פרק ב', הלכות חובל ומזיק, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חֵבֶל שֶׁהוּא רָאוּי לְשַׁלֵּם הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים כֻּלָּן – מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה. הִזִּיקוֹ נֶזֶק שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַרְבָּעָה – מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה; שְׁלֹשָׁה – מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה; שְׁנַיִם – מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם; אֶחָד – מְשַׁלֵּם אֶחָד.
א. חֵבֶל. חבלה.
ב. כֵּיצַד? קָטַע אֶת יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ אֶצְבַּע מֵהֶן, אוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵינוֹ – מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה: נֶזֶק, וְצַעַר, וְרִפּוּי, וְשֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבְתָה וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, עַל עֵינוֹ וּמָרְדָה וְסוֹפָהּ לִחְיוֹת – מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה: צַעַר, וְרִפּוּי, וְשֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת.
הִכָּהוּ עַל רֹאשׁוֹ וְצָבָה – מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה: צַעַר, וְרִפּוּי, וּבֹשֶׁת. הִכָּהוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ עַל בִּרְכָּיו אוֹ בְּגַבּוֹ – מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם: צַעַר וְרִפּוּי.
הִכָּהוּ בְּמִטְפַּחַת שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ בִּשְׁטָר וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ – נוֹתֵן אַחַת, וְהִיא הַבֹּשֶׁת בִּלְבַד.
ב. שֶׁסִּמֵּא. עיוור. וְצָבְתָה וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר. התנפחה ועתידה לשוב למצבה הקודם. וּמָרְדָה וְסוֹפָהּ לִחְיוֹת. חלתה ועתידה להתרפא. מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה. שחיוב תשלום נזק הוא דווקא בחבלה שאינה חוזרת.
מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה. אינו משלם נזק, שהרי סוף הנפיחות להתרפא, ושבת אינו משלם, משום שאינו מנוע מלעשות מלאכה. הִכָּהוּ. חבלה החוזרת. בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה. שהדרך לכסותו בבגדים, ואין כאן בושת.
הִכָּהוּ בְּמִטְפַּחַת שֶׁבְּיָדוֹ אוֹ בִּשְׁטָר. ואין בהכאה זו צער אלא רק בושה.
ג. כְּוָאוֹ בְּשַׁפּוּד אוֹ בְּמַסְמֵר עַל צִפָּרְנָיו בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְלֹא מְעַכֵּב מְלָאכָה – מְשַׁלֵּם אֶת הַצַּעַר בִּלְבַד. הִשְׁקָהוּ סַם אוֹ סָכוֹ סַם וְשִׁנָּה מַרְאֵה עוֹרוֹ – מְשַׁלֵּם לוֹ רִפּוּי בִּלְבַד עַד שֶׁיַּחֲזֹר מַרְאֵהוּ כְּמוֹת שֶׁהָיָה. אֲסָרוֹ בְּחֶדֶר – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שֶׁבֶת בִּלְבַד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
ג. כְּוָאוֹ. עשה בו כווייה. בְּשַׁפּוּד אוֹ בְּמַסְמֵר. לוהטים. בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה. ואין כאן נזק קבוע ולא הוצאות ריפוי. וְלֹא מְעַכֵּב מְלָאכָה. ואין כאן שבת. סָכוֹ סַם וְשִׁנָּה מַרְאֵה עוֹרוֹ. סך את עורו במשחה וכתוצאה מכך נוצר בו כתם. אֲסָרוֹ בְּחֶדֶר. ולא היה יכול לעסוק במלאכתו.
ד. הַמְגַלֵּחַ שְׂעַר רֹאשׁ חֲבֵרוֹ – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ בִּלְבַד, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לַחֲזֹר. גִּלְּחוֹ בְּסַם אוֹ שֶׁכָּוָהוּ עַד שֶׁאֵין סוֹף הַשֵּׂעָר לַחֲזֹר – חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים: בְּנֶזֶק, וְצַעַר, וְרִפּוּי, וְשֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת. שֶׁהֲרֵי רֹאשׁוֹ יִתְחַמֵּם מִן הַכְּוִיָּה אוֹ מִן הַסַּם, וְנִמְצָא חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ; וּמְשַׁלֵּם לוֹ שֶׁבֶת שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לְרַקֵּד וּלְנַדְנֵד דַּלַּת רֹאשׁוֹ בִּשְׁעַת רִקּוּדוֹ וְנִמְצָא בָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ; וּבֹשֶׁת, שֶׁאֵין לְךָ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.
ד. נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בָּשְׁתּוֹ בִּלְבַד. שבושה היא להיות מגולח. מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ לַחֲזֹר. ולכן אינו משלם את שאר התשלומים. גִּלְּחוֹ בְּסַם. הסיר את שערו על ידי חומר חריף. שֶׁכָּוָהוּ. עשה בו כוויה. בְּנֶזֶק. על נטילת השער (מאירי בבא קמא פה,ב). וְצַעַר. על הכאב הנגרם לו מחמת הסם או הכווייה. וְרִפּוּי. של הראש. דַּלַּת רֹאשׁוֹ. קווצות שערו. וְנִמְצָא בָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ. דווקא אם זו הייתה מלאכתו קודם לכן, אבל אם לא הייתה זו מלאכתו הרי שמים את השבת באופן הרגיל (כדלקמן הי"א, מער"ק).
ה. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמְחַסֵּר חֲבֵרוֹ אֵבֶר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר – חַיָּב בְּכָל הַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים. אֲפִלּוּ הִפִּיל שִׁנּוֹ – חַיָּב בַּכֹּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה פִּיו שָׁעָה אַחַת; אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁן אֵין לָהּ רְפוּאָה, בְּשַׂר הַשִּׁנַּיִם צָרִיךְ רְפוּאָה.
ה. אֲפִלּוּ הִפִּיל שִׁנּוֹ. ולשן עצמה אין רפואה. בְּשַׂר הַשִּׁנַּיִם צָרִיךְ רְפוּאָה. ובשל הצורך בריפוי החניכיים משלם דמי ריפוי ושבת.
ו. אֲפִלּוּ חִסְּרוֹ כַּשְּׂעָרָה מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ – חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהָעוֹר אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא צַלֶּקֶת. לְפִיכָךְ הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְקָרַע הָעוֹר וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּם – חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים.
ו. אֲפִלּוּ חִסְּרוֹ כַּשְּׂעָרָה מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ. אף שאין זה חסרון איבר. שֶׁהָעוֹר אֵינוֹ חוֹזֵר. להיות כפי שהיה, והצלקת מחסרת ממון משומת עבד הנמכר בשוק, ויש כאן נזק. וְקָרַע הָעוֹר וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּם. שקרע כזה אינו חוזר ומתאחה.
ז. הַמַּבְעִית אֶת חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָלָה מִן הַפַּחַד – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁצָּעַק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ נִתְרָאָה לוֹ בָּאֲפֵלָה, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם צָעַק בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ – פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, אוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ וּדְחָפוֹ בְּעֵת שֶׁהִבְעִיתוֹ, אוֹ שֶׁאָחַז בְּבִגְדוֹ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין.
ז. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם. שהפחד והבהלה נתונים בשליטתו של הניזק, ולכן נחשב כאילו הוא הזיק את עצמו (ראה בבלי בבא קמא צא,א). וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. שאף שאין בית דין יכולים לחייבו מכל מקום מבחינה מוסרית הוא אחראי לנעשה וראוי שישלם (ראה הלכות נזקי ממון ב,יט ובפסקים ושיטות שם). וְתָקַע בְּאָזְנוֹ. צעק לתוך אוזנו. אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ אוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ וּדְחָפוֹ וכו'. שבמקרים אלו לא אפשר לניזק לברוח ולהתחמק מן הבהלה (יד"פ ע"פ ירושלמי כלאים ח,ב).
ח. יֵרָאֶה לִי שֶׁהַנֶּחְבָּל שֶׁאָמַר: 'נִתְחָרַשְׁתִּי' אוֹ 'נִסְתַּמָּת עֵינִי', 'וַהֲרֵי אֵין אֲנִי רוֹאֶה' אוֹ 'אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ מַכִּירִין הַדָּבָר, שֶׁמָּא יַעֲרִים, וְאֵינוֹ נוֹטֵל הַנֶּזֶק עַד שֶׁיִּבָּדֵק זְמַן מְרֻבֶּה וְיִהְיֶה מֻחְזָק שֶׁאָבַד מְאוֹר עֵינוֹ אוֹ נִתְחָרֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְשַׁלֵּם זֶה.
ח. שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ מַכִּירִין הַדָּבָר שֶׁמָּא יַעֲרִים. לא ניתן לדעת באופן מידי אם אכן התחרש או התעוור, ויכול לרמות בדבר.
ט. כַּמָּה הוּא הַצַּעַר? הַכֹּל לְפִי הַנִּזָּק: יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא רַךְ וְעָנֹג בְּיוֹתֵר וּבַעַל מָמוֹן, וְאִלּוּ נָתְנוּ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה לֹא הָיָה מִצְטַעֵר מְעַט, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא עָמֵל וְחָזָק וְעָנִי, וּמִפְּנֵי זוּז אֶחָד מִצְטַעֵר צַעַר הַרְבֵּה, וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אוֹמְדִין וּפוֹסְקִין הַצַּעַר.
