וילדים (דגש לזה בהלכה ח) עד יום מותו, אך מהראוי שילמד אדם תורה קודם שנשא אישה בזמן שדעתו פנויה. אישה אינה מצווה ללמוד תורה אך אם למדה יש לה שכר, ואין לאדם ללמד בתו תורה.
בתחילת למידתו על האדם לשלש לימודו שליש בתורה שבכתב, שליש בתורה שבע"פ ושליש בהעמקה ועיון. משיגדיל, עליו ללמוד בעיון כל ימיו ולעסוק בתורה שבכתב ובע"פ רק כדי שלא ישכח.

הלכה ט:
גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל–הָיָה מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים וּמֵהֶם שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וּמֵהֶם סוֹמִין. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה; וְהֶם מִכְּלַל מַעְתִּיקֵי הַשְּׁמוּעָה, אִישׁ מִפִּי אִישׁ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ

🗯🗯
1. הרמב"ם מתחיל את הפרק דווקא ממצוות לימוד התורה לאחרים ורק לאחר מכן עובר למצוות תלמוד תורה. האחרונים דייקו מכאן שיסוד לימוד התורה הוא העברת המסורת מדור לדור.
2. בפרק זה טמונה סוגיית לימוד תורה לנשים. ישנה פסיקה של החפץ חיים שכיום מצווה ללמד אותם תורה כדי לחזקן באמונתן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מדוע אשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה?

א. משום שזו מצות עשה שהזמן גרמא.
ב. משום שאינה חייבת ללמוד בעצמה.
ג. משום שאינה בקיאה בדרכי החכמה.
ד. משום שעסוקה בצורכי הבית ובדאגת הפרנסה.

[פרק א', הלכה א']

2. לימוד תורה ונשיאת אשה – מה קודם?

א. לימוד תורה.
ב. נשיאת אשה.
ג. לימוד תורה – אלא אם כן יצרו מתגבר עליו.
ד. נשיאת אשה – אלא אם כן חשקה נפשו בתורה כבן עזאי.

[פרק א', הלכה ה']

3. האם מותר ללמד תורה בשכר?

א. כן.
ב. לא.
ג. רק תורה שבכתב.
ד. רק תורה שבעל פה.

[פרק א', הלכה ז']

4. מה נקרא "תלמוד"?

א. התלמוד הבבלי.
ב. התלמוד הירושלמי.
ג. לימוד התורה שבעל פה.
ד. הבנת טעמי ההלכות ומקוריהן.

[פרק א', הלכה י"א]

5. מהו סדר הלימוד הראוי למי שהגדיל בחכמה?

א. שליש בתורה שבכתב, שליש בתורה שבעל פה, שליש בתלמוד.
ב. יקרא לעתים בתורה שבכתב ובדברי השמועה, ובשאר הזמן יעסוק בתלמוד.
ג. יעסוק כל ימיו בתלמוד, לפי רוחב לבו ויישוב דעתו.
ד. יעסוק בעניינות הנקראים "פרדס".

[פרק א', הלכה י"ב]

6. האם ראוי שאשה תעסוק בתורה?

א. כן, ומקבלת שכר על לימודה.
ב. לא, ואם למדה – כאילו למדה תפלות.
ג. תורה שבכתב – ראוי לכתחילה; תורה שבעל פה – לכתחילה לא תלמד, ובדיעבד כאילו למדה תפלות.
ד. תורה שבכתב – לכתחילה לא תלמד, ובדיעבד אינו כלימוד תפלות; תורה שבעל פה – לכתחילה לא תלמד, ובדיעבד כאילו למדה תפלות.

[פרק א', הלכה י"ג]

תשובות
1-ב 2-ג 3-ג 4-ד 5-ב 6-ד

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן