פרק א', הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת יי אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג,כה), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אָמְרוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר: "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים יא,יג), אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב — זוֹ תְּפִלָּה. וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה. ב וּלְפִיכָךְ, נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ.
אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַיי עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ.
א. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אָמְרוּ. מסורת חכמים בפרשנות המקראות. שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ. שנצטווינו בה בפסוק זה. וְנֶאֱמַר וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם. ומפסוק זה למדו שמדובר בעבודה שבלב. עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. שכוונת הלב היא עיקרה. מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת. מספר התפילות שמתפללים ביום (יבואר לקמן הל' ה-ח). מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה. נוסח התפילה (ראה לקמן הל' ג-ד). זְמַן קָבוּעַ. במהלך היום.
א-ב. שו"ע או"ח קו,ב. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם. ולדעת פוסקים רבים חיוב התפילה בכל יום הוא מדרבנן (ראה מג"א ומשנ"ב). נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה. נחלקו האחרונים בחיוב זה: יש אומרים שיוצאות ידי חובה בכל בקשה שיאמרו במשך היום (מג"א), ויש אומרים שחייבות להתפלל תפילת שמונה עשרה של שחרית ומנחה כאנשים (שו"ע הרב, משנ"ב). ויש אומרים שחייבות בתפילת שמונה עשרה אחת ביום (ב"ח, וכן הכריע פר"ח, פמ"ג ושו"ת יביע אומר או"ח ו,יז).
ב. שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ. אינה תלויה בזמן אלא חובה קבועה, ונשים ועבדים פטורים רק מהמצוות שהזמן גרמן (הלכות עבודה זרה יב,ג, וראה גם לקמן ו,י).
חִיּוּב מִצְוָה זוֹ כָּךְ הוּא. זוהי דרך התפילה המחויבת מן התורה.
ג. אִם הָיָה רָגִיל — מַרְבֶּה בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה, וְאִם הָיָה עֲרַל שְׂפָתַיִם — מְדַבֵּר כְּפִי יָכְלוֹ וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת — כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ: יֵשׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְהַכֹּל הָיוּ מִתְפַּלְּלִים נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עַד עֶזְרָא.
ג. אִם הָיָה רָגִיל. שהוא מסוגל לחבר תפילות ולהאריך בהן. עֲרַל שְׂפָתַיִם. שאין לו כישרון דיבור ומליצה. וְהַכֹּל הָיוּ מִתְפַּלְּלִים נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ. פונים לכיוון בית המקדש (ראה לקמן ה,א, ה,ג). בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה. המתפלל, בין בארץ ובין מחוצה לה.
ד. כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרָס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִם, וְאוֹתָן הַבָּנִים נִתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם, וְהָיְתָה שְׂפַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְעֹרֶבֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּל צָרְכּוֹ בְּלָשׁוֹן אַחַת אֶלָּא בְּשִׁבּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (נחמיה יג,כד).
וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מִתְפַּלֵּל, תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ לִשְׁאֹל חֲפָצָיו אוֹ לְהַגִּיד שֶׁבַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר:
שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת שֶׁבַח לַיי, וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת הוֹדָיָה, וְאֶמְצָעִיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן שְׁאֵלַת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵן כְּמוֹ אָבוֹת לְכָל חֶפְצֵי אִישׁ וָאִישׁ וּלְצָרְכֵי הַצִּבּוּר כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל וְיִלְמְדוּ אוֹתָם וְתִהְיֶה תְּפִלַּת אֵלּוּ הָעִלְּגִים תְּפִלָּה שְׁלֵמָה כִּתְפִלַּת בַּעַל הַלָּשׁוֹן הַצֶּחָה. וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל עִנְיַן בְּרָכָה עָרוּךְ בְּפִי הָעִלֵּג.
ד. בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע. שהחריב את בית המקדש הראשון, והגלה את תושבי יהודה לבבל. נִתְעָרְבוּ בְּפָרָס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת. בתקופת שיבת ציון ואילך, בה שלטו האומות הללו על ישראל. אֶלָּא בְּשִׁבּוּשׁ. של תערובת שפות שונות. וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית. נאמר על בני דורו של נחמיה, אשר התערבו בגויים. וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם. שלא דיברו בלשון הקודש כתקנה, ולא בשפות אחרות בשלמות.
תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ. לא היה מסוגל לבטא את כוונתו כראוי. עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ. בראשית ימי בית המקדש השני. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר. סדר קבוע של שמונה עשרה ברכות, שתיאמרנה בכל התפילות.
שֶׁהֵן כְּמוֹ אָבוֹת לְכָל חֶפְצֵי אִישׁ וָאִישׁ וּלְצָרְכֵי הַצִּבּוּר כֻּלָּם. העניינים המרכזיים הנוגעים לצרכים האישיים והציבוריים. עֲרוּכוֹת. מסודרות. כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת. שלכולן יהיה נוסח קבוע (ראה הלכות ברכות א,ה).
ד. עַד שֶׁיְּעָרֵב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת. כתב השו"ע (או"ח קא,ד) שבציבור מותר להתפלל בכל לשון, וביחיד רק בלשון הקודש. ויש אומרים שאת נוסח התפילה הקבוע ניתן להתפלל בכל לשון אף ביחיד אך לא תפילה אישית; ויש אומרים שאף תפילות אישיות מותר לומר בכל לשון, חוץ מבלשון ארמית. וכתבו האחרונים שאף בציבור אין לעשות כן באופן קבוע אלא רק באופן אקראי (משנ"ב). ויחיד שאינו מבין לשון הקודש, עדיף שיתפלל בלשון המובנת לו (מג"א), ויש שהסתייגו והתירו זאת רק לאדם ירא שמים (בה"ל), וראה הרחבות: 'תפילה וקריאת שמע בלועזית', עמ'
779.
תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל. אמנם כיום מצויים נוסחי תפילה רבים וביניהם שינויים קלים, וכל הנוסחים ראויים ועולים לשמים (מג"א או"ח תחילת סימן סח). וכאשר אדם נמצא בבית כנסת המתפלל בנוסח שונה משלו, נחלקו הפוסקים: יש אומרים שעליו להתפלל את כל התפילה כמנהג המקום (פאת השולחן ג,יד). ויש אומרים שבתפילה הנאמרת בלחש יתפלל כמנהגו, ובקטעים הנאמרים בקול יתפלל כמנהג המקום (משיב דבר א,יז). ויש הסוברים שגם בקול יכול להתפלל כמנהגו (יביע אומר ו או"ח י). ולגבי שליח ציבור במניין כזה, יש אומרים שיתפלל לחלוטין כמנהג המקום (אגרות משה או"ח ד,לג; ובהליכות שלמה ה,יט כתב שרשאי להתפלל שמונה עשרה בלחש כמנהגו). ויש שכתבו ששליח ציבור לא ישנה מנוסחו לנוסח אחר, ולכן לא יגש אלא אם כן מתרצה הקהל שיתפלל כנוסחו (יביע אומר ו או"ח י). וראה הרחבות: 'נוסחי התפילה השונים', עמ' 780.
ה. וְכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֵא מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת: שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְּמִידִין, וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף, תִּקְּנוּ בּוֹ תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית כְּנֶגֶד קָרְבַּן מוּסָף. וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֹּקֶר הִיא הַנִּקְרֵאת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הִיא הַנִּקְרֵאת תְּפִלַּת מִנְחָה, וּתְפִלָּה שֶׁכְּנֶגֶד הַמּוּסָפִין הִיא הַנִּקְרֵאת תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.
ה. שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְּמִידִין. תמיד של שחר ושל בין הערביים (הלכות תמידין ומוספין א,א). וְכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף. שבתות (שם ד,ט), ראשי חודשים ומועדים (שם פרקים ז-י).
ו. וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת בַּלַּיְלָה, שֶׁהֲרֵי אֵבְרֵי תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מִתְאַכְּלִין כָּל הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִיא הָעֹלָה" וכו' (ויקרא ו,ב), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה" (תהלים נה,יח). וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה.
ו. מִתְאַכְּלִין כָּל הַלַּיְלָה. אפשר להעלותם ולהקטירם במשך כל הלילה, והם נשרפים על המזבח עד הבוקר (הלכות מעשה הקרבנות ד,ב-ג, ו,ג, הלכות תמידין ומוספין א,ו). כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה. שאף בפסוק זה נזכרה תפילה בשלושת הזמנים הללו. וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה. משום שלא נתקנה כנגד קרבן (להשלכות דין זה ראה לקמן ג,ו-ז; ו,ז; ט,ט; י,ו). וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם כִּתְפִלַּת חוֹבָה. כאחת מן התפילות שמחויבים בהם.
ו. וְאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה וכו'. שו"ע או"ח סט,א.
ז. וְכֵן תִּקְּנוּ תְּפִלָּה אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בִּלְבַד, כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, וְזוֹ הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת תְּפִלַּת נְעִילָה, כְּלוֹמַר: נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ וְנִסְתְּרָה, לְפִי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.
ז. בְּיוֹם הַתַּעֲנִית בִּלְבַד. ביום הכיפורים וכן בתעניות ציבור מיוחדות (לקמן יד,א-ב, הלכות תעניות ד,יח). נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ וְנִסְתְּרָה. השמש שקעה.
ז. שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. שו"ע או"ח תרכג,ב.
ח. נִמְצְאוּ הַתְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ: עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים אַרְבַּע: שָׁלֹשׁ שֶׁל כָּל יוֹם, וּתְפִלַּת הַמּוּסָפִין. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים חָמֵשׁ: אַרְבַּע אֵלּוּ, וּתְפִלַּת נְעִילָה.
ט. תְּפִלּוֹת אֵלּוּ — אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. אִם רָצָה אָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף, כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה, וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת — דַּיּוֹ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה, לֹא חוֹבָה. וְשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת — לְעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִים בָּהֶן וְלֹא פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מְשַׁנִּין בָּהֶן דָּבָר.
ט. כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת. שאדם רשאי להביא קרבן נדבה (ראה הלכות מעשה הקרבנות יד,א). צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה. שיוסיף על הנוסח הקבוע בקשות משלו. מֵעֵין הַבְּרָכָה. לפי נושא הברכה. כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה לֹא חוֹבָה. שיהיה בתפילה זו סימן שלא נעשתה בגדר חובה. וְשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת. שאינן ברכות של בקשה, אלא של שבח והודיה (לעיל ה"ד; וראה לקמן ו,ג).
ט. רָצָה אָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. שו"ע או"ח קז,ד. הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וכתב השו"ע שרק אדם היודע בוודאות שיזהר ויכוון בתפילתו מתחילתה ועד סופה, ראוי שיתפלל תפילת נדבה, אבל אם אינו יודע לכוון יפה, עדיף שלא יתפלל תפילת נדבה. ולכן כתבו האחרונים שיש להתרחק מלהתפלל תפילת נדבה בזמן הזה (ערוה"ש סעיף יב). צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה וכו'. שו"ע או"ח קז,ב. צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה. ויש אומרים שלא נקרא חידוש אלא אם כן התחדש אצל האדם צורך שלא היה קיים בשעת תפילתו הקודמת (רמ"א). וְשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת לְעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִים בָּהֶן וכו'. שו"ע או"ח קיב,א.
ט. תפלות אלו אין פוחתים מהן אבל מוסיפין עליהן… לפיכך צריך שיחדש דבר בתפלה בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה. אמר אברהם: אף על פי שלא יחדש.
י. אֵין הַצִּיבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְדָבָה, לְפִי שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מְבִיאִין קָרְבַּן נְדָבָה. וְלֹא יִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ יָחִיד מוּסָף שְׁתַּיִם, אַחַת חוֹבַת הַיּוֹם וְאַחַת נְדָבָה, לְפִי שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִין קָרְבַּן מוּסָף. וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בָּהֶן נְדָבָה, אֶלָּא חוֹבַת הַיּוֹם בִּלְבַד.
י. לְפִי שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מְבִיאִין קָרְבַּן נְדָבָה. שאין הציבור מתנדבים קרבנות.
לְפִי שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִין קָרְבַּן מוּסָף. שהוא חובת הציבור, ואין היחיד מביא כמותו. לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בָּהֶן נְדָבָה. שרק חובות דוחות שבת ויום טוב (הלכות חגיגה א,ח).
י. שֶׁאֵין הַצִּבּוּר מְבִיאִין קָרְבַּן נְדָבָה וכו'. שו"ע או"ח קז,ג. וְלֹא יִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ יָחִיד מוּסָף שְׁתַּיִם וכו'. שו"ע או"ח קז,א.
י. אין הצבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין הצבור מביאין קרבן נדבה. אמר אברהם: באמת כך אמרו הגאונים, אבל מצינו נדבה בצבור והיא עולה הבאה מן המותר שהיא קיץ למזבח אלא שלא היתה מצויה. והתפילות כנגד חובות המצויות תקנום ולא כנגד הנדבות שאינן מצויות. הלכך אין הצבור מתפללין מפני שנראין בו למקריבין שתי תמידין. אבל תפלת היחיד מסניפי הצבור ולא מעיקר התקנה, הלכך כמה שירצה מתפלל ואינו חייב לפסוק אלא אם רצה פוסק. ואפשר שסבר הגאון כיון דיחיד מתולדות הצבור הוא, אם שנה והתפלל אדעתא דחובה וקבע עצמו כחובת הצבור, פוסק כמו שהצבור פוסקין. זהו דעת הגאון ז"ל. ומה שאמרו שלא יתפלל יחיד תפלת המוספין נדבה, וכן מה שאמר הגאון שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין בהן נדבות אלא חובת היום בלבד, אני דעת אחרת יש עמי בכל אלה. דרבי יוחנן לא אמר ולואי שיתפלל אדם (ברכות כא,א) בכל יום אלא בשמנה עשרה שהיא תפלת רחמים ובקשות, ושוהה ביניהם כדי שתתחולל דעתו עליו ויתכוין בדעתו לבקש רחמים, אבל תפלת שבת ויום טוב שאינן אלא הודאות, לא אמר ר' יוחנן, ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא. וכן ברכות יוצר וברכות דערבית וברכת המצות וברכת הפירות והדומה להם.

תקציר הפרק 

פרק הלכות תפילה
פרק ראשון בנושא זה💪🏻

התפילה –מהתורה וחכמים

"ולעבדו בכל לבבכם" איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה.

אדם חייב מן התורה להתפלל לפחות פעם אחת ביום, להתחיל בשבח לבקש בקשות ולסיים בהודיה –כפי כוחו ואיך שנח לו.
כשראה עזרא ובית דינו שהעם מתקשים לבטא את תפילתם בלשון הקודש תקנו להם נוסח קבוע לתפילה- שלש ברכות ראשונות שבח, שלש אחרונות הודייה ואמצעיות בקשות. עוד תקנו שתי תפילות ביום כנגד התמידין, תפילת מוסף כנגד קרבן מוסף ותפילת נעילה ביום הכיפורים. תפילת ערבית נתקנה כרשות כנגד עיכול איברי התמיד כל הלילה אך עם ישראל קבלו אותה עליהם כחובה.
אדם רשאי להוסיף תפילות נדבה נוספות אך בתנאי שיחדש בהם. ציבור לא מתפללים נדבה ואדם לא רשאי להתפלל מוסף נדבה, ונחלקו הגאונים ביחס לתפילות נדבה בשבת ויום טוב.

🗯🗯
נוצרים מתפללים ככה:🙏🏻
מוסלמים מתפללים ככה:🥊
יהודים מתפללים ככה:😍😘

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. האם נשים חייבות בתפילה, ומדוע?

א- כן, משום שזו מצות עשה שלא הזמן גרמה.
ב- לא, משום שזו מצות עשה שהזמן גרמה.
ג- לא, משום שהן טרודות בעבודות הבית.

[פרק א', הלכה ב']

2. מדוע עזרא ובית דינו תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר?

א- משום שאנשים היו מקצרים בתפילתם.
ב- משום שלא היו יודעים להתפלל בלשון הקודש.
ג- משום שלא היו מתפללים על בנין ירושלים.

[פרק א', הלכה ד']

3. האם תפילת ערבית היא חובה?

א- כן.
ב- לא.
ג- לא, אך כל ישראל נהגו בה כחובה.

[פרק א', הלכה ו']

 

תשובות:

1-א 2-ב 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן