פרק א', הלכות תשובה, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה, אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה – כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיי וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא, וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר ה,ו-ז) – זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וּוִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה.
כֵּיצַד מִתְוַדֶּה? אוֹמֵר: 'אָנָּא יי, חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ, וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי, וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה'. זֶה הוּא עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
וְכֵן בַּעֲלֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, בְּעֵת שֶׁמְּבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶם עַל שִׁגְגָתָן אוֹ עַל זְדוֹנָן – אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּקָרְבָּנָם עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ וִדּוּי דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ" (ויקרא ה,ה).
וְכֵן כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין וּמְחֻיְּבֵי מַלְקוּת – אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּמִיתָתָם אוֹ בִּלְקִיָּתָם עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ אוֹ הַמַּזִּיק מָמוֹנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ – אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם" (במדבר ה,ו).
א. בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה. אלו שיש בהן ציווי לעשות דבר מה, ואלו שהציווי בהן הוא להימנע ממעשה. בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. בכוונה או מתוך טעות. כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ. כשיחליט לשוב אל ה' מכאן ולהבא, ויתחרט על מה שחטא כבר. וּוִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה. ראה מניין המצוות, עשה עג.
חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. אני מבין שאותו המעשה שעשיתי הוא חטא, עוון ופשע. וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי. אני מתחרט על המעשה הזה ומתבייש בו. וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה. אני מתחייב שלא לעשות כך לעולם. הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה. המפרט את כוונתו בכל אחד מן השלבים שתוארו.
בַּעֲלֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. שעשו עברה שחייבים עליה קרבן חטאת או אשם (לפירוט ראה הלכות שגגות א,ב, ח,א, ט,א). בְּעֵת שֶׁמְּבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶם. והווידוי נאמר בזמן שסומכים על הקרבן לפני הקרבתו (הלכות מעשה הקרבנות ג,יד-טו). אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּקָרְבָּנָם וכו'. שאם לא התחרט חרטה שלמה על מעשיו, אין תועלת בקרבן (ועיין הלכות שגגות ג,י).
אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּמִיתָתָם אוֹ בִּלְקִיָּתָם. שהעונשים מכפרים על העבריינים (ראה הלכות סנהדרין יג,א, יז,ז), אך זאת בתנאי שעשו תשובה (וראה לקמן ה"ד). אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ. תמורת מה שהזיק לו בגופו או בממונו. מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם. לרבות כל החטאים שבין אדם לחברו, שלכפרתם השלמה יש צורך בווידוי (והשווה הלכות חובל ה,ט-י).
ב. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, לְפִי שֶׁהוּא כַּפָּרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל – כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְוַדֶּה עָלָיו עַל לְשׁוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא טז,כא).
שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת. בֵּין שֶׁעָבַר בְּזָדוֹן בֵּין שֶׁעָבַר בִּשְׁגָגָה, בֵּין שֶׁהוֹדַע לוֹ בֵּין שֶׁלֹּא הוֹדַע לוֹ – הַכֹּל מִתְכַּפֵּר בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְהוּא שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵין הַשָּׂעִיר מְכַפֵּר לוֹ אֶלָּא עַל הַקַּלּוֹת.
וּמַה הֵן הַקַּלּוֹת וּמַה הֵן הַחֲמוּרוֹת? הַחֲמוּרוֹת הֵן הָעֲבֵרוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין אוֹ כָּרֵת. וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וָשֶׁקֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת – הֲרֵי הִיא מִן הַחֲמוּרוֹת. וּשְׁאָר מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וּמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהֶן כָּרֵת – הֵן הַקַּלּוֹת.
ב. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. המובא ביום הכיפורים, לכפר על עוונותיהם של ישראל (הלכות עבודת יום הכיפורים ג,א-ז). עַל לְשׁוֹן כָּל יִשְׂרָאֵל. בשם כל ישראל: "אנא השם, חטאו עוו ופשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל…" (הלכות עבודת יום הכפורים ד,ב).
בֵּין שֶׁהוֹדַע לוֹ בֵּין שֶׁלֹּא הוֹדַע לוֹ. בין אם נודע לו שעבר עברה, ובין אם לא ידוע לו מה בדיוק עשה (ראה הלכות שגגות ח,א, יא,ט).
כָּרֵת. כריתת הנפש מן העולם הבא (ראה לקמן ח,א). וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וָשֶׁקֶר… הֲרֵי הִיא מִן הַחֲמוּרוֹת. שנאמר בה "לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשווא" (שמות כ,ו, דברים ה,י), שיש בה חילול השם (הלכות שבועות יב,א-ב; וראה לקמן ה"ד, הלכות יסודי התורה ה,י).
ג. בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵין לָנוּ מִזְבַּח כַּפָּרָה – אֵין שָׁם אֶלָּא תְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת. אֲפִלּוּ רָשַׁע כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה – אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שֵׁם רִשְׁעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ" (יחזקאל לג,יב). וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (ויקרא טז,ל).
ג. וְאֵין לָנוּ מִזְבַּח כַּפָּרָה. שאין אפשרות להביא קרבן חטאת או אשם. אֵין שָׁם אֶלָּא תְּשׁוּבָה. הדבר תלוי בתשובה בלא הקרבן. בָּאַחֲרוֹנָה. בסוף חייו. וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים. אף בלא השעיר המשתלח.
ד. אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל הַכֹּל וְעַצְמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר – יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵן מִתְכַּפְּרִין בִּשְׁעָתָן, וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁאֵין מִתְכַּפְּרִין אֶלָּא לְאַחַר זְמַן. כֵּיצַד? עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד. וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם" (ירמיהו ג,כב, ושם: אֶרְפָּה).
עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל).
עָבַר עַל כָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין, וְיִסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו גּוֹמְרִין לוֹ הַכַּפָּרָה. וּלְעוֹלָם אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִין. וּבְאֵלּוּ נֶאֱמַר: "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם" (תהלים פט,לג).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בְּעֵת שֶׁעָבַר. אֲבָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וּבָאוּ עָלָיו יִסּוּרִין – אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ כַּפָּרָה גְּמוּרָה עַד שֶׁיָּמוּת, אֶלָּא תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיִסּוּרִין – שְׁלָשְׁתָּם תּוֹלִין, וּמִיתָה מְכַפֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִגְלָה בְאָזְנָי יי צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" (ישעיהו כב,יד).

ד. בִּשְׁעָתָן. מיד. שׁוּבוֹ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם. אם תשובו בתשובה, מיד אסלח לכם על מעשי השובבות שלכם.

תְּשׁוּבָה תּוֹלָה. משאירה את דינו בלא הכרע לזכות או לחובה.
וְיִסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו גּוֹמְרִין לוֹ הַכַּפָּרָה. משלימים את הכפרה. וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. שיש עוונות ופשעים שאינם נמחלים אלא בכאב וייסורים.
אֲבָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. כגון שעבר עברה מרצונו להכעיס (הלכות יסודי התורה ה,י וראה שם בפרק דוגמאות נוספות). וְנִגְלָה בְאָזְנָי יי צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן. שכפרת עברות חמורות ביותר מושלמת רק במות החוטא.

תקציר הפרק 

פרק א בהלכות תשובה
נושא חדש❗
נושא אחרון בספר המדע

גם בהלכות אלו מחדש הרמב"ם תחום הלכתי חדש המערב בתוכו הלכה ואגדה. תוך כדי הלכות תשובה משלב הרמב"ם את יסודות האמונה- שכר ועונש ותחיית המתים (ובכך משלימות הלכות אלו, יחד עם הלכות יסודי התורה את י"ג העיקרים שקבע הרמב"ם בפירוש המשנה).

תשובה ווידוי

כל עובר עבירה השב בתשובה חייב להתוודות בווידוי שעיקרו הכרה בחטא, חרטה וקבלה לעתיד. שעיר המשתלח מכפר על עבירות קלות (מצוות שאין בהם כרת חוץ משבועת שווא ושקר), גם בלי תשובה.
🔹 בזמן הזה יש ארבע דרגות בכפרת החטא: (1) עבירה על מצוות עשה מתכפרת בתשובה בלבד. (2) עבירה על מצוות לא תעשה שאין בהם כרת או מיתה מתכפרת בתשובה יחד עם יום הכיפורים. (3) עבירה על מצוות שיש בהם כרת או מיתה מתכפרת בתשובה ויום הכיפורים יחד עם ייסורים. (4) חילול השם מתכפר (לאחר תשובה+יוה"כ וייסורים) רק במיתה.

🗯🗯
רק בהלכה ג' 'נזכר' הרמב"ם לבאר את דרכי התשובה בזמן שאין בית מקדש, דוגמא מיוחדת לתפיסה שספר 'משנה תורה' מיועד לדור הגאולה ומשולבות בו הלכות שמיודעות לדור בניית בית המקדש.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. על איזה חלק מהתשובה יש מצות עשה?

א. עזיבת החטא.
ב. חרטה.
ג. קבלה לעתיד.
ד. וידוי.

[פרק א', הלכה א']

2. על אלו עבירות מכפר השעיר המשתלח?

א. עשה תשובה – מכפר על כל העבירות; לא עשה תשובה – מכפר רק על מצוות לא תעשה ומצוות עשה שאין בהן כרת.
ב. עשה תשובה – מכפר על כל העבירות; לא עשה תשובה – מכפר רק על מצוות לא תעשה ומצוות עשה שאין בהן כרת ועל שבועת שוא ושקר.
ג. בין עשה תשובה, בין לא עשה תשובה – מכפר על כל העבירות.
ד. בין עשה תשובה, בין לא עשה תשובה – מכפר רק על מצוות לא תעשה ומצוות עשה שאין בהן כרת.

[פרק א', הלכה ב']

3. באיזה מקרה אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו ייסורין?

א. עבר על מצות עשה שאין בה כרת.
ב. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת או מיתת בית דין.
ג. עבר על מצוה שיש בה כרת או מיתת בית דין.
ד. חילול השם.

[פרק א', הלכה ד']

תשובות
1-ד 2-א 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן