א. נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם בַּשַּׁחַר, אַחַר שֶׁקּוֹרִין פָּרָשַׁת 'צַו' וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, קוֹרְאִין מִשְׁנָה זוֹ: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן שִׁעוּר: הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים. אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. אָמַר רַבִּי זֵירָא: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן, שֶׁאֲפִלּוּ רוֹאוֹת דָּם טִפָּה כְּחַרְדָּל — יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים. תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת — מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ" (חבקוק ג,ו) — אַל תִּקְרָא 'הֲלִיכוֹת' אֶלָּא 'הֲלָכוֹת'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָה: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יי וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיהו נד,יג).
ב. לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, "לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים" (דניאל ט,יח). מָה אָנוּ, מַה חַיֵּינוּ, מַה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקֵנוּ, מַה מַּעֲשֵׂינוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, הֲלֹא הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ, וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע, וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי כָּל מַעֲשֵׂינוּ תֹּהוּ וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשְׁךָ: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" (קהלת ג,יט). אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְּרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהֲבֶךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק עֲקִידֶךָ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי מִזְבְּחֶךָ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וְשִׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל וִישׁוּרוּן. לְפִיכָךְ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְשַׁבְּחָךְ וּלְפָאֲרָךְ, וְלִתֵּן הוֹדָיָה וְשֶׁבַח לִשְׁמֶךָ. חַיָּבִין אָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ בְּכָל יוֹם, עֶרֶב וָבֹקֶר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (דברים ו,ד). אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, מַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, מַה יָּפָה מְאֹד יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין וְאוֹמְרִין: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד". אַתָּה הוּא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאַתָּה הוּא אַחַר שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן. קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ, וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרִים וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ בָּרַבִּים.
ב. לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם וכו'. מתוך מדרש תנא דבי אליהו רבה פרק כא. יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר. אף כשאין אדם רואה אותו. וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. מסכים לאמת, וחוזר בו אם טעה. וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. שדיבוריו אינם מן השפה ולחוץ, אלא מאמין בהם בלבו. מָה אָנוּ וכו'. הלא אין ערך לנו ולמעשינו אל מול הבורא. וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם. האנשים המפורסמים. כִּבְלִי מַדָּע. כאילו אינם יודעים. אֲבָל אֲנַחְנוּ וכו'. על אף האמור לעיל בדבר שפלות האדם ומעשיו, קיים קשר מיוחד בין ה' ובין ישראל, שנותן משמעות לקיומם. אַתָּה הוּא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וכו'. זה הוא המשך הדברים בתנא דבי אליהו, שהוא הרחבה של ההצהרה על אחדות השם שנזכרה בפסוק הראשון של קריאת שמע. קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרִים וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. שתתגלה מלכותך בכך שתרומם את קרן ישראל ותושיענו.
ג. "אַתָּה הוּא יי לְבַדֶּךָ, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. אַתָּה הוּא יי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם" (נחמיה ט,ו-ז). "וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ" (תהלים קב,כח). יי מֶלֶךְ, יי מָלָךְ, יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. "בָּרוּךְ יי לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (שם פט,נג).
ד. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁמְּבָרְכִין לִפְנֵי פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מַעֲבִיר אֲפֵלָה וּמֵבִיא אוֹרָה, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה, לֹא כָּזָב וְלֹא מִרְמָה, לֹא מַשֹּׂא פָנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, בָּרוּךְ אֵל חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַמְהֻלָּל בְּפִי עַמּוֹ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן כָּל חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו, וּבְשִׁירֵי דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדָּךְ מְשִׁיחָךְ נְהַלְּלָךְ יי אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹ וּבְזִמְרוֹ. נוֹדָךְ, נְשַׁבְּחָךְ, נְפָאֲרָךְ, נְרוֹמְמָךְ, נַמְלִיכָךְ, נַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יַחַד. יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתֻּשְׁבָּחוֹת.
ד. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וכו'. ברכת הקדמה לאמירת השבח, ובה נאמר כי ישבחו את ה' מתוך מזמורי תהילים שכתב דוד המלך, ומוספות אליה ברכות רבות על דרכי הנהגתו של הבורא ומעשיו, ראה הלכות תפילה ז,יב. אֲפֵלָה. חושך.
ה. וְקוֹרֵא פְּסוּקִים אֵלּוּ: "יְהִי כְבוֹד יי לְעוֹלָם יִשְׂמַח יי בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד,לא), "יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יי, רָם עַל כָּל גּוֹיִם יי עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ" (שם קיג,ב-ד). "יי שִׁמְךָ לְעוֹלָם יי זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר" (שם קלה,יג). "יי בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה" (שם קג,יט). "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יי מָלָךְ" (דברי הימים א טז,לא). יי מֶלֶךְ, יי מָלָךְ, יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. "יי מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ" (תהלים י,טז). "יי הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים" (שם לג,י). "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ח,י). "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יי הִיא תָקוּם" (משלי יט,כא). "עֲצַת יי לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר" (תהלים לג,יא). "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד" (שם לג,ט). "כִּי בָחַר יי בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (שם קלב,יג). "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" (שם קלה,ד). "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יי עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (שם צד,יד). "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (שם עח,לח). "יי הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (שם כ,י). "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה" (שם פד,ה). "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיי אֱלֹהָיו" (שם קמד,טו).
ה. וְקוֹרֵא פְּסוּקִים אֵלּוּ וכו'. פסוקים שרובם מספר תהילים, שעניינם שבחים לה' על גדולתו ועל בחירתו בעם ישראל.
ו. וְקוֹרֵא מִ"תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ" וכו' (תהלים קמה,א) עַד סוֹף סֵפֶר תִּלִּים. וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא פְּסוּקִים אֵלּוּ: "בָּרוּךְ יי לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (שם פט,נג). "יִמְלֹךְ יי לְעוֹלָם" (שם קמו,י), אָמֵן וְאָמֵן. "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יי לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, לְךָ יי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יי הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ, וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל, וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ" (דברי הימים א כט,י-יג). "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (נחמיה ט,ה).
ו. מִתְּהִלָּה לְדָוִד וכו'. מזמור שבח לה’ על גדולתו ועל חסדיו, שפסוקיו ערוכים על פי סדר האל"ף בי"ת. עַד סוֹף סֵפֶר תִּלִּים. שהם חמישה פרקי שבח נוספים, הפותחים ומסיימים במילה 'הללויה'.
ז. בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלְּאַחַר פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יי אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וָשֶׁבַח, הַלֵּל וְזִמְרָה, בְּרָכוֹת וְהוֹדָיוֹת, נֵצַח וּגְבוּרָה גְּדֻלָּה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, עֹז מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתֻּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָיוֹת, אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, חֵי הָעוֹלָמִים. וְקוֹרֵא הַשִּׁירָה עַד סוֹפָהּ כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם.
ז. בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה וכו'. היא ברכת סיכום לפרקי התהילה, ובה נאמר כי ראוי להשתמש בכל לשון של שבח בכדי לפאר את הבורא. כִּי לְךָ נָאֶה. כך ראוי שיעשו לכבודך. וְקוֹרֵא הַשִּׁירָה… כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם. שיש מקומות שנהגו לקרוא שירת הים או שירת האזינו (ראה הלכות תפילה ז,יג).
ח. בְּשַׁבָּת נָהֲגוּ כָּל הָעָם לְהוֹסִיף לִפְנֵי בְּרָכָה זוֹ נֹסַח זֶה: נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יי אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם אֶת זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד לְדוֹר וָדוֹר, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים, וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה אֶלָּא אָתָּה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל מְפַרְנֵס וּמְרַחֵם. אֱלוֹהַּ עַל כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן הַתּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בַּתֻּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים, וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים, הַמֵּקִיץ רְדוּמִים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְּרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כַּאַיָּלוֹת, אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יי אֱלֹהֵינוּ וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבְבֵי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ וּמֵחֳלָיִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ, וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵן יוֹדוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ יי אֱלֹהֵינוּ עַל רֹב נִסֵּי פְּלָאֶיךָ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְּשַׁבֵּחַ, וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִּכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְהַקְּרָבַיִם וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ עָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ" (תהלים לה,י), וְנֶאֱמַר: "רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיי לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה" (שם לג,א). בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמַם, וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן כָּל חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל, וּבְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִתְפָּאַר שִׁמְךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְגַדֵּל וּלְהַדֵּר עַל כָּל דִּבְרֵי זְמִירוֹת שִׁירוֹת תֻּשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ. יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יי אֱלֹהֵינוּ וכו'. וְכֵן נָהֲגוּ לִקְרוֹת: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב) כָּל הַמִּזְמוֹר קֹדֶם שֶׁיַּתְחִילוּ פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹת הַלֵּל גָּדוֹל בְּשַׁבָּתוֹת קֹדֶם פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת, וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹת שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת — הַכֹּל כְּמִנְהָגָם.
ח. נִשְׁמַת כָּל חַי וכו'. תפילת שבח מיוחדת ומפורטת, ובה מתוארת גדולתו של ה', חוסר היכולת האנושית לשבחו כראוי, והמחויבות לעשות כן למרות זאת. מִלְּפָנִים. בעבר. דִּלִּיתָנוּ. העלית אותנו לגאולה. שֶׁפִּלַּגְתָּ. חילקת את האברים, שלכל אחד תפקיד בפני עצמו.
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת כָּל הַמִּזְמוֹר. העוסק בשבת שלעתיד לבוא, לזמן שבו ייחשף הצדק שבמעשי ה'. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. שאף הוא קרוי 'שבת שבתון' (ויקרא טז,לא, כג,לב). הַלֵּל גָּדוֹל. שיר הלל לגדולת ה' וחסדיו על ישראל, ולכל אחד מן השבחים שמוזכרים בו יש חתימה: "כי לעולם חסדו" (תהלים פרק קלו). שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת. מזמורים מתהלים המתחילים 'שיר המעלות' (פרקים קכ-קלד).
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת כָּל הַמִּזְמוֹר. העוסק בשבת שלעתיד לבוא, לזמן שבו ייחשף הצדק שבמעשי ה'. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. שאף הוא קרוי 'שבת שבתון' (ויקרא טז,לא, כג,לב). הַלֵּל גָּדוֹל. שיר הלל לגדולת ה' וחסדיו על ישראל, ולכל אחד מן השבחים שמוזכרים בו יש חתימה: "כי לעולם חסדו" (תהלים פרק קלו). שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת. מזמורים מתהלים המתחילים 'שיר המעלות' (פרקים קכ-קלד).
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וכו'. מימרה זו מופיעה בכמה מסיומי המסכתות שבתלמוד הבבלי, ומדברת בשבחם של תלמידי החכמים.