פרק א', הלכות תעניות, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבֹא עַל הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת" (במדבר י,ט), כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיָּצֵר לָכֶם, כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – זַעֲקוּ עֲלֵיהֶן וְהָרִיעוּ.
א. לִזְעֹק. לצעוק ולהתפלל. שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת. והמשך הפסוק: "ונזכרתם לפני ה' אלהיכם", והזיכרון נעשה על ידי תרועת החצוצרות יחד עם זעקה של תפילה. כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיָּצֵר לָכֶם. "הצר הצרר אתכם" מתפרש כאן לא במשמעות של אויב בלבד, אלא במובן של כל צרה שבאה.
ב. וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא, שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ לָהּ וְיָרִיעוּ, יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶם, כַּכָּתוּב: "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה" (ירמיהו ה,כה), וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם.
ב. מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. ראה גם הלכות תשובה ב,ד. וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם. על ידי חזרתם בתשובה.
ג. אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ, אֶלָּא יֹאמְרוּ: דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ, וְצָרָה זוֹ נִקְרֹה נִקְרֵאת – הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת, וְגוֹרֶמֶת לָהֶן לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים, וְתוֹסִיף הַצָּרָה וְצָרוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי" (ויקרא כו,כז-כח), כְּלוֹמַר, כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהוּא קֶרִי – אוֹסִיף לָכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי.
ג. מִמִּנְהַג הָעוֹלָם. מדרךהטבע. נִקְרֹה נִקְרֵאת. אירעה במקרה. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת. קשיותלב. וְתוֹסִיף הַצָּרָה. הצרה הנוכחית תימשך ויבואו עוד צרות. אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהוּא קֶרִי. באה במקרה ולא בהשגחת ה'. חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי. צרה נוספת בעקבות המחשבה שהצרה מקרית.
ד. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהִתְעַנּוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבֹא עַל הַצִּבּוּר עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וּבִימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ זוֹעֲקִין בִּתְפִלּוֹת וּמִתְחַנְּנִים וּמְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּלְבַד. וְאִם הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ – מְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר, הַשּׁוֹפָר מְקַצֵּר וְהַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְאֵין תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹפָר כְּאֶחָד אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי" (תהלים צח,ו).
ד. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.מתקנת חכמים. הַשּׁוֹפָר מְקַצֵּר. תקיעת השופר קצרה מתרועת החצוצרות. שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת. בימי הצרה עיקר המצווה היא התקיעה בחצוצרות,כמושנאמר (במדבר י,ט) "והרעתםבחצֹצֹרת" (שלא כראש השנה שבו עיקר המצווה בשופר – ראה הלכות שופר א,ב). כְּאֶחָד. ביחד. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בבית המקדש.
ה. תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת – אֵינָן יוֹם אַחַר יוֹם, יוֹם אַחַר יוֹם, שֶׁאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּדָבָר זֶה. וְאֵין גּוֹזְרִין בַּתְּחִלָּה תַּעֲנִית אֶלָּא בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת וּבַחֲמִישִׁי שֶׁלְּאַחֲרָיו וּבְשֵׁנִי שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְכֵן עַל סֵדֶר זֶה, שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ.
ה. שֶׁאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּדָבָר זֶה. ובית דין אינם רשאים לגזור גזרהשאיןרובהציבוריכוללעמודבה (הלכות ממרים ב,ה). וְאֵין גּוֹזְרִין בַּתְּחִלָּה תַּעֲנִית אֶלָּא בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת.כשמתחיליםסדרהשלתעניותמתחיליםאותה ביוםשני דווקא,שאם יקבעו תענית ראשונה סמוךלשבת הדבר עלול לגרום להתייקרות המחירים (ראה פה"מ תעניתב,ט, ויד"פ שהאריךבעניין). וְכֵן עַל סֵדֶר זֶה שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי.בכל פעם שקובעים סדרה נוספת מתחילים מיום שני (ובתעניותהאמצעיותעל עצירת גשמים,מכיוון שהןהמשךשלהסדרההראשונה לכן מתחילים מיום חמישי בשבוע – יד"פ, וראה לקמן ג,ג).
ו. אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר לֹא בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים. וְכֵן אֵין תּוֹקְעִין בָּהֶן לֹא בַּשּׁוֹפָר וְלֹא בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְלֹא זוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִים בָּהֶן בִּתְפִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גּוֹיִם אוֹ נָהָר, אוֹ סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם; אֲפִלּוּ יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי גּוֹיִם וּמִפְּנֵי לִסְטִים וּמִפְּנֵי רוּחַ רָעָה – מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת, וְזוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִים בִּתְפִלּוֹת. אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין, אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְקַבֵּץ הָעָם לֵילֵךְ לַעֲזֹר אוֹתָן וּלְהַצִּילָן.
ו. אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר לֹא בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים.ראההלכות שבת ל,יב, הלכות שביתת יום טוב ו,י. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גּוֹיִם וכו'.ראהגםהלכות שבתב,כד. סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. שנקלעהלסערהועלולהלטבוע. רוּחַ רָעָה. מחלתנפש. אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְקַבֵּץ הָעָם וכו'.שלמרותשהחמירוחכמיםעלהתקיעהבשבת משום 'שבות' (ראה הלכות שופר ב,ו), התירו לתקוע לצורךעזרה והצלה.
ז. וְכֵן אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית בַּתְּחִלָּה בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים אוֹ בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים אוֹ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאִם הִתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת עַל הַצָּרָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, וּפָגַע בָּהֶן יוֹם מֵאֵלּוּ – מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין הַיּוֹם בְּתַעֲנִית.
ז. בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים. ראה הלכות מגילה וחנוכה ב,יג, ג,ג. בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.ראההלכות שביתת יוםטוב ו,כב.
ח. תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין עַל הַצָּרוֹת – אֵין מִתְעַנִּין בָּהֶן לֹא עֻבָּרוֹת וְלֹא מְנִיקוֹת וְלֹא קְטַנִּים. וּמֻתָּרִין לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָחָר, חוּץ מִתַּעֲנִיּוֹת הַמָּטָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ בַּלַּיְלָה, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר; וְהוּא שֶׁלֹּא יָשַׁן. אֲבָל אִם יָשַׁן – אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל.
ח. עֻבָּרוֹת. נשים הרות. חוּץ מִתַּעֲנִיּוֹת הַמָּטָר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.שבחלקמהתעניותעל עצירת הגשמים עוברות ומניקות מתענות וכן אסורים לאכול כבר מהערב – ראה לקמןג,ג–ו.אֲבָל אִם יָשַׁן אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל. ראה גם לקמן ג,ג.
ט. כְּשֵׁם שֶׁצִּבּוּר מִתְעַנִּים עַל צָרָתָן, כָּךְ הַיָּחִיד מִתְעַנֶּה עַל צָרָתוֹ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה אוֹ תּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר אוֹ אָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים – יֵשׁ לוֹ לְהִתְעַנּוֹת עָלָיו וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בִּתְפִלָּתוֹ, וְאוֹמֵר 'עֲנֵנוּ' וכו' בְּכָל תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל. וְלֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בַּמּוֹעֲדוֹת וְלֹא בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְלֹא בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים.
ט. וְאוֹמֵר עֲנֵנוּ וכו' בְּכָל תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל.מוסיףבתפילתשמונהעשרה, בברכתשומעתפילה, תחינה ליום התענית הנקראת 'עננו' (ראה הלכות תפילהונשיאתכפייםב,יד; לנוסחהתפילהראהסדר התפילה ברכותתפילתהעמידה,ה). וְלֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתוֹת. מלבד תענית חלום (ראה לקמןהי"ב).
י. כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו הַיָּחִיד מִבְּעוֹד יוֹם – אֵינָהּ תַּעֲנִית. כֵּיצַד מְקַבְּלָהּ? כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה, אוֹמֵר אַחַר הַתְּפִלָּה: 'אֱהֵא בְּתַעֲנִית', וְגוֹמֵר בְּלִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּלַּיְלָה – לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. וְכֵן אִם גָּמַר וְקִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה – לֹא הִפְסִיד תַּעֲנִיתוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה לְכָל יוֹם וָיוֹם מִבְּעוֹדוֹ.
י. וְגוֹמֵר בְּלִבּוֹ. מחליט בדעתו. וְאֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה לְכָל יוֹם וָיוֹם מִבְּעוֹדוֹ. אינו צריך קבלת תענית נפרדת מבעוד יום לכל יום בפני עצמו.
יא. קִבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר בִּלְבַד וְהִתְעַנָּה, וְלַלַּיְלָה נִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁלָּן בְּתַעֲנִיתוֹ – אֵינָהּ תַּעֲנִית, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּלַּיְלָה וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת – שֶׁאֵין זוֹ תַּעֲנִית כְּלָל.
יא. נִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם שֵׁנִי. התחרט והחליט להתענות גם ביום השני. אַף עַל פִּי שֶׁלָּן בְּתַעֲנִיתוֹ. שלא אכל בין היום הראשון לשני. שֶׁאֵין זוֹ תַּעֲנִית כְּלָל. מפני שלא קיבלה מבעוד יום.
יב. הָרוֹאֶה חֲלוֹם רַע – צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב וְיֵעוֹר לְמַעֲשָׂיו וִיחַפֵּשׂ בָּהֶן וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וּמִתְעַנֶּה וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וּמִתְפַּלֵּל 'עֲנֵנוּ' בְּכָל תְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. וְהַמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת – מִתְעַנֶּה יוֹם אַחֵר, מִפְּנֵי שֶׁבִּטֵּל עֹנֶג שַׁבָּת.
יב. וִיחַפֵּשׂ בָּהֶן. דבר הדורש תיקון. מִפְּנֵי שֶׁבִּטֵּל עֹנֶג שַׁבָּת. ראה הלכות שבת ל,ז–ט.
יג. מִתְעַנֶּה אָדָם שָׁעוֹת, וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל כְּלוּם שְׁאָר הַיּוֹם. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהָיָה טָרוּד בַּחֲפָצָיו וּמִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו, וְלֹא אָכַל עַד חֲצוֹת אוֹ עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת, וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בַּשָּׁעוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַיּוֹם – הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה אוֹתָן שָׁעוֹת וּמִתְפַּלֵּל בָּהֶן 'עֲנֵנוּ', שֶׁהֲרֵי קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית קֹדֶם שְׁעוֹת הַתַּעֲנִית. וְכֵן אִם אָכַל וְשָׁתָה וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְהִתְעַנּוֹת שְׁאָר הַיּוֹם – הֲרֵי זוֹ תַּעֲנִית שָׁעוֹת.
יג. וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת.החליטוקיבלעלעצמולהתענות.
יד. כָּל הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית, בֵּין שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עַל צָרָתוֹ אוֹ עַל חֲלוֹמוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עִם הַצִּבּוּר עַל צָרָתָם – הֲרֵי זֶה לֹא יִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ, וְלֹא יָקֵל רֹאשׁוֹ, וְלֹא יִהְיֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, אֶלָּא דּוֹאֵג וְאוֹנֵן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָו" (איכה ג,לט). וּמֻתָּר לוֹ לִטְעֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וַאֲפִלּוּ כְּדֵי רְבִיעִית; וְהוּא שֶׁלֹּא יִבְלַע, אֶלָּא טוֹעֵם וּפוֹלֵט. שָׁכַח וְאָכַל – מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ.
יד. עִדּוּנִין. פינוקים. וּמֻתָּר לוֹ לִטְעֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וַאֲפִלּוּ כְּדֵי רְבִיעִית. אבל לא יותר מכך (ראה הלכות ברכות א,ב). מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ. מסיים אותה כרגיל.
טו. יָחִיד שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עַל הַחוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, עַל צָרָה וְעָבְרָה – הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין – הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. הָלַךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין – הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה עִמָּהֶן. שָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה – אַל יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם וְאַל יִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ.
טו. שָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה אַל יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם.משוםשניכרשאכלויתקנאובואנשיהעיר. וְאַל יִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ.שלאיאמרכיווןשאכלתימעטאוכלהרבה, אלא יתענה עמהם.
טז. צִבּוּר שֶׁהָיוּ מִתְעַנִּים עַל הַגְּשָׁמִים וְיָרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים: אִם קֹדֶם חֲצוֹת – לֹא יַשְׁלִימוּ, אֶלָּא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִתְכַּנְּסִין וְקוֹרְאִין הַלֵּל הַגָּדוֹל, שֶׁאֵין אוֹמְרִין הַלֵּל גָּדוֹל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה וְכָרֵס מְלֵאָה; וְאִם אַחַר חֲצוֹת – הוֹאִיל וְעָבַר רֹב הַיּוֹם בִּקְדֻשָּׁה, יַשְׁלִימוּ תַּעֲנִיתָן. וְכֵן אִם הָיוּ מִתְעַנִּין עַל צָרָה וְעָבְרָה, עַל שְׁמָד וּבָטַל: אִם קֹדֶם חֲצוֹת – לֹא יַשְׁלִימוּ; וְאִם אַחַר חֲצוֹת – יַשְׁלִימוּ.
יז. בְּכָל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת, בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹדְקִין עַל מַעֲשֵׂה אַנְשֵׁי הָעִיר מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַד חֲצִי הַיּוֹם, וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת, וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן, וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָן, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב – רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרְאִין בִּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוּסַר יי בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ" (משלי ג,יא), וּמַפְטִירִין בְּנָבִיא בְּתוֹכָחוֹת מֵעִנְיַן הַצָּרָה, וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּלְּלִין מִנְחָה, וּמִתְחַנְּנִים וְזוֹעֲקִין וּמִתְוַדִּין כְּפִי כֹּחָן.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות תעניות
נושא חדש‼

*מצות הזעקה והתענית*

מצות עשה מן התורה – לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור.
אין גוזרים תענית ציבור אלא בימי שני וחמישי ושני.

אין גוזרים תענית ציבור בשבתות וימים טובים, ולא תוקעים בהם בשופר ובחצוצרות, ולא זועקים בתפילה. ואם היתה עיר שהקיפוה גויים או נהר, או ספינה המיטרפת בים, וכן יחיד הנרדף מפני הגויים או לסטים או רוח רעה – מתענים עליהם וזועקים בתפילה, אבל לא תוקעים.

מעוברות, מיניקות וקטנים פטורים מתעניות ציבור.

גם היחיד מתענה על צרתו ועליו לקבל את התענית בתפילת המנחה מבעוד יום.

השרוי בתענית (יחיד, או ציבור) אינו נוהג עידונין בעצמו, ואינו מיקל ראשו ולא שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תקיעת השופר ארוכה יותר מתקיעת החצוצרות?

2.לעולם לא מתענים בשבת?

3.שכח שהוא בצום ואכל – צריך להמשיך לצום?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן