פרק ב', הלכות זכייה ומתנה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נִכְסֵי גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, וְנִכְסֵי הַהֶפְקֵר, וְשָׂדֶה שֶׁמְּכָרָהּ הַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל וַעֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בָּהּ – כֻּלָּם דִּינָם שָׁוֶה: כָּל הַמַּחֲזִיק בָּהֶן בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַחֲזָקָה שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְכִירָה – קָנָה, חוּץ מֵאֲכִילַת הַפֵּרוֹת.
א. נִכְסֵי גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים. לעיל א,ו. וְשָׂדֶה שֶׁמְּכָרָהּ הַגּוֹי לְיִשְׂרָאֵל וַעֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בָּהּ. שמעמדה כנכסי הפקר (לעיל א,יד). בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַחֲזָקָה שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְכִירָה. א,ח-טז. קָנָה. כפי שנתבאר בפרק הקודם. חוּץ מֵאֲכִילַת הַפֵּרוֹת. שאינה קניין בנכסי הפקר ודומיהם כמבואר בהלכה הבאה.
ב. כֵּיצַד? הַלּוֹקֵחַ קַרְקַע מֵחֲבֵרוֹ וְהֶחֱזִיק בָּהּ בַּאֲכִילַת פֵּרוֹתֶיהָ – קָנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל בְּנִכְסֵי הַהֶפְקֵר אוֹ נִכְסֵי הַגֵּר, אֲפִלּוּ אָכַל פֵּרוֹת הָאִילָן כַּמָּה שָׁנִים – לֹא קָנָה לֹא גּוּף הָאִילָן וְלֹא גּוּף הַקַּרְקַע, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הָאָרֶץ אוֹ יַעֲבֹד עֲבוֹדָה בָּאִילָן.
וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁאָכְלָה פֵּרוֹת דֶּקֶל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּאִילָן בַּעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד בְּגוּף הָאִילָן, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ: זֶה הָאַחֲרוֹן קָנָה.
ב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מכירה א,טז. אֲבָל בְּנִכְסֵי הַהֶפְקֵר אוֹ נִכְסֵי הַגֵּר אֲפִלּוּ אָכַל פֵּרוֹת הָאִילָן כַּמָּה שָׁנִים לֹא קָנָה. שבנכסי חברו אין לו רשות לאכול מפירותיו, ולכן אכילת הפירות היא סימן לקניין השדה. מה שאין כן בנכסי הפקר הפירות מותרים באכילה לכל אדם אף אם אינו זוכה באילן או בקרקע, ולכן אכילת פירות אלו אינה נחשבת מעשה של קניין ובעלות (אבן האזל).
ג. יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁאִם הֶחֱזִיק בָּהֶן הַלּוֹקֵחַ לֹא קָנָה עֲדַיִן, וְאִם הֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶן בְּנִכְסֵי הַגֵּר אוֹ נִכְסֵי הֶפְקֵר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – קָנָה. כֵּיצַד? הַמּוֹצֵא פַּלְטוֹרִין גְּדוֹלִים בְּנוּיִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וְסִיֵּד בָּהֶן סִיּוּד אַחֵר אוֹ כִּיֵּר בָּהֶן כִּיּוּר אַחֵר, כְּמוֹ אַמָּה אוֹ יָתֵר כְּנֶגֶד הַפֶּתַח – קָנָה.
ג. יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁאִם הֶחֱזִיק בָּהֶן הַלּוֹקֵחַ לֹא קָנָה עֲדַיִן וכו'. בקרקע של הפקר שאין מי שיטפל בה, גם פעולות קטנות של תיקון השדה מוכיחות על בעלות בקרקע ומקנות אותה לעושה אותן. אבל בקרקע שיש לה בעלים אין די בפעולות אלו כדי לקנות את הקרקע מידי הבעלים (אבן האזל). ויש מפרשים שהחזקה המדוברת כאן לעניין לוקח איננה עוסקת בחזקה של קונה בזמן הרכישה, אלא באדם הטוען שקנה את השדה ומתבסס על כך שהחזיק בה שלוש שנים, שבמקרה זה חרישת הקרקע אינה נחשבת כהחזקה בקרקע (ראה הלכות טוען ונטען יב,ט), אבל בחזקה של קונה בזמן הרכישה כל הפעולות המוזכרות בהלכה כאן מועילות לקניין אם נעשות בפני המוכר ובהסכמתו (כס"מ בשם ר"י הנגיד מצאצאי הרמב"ם). פַּלְטוֹרִין. ארמונות, היכלות מפוארים. סִיּוּד אַחֵר… כִּיּוּר אַחֵר. כגון שהיה בהם כבר סיוד או כיור והוסיף בהם (ויש נוסחאות: "סיוד אחד… כיור אחד"). כִּיּוּר. צורות בולטות בטיט. קָנָה. כיוון שעשה תיקון וייפוי.
ד. הַצָּר צוּרָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר – קָנָה. הַמַּצִּיעַ מַצָּעוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר – קָנָה. הַנָּר אֶת הַשָּׂדֶה בְּנִכְסֵי הַגֵּר – קָנָה.
הַמְפַצֵּל זְמוֹרוֹת הַגֶּפֶן אוֹ שְׂרִיגֵי הָאִילָנוֹת וְכַפּוֹת הַתְּמָרִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר: אִם דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹדַת הָאִילָן – קָנָהוּ; וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַאֲכִיל הָעֵצִים לַבְּהֵמָה – לֹא קָנָה.
ד. הַצָּר צוּרָה. מצייר דבר. הַמַּצִּיעַ מַצָּעוֹת. כגון שטיחים ומחצלאות, ובכך ייפה את הקרקע (מ"מ בשם ר"י מיגאש). הַנָּר אֶת הַשָּׂדֶה בְּנִכְסֵי הַגֵּר קָנָה. וכגון שחרש שטח קטן שנחשב כמועיל לקרקע רק בנכסי הפקר (אבל במכירה רק חרישת השדה כולה נחשבת חזקה ובזה מדובר בהלכות מכירה א,טז – אבן האזל; ולדעת הכס"מ לעיל ה"ג אין צורך בחילוק זה).
הַמְפַצֵּל. מבקע. לַעֲבוֹדַת הָאִילָן. לתיקונו. וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַאֲכִיל הָעֵצִים לַבְּהֵמָה לֹא קָנָה. מפני שלא עשה תיקון לאילן.
ה. כֵּיצַד? הָיָה כּוֹרֵת מִכָּאן וּמִכָּאן – הֲרֵי חֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאִילָן. הָיָה כּוֹרֵת מֵרוּחַ אַחַת – אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לָעֵצִים.
וְכֵן הַמְלַקֵּט עֵצִים וַעֲשָׂבִים מִן הַשָּׂדֶה: אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ – קָנָה; וְאִם לָעֵצִים – לֹא קָנָה.
ה. מֵרוּחַ אַחַת. מצד אחד.
לְתַקֵּן הָאָרֶץ. שתהא נוחה לעבדה.
ו. כֵּיצַד? לִקֵּט הַגַּס וְהַדַּק – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ. לִקֵּט הַגַּס הַגַּס – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָעֵצִים.
וְכֵן הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הָאָרֶץ: אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ – קָנָה; וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁווֹת מָקוֹם שֶׁיַּעֲמִיד בּוֹ גֹּרֶן – לֹא קָנָה.
ו. הַגַּס וְהַדַּק. גדול וקטן. הַגַּס הַגַּס. רק את הגדולים שמתאימים להסקה.
גֹּרֶן. מקום לדישת התבואה.
ז. כֵּיצַד? הָיָה לוֹקֵחַ עֲפַר הַמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ וְנוֹתְנוֹ לְמָקוֹם הַנָּמוּךְ – הֲרֵי זֶה מְתַקֵּן הָאָרֶץ. רְאִינוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה, אֶלָּא מַשְׁלִיךְ הֶעָפָר וְהַצְּרוֹרוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּלֹא הַקְפָּדָה – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַשְׁווֹת מָקוֹם לְדַיִשׁ.
וְכֵן הַפּוֹתֵחַ מַיִם לְתוֹךְ הָאָרֶץ: אִם לְתַקֵּן הָאָרֶץ – קָנָה; וְאִם לָצוּד הַדָּגִים – לֹא קָנָה.
ז. הַפּוֹתֵחַ מַיִם לְתוֹךְ הָאָרֶץ. עשה פתח כדי שייכנסו מים לשדה. לָצוּד הַדָּגִים. שבאים עם המים ונשארים בשדה.
ח. כֵּיצַד? עָשָׂה מָקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ הַמַּיִם בִּלְבַד – הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן הָאָרֶץ. עָשָׂה שְׁנֵי פְּתָחִים, אֶחָד לְהַכְנִיס וְאֶחָד לְהוֹצִיא – הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לָצוּד דָּגִים.
ט. הַבּוֹנֶה פַּלְטוֹרִין גְּדוֹלִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וּבָא אַחֵר וְהֶעֱמִיד לָהֶן דְּלָתוֹת – קָנָה הָאַחֲרוֹן, שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא עָשָׂה בְּגוּף הָאָרֶץ כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁעָשָׂה גַּל שֶׁל אֲבָנִים עַל גַּב הָאָרֶץ, שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל בְּגָדֵר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחָב בְּיוֹתֵר וּמְפֻלָּשׁ, וְאֵין צוּרַת אוֹתוֹ הַבִּנְיָן מוֹעֶלֶת עַד שֶׁיַּעֲמִיד דְּלָתוֹת.
ט. שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא עָשָׂה בְּגוּף הָאָרֶץ כְּלוּם. ומדובר שהראשון לא חפר יסודות בקרקע (כס"מ ומ"מ וכדעת הר"י מיגאש). שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל בְּגָדֵר זֶה. תיחום השטח שנעשה על ידי עצם הבנייה של הפלטרין אינו מועיל כל עוד אין בו דלתות. רָחָב בְּיוֹתֵר וּמְפֻלָּשׁ. פתוח ואינו ראוי לשימוש.
י. הַמֵּפִיץ זֶרַע לְתוֹךְ הַתְּלָמִים – לֹא קָנָה, שֶׁבְּעֵת שֶׁהִשְׁלִיךְ הַזֶּרַע לֹא הִשְׁבִּיחַ כְּלוּם, וּבְעֵת שֶׁצָּמַח וְהִשְׁבִּיחַ – שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו הוּא, וְאֵינוֹ קוֹנֶה.
י. הַמֵּפִיץ זֶרַע לְתוֹךְ הַתְּלָמִים. השליך זרעים בלי לכסותם (הגה"מ ומ"מ בשם רשב"ם).
יא. הָיְתָה מְחִצָּה בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וּבָא זֶה וְעָשָׂה מְחִצָּה אַחֶרֶת עַל גַּבָּהּ – לֹא קָנָה, וַאֲפִלּוּ נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה וַהֲרֵי הָעֶלְיוֹנָה קַיֶּמֶת, שֶׁבְּעֵת שֶׁבָּנָה לֹא הוֹעִיל, וּבְעֵת שֶׁהוֹעִיל, מֵאֵלָיו בָּא הַמַּעֲשֶׂה.
יא. לֹא קָנָה. שאין תועלת במחיצה העליונה. נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה. שקעה באדמה.
יב. הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּבַהֶפְקֵר וְהוּא אֵין דַּעְתּוֹ לִקְנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁבָּנָה וְגָדַר – לֹא קָנָה.
יג. הָעוֹדֵר בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּכְסָבוּר שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ – לֹא קָנָה. עָדַר בְּנִכְסֵי גֵּר זֶה וּכְסָבוּר שֶׁהֵן שֶׁל גֵּר אַחֵר, הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו אֵלּוּ לִקְנוֹת מִן הַהֶפְקֵר – הֲרֵי זֶה קָנָה.
יג. וּכְסָבוּר שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ. כגון שהייתה שדהו סמוכה לשדה הגר.
יד. הָיָה מַשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַגֵּר, וּכְשֶׁמֵּת הַגֵּר בָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בַּמַּשְׁכּוֹן – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת הַגֵּר בָּטַל שִׁעְבּוּדוֹ.
יד. מַשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַגֵּר. שהיה חייב כסף לגר, והניח ביד הגר כלי להבטחת פירעון החוב. שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת הַגֵּר בָּטַל שִׁעְבּוּדוֹ. המשכון שייך כל הזמן ללווה אלא שהוא משועבד למלווה. לכן כאשר מת הלווה ומתבטל החוב והשעבוד, המשכון אינו הפקר אלא שייך ללווה.
טו. הָיָה מַשְׁכּוֹן הַגֵּר בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וּבָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בּוֹ – לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ הָרִאשׁוֹן כְּנֶגֶד מְעוֹתָיו, וְהָאַחֲרוֹן קוֹנֶה אֶת הַשְּׁאָר.
טו. מַשְׁכּוֹן הַגֵּר בְּיַד יִשְׂרָאֵל. שלווה הגר כסף מישראל, ונטל המלווה כלי של הלווה להבטיח את פירעון החוב. לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ הָרִאשׁוֹן כְּנֶגֶד מְעוֹתָיו. בעל המשכון נוטל מן המשכון כשווי ההלוואה.
טז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בַּחֲצַר הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם הָיָה בַּחֲצֵרוֹ – חֲצֵרוֹ קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן מְצִיאָה, וְאֵין לָזֶה הָאַחֲרוֹן כְּלוּם.
טז. חֲצֵרוֹ קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. בעל החצר זוכה במה שנמצא בתוכה, ולכן כשמת הגר מיד זכה המלווה במשכון שבחצרו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן מְצִיאָה. הלכות גזלה ואבדה יז,ח.
יז. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו, וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים גְּדוֹלִים – קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין. אֲבָל הָעֲבָדִים הַקְּטַנִּים – הֲרֵי הֵן כַּבְּהֵמָה, וְכָל הַמַּחֲזִיק בָּהֶן זָכָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דַּרְכֵי הַחֲזָקָה שֶׁיִּקָּנוּ בָּהּ הָעֲבָדִים.
יז. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ וכו'. ראה גם הלכות נדרים ב,טו. וּבִזְבְּזוּ. בזזו, החזיקו. עֲבָדִים. כנעניים. גְּדוֹלִים קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין. שיש בהם דעת וכשמת הגר יצאו מרשותו וזכו בעצמם מן ההפקר. הָעֲבָדִים הַקְּטַנִּים הֲרֵי הֵן כַּבְּהֵמָה. אין להם דעת ולכן אין להם כוח זכייה לקנות את עצמם בני חורין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות מכירה ב,א-ד.
יח. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו, וְשָׁמְעוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא מֵת אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת – כֻּלָּן חַיָּבִין לְהַחֲזִיר. הֶחֱזִירוּ כֻּלָּן וְאַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁשְּׁמוּעָה הָרִאשׁוֹנָה אֱמֶת הָיְתָה, וּבָרִאשׁוֹנָה מֵת אוֹ מֵת בְּנוֹ מִקֹּדֶם אוֹ הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ – כָּל הַמַּחֲזִיק בַּשְּׁנִיָּה קָנָה, וּבָרִאשׁוֹנָה לֹא קָנָה.

יח. שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן. שנולד לו לאחר שנתגייר והוא יורשו. אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת. שאף על פי שהמזכה לעובר לא קנה (הלכות מכירה כב,י), מכל מקום יש לעובר זכות בירושה הבאה מאליה (לח"מ). וּבָרִאשׁוֹנָה מֵת וכו'. כשהחזיקו בנכסים עם השמועה הראשונה. הַמַּחֲזִיק בַּשְּׁנִיָּה. אחרי שנתברר שהשמועה הראשונה נכונה. וּבָרִאשׁוֹנָה לֹא קָנָה. מכיוון שמתחילה החזיקו על סמך שמועה, הרי שכאשר שמעו שהשמועה לא נכונה והחזירו את הנכסים, פקעה חזקתם (מ"מ).

תקציר הפרק 

🤔 אופס, בטעות בזבזנו את הכסף שלך, מה עושים?
אומרים שהכסף הכי זול הוא הכסף של האחר, ובאמת ההלכה בפרקנו עוסקת במקרה כזה של טעות שקרתה, איך לא, דווקא עם כספו של האחר. "גר שמת ובזבזו (=בזזו) ישראל את נכסיו", שכן נכסי הגר שמת ללא יורשים הם הפקר וכל הקודם להחזיק בהם – זכה בהם. אבל אז אותם אנשים בזבזנים "שמעו שעדיין לא מת או שיש לו בן או שאשתו מעוברת", כך שנכסיו בעצם אינם הפקר. הדין הוא ש"כולן חייבין להחזיר" (הלכה יח). אם בהמשך יתברר שהשמועה הייתה נכונה בעצם והגר אכן נפטר ללא יורשים – המירוץ למיליון ייפתח שוב וכל הקודם להחזיק בנכסים הללו – יזכה בהם 🏃🏾‍♂

🤷‍ לאכול תמרים 13 שנה בשביל כלום…
כמה זמן אתם מסוגלים לאכול מאותו מאכל, יום אחר יום? יומיים, שבוע, חודש? – בפרקנו מסופר על אישה שאכלה תמרים, "פרות דקל", במשך שלוש עשרה שנה, וכל זה מתוך מחשבה שהדבר יועיל לה לזכות בעץ הדקל שאת פירותיו אכלה והיה מנכסי גר שנפטר ללא יורשים… לצערה של אותה אישה, אדם אחר בא וטיפל בעץ מתוך מגמה להחזיק בו ולהפוך אותו לנכס השייך לו, וכשבא המעשה לפני חכמים הם קבעו שאותו אדם הוא זה שזכה בעץ, שכן רק הוא עבד "עבודה בגוף האילן", דבר שמקנה בעלות בנכסי הפקר, בעוד אכילת האישה אינה כזו (הלכות א-ב). והאישה? היא מן הסתם כבר נגמלה ממתוקים והתחילה לאכול דברים מעניינים יותר… 🌶

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות זכייה ומתנה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גר שמת והניח משכון בחצר ישראל- האם הוא הפקר?

2.בנה ארמון על קרקע הפקר ובא שכנו והציב בו דלת- האם קנה שכנו?

3.האם שדה נקנית ללוקח באכילת פירותיה?

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן