א. כָּל הַמֵּמֵר – לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ" (ויקרא כז,י), וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ, חוּץ מִנִּשְׁבָּע, וּמֵמֵר, וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם; שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל, וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן.
וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה, וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "וְאִם הָמֵר יָמִיר וכו' וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י)? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין, וְעוֹד, שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לָעֲשֵׂה, שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יָמִירוּ.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַיָּחִיד שֶׁהֵמִיר – הֲרֵי הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ, וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת, וְלוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵמִיר, אוֹ מִי שֶׁהֵמִיר בְּקָרְבָּן מִקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וְאֵין הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ.
ב. אֶחָד הַמֵּמִיר בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁהֵמִיר בִּשְׁגָגָה – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. כֵּיצַד? הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר: 'הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי', וְאָמַר: 'הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי' – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה. אֲבָל אִם דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר וְהֵמִיר, אוֹ שֶׁאָמַר: 'אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי', וְנִכְנַס, וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ.
ג. אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן: 'כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתִּי יָבֹא וְיָמִיר' – הֲרֵי זֶה מֵמִיר בָּהּ. הֵמִיר בְּקָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ – אֵינָהּ תְּמוּרָה, שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
ד. הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כֵּיצַד? הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבְּנוֹת נָזִיר שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶם פְּלוֹנִי הַנָּזִיר – אוֹתוֹ הַנָּזִיר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן תְּמוּרָה, אֲבָל לֹא זֶה שֶׁהִקְדִּישׁ, לְפִי שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ.
ה. הַיּוֹרֵשׁ מֵמֵר. הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת – הֲרֵי זוֹ קְרֵבָה וְאֵין מְמִירִין בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הֵן בָּהּ שֻׁתָּפִין, וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. אֵין קָדְשֵׁי גּוֹיִם עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַגּוֹי שֶׁהֵמִיר – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. הִקְדִּישׁ הַגּוֹי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל, וְהֵמִיר בָּהּ הַגּוֹי – הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמוּרָה.
ז. אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אִם הֵמִירוּ – עוֹשִׂין תְּמוּרָה.
ח. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת הַנְּדָרִים שֶׁהֵמִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה – יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה.
ט. אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם; אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁלָּהֶן, אֵינָן זַכָּאִין בָּהֶן מֵחַיִּים, שֶׁאֵין לָהֶן בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. וְאֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בִּבְכוֹר; אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים, אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא.
אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁהֵמִירוּ בִּבְכוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתָם – עוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר בִּבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד לוֹ, לֹא בִּבְכוֹר שֶׁלָּקַח מִיִּשְׂרָאֵל – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה.
י. אֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אֲבָל פָּרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ; הוֹאִיל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ, הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין בּוֹ.
יא. הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "בְּהֵמָה" (ויקרא כז,י).
יב. קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמַּעֲשֵׂר: "לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ" (ויקרא כז,לג); וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקֳּדָשִׁים הָיָה, וְלָמָּה יָצָא? לְלַמֵּד עַל הַכֹּל: מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד, יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין; מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ, יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת; מַה מַּעְשַׂר בְּהֵמָה הֻקַּשׁ לְמַעְשַׂר דָּגָן שֶׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְלֹא גּוֹיִם, יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת גּוֹיִם שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יג. הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ – אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפָהּ קִדּוּשׁ גָּמוּר, וְאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ תְּמִימָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהּ מוּם קָבוּעַ – הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה.
יד. אֶחָד הַמֵּמִיר תָּמִים בְּבַעַל מוּם אוֹ בַּעַל מוּם בְּתָמִים, אוֹ שֶׁהֵמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר, אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים, אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת, אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶחָד בְּמֵאָה אוֹ מֵאָה בְּאֶחָד, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי אֵלּוּ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה כְּמִנְיַן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר.
טו. אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וְלֹא וְלַד בֶּהֱמַת הַהֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י; כז,לג): "הוּא" – וְלֹא וְלָדוֹ; "וּתְמוּרָתוֹ" – וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמֵר בִּבְהֵמָה, וְחָזַר וְהֵמִיר, וְחָזַר וְהֵמִיר, אֲפִלּוּ אֶלֶף – כֻּלָּן תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. אֵין מְמִירִין אֵבָרִין אוֹ עֻבָּרִין בִּשְׁלֵמִים, וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן. כֵּיצַד? הָאוֹמֵר: 'רַגְלָהּ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ' אוֹ 'יָדָהּ' 'תַּחַת עוֹלָה זוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'עֻבַּר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ' – אֵינָהּ תְּמוּרָה. וְכֵן הָאוֹמֵר: 'בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת יָדָהּ' אוֹ 'רַגְלָהּ' 'שֶׁל עוֹלָה זוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עֻבָּרָהּ שֶׁל חַטָּאת זוֹ' – אֵינָהּ תְּמוּרָה.
יז. הַמֵּמֵר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס – אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן, וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר, לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. מַה בֵּין אֵלּוּ לְבַעַל מוּם? בַּעַל מוּם יֵשׁ בְּמִינוֹ קָרְבָּן, אֵלּוּ אֵין בְּמִינָן קָרְבָּן.
יח. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע – הֲרֵי הֵן כְּבַעַל מוּם, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
יט. בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ חֹל – לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה.
כ. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ – אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְכָל חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר – עוֹשָׂה תְּמוּרָה.
כא. הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ – עוֹשָׂה תְּמוּרָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִקְרַב, הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים וַהֲרֵי הֵן תְּמִימִים – יֵרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף.
אֲבָל הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ, וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ – אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה בַּחַטָּאוֹת, לֹא נִתְקַדְּשָׁה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ קְדֻשַּׁת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה. לא לוקים על מצוות לא תעשה שיש בה ציווי מפורש לתקן את העברה במעשה מסוים, שהציווי מעביר ('מנתק') את הלאו להיות מצוות עשה (ראה הלכות סנהדרין יח,ב). וכאן יש מצוות עשה שבהמת התמורה נעשית קדושה ויש להקריבה. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין. שני ציוויים של איסור: "לא יחליפנו", "ולא ימיר אֹתו", ועשה אחד אינו עוקר שני לאווים (בבלי תמורה ד,ב). שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לָעֲשֵׂה. הלאו של תמורה כולל גם מקרים שבהם אין עשה כשהמירו. שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ וכו'. האיסור להמיר הוא גם בקרבנות ציבור ובקרבן של שותפים, אך כשהמיר בקרבן ציבור או בקרבן של שותפים, לא נעשית התמורה קודש (ראה לקמן הי"ב).
וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת. אף שלכתחילה אסור להקדיש בשבת, אם הקדיש קדוש (הלכות שבת כג,טו), וכמו כן אם המיר בשבת הרי זה מומר.