ט. כַּמָּה הוּא הַצַּעַר. כיצד אומדים את הצער. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא רַךְ וְעָנֹג בְּיוֹתֵר וּבַעַל מָמוֹן וכו'. לפי הרגישות של הניזק ועושרו, מעריכים כמה ממון היה מוכן לקבל כדי לספוג צער זה (משנה בבא קמא ח,א). לֹא הָיָה מִצְטַעֵר מְעַט. לא היה מוכן להצטער אפילו מעט.
י. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַצַּעַר בְּמָקוֹם שֶׁחִסְּרוֹ אֵבֶר? הֲרֵי שֶׁקָּטַע אֶצְבָּעוֹ – אוֹמְדִין וְאוֹמְרִין: כַּמָּה אָדָם כָּזֶה רוֹצֶה לִתֵּן בֵּין לִקְטֹעַ לוֹ אֵבֶר זֶה בְּסַיִף אוֹ לִקְטֹעַ אוֹתוֹ בְּסַם אִם גָּזַר הַמֶּלֶךְ עָלָיו לִקְטֹעַ יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, וְאוֹמְדִין כַּמָּה יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה, וּמְשַׁלֵּם הַמַּזִּיק.
י. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַצַּעַר בְּמָקוֹם שֶׁחִסְּרוֹ אֵבֶר. וכבר שילם לו תשלום נזק עבור חסרון האיבר. אוֹ לִקְטֹעַ אוֹתוֹ בְּסַם. שמשיר את האיבר ללא כאב. וְאוֹמְדִין כַּמָּה יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה. מהו ההפרש בין הקטיעה בסיף לקטיעה בסם.
יא. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הַשֶּׁבֶת? אִם לֹא חִסְּרוֹ אֵבֶר, אֶלָּא חָלָה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב אוֹ שֶׁצָּבְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבָּטַל מִמֶּנָּה. וְאִם חִסְּרוֹ אֵבֶר אוֹ קָטַע יָדוֹ – נוֹתֵן דְּמֵי יָדוֹ שֶׁהוּא הַנֶּזֶק; וְשֶׁבֶת – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִים, וְרוֹאִין כַּמָּה הוּא שְׂכַר שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין בְּכָל יוֹם, וְעוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן כָּל יְמֵי חָלְיוֹ שֶׁל זֶה, וְנוֹתֵן לוֹ.
וְכֵן אִם קָטַע רַגְלוֹ – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח. סִמֵּא אֶת עֵינוֹ – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַטְחִינוֹ בָּרֵחַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. הַשֶּׁבֶת. ביטול המלאכה הנגרם מהחבלה. כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁבָּטַל מִמֶּנָּה. באיזה תשלום היה מסתפק בכדי שלא לעסוק במלאכתו אלא להתבטל. וְשֶׁבֶת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִים. שלכך הוא ראוי לאחר הנזק שעשה לו, ולכן כעת זו המלאכה שהוא נחשב מושבת ממנה. שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִים. שתפקידו להלך ליד הקישואים.
שׁוֹמֵר עַל הַפֶּתַח. אדם שמשגיח על פתחי בתים וחצרות ואינו צריך לזוז. סִמֵּא אֶת עֵינוֹ. עיוור אותו. מַטְחִינוֹ בָּרֵחַיִם. טוחן בריחיים.
יב. הִכָּה אֶת חֲבֵרוֹ עַל אָזְנוֹ, אוֹ אֲחָזוֹ וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִמְלָאכָה כְּלָל.
יב. נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִמְלָאכָה כְּלָל. ומשום שהוא מושבת מעשיית מלאכה באופן מוחלט, שמים אותו כעבד הנמכר בשוק, כמה היה שווה לפני שהתחרש, ונותן לו את כל הסכום הזה, וזהו תשלום הנזק והשבת ביחד (מאירי בבא קמא פה,ב; ומלבד זאת משלם דמי צער ובושת, ונחלקו הראשונים אם משלם דמי ריפוי – ראה רש"י ותוספות שם).
יג. סִמָּה אֶת עֵינוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְקָטַע אֶת יָדוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְקָטַע אֶת רַגְלוֹ וְלֹא אֲמָדוּהוּ, וְאַחַר כָּךְ חֵרְשׁוֹ, הוֹאִיל וְלֹא אֲמָדוּהוּ בְּכָל נֶזֶק וְנֶזֶק – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ.
אֲמָדוּהוּ לְכָל נֶזֶק וְנֶזֶק וְאַחַר כָּךְ אֲמָדוּהוּ לְכֻלּוֹ – אֵין גּוֹבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְּמֵי כֻּלּוֹ בִּלְבַד, וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק נֶזֶק כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר וּדְמֵי כֻּלּוֹ – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
יג. נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כֻּלּוֹ. ואינו נותן לו דמי אומדן של כל חבלה בנפרד שהוא גבוה יותר מאומדן דמי כולו.
אֵין גּוֹבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דְּמֵי כֻּלּוֹ בִּלְבַד. משום שיש כאן ספק נוקטים בכלל שלפיו 'המוציא מחברו עליו הראיה', שאם רוצה הניזק להוציא את הכסף מיד המזיק, חובת הראיה לצדקתו מוטלת עליו. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק נֶזֶק כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר וּדְמֵי כֻּלּוֹ. את האומדן הנפרד של כל שלוש החבלות הראשונות יחד עם אומדן דמי כולו לאחר גרעון דמי שלוש החבלות הראשונות. וסכום אומדנים אלו גבוה מאומדן דמי כולו בבת אחת (מ"מ). אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אף שמעיקר הדין המזיק פטור, אם כבר תפס הניזק אין מוציאים מידו. שכעת הוא מחזיק בממון, ועל המזיק הטוען לצדקתו להביא ראיה כדי להוציא ממנו.
יד. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין הָרִפּוּי? אוֹמְדִין בְּכַמָּה יָמִים יִחְיֶה זֶה מֵחֹלִי זֶה, וְכַמָּה הוּא צָרִיךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מִיָּד, וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְדָבָר זֶה תַּקָּנָה הוּא לַמַּזִּיק.
יד. יִחְיֶה. יתרפא. וְכַמָּה הוּא צָרִיךְ. בכל יום לצרכי רפואתו. לִתֵּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לשלם בכל יום לפי אומדן של אותו יום. וְדָבָר זֶה תַּקָּנָה הוּא לַמַּזִּיק. שלא יצטרך לטרוח באומדן ובנתינת צרכי הריפוי בכל יום ויום.
טו. וְכֵן הַשֶּׁבֶת – אוֹמְדִין אוֹתָהּ, וְנוֹתֵן הַכֹּל מִיָּד. אִם הָיָה מִתְגַּלְגֵּל בְּחָלְיוֹ וְהוֹלֵךְ וְאָרַךְ בּוֹ הַחֹלִי יָתֵר עַל מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ – אֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם. וְכֵן אִם הִבְרִיא מִיָּד – אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מִמַּה שֶּׁאֲמָדוּהוּ.
טו. אֵינוֹ מוֹסִיף לוֹ כְּלוּם. למרות שבפועל שבת ממלאכה או שארך הריפוי יותר זמן מהמשוער.
טז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁרָצָה הַמַּזִּיק, שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר הַמַּזִּיק: 'אֵין רְצוֹנִי בְּתַקָּנָה זוֹ, אֶלָּא אֲרַפְּאֵהוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' – שׁוֹמְעִין לוֹ.
טז. שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לוֹ. ולכן רשאי לוותר על כך.
יז. אָמַר לוֹ הַנִּזָּק: 'פְּסֹק עִמִּי וְתֵן עַל יָדִי וַאֲנִי אֲרַפֵּא עַצְמִי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'שֶׁמָּא לֹא תְּרַפֵּא עַצְמְךָ, וְאַחֲזִיק אֲנִי עַצְמִי בַּמַּזִּיקִין', אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, אוֹ פּוֹסֵק עַל הַכֹּל וְנוֹתֵן דְּמֵי הָרִפּוּי עַל יְדֵי בֵּית דִּין.
יז. פְּסֹק עִמִּי וְתֵן עַל יָדִי. תן לידי את הסכום שהוקצב לצורך הריפוי. וְאַחֲזִיק אֲנִי עַצְמִי בַּמַּזִּיקִין. אעשה לעצמי שם של אדם המוחזק להזיק.
יח. אָמַר לוֹ הַמַּזִּיק: 'אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ', אוֹ: 'יֵשׁ לִי רוֹפֵא שֶׁמְּרַפֵּא בְּחִנָּם' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא מֵבִיא רוֹפֵא אֻמָּן, וּמְרַפְּאֵהוּ בְּשָׂכָר.
יח. אֲנִי אֲרַפֵּא אוֹתְךָ. אפילו אם הוא רופא, משום שיכול הנחבל לטעון שאין לו נחת רוח להירפא ממי שחבל בו (ראה בבלי בבא קמא פה,א ורא"ש שם ח,א). יֵשׁ לִי רוֹפֵא שֶׁמְּרַפֵּא בְּחִנָּם אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. משום שיכול הנחבל לטעון שרופא שאינו מקבל שכר אינו מדקדק בעבודתו כמי שמקבל שכר (בבלי שם).
יט. הֲרֵי שֶׁלֹּא פָּסַק עִמּוֹ, אֶלָּא הָיָה מְרַפֵּא יוֹם יוֹם, וְעָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה, אוֹ נִסְתְּרָה הַמַּכָּה אַחַר שֶׁחָיָת – חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ וְלִתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָלוּ צְמָחִין שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה – חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. עָבַר עַל דִּבְרֵי רוֹפֵא וְהִכְבִּיד הַחֹלִי – אֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ.
יט. וְעָלוּ בּוֹ צְמָחִים. נוצרו במכה או מסביב לה מוגלה או גידולים אחרים. אוֹ נִסְתְּרָה הַמַּכָּה אַחַר שֶׁחָיָת. חזרה ונפתחה אחרי שהחלימה. חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ וְלִתֵּן לוֹ דְּמֵי שִׁבְתּוֹ. שכל זה הוא תוצאה של הנזק שגרם. עָלוּ צְמָחִין שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ. מדברי הגמרא והראשונים (בבלי בבא קמא פה,א) עולה שבצמחים שלא מחמת המכה פטור אף מהריפוי, והמפרשים התלבטו ביישוב דברי הרמב"ם. יש שתיקנו את הגרסה (מ"מ, מער"ק, ר"י קאפח), ויש שכתבו תירוצים שונים (כס"מ, מרכה"מ, יד"פ). עָבַר עַל דִּבְרֵי רוֹפֵא. הוראות הרופא. וְהִכְבִּיד. החמיר. אֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאתוֹ. משום שפשיעתו של הנחבל גרמה להכבדת החולי.
כ. כְּשֶׁפּוֹסְקִין בֵּית דִּין עַל הַמַּזִּיק וּמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם, גּוֹבִין מִמֶּנּוּ הַכֹּל מִיָּד וְאֵין קוֹבְעִין לוֹ זְמַן כְּלָל. וְאִם בְּבֹשֶׁת בִּלְבַד נִתְחַיֵּב – קוֹבְעִין לוֹ זְמַן לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא חִסְּרוֹ מָמוֹן.

כ. וְאֵין קוֹבְעִין לוֹ זְמַן כְּלָל. בניגוד להלוואה, שבה נותנים ללווה שלושים יום למצוא כסף להחזר ההלוואה (ראה הלכות מלווה ולווה כב,א).

תקציר הפרק 

🤔 מריבה בבית הכנסת?
חגי תשרי, אחד מבתי הכנסת במרכז הארץ: בבית הכנסת פורץ ויכוח במהלכו מכה מתפלל אחד את חברו באמצעות צרור עלוני השבת שבידו… לא נעים, אבל גם לא נורא. אחרי שנרגעו הרוחות ויושרו ההדורים, פתחו השניים את "משנה תורה" וגילו שהפוגע חייב לנפגע תשלום אחד בלבד. רוצים לנחש איזה? אל תתביישו! – מדובר בתשלומי בושת בלבד. אגב, בעצת רב בית הכנסת, הפיצויים נתרמו לטובת קידוש משותף של שני הניצים 😋

🤷‍ גזרתי לחבר את הפוני בטיול השנתי, מה עושים?
בני נוער בטיולים שנתיים מועדים לעשות שטויות. לפעמים מסתפקים במשחת שיניים שנמרחת על פני החבר הישן, ולפעמים זה לא נעצר שם… באחד הטיולים בדרום כשהציץ אחד התלמידים במראה בבוקר, הוא גילה שאיבד את הפוני שלו לטובת המספריים של אחד מחבריו לשכבה. כשקבל בפני הר"מ, ניחם אותו הרב ב"זה עוד יגדל, אל תדאג", זאת בניגוד לקרחת שלו עצמו שהיא כאן כדי להישאר… ואכן, ההלכה היא ש"המגלח שער ראש חברו – נותן לו דמי בושתו, שכן סופו לחזור", ובגיל הנערות, ב"ה, השיער עוד ממשיך לצמוח 😊

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הבהיל את חבירו עד שלקה בהלם- האם חייב?

2.פגיעה בשמיעה נחשבת כפגיעה בכל האדם?

3.שמו לו עשרה ימי מחלה ונרפא קודם – צריך להשיב למזיק את כספו?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן