[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיב שְׁנֵי כְּבָשִׂים עוֹלוֹת בְּכָל יוֹם, וְהֵן הַנִּקְרָאִין תְּמִידִין, אֶחָד בַּבֹּקֶר וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד" וכו' (במדבר כח,ג). [ב] וְאֵימָתַי זְמַן שְׁחִיטָתָן? שֶׁל בֹּקֶר שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַחַמָּה, מִשֶּׁיָּאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח. וּפַעַם אַחַת דָּחֲקָה שָׁעָה אֶת הַצִּבּוּר בְּבַיִת שֵׁנִי, וְהִקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם.

ב. קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַחַמָּה מִשֶּׁיָּאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח. זמן שבו האור ניכר במזרח, לאחר התחלת הארת השמש ולפני שגלגל החמה עלה (פה"מ יומא ג,א). וּפַעַם אַחַת דָּחֲקָה שָׁעָה… וְהִקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם. למרות שזמן הקרבתו לכתחילה הוא מיד בבוקר, נמשך זמנו עד שליש היום, סוף ארבע 'שעות זמניות' מתחילת היום (שאורכן משתנה לפי משך היום). ובשעת הדחק מקריבים עד זמן זה.

[ג] תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ מִשֶּׁיַּאֲרִיךְ הַצֵּל וְיֻכַּר לַכֹּל שֶׁהֶאֱרִיךְ, וְהוּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וָמַעְלָה, עַד סוֹף הַיּוֹם. וְלֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם אֶלָּא בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה.
וְלָמָּה מְאַחֲרִין אוֹתוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת אַחַר תְּחִלַּת זְמַן שְׁחִיטָתוֹ? מִפְּנֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל יְחִידִים אוֹ שֶׁל צִבּוּר, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַקְרִיב קָרְבָּן כְּלָל קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְלֹא שׁוֹחֲטִין קָרְבָּן אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. חוּץ מִקָּרְבַּן פֶּסַח לְבַדּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְרִיבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל פִּסְחֵיהֶן בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת.

ג. מִשֶּׁיַּאֲרִיךְ הַצֵּל וְיֻכַּר לַכֹּל שֶׁהֶאֱרִיךְ. באמצע היום השמש באמצע השמים והצל קצר. לאחר שהשמש מתחילה לנטות לצד מערב הצל נעשה ארוך, וכשניכר שהצל האריך מתחיל זמן שחיטת התמיד. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וָמַעְלָה עַד סוֹף הַיּוֹם. מחצי שעה זמנית לאחר חצות היום עד שקיעת החמה. בְּכָל יוֹם. בדרך כלל (חוץ מערב פסח כדלקמן ה"ה; וראה גם הלכות תפילה ג,ב).
מִפְּנֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל יְחִידִים אוֹ שֶׁל צִבּוּר. שצריך להקריבם באותו יום. לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַקְרִיב קָרְבָּן כְּלָל קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלֹא שׁוֹחֲטִין קָרְבָּן אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. ולכן צריכים לאחר את התמיד של בין הערביים כדי שיהיה מספיק זמן להקרבת הקרבנות. חוּץ מִקָּרְבַּן פֶּסַח לְבַדּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְרִיבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל פִּסְחֵיהֶן בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת. שחיטת התמיד נעשית בכל יום בשמונה ומחצה חוץ מביום הקרבת הפסח שאז היו מקדימים לשחוט את התמיד (לקמן ה"ה) מכיוון שאת קרבן הפסח מקריבים ביום י"ד בניסן אחר קרבן התמיד (הלכות קרבן פסח א,ד), ודרושות יותר משעתיים כדי שכל ישראל יספיקו לשחוט ולהקריב את הקרבן (הר המוריה, אבן האזל).

[ד] אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח אֶלָּא אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְכֵן מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לֶאֱכֹל פִּסְחֵיהֶן לָעֶרֶב.

ד. אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח אֶלָּא אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. ראה גם הלכות קרבן פסח א,ד. מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים. זבים, זבות, יולדות ומצורעים שטהרו מטומאתם ועדיין לא הביאו קרבן להשלמת תהליך טהרתם, ואסורים לאכול קדשים (הלכות מחוסרי כפרה א,א). מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וכו'. לכתחילה עליהם להביא את קרבנם לפני התמיד. אמנם אם לא הקריבו, התירו להם לעבור על איסור הקרבה אחר התמיד כדי שיוכלו להקריב ולאכול קרבן פסח שהיא מצוות עשה שעונש ביטולה כרת (בבלי פסחים נט,א; ראה גם הלכות קרבן פסח ו,ד).

[ה] עֶרֶב פְּסָחִים, בֵּין בַּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת, הָיָה הַתָּמִיד נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לִשְׁחֹט פִּסְחֵיהֶן. וְאִם חָל עֶרֶב פְּסָחִים לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, הָיוּ שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה בִּתְחִלַּת זְמַנּוֹ, וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן רֶוַח לִצְלוֹת קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת.

ה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן רֶוַח לִצְלוֹת קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הַשַּׁבָּת. את הפסח יש לצלות לאחר הקרבתו וניתן לצלותו גם בלילה לפני אכילתו. אמנם כאשר י"ד בניסן חל ביום שישי יש להשלים את צלייתו לפני שבת, ולכן היו מקדימים אז את הקרבת התמיד.

[ו] אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, מַקְטִירִין כָּל דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה כָּל הַיּוֹם. וּמַקְטִירִין אֵבְרֵי עוֹלוֹת וְהָאֵמוּרִין עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. וְאֵבָרִים וְאֵמוּרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ, בֵּין מִן הַתָּמִיד בֵּין מִשְּׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת – מְהַפְּכִין בָּהֶן כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו,ב).

ו. מַקְטִירִין כָּל דָּבָר הָרָאוּי לְהַקְטָרָה כָּל הַיּוֹם. כגון הקומץ והלבונה שדינם להיקרב כל היום עד הערב (ראה הלכות מעשה הקרבנות ד,ד, ע"פ ערוה"ש קא,טז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. ד,ב. וְאֵבָרִים וְאֵמוּרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ. שהוקטרו על המזבח ולא נשרפו כראוי. מְהַפְּכִין בָּהֶן. למהר את שרפתם.

[ז] אֵבָרִים שֶׁל תָּמִיד דּוֹחִין אֶת הַטֻּמְאָה, וְאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת בִּלְבַד מַקְטִירִין אֵבְרֵי תָּמִיד שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁהַתָּמִיד תְּחִלָּתוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת, וְסוֹפוֹ אֵינוֹ דּוֹחֶה.
חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב אִם חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל אֵין קְרֵבִין בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (במדבר כח,י) – וְלֹא בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת, וְלֹא עוֹלַת חֹל בְּיוֹם טוֹב. [ח] אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – מַקְטִירִין חֶלְבֵי הַפְּסָחִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּחֶלְבֵי שַׁבָּת.

ז. אֵבָרִים שֶׁל תָּמִיד דּוֹחִין אֶת הַטֻּמְאָה. הקטרת האיברים מותרת בטומאה כשאי אפשר להקטירם בטהרה, כדין קרבנות ציבור שקבוע להם זמן (הלכות ביאת מקדש ד,י). וְאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אין להקטיר בשבת את איברי התמיד של יום שישי (אבל את איברי התמיד של שבת מקטירים בשבת, הלכות מעשה הקרבנות ד,ג). שֶׁהַתָּמִיד תְּחִלָּתוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וְסוֹפוֹ אֵינוֹ דּוֹחֶה. כשתחילת עשייתו בשבת (תמיד של שבת) – הוא דוחה את השבת בכל מעשיו (גם בהקטרה), וכשרק סופו בשבת (תמיד של ערב שבת שלא הקטירו את איבריו) – אינו דוחה את השבת.
חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב. מותר להקריבם. שֶׁנֶּאֱמַר עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְלֹא בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת. ובכלל זה עולת יום הכיפורים שמכונה 'שבת'. ומצד שני לומדים מפסוק זה שעולת שבת קרבה ביום טוב (ראה בבלי שבת קיד,א). וְלֹא עוֹלַת חֹל בְּיוֹם טוֹב. זהו דין נוסף שנלמד מפסוק זה, שדווקא עולת שבת קרבה ביום טוב ('בשבתו'), אך עולת חול אינה קרבה ביום טוב (ראה בבלי שבת כד,ב).
ח. מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּחֶלְבֵי שַׁבָּת. אך אם חל ביום חול אין מקטירים את החלבים ביום טוב (הלכות קרבן פסח א,ח).

[ט] אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁשָּׁה טְלָאִים הַמְבֻקָּרִין בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְיִהְיוּ מוּכָנִים קֹדֶם יוֹם הַקְרָבָתָן בְּאַרְבָּעָה יָמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מְבַקְּרִין אוֹתוֹ מִתְּחִלָּה, לֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִין אֶת הַתָּמִיד עַד שֶׁמְּבַקְּרִין אוֹתוֹ שְׁנִיָּה קֹדֶם הַשְּׁחִיטָה לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת. וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ מַיִם בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נוֹחַ לְהֶפְשֵׁט.

ט. הַמְבֻקָּרִין. בדוקים, שאין בהם מום. בְּלִשְׁכַּת הַטְּלָאִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אחת מארבעת הלשכות שבבית המוקד (הלכות בית הבחירה ה,י). וְיִהְיוּ מוּכָנִים קֹדֶם יוֹם הַקְרָבָתָן בְּאַרְבָּעָה יָמִים. וביום החמישי היו מקריבים אותם (פה"מ ערכין ב,ה). וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ מַיִם… כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נוֹחַ לְהֶפְשֵׁט. שהעור לא יהיה דבוק לבשר.

[י] כְּמַעֲשֵׂה תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, כֵּן מַעֲשֵׂה תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְהַכֹּל כְּמַעֲשֵׂה הָעוֹלָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. וְלֹא הָיוּ כּוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה, שֶׁלֹּא יְחַקּוּ אֶת הַמִּינִים, אֶלָּא אוֹחֲזִים יָדָיו וְרַגְלָיו בִּידֵיהֶן. וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ: רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.

י. כְּמַעֲשֵׂה הָעוֹלָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. פרק ו. וְלֹא הָיוּ כּוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה. קשירת רגליו וידיו זו לזו. שֶׁלֹּא יְחַקּוּ אֶת הַמִּינִים. שכך היו עושים בשחיטת זבחיהם לעבודה זרה (פה"מ תמיד ד,א). אֶלָּא אוֹחֲזִים יָדָיו וְרַגְלָיו בִּידֵיהֶן וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ. תפיסת הטלה בשעת השחיטה ('עקדתו') הייתה על ידי תפיסת ידיו ורגליו בידיים (אמנם לאחר שיוחנן כהן גדול התקין טבעות במקום השחיטה בעזרה, היו לוכדים את רגלי הבהמה באמצעות הטבעות, פה"מ תמיד ד,א; וראה הלכות בית הבחירה ה,יד).

[יא] תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית שֶׁל בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית מִמֶּנָּה, עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ; דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁחָטִין כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ.

יא. עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית שֶׁל בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה וכו'. בצפון המזבח היו עשרים וארבע טבעות ושם היו שוחטים את הקדשים (הלכות בית הבחירה ה,יד). את התמיד היו שוחטים בצד הצפוני של הטבעות. בבוקר בטבעת המערבית בשורה השנייה, ובין הערביים בטבעת המזרחית בשורה השנייה (לטעם השחיטה בשורה השנייה ראה תפא"י תמיד ד,א). כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ. מול השמש המאירה בבוקר מצד מזרח ובצהריים מצד מערב. דִּבְרֵי קַבָּלָה. מסורת חכמים.

[יב] טָעוּ אוֹ שָׁגְגוּ, אֲפִלּוּ הֵזִידוּ, וְלֹא הִקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר – יַקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל אִם הָיָה מִזְבֵּחַ חָדָשׁ שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרַב עָלָיו כְּלוּם – לֹא יַקְרִיבוּ עָלָיו תְּחִלָּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁאֵין מְחַנְּכִין מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר.

יב. שֶׁאֵין מְחַנְּכִין מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר. לאופן החינוך של מזבח הזהב, המנורה והשולחן ראה לקמן ג,א, ג,יא, ה,ג.