פרק ב', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵשֶׁת אָבִיו וְאֵשֶׁת בְּנוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו – אַרְבַּעְתָּן עֶרְוָה עָלָיו לְעוֹלָם, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, בֵּין בְּחַיֵּי בַּעֲלֵיהֶן בֵּין אַחַר מִיתַת בַּעֲלֵיהֶן, חוּץ מֵאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן, בֵּין שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ בֵּין שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ. וְאִם בָּא עַל אַחַת מֵהֶן בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ – חַיָּב שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם שְׁאֵר בָּשָׂר, וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת.
א. חוּץ מֵאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן. שבמקרה זה מצוּוה האח ליבמה (הלכות ייבום וחליצה א,א), ופקע ממנה איסור ערווה (שם א,יב). חַיָּב שְׁתַּיִם. שיש בדבר שתי עבירות, ואם היה שוגג מביא שתי חטאות (ראה לקמן ג,יב). שְׁאֵר בָּשָׂר. ערווה של קרבת משפחה. חַיָּב שְׁתַּיִם… שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי הָאִסּוּרִין בָּאִין כְּאַחַת. האיסורים חלים בו זמנית, שבזמן שנתקדשה לאותו קרוב נאסרה האישה כשאר בשר וכאשת איש. ואם האיסורים לא חלים באותו הזמן, 'אין איסור חל על איסור', ולעתים חייב רק משום עברה אחת (ראה לקמן יז,ח; וליישומו הלכות שגגות ד,א).
ב. לְפִיכָךְ, הַבָּא עַל אִמּוֹ שֶׁהִיא אֵשֶׁת אָבִיו – חַיָּב שְׁתַּיִם, בֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו: אַחַת מִשּׁוּם אִמּוֹ, וְאַחַת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָבִיו.
אֶחָד אָחִיו מֵאָבִיו אוֹ אָחִיו מֵאִמּוֹ, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִזְּנוּת – אִשְׁתּוֹ עֶרְוָה עָלָיו. אֲבָל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מִן הָאֵם – הֲרֵי הִיא שְׁנִיָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו אוֹ מֵאִמּוֹ, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִזְּנוּת, כְּגוֹן שֶׁזִּנְּתָה אִמּוֹ אוֹ אָבִיו עִם אֲחֵרִים, וְהָיְתָה לוֹ אָחוֹת מִזְּנוּת – הֲרֵי זוֹ עֶרְוָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ" (ויקרא יח,ט).
ב. לְפִיכָךְ. מכיוון שאשת אביו היא ערווה בפני עצמה. חַיָּב שְׁתַּיִם. משום אשת אב ומשום אם, ואם היא עדיין נשואה לאביו חייב גם משום אשת איש (מער"ק).
אִשְׁתּוֹ עֶרְוָה עָלָיו. אשתו של האח. שְׁנִיָּה. ערווה שאסורה מדברי חכמים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות אישות א,ו. מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ. ופירושו: נולדה במסגרת חיי הנישואין או מחוץ להם.
ג. בַּת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ – הִיא הָעֶרְוָה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ" (ויקרא יח,יא). אֲבָל אִם נָשָׂא אָבִיו אִשָּׁה וְהָיְתָה לָהּ בַּת מֵאִישׁ אַחֵר – הֲרֵי הַבַּת מֻתֶּרֶת לוֹ, שֶׁאֵין זוֹ מוֹלֶדֶת אָבִיו. וַהֲלֹא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ חַיָּב עָלֶיהָ, וְלָמָּה נֶאֱמַר: "בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ"? לְחַיֵּב עָלֶיהָ אַף מִשּׁוּם זֶה.
ג. בַּת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ. שנולדה מאביו. וַהֲלֹא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ הוּא חַיָּב עָלֶיהָ. כאמור בהלכה הקודמת, ומה צורך יש לאסור את בת אשת אביו שנולדה מאביו, שאף היא אחותו. לְחַיֵּב עָלֶיהָ אַף מִשּׁוּם זֶה. בשני איסורים.
ד. לְפִיכָךְ, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת נְשׂוּאַת אָבִיו – חַיָּב שְׁתַּיִם: אַחַת מִשּׁוּם "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ" (ויקרא יח,ט), וְאַחַת מִשּׁוּם "עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ" (שם יח,יא). אֲבָל אִם אָנַס אָבִיו אִשָּׁה אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בַּת, וּבָא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ בִּלְבַד, שֶׁאֵין בַּת הָאֲנוּסָה בַּת אֵשֶׁת אָבִיו.
ד. אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת נְשׂוּאַת אָבִיו. שנולדה לאביו מאישה שנשא. וּבָא עָלֶיהָ. בנו של זה שאנס או פיתה.
ה. אֲחוֹת אִמּוֹ, בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתָהּ מִזְּנוּת – הֲרֵי זוֹ עֶרְוָה עָלָיו מִשּׁוּם אֲחוֹת אֵם. וְכֵן אֲחוֹת אָב, בֵּין מִן הָאֵם בֵּין מִן הָאָב, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִזְּנוּת – הֲרֵי זוֹ עֶרְוָה עָלָיו מִשּׁוּם אֲחוֹת אָב.
ה. מִזְּנוּת. שלא בדרך נישואין.
ו. הַבָּא עַל אִשָּׁה דֶּרֶךְ זְנוּת וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בַּת – אוֹתָהּ הַבַּת עֶרְוָה עָלָיו מִשּׁוּם בִּתּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: 'עֶרְוַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה' – מֵאַחַר שֶׁאָסַר בַּת הַבַּת, שָׁתַק מִן הַבַּת; וְאִסּוּרָהּ מִן הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ, הַבָּא עַל בִּתּוֹ מִנְּשׂוּאָתוֹ – חַיָּב שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם בִּתּוֹ, וּמִשּׁוּם עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ.
ו. מֵאַחַר שֶׁאָסַר בַּת הַבַּת שָׁתַק מִן הַבַּת. הואיל ובת הבת אסורה משום קרבת משפחה, איסור הבת מובן מאליו (ראה גם הלכות מאכלות אסורות ט,ב, הלכות טומאת מת א,ב). וְאִסּוּרָהּ מִן הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אף שלא נתפרשה בתורה. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ. שהיא גם בת אשתו (לאיסור קרובות אשתו ראה לקמן הל' ז-ח).
ז. כֵּיוָן שֶׁקִּדֵּשׁ אָדָם אִשָּׁה – נֶאֶסְרוּ עָלָיו מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ שֵׁשׁ נָשִׁים, וְכָל אַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עָלָיו לְעוֹלָם, בֵּין כָּנַס בֵּין גֵּרֵשׁ, בֵּין בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ בֵּין לְאַחַר מוֹתָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: אִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ, וּבִתָּהּ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ. וְאִם בָּא עַל אַחַת מֵהֶן בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ – שְׁנֵיהֶן נִשְׂרָפִין.
ז. בֵּין כָּנַס בֵּין גֵּרֵשׁ. בין אם נשא את זו שקידש ובין אם גרשה, האיסור נשאר. שְׁנֵיהֶן נִשְׂרָפִין. האיש והאישה.
ח. בָּא עָלֶיהָ לְאַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּכָרֵת, וְאֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן" (ויקרא כ,יד): בִּזְמַן שֶׁשְּׁתֵּיהֶן קַיָּמוֹת, שֶׁהֵן אִשְׁתּוֹ וְזוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ – הֲרֵי הוּא וְהָעֶרְוָה נִשְׂרָפִין; וּבִזְמַן שֶׁאֵין שְׁתֵּיהֶן קַיָּמוֹת – אֵין שָׁם שְׂרֵפָה.
ח. אֹתוֹ וְאֶתְהֶן. את שתיהן. ומשום שבוודאי אין לאשתו עונש (שאינה ערווה), למדו מן המילה "אתהן" שהעונש אינו אלא בחיי שתיהן, ולא לאחר שמתה אחת מהן.
ט. וְכֵן אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ – עֶרְוָה עָלָיו עַד שֶׁתָּמוּת אִשְׁתּוֹ; בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִזְּנוּת – הֲרֵי זוֹ עֶרְוָה עָלָיו.
ט. עַד שֶׁתָּמוּת אִשְׁתּוֹ. ולאחר מכן היא מותרת לו, שנאמר בפירוש בתורה שנאסרה רק "בחייה" (ויקרא יח,יח).
י. עָבַר וְנָאַף עִם אַחַת מִשֶּׁבַע נָשִׁים אֵלּוּ, בֵּין בִּשְׁגָגָה בֵּין בְּזָדוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא וְהַנּוֹאֶפֶת בְּמִיתַת בֵּית דִּין אוֹ בְּכָרֵת – לֹא נֶאֶסְרָה אִשְׁתּוֹ עָלָיו, חוּץ מֵאֲחוֹת אֲרוּסָתוֹ שֶׁהִיא אוֹסֶרֶת אִשְׁתּוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין.
י. מִשֶּׁבַע נָשִׁים אֵלּוּ. שש הקרובות (לעיל ה"ז) ואחות אשתו (לעיל ה"ט). לֹא נֶאֶסְרָה אִשְׁתּוֹ עָלָיו. בניגוד לאשת איש שזנתה או שנישאה בטעות לאחֵר, שנאסרות על בעליהן (הלכות גירושין י,ד-י, יא,יד). חוּץ מֵאֲחוֹת אֲרוּסָתוֹ וכו'. שאם קידש אישה ואחר כך נשא את אחותה, צריך לגרש אף את זו שהתקדשה בתחילה (מ"מ). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. י,ח-י, שם הובא המקרה של מי שנשא בטעות את אחות ארוסתו, והדין שנאסרה ארוסתו עליו. והוסבר שכך הוא משום שעלולים לחשוב שקידושי הראשונה לא חלו (מחמת תנאי), ונישא לשנייה כדין – ואסור בראשונה שהיא אחותה. אך אם בא על אחות ארוסתו בזנות, אין הארוסה נאסרת.
יא. הַבּוֹעֵל אִשָּׁה דֶּרֶךְ זְנוּת – לֹא נֶאֶסְרוּ עָלָיו קְרוֹבוֹתֶיהָ, שֶׁהֵן הַשֶּׁבַע נָשִׁים שֶׁאָמַרְנוּ. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ עַל מִי שֶׁנָּאַף עִם אִשָּׁה לִשָּׂא אַחַת מִן הַשֶּׁבַע נָשִׁים קְרוֹבוֹתֶיהָ כָּל זְמַן שֶׁהַזּוֹנָה קַיֶּמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַזּוֹנָה בָּאָה לִקְרוֹבוֹתֶיהָ לְבַקֵּר אוֹתָן, וְהוּא מִתְיַחֵד עִמָּהּ וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ, וְיָבֹא לִידֵי עֲבֵרָה שֶׁיִּבְעֹל הָעֶרְוָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ נִטְעַן עַל אִשָּׁה – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂא אַחַת מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ עַד שֶׁתָּמוּת זוֹ שֶׁנִּטְעַן עָלֶיהָ. וְאִם כָּנַס הַקְּרוֹבָה שֶׁזָּנָה עִם קְרוֹבָתָהּ – לֹא יוֹצִיא.
יא. כָּל זְמַן שֶׁהַזּוֹנָה קַיֶּמֶת. כל עוד אותה האישה בחיים. וְלִבּוֹ גַּס בָּהּ. רגיל בה ואינו מתבייש ממנה. וְיָבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה שֶׁיִּבְעוֹל הָעֶרְוָה. שכעת היא קרובת אשתו. נִטְעַן עַל אִשָּׁה. קיים חשד שזינה עמה.
יב. מִי שֶׁנִּטְעַן עַל עֶרְוָה אוֹ שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם רַע עִמָּהּ – לֹא יָדוּר עִמָּהּ בְּמָבוֹי וְלֹא יֵרָאֶה בְּאוֹתָהּ הַשְּׁכוּנָה. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִין אַחֲרָיו עִם חֲמוֹתוֹ, וְהִכּוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים מַכַּת מַרְדּוּת מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל בֵּיתָהּ.
יב. שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם רַע עִמָּהּ. שספרו שזינה אתה. לֹא יָדוּר עִמָּהּ בְּמָבוֹי. אסורים לגור באותו רחוב, שחצרות הבתים פתוחות לתוכו (ראה גם לקמן כא,כז). מְרַנְּנִין אַחֲרָיו. מספרים שזינה. וְהִכּוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים וכו'. להרחיקו מן העברה.
יג. הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ דֶּרֶךְ זְנוּת, אוֹ עַל אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁבָּא עַל שְׁתֵּי נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, שֶׁאֵין נַעֲשֵׂית עֶרְוָה זוֹ עִם זוֹ אֶלָּא בְּנִשּׂוּאִין, לֹא בִּזְנוּת. וְכֵן אָנַס אָבִיו אוֹ בְּנוֹ אוֹ אָחִיו אוֹ אֲחִי אָבִיו אִשָּׁה אוֹ פִּתָּה אוֹתָהּ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ וְיִשָּׂאֶנָּה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא "אֵשֶׁת", וְאֵין כָּאן אִישׁוּת.
יג. דֶּרֶךְ זְנוּת. מבלי שקידש אף אחת מהן. כְּמִי שֶׁבָּא עַל שְׁתֵּי נָשִׁים נָכְרִיּוֹת. זרות, שאינן קרובות משפחה, ואין בזה איסור עריות. הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ וְיִשָּׂאֶנָּה. שאינה נאסרת עליו מחמת קרוביו, ורשאי לשאתה. וְאֵין כָּאן אִישׁוּת. אין קרבה של אישות בביאה בלא קידושין.
יד. אָבִיו אוֹ בְּנוֹ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשָּׂא בִּתָּהּ אוֹ אִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמֻתָּר לְאָדָם לִשָּׂא אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. וְנוֹשֵׂא אָדָם אִשָּׁה וּבַת אֲחוֹתָהּ אוֹ בַּת אָחִיהָ כְּאַחַת. וּמִצְוַת חֲכָמִים שֶׁיִּשָּׂא אָדָם בַּת אֲחוֹתוֹ, וְהוּא הַדִּין לְבַת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (ישעיהו נח,ז).
יד. בִּתָּהּ. של האישה מאיש אחר. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ג. אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו. שאין בקרבת האחיין והאחיינית איסור משום שאר. שֶׁנֶּאֱמַר וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. שעל אדם לדאוג ביותר לבני משפחתו הקרובה, ובכלל זה לשאת את אותן המותרות לו.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות איסורי ביאה

הגדרת איסורי ערווה

אסור לאדם (לעולם) לקיים יחסי אישות בקרובותיו ממדרגה ראשונה, מלידה או מנישואין.
ואלו הן:
אשת אביו, ואשת בנו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, אחותו מהאם/אב.
לאחר שהתחתן עם אשה נוספו עליו העריות:
אימה, ואם אימה, ואם אביה, ובתה, ובת בתה, ובת בנה.(בחיי אשתו וגם לאחר מותה).

אביו או בנו שנשא אישה -מותר לישא בתה או אימה ומותר לאדם לישא אשת בן אחיו, אישה ובת אחותה, או בת אחיה כאחת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם יש מצווה לישא את בת דודתו?

2.מי שמודה בחטאו בציבור – האם מלקים אותו ללא משפט?

3.אחות מאם אחרת אסורה משום אחותו ובת אביו?

תשובות
1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן