פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין הַבִּכּוּרִים נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ" (שמות כג,יט; לד,כו). וּמְבִיאִין בִּכּוּרִים מִדִּבְרֵיהֶם מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג, וּמִסּוּרְיָא שֶׁהַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָא כְּקוֹנֶה בִּירוּשָׁלַיִם.
אֲבָל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּמִצְרַיִם וּבָבֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם – אֵין מְבִיאִין מֵהֶן בִּכּוּרִים. וְאִם הֵבִיא בִּכּוּרִים מִחוּצָה לָאָרֶץ – אֵינָן בִּכּוּרִים.
א. מִדִּבְרֵיהֶם. מתקנת חכמים. מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג. ערים בעבר הירדן המזרחי שכבשן משה רבנו, ואין בהן חיוב ביכורים מהתורה לפי שאינן בכלל ארץ זבת חלב ודבש (ריק"ו). וּמִסּוּרְיָא. ארצות שכבשן דוד המלך, ודינן כארץ ישראל לעניין דינים מסוימים (הלכות תרומות א,ג-ד).
שֶׁהֵן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם. כמבואר בהלכות תרומות א,א.
ב. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ, וְהֵן: הַחִטִּין, וְהַשְּׂעוֹרִין, וְהָעֲנָבִים, וְהַתְּאֵנִים, וְהָרִמּוֹנִים, וְהַזֵּיתִים, וְהַתְּמָרִים. וְאִם הֵבִיא חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים – לֹא נִתְקַדְּשׁוּ.
ב. הָאֲמוּרִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ. בתיאור של שבח ארץ ישראל (דברים ח,ח).
ג. אֵין מְבִיאִין לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, שֶׁאֵינָן מִן הַמֻּבְחָר; אֶלָּא מִתְּמָרִים שֶׁבָּעֲמָקִים וּמִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, לְפִי שֶׁהֵן מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם הֵבִיא שֶׁלֹּא מִן הַמֻּבְחָר, כְּגוֹן תְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וּתְאֵנִים סוֹכוֹת וּמְרֻקָּבוֹת וַעֲנָבִים מְאֻבָּקוֹת וּמְעֻשָּׁנוֹת – לֹא נִתְקַדְּשׁוּ.
ג. וּתְאֵנִים סוֹכוֹת. מין תאנים שאינו ערב לחיך (ערוך ערך סך יג). וַעֲנָבִים מְאֻבָּקוֹת. שפיזרו עליהם אבק כדי שלא ירקיבו (ר"י קאפח). וּמְעֻשָּׁנוֹת. שאינם מתבשלים באופן טבעי עד שמעלים עשן תחתיהם (שם). לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. שנאמר בביכורים "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (דברים כו,ב), ולמדו חכמים שאין להביא אלא רק את המובחר (בבלי מנחות פד,ב).
ד. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין, חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּרִי הָאֲדָמָה" (דברים כו,ב). וְאִם הֵבִיא מַשְׁקֶה – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ.
ד. שֶׁנֶּאֱמַר פְּרִי הָאֲדָמָה. ומשקה אינו פרי, חוץ מיין ושמן שיש להם חשיבות מיוחדת, והדרך לגדל זיתים וענבים לצורך המשקים היוצאים מהם.
ה. הַקְּרוֹבִים לִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִין תְּאֵנִים וַעֲנָבִים לַחִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִין אוֹתָן גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין.
ה. גְּרוֹגָרוֹת. תאנים מיובשות.
ו. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם עֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ" (שמות כג,טז). וְאִם הֵבִיא – אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, אֶלָּא יַנִּיחֵן שָׁם עַד שֶׁתָּבֹא עֲצֶרֶת, וְיִקְרָא עֲלֵיהֶן. וְכֵן אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אַחַר חֲנֻכָּה, שֶׁהַבִּכּוּרִים שֶׁבִּכְּרוּ אַחַר חֲנֻכָּה הֲרֵי הֵן חֲשׁוּבִין מִשָּׁנָה הַבָּאָה, וְיַנִּיחַ אוֹתָן עַד אַחַר הָעֲצֶרֶת.
ו. עֲצֶרֶת. חג השבועות. אֶלָּא יַנִּיחֵן שָׁם עַד שֶׁתָּבֹא עֲצֶרֶת וְיִקְרָא עֲלֵיהֶן. ישאיר את הביכורים בעזרה עד שבועות ואז רשאי לקרוא עליהם פרשת מקרא ביכורים (כדלקמן ג,י).
ז. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. כֵּיצַד? לֹא יָבִיא מִפֵּרוֹת שֶׁחָנְטוּ קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט עַל פֵּרוֹת שֶׁחָנְטוּ אַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.
