פרק א', הלכות תמורה, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמֵּמֵר – לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ" (ויקרא כז,י), וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ, חוּץ מִנִּשְׁבָּע, וּמֵמֵר, וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם; שְׁלֹשָׁה לָאוִין אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל, וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן.
וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה, וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "וְאִם הָמֵר יָמִיר וכו' וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י)? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין, וְעוֹד, שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לָעֲשֵׂה, שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יָמִירוּ.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַיָּחִיד שֶׁהֵמִיר – הֲרֵי הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ, וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת, וְלוֹקֶה אַרְבָּעִים. וְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהֵמִיר, אוֹ מִי שֶׁהֵמִיר בְּקָרְבָּן מִקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וְאֵין הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ.
א. הַמֵּמֵר. העושה תמורה, אומר על בהמת חולין שתהיה תמורת בהמת הקדש (לאופן ההמרה ראה לקמן ב,א). לוֹקֶה עַל כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה שֶׁיָּמִיר. ראה לקמן הי"ד. שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ וכו'. ראה גם הלכות סנהדרין יח,ב. מִנִּשְׁבָּע. לשקר. וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. מקלל בשם ה' או באחד מהכינויים (שם כו,ג). אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּלָל. יש בהם דיבור בלבד.
וְלָמָּה לוֹקִין עַל הַתְּמוּרָה וַהֲרֵי לָאו שֶׁבָּהּ נִתָּק לַעֲשֵׂה. לא לוקים על מצוות לא תעשה שיש בה ציווי מפורש לתקן את העברה במעשה מסוים, שהציווי מעביר ('מנתק') את הלאו להיות מצוות עשה (ראה הלכות סנהדרין יח,ב). וכאן יש מצוות עשה שבהמת התמורה נעשית קדושה ויש להקריבה. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וּשְׁנֵי לָאוִין. שני ציוויים של איסור: "לא יחליפנו", "ולא ימיר אֹתו", ועשה אחד אינו עוקר שני לאווים (בבלי תמורה ד,ב). שֶׁאֵין לָאו שֶׁבָּהּ שָׁוֶה לָעֲשֵׂה. הלאו של תמורה כולל גם מקרים שבהם אין עשה כשהמירו. שֶׁהַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה אִם הֵמִירוּ וכו'. האיסור להמיר הוא גם בקרבנות ציבור ובקרבן של שותפים, אך כשהמיר בקרבן ציבור או בקרבן של שותפים, לא נעשית התמורה קודש (ראה לקמן הי"ב).
וַאֲפִלּוּ הֵמִיר בְּשַׁבָּת. אף שלכתחילה אסור להקדיש בשבת, אם הקדיש קדוש (הלכות שבת כג,טו), וכמו כן אם המיר בשבת הרי זה מומר.
ב. אֶחָד הַמֵּמִיר בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁהֵמִיר בִּשְׁגָגָה – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. כֵּיצַד? הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר: 'הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת עוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי', וְאָמַר: 'הֲרֵי זוֹ תְּמוּרַת שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ לִי' – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה. אֲבָל אִם דִּמָּה שֶׁמֻּתָּר לְהָמִיר וְהֵמִיר, אוֹ שֶׁאָמַר: 'אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי', וְנִכְנַס, וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ.
ב. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר. על בהמת חולין שיש לו. הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה וְלוֹקֶה. בניגוד להקדש שאם התכוון לומר 'הרי זו עולה' ואמר 'שלמים', הבהמה אינה מתקדשת (הלכות מעשה הקרבנות יד,יב). שֶׁאָמַר אֶכָּנֵס לְבַיִת זֶה וְאָמִיר מִדַּעְתִּי וְנִכְנַס וְשָׁכַח וְהֵמִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. חשב להמיר בהמה ואמר שייכנס לבית ויחשוב ביישוב הדעת אם לעשות זאת או לא, ונכנס ושכח את דבריו והמיר מבלי לעיין בעניין (ריק"ו, ראה שם שדן בהסברים נוספים).
ג. אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם אָמַר בַּעַל הַקָּרְבָּן: 'כָּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתִּי יָבֹא וְיָמִיר' – הֲרֵי זֶה מֵמִיר בָּהּ. הֵמִיר בְּקָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ – אֵינָהּ תְּמוּרָה, שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
ג. אֵין אָדָם מֵמִיר בְּהֶמְתּוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. כשאומר על בהמת חולין שלו שתהיה תמורת קרבן חברו, אינה תמורה. הֵמִיר בְּקָרְבָּנוֹ בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ. אמר על בהמה שאינה שלו שתהיה תמורת בהמת קדשים שלו.
ד. הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כֵּיצַד? הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁ קָרְבְּנוֹת נָזִיר שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶם פְּלוֹנִי הַנָּזִיר – אוֹתוֹ הַנָּזִיר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶן תְּמוּרָה, אֲבָל לֹא זֶה שֶׁהִקְדִּישׁ, לְפִי שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ.
ד. הַמִּתְכַּפֵּר הוּא שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּרָה אֲבָל לֹא הַמַּקְדִּישׁ. כשאחד הקדיש קרבן כדי שאדם אחר יתכפר בו הקרבן שייך למתכפר, ולכן רק הוא יכול לעשות תמורה.
ה. הַיּוֹרֵשׁ מֵמֵר. הִנִּיחַ בְּהֵמָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת – הֲרֵי זוֹ קְרֵבָה וְאֵין מְמִירִין בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הֵן בָּהּ שֻׁתָּפִין, וְהַשֻּׁתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. הַיּוֹרֵשׁ. בהמת קדשים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
ו. אֵין קָדְשֵׁי גּוֹיִם עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהַגּוֹי שֶׁהֵמִיר – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. הִקְדִּישׁ הַגּוֹי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל, וְהֵמִיר בָּהּ הַגּוֹי – הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמוּרָה.
ו. אֵין קָדְשֵׁי גּוֹיִם עוֹשִׂין תְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה. אמר גוי על בהמת חולין שתהיה תמורת קרבן שלו, אינה תמורה. הִקְדִּישׁ הַגּוֹי בְּהֵמָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהּ יִשְׂרָאֵל וְהֵמִיר בָּהּ הַגּוֹי. כגון שנתן לו המתכפר רשות להמיר (לח"מ). הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּמוּרָה. ספק אם במקרה זה מחשיבים את הבהמה כקדשי ישראל ויהיה בה תמורה מן התורה (לח"מ, מרכה"מ).
ז. אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אִם הֵמִירוּ – עוֹשִׂין תְּמוּרָה.
ח. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת הַנְּדָרִים שֶׁהֵמִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה – יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה.
ח. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת הַנְּדָרִים. קטן שהגיע לגיל שלוש עשרה שנים ויום אחד נדריו נחשבים נדרים והקדשותיו מתקדשים, אף שלא הביא שערות ואינו נחשב גדול לעניין שאר דברים ולעניין מלקות (הלכות נדרים יא,ג-ד). יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם עוֹשֶׂה תְּמוּרָה אוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה. והספק אם תמורה דומה להקדש שחל על ידי קטן, או שרק גדול שראוי ללקות יכול להמיר (בבלי תמורה ב,ב).
ט. אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם; אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁלָּהֶן, אֵינָן זַכָּאִין בָּהֶן מֵחַיִּים, שֶׁאֵין לָהֶן בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. וְאֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בִּבְכוֹר; אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים, אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא.
אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁהֵמִירוּ בִּבְכוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתָם – עוֹשִׂין תְּמוּרָה. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר בִּבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד לוֹ, לֹא בִּבְכוֹר שֶׁלָּקַח מִיִּשְׂרָאֵל – הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה.
ט. אֵין הַכֹּהֲנִים מְמִירִין בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם. של ישראל שהם זוכים בבשרו. שֶׁאֵין לָהֶן בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. אין לכהנים זכות והיתר באכילת הבשר לפני זריקת הדם. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זוֹכֶה בּוֹ מֵחַיִּים. הכהן מקבל את הבכור חי. אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל הוּא. הבכור מתקדש משעת לידתו והכהן זוכה בו רק לאחר שהוא ניתן לו.
וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר בִּבְכוֹר שֶׁנּוֹלַד לוֹ… הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. כהן שנולד לו בכור הרי הוא קדוש וצריך להקריבו, ואם המיר בבכורו דינו כבעלים ישראל שהמירו בבכור שנולד להם בעודו בביתם.
י. אֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אֲבָל פָּרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשֶּׁלּוֹ; הוֹאִיל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ, הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין בּוֹ.
י. אֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. איל לעולה שמקריב משלו ביום הכיפורים (הלכות עבודת יום הכיפורים א,א), ונחשב קרבן יחיד. פָּרוֹ. פר חטאת שמביא כהן גדול משלו (שם), והוא משמש לכפרתו, כפרת ביתו ואחיו הכהנים. הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין בּוֹ. ולא עושים תמורה בבהמת שותפים (לעיל ה"א).
יא. הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "בְּהֵמָה" (ויקרא כז,י).
יב. קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמַּעֲשֵׂר: "לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ" (ויקרא כז,לג); וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקֳּדָשִׁים הָיָה, וְלָמָּה יָצָא? לְלַמֵּד עַל הַכֹּל: מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד, יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין; מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן מִזְבֵּחַ, יָצְאוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת; מַה מַּעְשַׂר בְּהֵמָה הֻקַּשׁ לְמַעְשַׂר דָּגָן שֶׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְלֹא גּוֹיִם, יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת גּוֹיִם שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יב. קָרְבְּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת. שהוקדשו לצורכי המקדש ולא למזבח. בַּמַּעֲשֵׂר. מעשר בהמה, מוקרב על המזבח ונאכל לבעליו. וַהֲלֹא הַמַּעֲשֵׂר בִּכְלַל כָּל הַקֳּדָשִׁים הָיָה. ולא היה צריך לאסור את התמורה בו בייחוד. מַה מַּעֲשֵׂר קָרְבַּן יָחִיד. כל יחיד מעשר את בהמותיו, ואי אפשר להקדיש ולהביא מעשר בנדר ובנדבה בשותפות (פה"מ תמורה א,ו). לְמַעְשַׂר דָּגָן שֶׁאֵין חַיָּבִין בּוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל וְלֹא גּוֹיִם. הלכות תרומות ד,טו. יָצְאוּ קָרְבְּנוֹת גּוֹיִם שֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ו.
יג. הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ – אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפָהּ קִדּוּשׁ גָּמוּר, וְאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ תְּמִימָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהּ מוּם קָבוּעַ – הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה תְּמוּרָה.
יג. הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ אֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה וכו'. בהמה בעלת מום קבוע אינה ראויה כלל למזבח, ורק דמיה מתקדשים ולא גופה (הלכות איסורי מזבח א,יא), ולכן אין עושים בה תמורה. הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר וכו'. כשלא היה בבהמה מום קבוע בשעת ההקדשה גופה התקדש למזבח (שם), ולכן גם כשנפל בה מום קבוע היא נחשבת קרבן ועושים בה תמורה.
יד. אֶחָד הַמֵּמִיר תָּמִים בְּבַעַל מוּם אוֹ בַּעַל מוּם בְּתָמִים, אוֹ שֶׁהֵמִיר בָּקָר בְּצֹאן אוֹ צֹאן בְּבָקָר, אוֹ כְּבָשִׂים בְּעִזִּים אוֹ עִזִּים בִּכְבָשִׂים, אוֹ נְקֵבוֹת בִּזְכָרִים אוֹ זְכָרִים בִּנְקֵבוֹת, אוֹ שֶׁהֵמִיר אֶחָד בְּמֵאָה אוֹ מֵאָה בְּאֶחָד, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי אֵלּוּ תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה כְּמִנְיַן הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵמִיר.
יד. תָּמִים בְּבַעַל מוּם וכו'. באיסור תמורה נאמר "ולא ימיר אֹתו טוב ברע או רע בטוב" (ויקרא כז,י), ומכאן לומדים שהתמורה היא גם כשהמיר תמימים בבעלי מומים (שהיו תמימים מתחילתם) או בעלי מומים בתמימים (משנה תמורה א,ב).
טו. אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וְלֹא וְלַד בֶּהֱמַת הַהֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י; כז,לג): "הוּא" – וְלֹא וְלָדוֹ; "וּתְמוּרָתוֹ" – וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ. אֲבָל הַמֵּמֵר בִּבְהֵמָה, וְחָזַר וְהֵמִיר, וְחָזַר וְהֵמִיר, אֲפִלּוּ אֶלֶף – כֻּלָּן תְּמוּרָה, וְלוֹקֶה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טו. אֵין הַתְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה. כשאומר על בהמת חולין שתהיה קדושה תמורת בהמת שנעשתה בעצמה קדושה על ידי תמורה, היא אינה מתקדשת. וְלַד בֶּהֱמַת הַהֶקְדֵּשׁ. שקדוש מחמת אמו. אֲבָל הַמֵּמֵר בִּבְהֵמָה וְחָזַר וְהֵמִיר. באותה בהמה, באופן שכל התמורות היו בבהמה שהוקדשה באופן ישיר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ד.
טז. אֵין מְמִירִין אֵבָרִין אוֹ עֻבָּרִין בִּשְׁלֵמִים, וְלֹא שְׁלֵמִים בָּהֶן. כֵּיצַד? הָאוֹמֵר: 'רַגְלָהּ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ' אוֹ 'יָדָהּ' 'תַּחַת עוֹלָה זוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'עֻבַּר בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עוֹלָה זוֹ' – אֵינָהּ תְּמוּרָה. וְכֵן הָאוֹמֵר: 'בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת יָדָהּ' אוֹ 'רַגְלָהּ' 'שֶׁל עוֹלָה זוֹ', אוֹ שֶׁאָמַר: 'בְּהֵמָה זוֹ תַּחַת עֻבָּרָהּ שֶׁל חַטָּאת זוֹ' – אֵינָהּ תְּמוּרָה.
יז. הַמֵּמֵר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וְיוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ בְּטֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס – אֵין הַקְּדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן, וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהֵמִיר בְּגָמָל אוֹ בַּחֲמוֹר, לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינָן קָרְבָּן, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה. מַה בֵּין אֵלּוּ לְבַעַל מוּם? בַּעַל מוּם יֵשׁ בְּמִינוֹ קָרְבָּן, אֵלּוּ אֵין בְּמִינָן קָרְבָּן.
יז. הַמֵּמֵר בְּכִלְאַיִם אוֹ בִּטְרֵפָה וכו'. כל אלו פסולים להקרבה על המזבח (ראה הלכות איסורי מזבח ג,ג-ד ובביאור שם). ואם אמר על בהמה אחת מהם שתהיה תמורת בהמת הקדש, אינה מתקדשת. וכן אם אחת מהן הייתה קדושה, ואמר על בהמה תמימה שתהיה קדושה תמורתה, אינה תמורה (פה"מ תמורה ב,ג). בַּעַל מוּם יֵשׁ בְּמִינוֹ קָרְבָּן וכו'. סוג זה של בעלי חיים קרב. ואילו הכלאיים והטומטום והאנדרוגינוס הם סוגים שאינם קרבים כלל (ראה גם שם ה"י; ואף על הטרפה לא חלה קדושה כלל כיוון שאסורה באכילה, בבלי תמורה יז,א).
יח. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע – הֲרֵי הֵן כְּבַעַל מוּם, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
יח. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע. בהמה שבעלה או שנבעלה לאדם ופסולה לקרבן. הֲרֵי הֵן כְּבַעַל מוּם. ראה הלכות איסורי מזבח ג,י. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. כגון מוקצה או נעבד לעבודה זרה (ראה שם).
יט. בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ חֹל – לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה.
יט. בְּהֵמָה שֶׁחֶצְיָהּ קֹדֶשׁ וְחֶצְיָהּ חֹל. בהמה של שני שותפים שאחד מהם הקדיש את חלקו (ריק"ו). לֹא עוֹשָׂה תְּמוּרָה. כשאמר על בהמת חולין שתהיה תמורתה. וְלֹא נַעֲשֵׂית תְּמוּרָה. כשאמר שהיא תהיה תמורת בהמת הקדש.
כ. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ – אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְכָל חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר – עוֹשָׂה תְּמוּרָה.
כ. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁיָּמוּתוּ. כגון ולד חטאת וחטאת שמתו בעליה, שדינם למות ואי אפשר להקריבם או לפדותם (הלכות פסולי המוקדשין ד,א). חַטָּאת שֶׁדִּינָהּ שֶׁתִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר. ולאחר המכירה ייפלו דמיה לנדבה, כגון חטאת שעברה שנתה (שם הל' ז).
כא. הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ – עוֹשָׂה תְּמוּרָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִקְרַב, הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים וַהֲרֵי הֵן תְּמִימִים – יֵרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף.
אֲבָל הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ, וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ – אֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה בַּחַטָּאוֹת, לֹא נִתְקַדְּשָׁה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ קְדֻשַּׁת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
כא. הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ לְעוֹלָתוֹ אוֹ לַאֲשָׁמוֹ. קרבנות אלו באים רק מן הזכרים. הוֹאִיל וְיָרְדוּ לִקְדֻשַּׁת דָּמִים וַהֲרֵי הֵן תְּמִימִים יֵרְדוּ לִקְדֻשַּׁת הַגּוּף. כיוון שהקדישו אותם, אף שאינם ראויים לקרבן שלשמו הוקדשו, מכיוון שהם תמימים וראויים באופן כללי להיות קרבן, חלה עליהם קדושת הגוף (ראה הלכות פסולי המוקדשין ד,טז), ומשום כך עושים תמורה.
הַמַּפְרִישׁ שָׂעִיר לְחַטָּאתוֹ. חטאת יחיד באה נקבה. וְנָשִׂיא שֶׁהִפְרִישׁ שְׂעִירָה לְחַטָּאתוֹ. חטאת נשיא באה זכר. וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהִפְרִישׁ פָּרָה לְחַטָּאתוֹ. ולא פר כפי שמחויב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. ד,יח.

תקציר הפרק 

פרק א' הלכות תמורה

העושים תמורה

בהמה שהוקדשה להיות קרבן, אסור להמיר אותה באחרת, ואם למרות האיסור ממירים אותה, גם הבהמה האחרת מתקדשת ותוקרב אף היא.

הממיר -אנשים ונשים, וספק בקטן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.המייחד את איסור תמורה הוא שלוקים עליו למרות שאין בו מעשה?

2.האם ניתן להמיר בהמה שאינה שלו?

3.האם גוי ניתן להמיר קרבן שהוא הקדיש ?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן