א. הַבַּת, מִיּוֹם לֵדָתָהּ עַד שֶׁתִּהְיֶה בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה גְּמוּרוֹת – הִיא הַנִּקְרֵאת קְטַנָּה, וְנִקְרֵאת תִּינֹקֶת. וַאֲפִלּוּ הֵבִיאָה כַּמָּה שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַזְּמַן הַזֶּה, אֵינָן אֶלָּא כְּשׁוּמָה. אֲבָל אִם הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה בַּגּוּף בַּמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעוֹת לַהֲבָאַת שֵׂעָר, וְהִיא מִבַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה – נִקְרֵאת נַעֲרָה.
א. אֵינָן אֶלָּא כְּשׁוּמָה. כאילו צמחו בגלל יבלת, שדרכה להצמיח שיער בלא קשר לבגרות. בַּמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעוֹת לַהֲבָאַת שֵׂעָר. מקום הערווה (להגדרה מפורטת ראה לקמן הל' טז-יז).
ב. וַהֲבָאַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה נִקְרָא סִימָן הַתַּחְתּוֹן.
וּמֵאַחַר שֶׁתָּבִיא סִימָן הַתַּחְתּוֹן תִּקָּרֵא נַעֲרָה, עַד שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים. וּמִתְּחִלַּת יוֹם תַּשְׁלוּם הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים וָמַעְלָה – תִּקָּרֵא בּוֹגֶרֶת. וְאֵין בֵּין נַעֲרוּת לְבַגְרוּת אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד.
וּמֵאַחַר שֶׁתָּבִיא סִימָן הַתַּחְתּוֹן תִּקָּרֵא נַעֲרָה, עַד שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים. וּמִתְּחִלַּת יוֹם תַּשְׁלוּם הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים וָמַעְלָה – תִּקָּרֵא בּוֹגֶרֶת. וְאֵין בֵּין נַעֲרוּת לְבַגְרוּת אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד.
ב. בַּזְּמַן הַזֶּה. מגיל שתים עשרה שנה ומעלה.
תִּקָּרֵא נַעֲרָה עַד שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים. נקראת נערה רק במשך זמן זה של ששה חודשים. יוֹם תַּשְׁלוּם. יום ההשלמה, היום האחרון. וְאֵין בֵּין נַעֲרוּת לְבַגְרוּת אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּלְבַד. שאין הבגרות מוגדרת בסימנים מיוחדים, אלא בזמן שעבר מאז שנעשתה נערה.
ג. הִגִּיעָה לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְלֹא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאוּ בָּהּ סִימָנֵי אַיְלוֹנִית – עֲדַיִן קְטַנָּה הִיא, עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה. וּכְשֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אֲפִלּוּ בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים – תִּהְיֶה נַעֲרָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְאַחַר כָּךְ תִּקָּרֵא בּוֹגֶרֶת.
ג. אַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה (לסימני האיילונית ראה לקמן ה"ו).
ד. הָיְתָה בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה פָּחוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְלֹא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְנִרְאוּ בָּהּ סִימָנֵי אַיְלוֹנִית – הֲרֵי הִיא אַיְלוֹנִית. וְאִם לֹא נִרְאוּ בָּהּ כָּל סִימָנֵי אַיְלוֹנִית – עֲדַיִן קְטַנָּה הִיא, עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ עַד שֶׁתִּהְיֶה בַּת חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד.
ד. הֲרֵי הִיא אַיְלוֹנִית. ודינה כבוגרת (ראה לקמן ה"ה). חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה. שהן בגדר רוב שנותיו של אדם, מתוך משך החיים של שבעים שנה (ראה תהלים צ,י, בבלי נידה מז,ב).
ה. הִגִּיעָה לַזְּמַן הַזֶּה וְלֹא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת אַיְלוֹנִית, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִרְאָה בָּהּ סִימָן מִסִּימָנֵי אַיְלוֹנִית. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהָאַיְלוֹנִית אֵין לָהּ יְמֵי נַעֲרוּת, אֶלָּא מִקַּטְנוּתָהּ תֵּצֵא לְבַגְרוּת.
ו. וְאֵלּוּ הֵן סִימָנֵי אַיְלוֹנִית: כָּל שֶׁאֵין לָהּ דַּדִּין, וּמִתְקַשָּׁה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וְאֵין לָהּ שִׁפּוּלֵי מֵעַיִם כַּנָּשִׁים, וְקוֹלָהּ עָבֶה וְאֵינָהּ נִכֶּרֶת בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. וְהַנַּעֲרָה וְהַבּוֹגֶרֶת וְהָאַיְלוֹנִית – כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן נִקְרֵאת גְּדוֹלָה.
ו. שֶׁאֵין לָהּ דַּדִּין. ששדיה לא התפתחו. וּמִתְקַשָּׁה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. התשמיש קשה ומכאיב לה. שִׁפּוּלֵי מֵעַיִם. מקום בולט בשולי הבטן. נִקְרֵאת גְּדוֹלָה. לעניין עונשים על עברות שבתורה, וכן לעניין מיאון (ראה הלכות גירושין יא,ד).
ז. וְיֵשׁ בַּבַּת סִימָנִין מִלְמַעְלָה, וְהֵן הַנִּקְרָאִין סִימָן הָעֶלְיוֹן. וְאֵלּוּ הֵן: מִשֶּׁתַּחֲזִיר יָדָהּ לַאֲחוֹרֶיהָ וְיֵעָשֶׂה קֶמֶט בִּמְקוֹם הַדַּד, וּמִשֶּׁיַּשְׁחִיר רֹאשׁ הַדַּד, וּמִשֶּׁיִּתֵּן אָדָם יָדוֹ עַל עֹקֶץ הַדַּד וְהוּא שׁוֹקֵעַ וְשׁוֹהֶה לַחֲזֹר, וּמִשֶּׁיִּפָּצֵל רֹאשׁ חֹטֶם הַדַּד וְיֵעָשֶׂה בְּרֹאשׁוֹ כַּדּוּד קָטָן; וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ: מִשֶּׁיִּפָּצֵל הַחֹטֶם עַצְמוֹ.
וְכֵן מִשֶּׁיִּטּוּ הַדַּדִּין, וּמִשֶּׁיִּתְקַשְׁקְשׁוּ הַדַּדִּין, וּמִשֶּׁתַּקִּיף הָעֲטָרָה, וְהוּא מְקוֹם הַבָּשָׂר הַתָּפוּחַ שֶׁלְּמַעְלָה מִן הָעֶרְוָה לְעֻמַּת הַבֶּטֶן, וּמִשֶּׁיִּתְמַעֵךְ בָּשָׂר זֶה וְלֹא יִהְיֶה קָשֶׁה.
וְכֵן מִשֶּׁיִּטּוּ הַדַּדִּין, וּמִשֶּׁיִּתְקַשְׁקְשׁוּ הַדַּדִּין, וּמִשֶּׁתַּקִּיף הָעֲטָרָה, וְהוּא מְקוֹם הַבָּשָׂר הַתָּפוּחַ שֶׁלְּמַעְלָה מִן הָעֶרְוָה לְעֻמַּת הַבֶּטֶן, וּמִשֶּׁיִּתְמַעֵךְ בָּשָׂר זֶה וְלֹא יִהְיֶה קָשֶׁה.
ז. מִשֶּׁתַּחֲזִיר יָדָהּ לַאֲחוֹרֶיהָ. כשהיא מותחת את ידה לאחור. וְיֵעָשֶׂה קֶמֶט בִּמְקוֹם הַדַּד. יבלוט השד (פה"מ נידה ה,ח). וּמִשֶּׁיַּשְׁחִיר רֹאשׁ הַדַּד. כשסביבות הפטמות ייעשו כהות (שם). עֹקֶץ הַדַּד. קצה השד, הפטמה (שם). רֹאשׁ חֹטֶם הַדַּד. הבליטה שבקצה הפטמה. כַּדּוּד. עיגול (ראה תוס' סוכה לו,א; וברוב הנוסחאות כתוב כאן: 'כדור'). מִשֶּׁיִּפָּצֵל. יתחלק.
מִשֶּׁיִּטּוּ הַדַּדִּין. יגדלו מעט וייטו כלפי מטה. וּמִשֶּׁיִּתְקַשְׁקְשׁוּ הַדַּדִּין. יתנועעו בשעת הליכתה. וּמִשֶּׁתַּקִּיף. תוקף שערות. הַתָּפוּחַ. הבולט.
מִשֶּׁיִּטּוּ הַדַּדִּין. יגדלו מעט וייטו כלפי מטה. וּמִשֶּׁיִּתְקַשְׁקְשׁוּ הַדַּדִּין. יתנועעו בשעת הליכתה. וּמִשֶּׁתַּקִּיף. תוקף שערות. הַתָּפוּחַ. הבולט.
ח. כָּל אֵלּוּ הַסִּימָנִין – שְׁמוֹנָה.
נִרְאָה בַּבַּת סִימָן מִכָּל אֵלּוּ אוֹ כֻּלָּן, וְהִיא בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אוֹ פָּחוֹת – אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, וַהֲרֵי הִיא בְּקַטְנוּתָהּ. נַעֲשָׂת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְנִרְאָה בָּהּ סִימָן הַתַּחְתּוֹן – אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ. וְאִם לֹא נִרְאָה הַתַּחְתּוֹן וְנִרְאָה אֶחָד מֵאֵלּוּ – הֲרֵי הִיא סָפֵק בֵּין נַעֲרָה לִקְטַנָּה, וְדָנִין בָּהּ לְהַחֲמִיר. וְאִם נִרְאוּ כֻּלָּן – הֲרֵי זוֹ גְּדוֹלָה וַדָּאִית, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹאוּ כֻּלָּם אֶלָּא וּכְבָר בָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן וְנָשַׁר.
נִרְאָה בַּבַּת סִימָן מִכָּל אֵלּוּ אוֹ כֻּלָּן, וְהִיא בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אוֹ פָּחוֹת – אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, וַהֲרֵי הִיא בְּקַטְנוּתָהּ. נַעֲשָׂת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְנִרְאָה בָּהּ סִימָן הַתַּחְתּוֹן – אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ. וְאִם לֹא נִרְאָה הַתַּחְתּוֹן וְנִרְאָה אֶחָד מֵאֵלּוּ – הֲרֵי הִיא סָפֵק בֵּין נַעֲרָה לִקְטַנָּה, וְדָנִין בָּהּ לְהַחֲמִיר. וְאִם נִרְאוּ כֻּלָּן – הֲרֵי זוֹ גְּדוֹלָה וַדָּאִית, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹאוּ כֻּלָּם אֶלָּא וּכְבָר בָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן וְנָשַׁר.
ח. אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ. אין מתחשבים בו. סִימָן הַתַּחְתּוֹן. כדלעיל ה"ב. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹאוּ כֻּלָּם אֶלָּא וּכְבָר בָּא סִימָן הַתַּחְתּוֹן וְנָשַׁר. אין אפשרות שיבואו הסימנים אלא רק כאשר גם הסימן התחתון בא, וכעת אינו נראה מפני שנשר.
ט. הַבַּת שֶׁיָּלְדָה אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיאָה סִימָן לֹא עֶלְיוֹן וְלֹא תַּחְתּוֹן – הֲרֵי זוֹ גְּדוֹלָה; בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּסִימָנִין.
ט. בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּסִימָנִין. הלידה היא כסימן מובהק של גדלות.
י. הַבֵּן, מִשֶּׁיִּוָּלֵד עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נִקְרָא קָטָן וְנִקְרָא תִּינוֹק. וַאֲפִלּוּ הֵבִיא כַּמָּה שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ זְמַן זֶה – אֵינָן סִימָן אֶלָּא שׁוּמָה. הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה בַּמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעִים לְשֵׂעָר, וְהוּא מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה – נִקְרָא גָּדוֹל, וְנִקְרָא אִישׁ.
י. בַּמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעִים לְשֵׂעָר. מקום הערווה (יבואר לקמן הל' טז-יז).
יא. הִגִּיעַ לַזְּמַן הַזֶּה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס – הֲרֵי זֶה קָטָן, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה פָּחוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ לַזְּמַן הַזֶּה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּזָּקָן: אִם נִרְאָה בּוֹ אֶחָד מִסִּימָנֵי סָרִיס – הֲרֵי זֶה סָרִיס, וְדִינוֹ דִּין הַגָּדוֹל לְכָל דָּבָר.
וְאִם לֹא נִרְאָה בּוֹ סִימָן מִסִּימָנֵי סָרִיס – עֲדַיִן קָטָן הוּא, עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהֶן אוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד.
וְאִם לֹא נִרְאָה בּוֹ סִימָן מִסִּימָנֵי סָרִיס – עֲדַיִן קָטָן הוּא, עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהֶן אוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד.
יא. סָרִיס. מי שהתפתחותו המינית פגומה (לסימניו ראה לקמן הי"ג).
וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּזָּקָן… אֵינוֹ סָרִיס. ששערות בדרך כלל מעידות שאינו סריס.
יב. הִגִּיעַ לַזְּמַן הַזֶּה וְלֹא הֵבִיא – הֲרֵי זֶה סָרִיס, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִרְאָה בּוֹ אֶחָד מִסִּימָנֵי סָרִיס.
הִגִּיעַ לִשְׁנַת עֶשְׂרִים פָּחוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה, וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּזָּקָן – אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לוֹ אֶחָד מִסִּימָנֵי סָרִיס, אֵינוֹ סָרִיס, אֶלָּא הֲרֵי הוּא בְּקַטְנוּתוֹ עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ לוֹ כָּל סִימָנֵי סָרִיס אוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד.
הִגִּיעַ לִשְׁנַת עֶשְׂרִים פָּחוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה, וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּזָּקָן – אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לוֹ אֶחָד מִסִּימָנֵי סָרִיס, אֵינוֹ סָרִיס, אֶלָּא הֲרֵי הוּא בְּקַטְנוּתוֹ עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ לוֹ כָּל סִימָנֵי סָרִיס אוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד.
יג. וְאֵלּוּ הֵן סִימָנֵי סָרִיס: כָּל שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, וּשְׂעָרוֹ לָקוּי, וּבְשָׂרוֹ מַחֲלִיק, וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַעֲלִין רְתִיחָה, וּכְשֶׁמַּטִּיל מַיִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּפָּה, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ דֵּהָה, וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַחֲמִיצִין, וְרוֹחֵץ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל, וְקוֹלוֹ לָקוּי וְאֵינוֹ נִכָּר בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה.
יג. וּשְׂעָרוֹ לָקוּי. שער ראשו דק מאוד ודליל (פה"מ יבמות י,ט). וּבְשָׂרוֹ מַחֲלִיק. עורו חלק ובלא שיער. רְתִיחָה. קצף. וּכְשֶׁמַּטִּיל מַיִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּפָּה. קילוח כעין קשת. וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ דֵּהָה. הגוון שלה כהה (פה"מ שם). וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַחֲמִיצִין. אינם מסריחים. הֶבֶל. אדים.
יד. וְסָרִיס זֶה הוּא הַנִּקְרָא סְרִיס חַמָּה בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל הַבֵּן שֶׁחָתְכוּ אוֹ נִתְּקוּ אוֹ מִעֲכוּ גִּידוֹ אוֹ בֵּיצָיו כְּמוֹ שֶׁהַגּוֹיִם עוֹשִׂין – הוּא הַנִּקְרָא סְרִיס אָדָם. וּכְשֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד – נִקְרָא גָּדוֹל, שֶׁאֵין זֶה מֵבִיא סִימָן לְעוֹלָם.
יד. סְרִיס חַמָּה. סריס מלידה. שֶׁחָתְכוּ אוֹ נִתְּקוּ וכו'. סרסו אותו בידי אדם בילדותו, ומשום פגיעה זו נפגעה התפתחות גופו כשגדל. כְּמוֹ שֶׁהַגּוֹיִם עוֹשִׂין. שלישראל הדבר אסור (הלכות איסורי ביאה טז,י-יא). שֶׁאֵין זֶה מֵבִיא סִימָן לְעוֹלָם. ולפיכך הגיל לבדו הוא הקובע.
טו. בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הֵבִיא סִימָן שֶׁלְּמַטָּה, וְנִרְאוּ בּוֹ כָּל הַסִּימָנִין שֶׁלְּמַעְלָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק בֵּין קָטָן לְגָדוֹל. וְאִם לֹא נִבְדַּק מִלְּמַטָּה, כֵּיוָן שֶׁנִּרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי בַּגְרוּת מִלְמַעְלָה – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת גָּדוֹל.
טו. הַסִּימָנִין שֶׁלְּמַעְלָה. שערות הזקן, ושאר הסימנים הנזכרים לעיל הי"ג.
טז. שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּבֵּן וּבַבַּת וּבְכָל מָקוֹם – שִׁעוּרָן כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן. וּמִשֶּׁיִּצְמְחוּ וְיִהְיוּ יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל בְּפִי הַזּוּג עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן – דָּנִין בָּהֶן לְהַחֲמִיר בְּכָל מָקוֹם. לְפִיכָךְ בַּבֵּן וּבַבַּת נַחֲשֹׁב אוֹתָם גְּדוֹלִים לְהַחֲמִיר, הוֹאִיל וְצָמְחוּ כְּדֵי לְהִנָּטֵל בְּפִי הַזּוּג; וְנַחֲשֹׁב אוֹתָם קְטַנִּים לְהַחֲמִיר, הוֹאִיל וְלֹא הִגִּיעוּ לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן.
טז. כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן. שאפשר לכופף את קצה השערה אל השורש שלה. לְהִנָּטֵל בְּפִי הַזּוּג. להיקצץ בקצה המספריים.
יז. שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אֵלּוּ צְרִיכוֹת שֶׁיִּהְיוּ בִּמְקוֹם הָעֶרְוָה. וּבֵית הָעֶרְוָה כֻּלּוֹ מְקוֹם סִימָנִין, בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה, בֵּין עַל אֵבְרֵי הַזֶּרַע עַצְמָן. וּצְרִיכוֹת לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשֶׁיִּהְיֶה בְּעִקָּרָן גֻּמּוֹת. וַאֲפִלּוּ שְׁתֵּיהֶן בְּגֻמָּא אַחַת – הֲרֵי אֵלּוּ סִימָן.
נִמְצְאוּ שְׁתֵּי גֻּמּוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ וְאֵין בָּהֶן שֵׂעָר – הֲרֵי אֵלּוּ סִימָן; חֲזָקָה אֵין גֻּמָּא בְּלֹא שֵׂעָר, וּשְׂעָרוֹת הָיוּ בָּהֶן וְנָשְׁרוּ.
נִמְצְאוּ שְׁתֵּי גֻּמּוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ וְאֵין בָּהֶן שֵׂעָר – הֲרֵי אֵלּוּ סִימָן; חֲזָקָה אֵין גֻּמָּא בְּלֹא שֵׂעָר, וּשְׂעָרוֹת הָיוּ בָּהֶן וְנָשְׁרוּ.
יז. וְשֶׁיִּהְיֶה בְּעִקָּרָן גֻּמּוֹת. ששורש השערה יוצא מתוך גומה.
יח. הַבַּת שֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ שְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וְהַבֵּן שֶׁהֵבִיא בְּתוֹךְ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, שֶׁהֵן שׁוּמָא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן שְׂעָרוֹת בִּמְקוֹמָן עוֹמְדוֹת אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לַזָּכָר וְאַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַנְּקֵבָה, אֵינָן סִימָן.
יח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
יט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּבְדְּקוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן וְנוֹדַע שֶׁהֵן שׁוּמָה. אֲבָל אִם לֹא נִבְדְּקוּ אֶלָּא אַחַר זְמַן, וְנִמְצְאוּ שָׁם שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת סִימָנִין, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא קֹדֶם זְמַן צָמְחוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שׁוּמָא.
כ. כְּשֶׁבּוֹדְקִין הַבַּת, בֵּין בְּתוֹךְ הַזְּמַן שֶׁהוּא כָּל שְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, בֵּין קֹדֶם זְמַן זֶה, בֵּין לְאַחֲרָיו – בּוֹדְקִין עַל פִּי נָשִׁים כְּשֵׁרוֹת וְנֶאֱמָנוֹת. וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה אַחַת בּוֹדֶקֶת, וְשׁוֹמְעִין מִמֶּנָּה אִם הֵבִיאָה אִם לֹא הֵבִיאָה.
כא. כָּל הַשָּׁנִים הָאֲמוּרוֹת בַּבֵּן וּבַבַּת וּבַעֲרָכִין וּבְכָל מָקוֹם – אֵינָן לֹא שְׁנֵי הַלְּבָנָה וְלֹא שְׁנֵי הַחַמָּה, אֶלָּא שָׁנִים שֶׁל סֵדֶר הָעִבּוּר, שֶׁהֵן פְּשׁוּטוֹת וּמְעֻבָּרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּית דִּין קוֹבְעִין אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. וּבְאוֹתָן הַשָּׁנִים מוֹנִין לְכָל דִּבְרֵי הַדָּת.
כא. וּבַעֲרָכִין. נדרים שתעריפם קבוע ותלויים בגילו של הנערך (ליתר פירוט ראה הלכות ערכין וחרמין א,ב-ד). שְׁנֵי הַלְּבָנָה. שנים עשר חודשי ירח, שהם 354 ימים בערך (ראה הלכות קידוש החודש ו,ד). שְׁנֵי הַחַמָּה. שהן בנות 365 ימים ושש שעות (שם). אֶלָּא שָׁנִים שֶׁל סֵדֶר הָעִבּוּר וכו'. שנים מלאות, מתאריך מסוים עד אותו התאריך בשנה העוקבת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. פרק ד (וראה שם ו,י-יא).
כב. אֵין סוֹמְכִין עַל הַנָּשִׁים בְּמִנְיַן הַשָּׁנִים וְלֹא עַל הַקְּרוֹבִים, אֶלָּא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים לְהָעֵד.
כב. אֵין סוֹמְכִין עַל הַנָּשִׁים. מפני שהן פסולות לעדות (הלכות עדות ט,ב) וכן הקרובים (שם יג,א).
כג. הָאָב שֶׁאָמַר: 'בְּנִי זֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד', 'בִּתִּי זוֹ בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד' – נֶאֱמָן לְקָרְבָּן, אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלֹא לָעֳנָשִׁין. 'בְּנִי זֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד', 'בִּתִּי זוֹ בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד' – נֶאֱמָן לִנְדָרִים וְלַעֲרָכִים וְלַחֲרָמִין וּלְהֶקְדֵּשׁוֹת, אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלֹא לָעֳנָשִׁין.
כג. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד… בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. מגיל זה הם ראויים לביאה (הלכות איסורי ביאה א,יג-יד). לְקָרְבָּן. אם עברו על איסור ערווה עם גדול, נאמן האב לחייב את הגדול בקרבן, אם היה שוגג (לחיוב ראה הלכות איסורי ביאה א,א ועוד). אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלֹא לָעֳנָשִׁין. אינו נאמן לחייבו מלקות או עונש מוות, שעד אחד הוא ולא האמינה אותו התורה לכך (ראה עוד שם יח,כד). לִנְדָרִים וְלַעֲרָכִים וְלַחֲרָמִין וּלְהֶקְדֵּשׁוֹת. נדרים מסוגים שונים. ונאמן האב לומר שילדיו הם גדולים ונדרם נדר, אף בלא שייבדקו אם יודעים לשם מי נדרו (ראה הלכות נדרים יא,א-ה). אֲבָל לֹא לְמַכּוֹת וְלֹא לָעֳנָשִׁין. שאם עברו הילדים עברה שיש בה עונש, אין מחזיקים אותם כגדולים על פי עדות האב.
כד. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵבְרֵי זַכְרוּת וְאֵבְרֵי נַקְבוּת – הוּא הַנִּקְרָא אַנְדְּרָגִינָס, וְהוּא סָפֵק אִם זָכָר אִם נְקֵבָה. וְאֵין לוֹ סִימָן שֶׁיִּוָּדַע בּוֹ אִם הוּא זָכָר וַדַּאי אוֹ נְקֵבָה וַדָּאיִית לְעוֹלָם.
כה. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ לֹא זַכְרוּת וְלֹא נַקְבוּת, אֶלָּא אָטוּם – הוּא הַנִּקְרָא טֻמְטוּם, וְגַם הוּא סָפֵק. וְאִם נִקְרַע הַטֻּמְטוּם וְנִמְצָא זָכָר – הֲרֵי הוּא כְּזָכָר וַדַּאי, וְאִם נִמְצָא נְקֵבָה – הֲרֵי הוּא נְקֵבָה. וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס שֶׁהָיוּ בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת גְּדוֹלִים, וְהֵן שֶׁנְּדַבֵּר בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם.
כה. אֶלָּא אָטוּם… טֻמְטוּם. איברי המין שלו מכוסים. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֻומְטוֹם.]
כו. חֵרֵשׁ וְחֵרֶשֶׁת הָאֲמוּרִין בְּכָל מָקוֹם – הֵן הָאִלְּמִים שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין וְאֵין מְדַבְּרִין. אֲבָל מִי שֶׁמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר – הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם. וְאִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהֵן שְׁלֵמִים בְּדַעְתָּן וְאֵינָן לֹא חֵרְשִׁין וְלֹא שׁוֹטִים – נִקְרָאִין פִּקֵּחַ וּפִקַּחַת.
כז. נִמְצְאוּ כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ עִנְיָנָם בִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ עֶשְׂרִים שֵׁמוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: קִדּוּשִׁין, עֶרְוָה, שְׁנִיָּה, אִסּוּרֵי לָאוִין, אִסּוּרֵי עֲשֵׂה, קְטַנָּה, נַעֲרָה, בּוֹגֶרֶת, אַיְלוֹנִית, גְּדוֹלָה, סִימָן הַתַּחְתּוֹן, סִימָן הָעֶלְיוֹן, קָטָן, סְרִיס חַמָּה, סְרִיס אָדָם, גָּדוֹל, אַנְדְּרָגִינָס, טֻמְטוּם, חֵרְשִׁים, פִּקְּחִין. שִׂים כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ לְעֻמָּתְךָ תָּמִיד, וְאַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ כָּל עִנְיְנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִהְיֶה צְרִיכִין לְבָאֵר עִנְיַן כָּל שֵׁם מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכֹּר אוֹתוֹ.
כז. וְאַל יָלוּזוּ מֵעֵינֶיךָ. אל יסורו מזכרונך (ע"פ משלי ג,כא).