אֶחָד הַנָּטוּעַ וְאֶחָד הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם" (במדבר יח,יג).
ז. לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וכו'. משנה זו על השנה שעברה, כדין תרומה (הלכות תרומות ה,יא). מִפֵּרוֹת שֶׁחָנְטוּ קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט. שהתחילו להבשיל קודם תאריך זה, שזהו ראש השנה לאילן (שם, הלכות מעשר שני א,ב-ב).
אֶחָד הַנָּטוּעַ וְאֶחָד הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו. עץ שניטע ועץ שצמח מעצמו, דינם אחד.
ח. וּפֵרוֹת שֶׁל שֻׁתָּפִין חַיָּבִין בַּבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם".
ח. בְּאַרְצָם. לשון רבים, שגם אם הקרקע של שותפים, חייבים בביכורים.
ט. הַגָּדֵל בֶּעָצִיץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב, וְהַגָּדֵל בַּסְּפִינָה – אֵינוֹ מֵבִיא מִמֶּנּוּ כָּל עִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאַרְצָם". אֲבָל מֵבִיא מִן הַגָּדֵל בַּגַּג וּבַחֻרְבָּה.
ט. שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַרְצָם. למרות שבדרך כלל עציץ נקוב דינו כקרקע (הלכות כלאיים א,ב, הלכות תרומות ה,טו), לגבי ביכורים למדו חכמים מהמילה "בארצם" שמביאים רק מהגדל בארץ ממש. אֲבָל מֵבִיא מִן הַגָּדֵל בַּגַּג וּבַחֻרְבָּה. שהפירות שם נחשבים כגדלים בארץ.
י. הַנּוֹטֵעַ אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְהִבְרִיכוֹ לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁהָיָה נָטוּעַ בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִבְרִיכוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אוֹ שֶׁהָיָה עִקָּרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְהִבְרִיךְ קְצָתוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים אוֹ דֶּרֶךְ הַיָּחִיד מַפְסֶקֶת בָּאֶמְצַע בֵּין הָעִקָּר וְהַצַּד הַמֻּבְרָךְ – אֵינוֹ מֵבִיא בִּכּוּרִים לֹא מִמַּה שֶּׁהוֹצִיא בִּרְשׁוּת זוֹ וְלֹא מִן הַצַּד שֶׁבָּרְשׁוּת הָאַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" (שמות כג,יט; לד,כו) – עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ.
י. וְהִבְרִיכוֹ. כפף ענף ממנו והטמינו בארץ כדי שיצמח ממנו אילן נוסף. דֶּרֶךְ הַיָּחִיד. שביל ששייך לאדם אחר. עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ. שהאילן יינק רק מקרקע שברשותך, ובכל המקרים בהלכה זו יש יניקה מסוימת מקרקע אחרת.
יא. נָתַן לוֹ חֲבֵרוֹ רְשׁוּת לְהַבְרִיךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ לְשָׁעָה – הֲרֵי זֶה מֵבִיא. וְכֵן אִם הָיָה הָאִילָן סָמוּךְ לְמֶצֶר חֲבֵרוֹ אוֹ נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחַיָּב לְהַרְחִיק – הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְקוֹרֵא, שֶׁעַל מְנַת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ.
יא. לְשָׁעָה. לזמן מסוים. לְמֶצֶר חֲבֵרוֹ. לגבול שדה חברו. אַף עַל פִּי שֶׁחַיָּב לְהַרְחִיק. ראה הלכות שכנים י,ח. שֶׁעַל מְנַת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ. יהושע חילק את הארץ בתנאי שאנשים לא יקפידו זה על זה במקרים אלו לעניין מצוות ביכורים (ובהלכות נזקי ממון ה,ג פירט הרמב"ם את התנאים של יהושע הנוגעים לענייני ממונות בין אדם לחברו, ולא כתב שם את התנאי המובא כאן שהוא בין אדם למקום – מער"ק, ערוה"ש קלט,ה).
יב. הָאֲרִיסִין, וְהַחוֹכְרִין, וּבַעֲלֵי זְרוֹעַ שֶׁאוֹנְסִין אֶת הַבְּעָלִים וְלוֹקְחִין אַרְצוֹתָם מֵהֶן בְּפָחוֹת, וְהַגַּזְלָנִין – אֵינָן מְבִיאִין בִּכּוּרִים, וַאֲפִלּוּ נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" (שמות כג,יט; לד,כו).
יב. הָאֲרִיסִין וְהַחוֹכְרִין. העובדים בשדה תמורת אחוז מסוים מהיבול או כמות קבועה מהיבול. וְלוֹקְחִין אַרְצוֹתָם מֵהֶן בְּפָחוֹת. מכריחים את בעל הקרקע למכרה במחיר זול. וַאֲפִלּוּ נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. שבקרקע לא שייך יאוש ואינה עוברת לרשות הגזלן לעולם (הלכות גזלה ח,יד).
יג. הַקּוֹנֶה אִילָן אֶחָד בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ – אֵינוֹ מֵבִיא, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע. וְהַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא הָאִילָנוֹת בִּלְבַד, הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁקָּנָה קַרְקַע. קָנָה אִילָן אֶחָד וְקַרְקָעוֹ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא.
יג. הַקּוֹנֶה אִילָן אֶחָד… וְהַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת. ודין מי שקנה שני אילנות יתבאר לקמן ד,ד. וְהַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת יֵשׁ לוֹ קַרְקַע. שכן הדין בדיני מקח וממכר שהקונה מקבל את הקרקע שבין האילנות (הלכות מכירה כד,א-ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא הָאִילָנוֹת בִּלְבַד וכו'. אף שבדיני מקח וממכר קניית שלושה אילנות מקנה לקונה את הקרקע רק כאשר מתמלאים תנאים מסוימים (ראה הלכות מכירה כד,א-ד), לעניין ביכורים אין צורך בתנאים אלו, כיוון שהאילנות עצמם נחשבים כקרקע, משום שתופסים שטח גדול של יניקה (ראה כס"מ, או"ש וחידושי ר' חיים).
יד. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין, וְלָקַח הַקַּרְקַע – הֲרֵי זֶה מֵבִיא בִּכּוּרִים, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע וּפֵרוֹתֶיהָ. מָכַר לוֹ פֵּרוֹת חוּץ מִן הַקַּרְקַע, אֲפִלּוּ מְחֻבָּרִין: מוֹכֵר אֵינוֹ מֵבִיא, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ פֵּרוֹת; וְלוֹקֵחַ אֵינוֹ מֵבִיא, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ קַרְקַע. חָזַר הַמּוֹכֵר וְלָקַח הַפֵּרוֹת מִן הַלּוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע וּפֵרוֹתֶיהָ.
יד. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין וְלָקַח הַקַּרְקַע. אדם שקנה פירות תלושים, ולאחר מכן קנה את הקרקע שגדלו בה.
טו. הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְגוֹי וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִמֶּנָּה בִּכּוּרִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ נִפְקַעַת מִן הַמִּצְווֹת בְּקִנְיַן הַגּוֹי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות תרומות א,י.
טז. אֲשֵׁרָה שֶׁבָּטְלָה – אֵין מְבִיאִין מִמֶּנָּה בִּכּוּרִים, שֶׁהַבִּכּוּרִים כְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הֵן.
טז. אֲשֵׁרָה שֶׁבָּטְלָה. אילן שניטע לשם עבודה זרה ונאסר בהנאה (הלכות עבודה זרה ח,ג), ולאחר מכן ביטלוהו מלהיות עבודה זרה באופן שמתירו בהנאה (שם ח,ח). שֶׁהַבִּכּוּרִים כְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הֵן. שאין להביא לבית המקדש דבר מאוס, אפילו כאשר אין איסור ליהנות ממנו (ראה הלכות איסורי מזבח ד,ז-ח).
יז. הַבִּכּוּרִים – אֵין לָהֶן שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים – עוֹשֶׂה.
יח. הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו, וְחָזַר וְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁעִטְּרָן – הֲרֵי הַתּוֹסֶפֶת כַּבִּכּוּרִים.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהֵבִיא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הֵבִיא מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אוֹ מִסּוּרְיָא – אֵין תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כַּבִּכּוּרִים, אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא בְּטָהֳרָה. וְאֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים.
יח. וְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. פירות נוספים מאותו המין. שֶׁעִטְּרָן. קישט אותם על ידי הוספת פירות ממין אחר (משנה ביכורים ג,י, וראה פה"מ וחידושי המהרי"ח שם) משבעת המינים (כדלקמן בסוף ההלכה).
יט. כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים? יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר – קוֹשְׁרָן בְּגֶמִי, וְאוֹמֵר: 'הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִין', וְהֵן נַעֲשִׂין בִּכּוּרִים בִּמְחֻבָּר מִשֶּׁקָּרָא לָהֶם שֵׁם, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן. וּכְשֶׁיִּגָּמְרוּ וְיִתְלֹשׁ אוֹתָן מִן הַקַּרְקַע אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם.
לֹא הִפְרִישָׁן בִּמְחֻבָּר וְלֹא קָרָא לָהֶן שֵׁם, וְתָלַשׁ אֶת הַפֵּרוֹת – הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ אַחַר שֶׁנִּתְלְשׁוּ. וְאִם נִטְמְאוּ הַפֵּרוֹת כֻּלָּן – אֵינוֹ מַפְרִישׁ בִּכּוּרִים בְּטֻמְאָה, אֶלָּא מַפְרִישׁ מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא לְכַתְּחִלָּה. וְאִם אֵין לוֹ פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת לְהַפְרִישׁ מֵהֶן – יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ בְּטֻמְאָה, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין לְאַבֵּד. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהַבִּכּוּרִים שֶׁנִּטְמְאוּ – אֵינוֹ מַסִּיק בָּהֶן הַתַּנּוּר כִּתְרוּמָה טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ.
יט. שֶׁבִּכְּרָה. הבשילה ראשונה (אפילו אם טרם הבשילה כל צרכה, כדלקמן). בְּגֶמִי. צמח ששימש בזמנם לקשירה, והוא הדין לכל סימון אחר (פה"מ ביכורים ג,א).
מַפְרִישׁ מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא לְכַתְּחִלָּה. מפריש מפירות אחרים טהורים עבור הפירות שנטמאו (בניגוד לתרומה שאין לתרום מהטהור על הטמא לכתחילה, הלכות תרומות ה,ז). יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ בְּטֻמְאָה שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין לְאַבֵּד. וכאן הביכורים ילכו לאיבוד מכיוון שאין אפשרות לעשות בהם שימוש כשנטמאו, וכפי שהולך ומבאר (ראה ד"א ואו"ש; לעיקרון הנזכר כאן ראה הלכות מעשר שני ג,ט, הלכות מעילה ד,ז). אֵינוֹ מַסִּיק בָּהֶן הַתַּנּוּר כִּתְרוּמָה טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. תרומה שנטמאה נשרפת, ומותר לכהן ליהנות משרפתה (הלכות תרומות ב,יד). והביכורים שנטמאו דינם גם כן להישרף (שם טו,כא), אך אין נהנים מהשרפה כדין קדשים שנטמאו (ראה הלכות פסולי המוקדשין יט,א).
כ. הַמַּפְרִישׁ בִּכּוּרִים וְנָמַקּוּ אוֹ נִבְזְזוּ אוֹ אָבְדוּ אוֹ שֶׁנִּגְנְבוּ אוֹ נִטְמְאוּ – חַיָּב לְהַפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּבִיא בֵּית יי אֱלֹהֶיךָ" (שמות כג,יט; לד,כו) – מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיְּבִיאֵם לְהַר הַבַּיִת.
כ. וְנָמַקּוּ. נרקבו. נִבְזְזוּ. נשדדו.
כא. הַמַּפְרִישׁ בִּכּוּרָיו לְהַעֲלוֹתָם בְּיָדוֹ לִירוּשָׁלַיִם – לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד שָׁלִיחַ. וְאִם לִקְּטָן לְכַתְּחִלָּה עַל מְנַת לְשַׁלְּחָם בְּיַד שָׁלִיחַ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁלְּחָם.
כא. לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד שָׁלִיחַ. מכיוון שהשליח אינו יכול לקרוא פרשת מקרא ביכורים כדלקמן ד,ב. לִקְּטָן לְכַתְּחִלָּה עַל מְנַת לְשַׁלְּחָם בְּיַד שָׁלִיחַ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁלְּחָם. מכיוון שלא התחייבו בקריאה (ד"א).

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות *ביכורים ומתנות כהונה*

*הפרשת הביכורים*🍇

בפרק זה מתחיל הרמב"ם לבאר את דיני הביכורים. הרמב"ם פותח בתיאור המצווה והמקומות החייבים בביכורים, מאלו פירות מביאים ביכורים (שבעת המינים), מה זמן ההבאה, איזו קרקע ואלו אילנות חייבים בביכורים, שיעור הביכורים, אופן ההפרשה והאחריות על הבאתם למקדש.

תנאי החיוב: רק בארץישראל, בזמן שבית המקדש קיים, משבעת המינים, מהחלק המובחר, משבועות עד חנוכה, ורק כשהגידולים צמחו בשדה שלו. לא מיץ פירות, מחדש על ישן. ומדרבנן, אף בסוריה וכדומה.
הסדר: מזהה ומסמן פירות שביכרו, וכשהם מוכנים קוטף ומביא אותם להר הבית. עד אז חייב באחריותם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מביאים ביכורים בין שבועות לחנוכה?

2.כמות היבול המופרשת לביכורים היא אחד משישים?

3.האם מותר להפריש מן הטהור על הטמא?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן