פרק ב', הלכות טומאת מת, ספר טהרה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנֵּפֶל, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַשְּׁרוּ אֵבָרָיו בַּגִּידִין – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּאָדָם גָּדוֹל שֶׁמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם" (במדבר יט,יא). וְכֵן כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת, בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ כְּחֶרֶס – מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. וְהַנֶּצֶל כַּבָּשָׁר, וּמְטַמֵּא בְּכַזַּיִת.
אֵיזֶה הוּא נֶצֶל? זֶה הַבָּשָׂר שֶׁנִּמּוֹחַ וְנַעֲשָׂה לֵחָה סְרוּחָה, וְהוּא שֶׁתִּקְרֹשׁ אוֹתָהּ הַלֵּחָה הַנִּמְצֵאת מִן הַמֵּת, שֶׁאִם קָרְשָׁה – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא מִבְּשָׂרוֹ, וְאִם לֹא קָרְשָׁה – אֵינָהּ מְטַמְּאָה, שֶׁמָּא כֹּחוֹ וְנֹעוֹ הוּא.

א. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַשְּׁרוּ אֵבָרָיו בַּגִּידִין. והוא עדיין רק בשר בלבד שאין בו גידים ועצמות. לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם. כל נפש שהיא ואפילו נפלים במשמע. כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת. בשר של מת בשיעור של כזית.

הַבָּשָׂר שֶׁנִּמּוֹחַ וְנַעֲשָׂה לֵחָה סְרוּחָה. חלק מבשר המת שנימוח ונעשה נוזלי (על ידי חום, מחלה או ריקבון), וכן חלקים נוזליים בגוף (כנוזלי סיכה שבפרקים) שיוצאים כשהבשר מתחיל לירקב. וְהוּא שֶׁתִּקְרֹשׁ. שלאחר המוות הנוזלים חזרו ונקרשו. שֶׁאִם קָרְשָׁה בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא מִבְּשָׂרוֹ. ואז מטמאת כדין בשר המת. אֵינָהּ מְטַמְּאָה שֶׁמָּא כֹּחוֹ וְנֹעוֹ הוּא. הואיל ולא קרשה אנו מניחים שהיא באה מהפרשות שמקורן בריאה (כתוצאה מהצטננות וכדו') שאינן נחשבות כחלק מגופו של המת ומשום כך אינן מטמאות כבשרו.

ב. אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׁעוּרִין כֻּלָּן הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הֵן, אָמְרוּ חֲכָמִים: תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם כַּזַּיִת, וּלְפִיכָךְ שִׁעוּר טֻמְאַת בְּשָׂרוֹ כַּזַּיִת.
ב. תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם כַּזַּיִת. השלב שיש לו צורה בסיסית של אדם (השווה הלכות איסורי ביאה י,ג וראה תפא"י בועז אהלות ב,ה שדן ביחס בין המקומות).
ג. אֵבֶר שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הָאָדָם הַחַי – הֲרֵי הוּא כְּמֵת שָׁלֵם: מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, אֲפִלּוּ אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ, שֶׁהָאֵבָרִים אֵין לָהֶן שִׁעוּר. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב" (במדבר יט,טז), וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁדִּין חֲלַל חֶרֶב כְּדִין חֲלַל אֶבֶן אוֹ חֲלַל שְׁאָר דְּבָרִים. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא בָּא זֶה אֶלָּא לְטַמֵּא נוֹגֵעַ בְּאֵבֶר שֶׁפְּלָטַתּוּ הַחֶרֶב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הָאֵבֶר שָׁלֵם כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ בְעֶצֶם אָדָם" (במדבר יט,טז) – עֶצֶם שֶׁהוּא כְּאָדָם, מָה אָדָם בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, אַף אֵבֶר מִן הַחַי עַד שֶׁיִּהְיֶה כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. אֲבָל הַכֻּלְיָה וְהַלָּשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵבֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן עֶצֶם – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר.
חָסַר מִן הָעֶצֶם שֶׁל אֵבֶר כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי הָאֵבֶר כֻּלּוֹ טָהוֹר. חָסַר מִבְּשָׂרוֹ: אִם נִשְׁאַר עָלָיו בָּשָׂר שֶׁרָאוּי לַעֲלוֹת בּוֹ אֲרוּכָה בַּחַי וְיִתְרַפֵּא וְיִשְׁלַם – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל; וְאִם לָאו – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי – טָהוֹר, וְכֵן עֶצֶם בְּלֹא בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי – טָהוֹר.
ג. הֲרֵי הוּא כְּמֵת שָׁלֵם. אף על פי שהאדם עצמו עדיין חי. אֲפִלּוּ אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ. שאין בו שיעור כזית. שֶׁנֶּאֱמַר וכו'. ראיה לכך שאיבר מן החי מטמא. חֲלַל חֶרֶב. אדם הנהרג על ידי מכת החרב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. בְּאֵבֶר שֶׁפְּלָטַתּוּ הַחֶרֶב. שנחתך מן האדם על ידי חרב וכיוצא בה.
הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר. הפורש מן החי שהוא טהור, כדלקמן.
בָּשָׂר שֶׁרָאוּי לַעֲלוֹת בּוֹ אֲרוּכָה בַּחַי וְיִתְרַפֵּא וְיִשְׁלַם. שאילו איבר זה היה מחובר לאדם חי היה בשרו מתרפא ומשלים את החלק שחסר. וְאִם לָאו מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. שהרי אינו כברייתו. וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי. ללא עצם.
ד. אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כַּמֵּת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת. חָסַר עַצְמוֹ – אִם נִשְׁאַר עָלָיו בָּשָׂר כַּזַּיִת, מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. חָסַר הַבָּשָׂר: אִם נִשְׁאַר עָלָיו כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲרוּכָה בַּחַי – מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם; וְאִם לָאו – הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר עַצְמוֹת הַמֵּתִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר.
ד. חָסַר עַצְמוֹ. חסר מן העצם שלו. מְטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. במגע ובמשא ובאוהל. הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר עַצְמוֹת הַמֵּתִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר. ומטמא במגע ומשא בלבד (לקמן ג,ב).
ה. מֹחַ שֶׁבְּתוֹךְ הָעֶצֶם – הֲרֵי הוּא מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ, קוּלִית הַמֵּת, וְהוּא הָעֶצֶם הַסָּתוּם מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו, אִם יֵשׁ בְּתוֹכָהּ מֹחַ כְּדֵי לַעֲלוֹת אֲרוּכָה – הֲרֵי זֶה כְּמֵת שָׁלֵם. הָיָה בָּהּ מֹחַ הַמִּתְנַדְנֵד, אִם יֵשׁ בּוֹ כַּזַּיִת – הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל; אַף עַל פִּי שֶׁהָעֶצֶם סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו, טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, שֶׁהַמֹּחַ כַּבָּשָׂר לְכָל דָּבָר.
ה. מַעֲלֶה אֲרוּכָה מִבַּחוּץ. על ידי המוח מתרפא הבשר שמחוץ לעצם. הֲרֵי זֶה כְּמֵת שָׁלֵם. כמו איבר מן המת שמטמא במגע ובמשא ובאוהל. הָיָה בָּהּ מֹחַ הַמִּתְנַדְנֵד. שהתייבש ונעקר ממקומו בתוך החלל ואין הוא יכול להעלות ארוכה מבחוץ. הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. כדין כזית בשר שמטמא במגע ובמשא ובאוהל. אַף עַל פִּי שֶׁהָעֶצֶם סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו. ואי אפשר להאהיל על המוח שבפנים. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. כדין כל דבר המטמא באוהל שאין לו חלל טפח במקומו. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ז,ה.
ו. הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בָּאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת – טְהוֹרִין. מֵת הָאָדָם – הֲרֵי הַבָּשָׂר טָהוֹר, וְהָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַמֵּת.
מַה בֵּין אֵבֶר מִן הַחַי לְאֵבֶר מִן הַמֵּת? אֵבֶר מִן הַחַי – בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְעֶצֶם הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טְהוֹרִים; וְאֵבֶר מִן הַמֵּת – בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְעֶצֶם הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ כְּפוֹרְשִׁין מִן הַמֵּת הַשָּׁלֵם, וּמְטַמְּאִין בְּשִׁעוּרָן.
ו. הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בָּאָדָם. שעומדים להיתלש ממנו אך עדיין מחוברים לגופו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת טְהוֹרִין. שכל עוד האדם חי אין הם נחשבים כתלושים. הֲרֵי הַבָּשָׂר טָהוֹר. כדין בשר הפורש מן החי (לעיל ה"ג). שלאחר המוות נחשבים הבשר והאיבר הללו כאילו נתלשו בחייו (לעיקרון זה ראה הלכות שאר אבות הטומאות ב,ה).
טְהוֹרִים. כדין הפורשים מן החי השלם (לעיל ה"ג). וּמְטַמְּאִין בְּשִׁעוּרָן. בשר בכזית (לעיל ה"א), ועצם בכשעורה (לקמן ה"ט).
ז. וּבֵין אֵבֶר מִן הַחַי בֵּין אֵבֶר מִן הַמֵּת – אֵין לָהֶם שִׁעוּר.
אָמְרוּ חֲכָמִים: מָאתַיִם שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵבָרִים יֵשׁ בָּאִישׁ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בָּשָׂר וְגִידִים וְעֶצֶם, וְאֵין הַשִּׁנַּיִם מִן הַמִּנְיָן, וּבָאִשָּׁה מָאתַיִם אֶחָד וַחֲמִשִּׁים; כָּל אֵבֶר מֵהֶם שֶׁפֵּרֵשׁ כִּבְרִיָּתוֹ, בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה אֵבָרִים יְתֵרוֹת שֶׁבָּאִשָּׁה שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל.
וְכֵן אֶצְבַּע יְתֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶצֶם וְאֵין בָּהּ צִפּוֹרֶן: אִם נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד – עוֹלָה לְמִנְיַן רֹב הָאֵבָרִים; וְאִם אֵינָהּ נִסְפֶּרֶת – מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, וְטֻמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם. וְאִם הָיָה בָּהּ צִפּוֹרֶן – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָאֵבָרִים.
וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טוּמְאָה עַל אֶצְבַּע שֶׁאֵינָהּ נִסְפֶּרֶת? גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַנִּסְפֶּרֶת. וְלָמָּה לֹא טִמְּאוּהָ בְּאֹהֶל? עָשׂוּ לָהּ הֶכֵּר כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁטֻּמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶן מִשּׁוּם גְּזֵרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל טֻמְאָתָהּ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים.
ז. מָאתַיִם שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵבָרִים יֵשׁ בָּאִישׁ. ונפרטו במשנה אהלות א,ח.
וְכֵן אֶצְבַּע יְתֵרָה. אדם שיש לו אצבע נוספת. אִם נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד. שנמצאת באותה שורה עם שאר האצבעות. עוֹלָה לְמִנְיַן רֹב הָאֵבָרִים. מעמדה שווה למאתיים ארבעים ושמונה איברי האדם ולכן היא משפיעה על מספר רוב מניין עצמות המת, כמבואר לקמן ה"ח. וְטֻמְאָתָהּ מִדִּבְרֵיהֶם. שמדין תורה אין היא מטמאת כלל הואיל ואין היא נחשבת כחלק מהגוף (בדומה לציפורניים שאינן מטמאות כדלקמן ג,יג – ראשית ביכורים בכורות מה,א). הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָאֵבָרִים. אף על פי שאינה נספרת עמהם, הואיל ויש בה ציפורן דינה לעניין טומאה כדין שאר מאתיים ארבעים ושמונה האיברים.
כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּ עַל טֻמְאָתָהּ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. שטומאות שהן גזרה מדברי חכמים אין שורפים עליהן תרומה וקדשים (ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות ז,ד, הלכות כלים יז,ה).
ח. עַצְמוֹת הַמֵּת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר, אִם נִכֶּרֶת בָּהֶן צוּרַת עַצְמוֹת הָאָדָם – הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כְּמֵת שָׁלֵם, שֶׁאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן 'עֶצֶם אָדָם'. וְאֵלּוּ הֵן הָעֲצָמוֹת שֶׁהֵן מְטַמְּאִין כַּמֵּת: הַשִּׁזְרָה, וְהַגֻּלְגֹּלֶת, וְרֹב בִּנְיָנוֹ, וְרֹב מִנְיָנוֹ.
הַשִּׁזְרָה כֵּיצַד? שִׁזְרָה שֶׁהִיא שְׁלֵמָה – הֲרֵי הִיא כְּמֵת שָׁלֵם, וְאִם חָסְרָה אֲפִלּוּ חֻלְיָה אַחַת מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת.
הַגֻּלְגֹּלֶת כֵּיצַד? גֻּלְגֹּלֶת שֶׁהִיא שְׁלֵמָה – הֲרֵי הִיא כַּמֵּת, וְאִם חָסְרָה כַּסֶּלַע – הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. הָיוּ בָּהּ נְקָבִים קְטַנִּים – כֻּלָּם מִצְטָרְפִין לְכַסֶּלַע.
כָּל בִּנְיָנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם וְהַיְרֵכַיִם וְהַצְּלָעוֹת וְהַשִּׁדְרָה. וְרֹב בִּנְיָנוֹ שֶׁל מֵת הֲרֵי הוּא כְּמֵת שָׁלֵם. כֵּיצַד? כְּגוֹן שְׁתֵּי שׁוֹקָיו וְיָרֵךְ אַחַת. וְאִם חָסֵר רֹב בִּנְיָנוֹ כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת.
רֹב מִנְיָנוֹ כֵּיצַד? רֹב מִנְיַן עַצְמוֹת הַמֵּת, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מֵאָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים עֶצֶם – הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֵת שָׁלֵם. הָיוּ מֵאָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם זֶה יָתֵר בְּאֵבָרָיו אוֹ חָסֵר בְּאֵבָרָיו – אֵין מַשְׁגִּיחִין אֶלָּא עַל מִנְיַן רֹב כָּל אָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֶצְבַּע שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִפּוֹרֶן אוֹ שֶׁהָיְתָה נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד, שֶׁהִיא עוֹלָה לַמִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ח. אִם נִכֶּרֶת בָּהֶן צוּרַת עַצְמוֹת הָאָדָם. שהן עצמות כאלו שניכר בהן שהן עצמות של בן אדם. שֶׁאֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן עֶצֶם אָדָם. כפי שנאמר: "וכל אשר יגע… במת או בעצם אדם" (במדבר יט,טז), ומכאן שעצמות כאלו מטמאים כמו מת שלם. הַשִּׁזְרָה. עמוד השדרה.
הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר הָעֲצָמוֹת. שדינן יתבאר לקמן ה"ט.
וְאִם חָסְרָה כַּסֶּלַע. שחסר ממנה חלק בגודל של מטבע גדול, ובשיעור זה אין יכולת לחיות (ראה פה"מ אהלות ב,ג, הלכות שחיטה י,ה). כֻּלָּם מִצְטָרְפִין לְכַסֶּלַע. אף על פי שהם מפוזרים על פני כל הגולגולת.
כְּגוֹן שְׁתֵּי שׁוֹקָיו וְיָרֵךְ אַחַת. שמבחינת הגודל שלהן הן רוב גובהו של האדם.
כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מֵאָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים עֶצֶם. שהן רוב איבריו של האדם שסך כולן הוא מאתיים ארבעים ושמונה (לעיל ה"ז). אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָדָם זֶה יָתֵר בְּאֵבָרָיו. שאז המניין הנזכר איננו רוב מניין עצמותיו. אוֹ חָסֵר בְּאֵבָרָיו. שאז אפילו פחות מהמניין הנזכר הוא רוב מניין עצמותיו. שֶׁהִיא עוֹלָה לַמִּנְיָן. מעמדה שווה למאתיים ארבעים ושמונה איברי האדם ולכן היא משפיעה על מספר רוב מניין עצמות המת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ז.
ט. שְׁאָר עַצְמוֹת הַמֵּת, שֶׁאֵין בָּהֶן רֹב מִנְיָן וְלֹא רֹב בִּנְיָן וְלֹא שִׁדְרָה שְׁלֵמָה וְלֹא גֻּלְגֹּלֶת שְׁלֵמָה: אִם הָיָה בָּהֶן רֹבַע הַקַּב – הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין כַּמֵּת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל; הָיוּ פָּחוֹת מֵרֹבַע הַקַּב, אֲפִלּוּ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.
ט. רֹבַע הַקַּב. נפח של כ-300 סמ"ק. עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה. עצם בנפח של גרגר שעורה.
י. הָיָה עֶצֶם אֶחָד, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ רֹבַע – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל.
טֻמְאַת עֶצֶם אֶחָד – הֲלָכָה הִיא מִפִּי הַקַּבָּלָה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם" (במדבר יט,יח, ושם: וְעַל הַנֹּגֵעַ), לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה: אֲפִלּוּ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וּלְפִי שֶׁטֻּמְאָתוֹ הֲלָכָה, הֲרֵי הִיא דִּין תּוֹרָה, לֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
י. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת חכמים.
יא. מֵת שֶׁהִרְקִיבוּ עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר וְנַעֲשׂוּ רָקָב – מְלֹא חָפְנַיִם מֵאוֹתוֹ רָקָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל כַּמֵּת, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִגַּע בְּכֻלּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ גּוּף אֶחָד. וַאֲפִילּוּ גִּבְּלוֹ בַּמַּיִם – אֵינוֹ חִבּוּר.
יא. מֵת שֶׁהִרְקִיבוּ עַצְמוֹתָיו בַּקֶּבֶר וְנַעֲשׂוּ רָקָב. לאחר שנגמרה הלחות במת התפוררו עצמותיו ונעשו כאפר (פה"מ עדויות ו,ג, אהלות ב,א). לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִגַּע בְּכֻלּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ גּוּף אֶחָד. מכיוון שאין הפירורים מחוברים זה לזה אין הנוגע במקצתם נטמא לפי שלא נגע בשיעור המטמא. וַאֲפִלּוּ גִּבְּלוֹ בַּמַּיִם. לש אותו במים בכדי שיתחבר. אֵינוֹ חִבּוּר. משום שאפר אינו דבר ששייך בו לישה ולכן אין הוא נחשב כמחובר על ידה (פה"מ אהלות ב,ב; וראה הלכות שבת ח,טז).
יב. דַּם הַמֵּת – מְטַמֵּא כַּמֵּת, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם" (במדבר יט,יג), וְנֶאֱמַר: "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (דברים יב,כג). וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? רְבִיעִית. וַאֲפִלּוּ תַּמְצִית הַדָּם, כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲדַמְדּוּמִית – מְטַמֵּא בְּאֹהֶל כַּמֵּת.
יב. רְבִיעִית. נפח של רביעית הלוג, כ-75 סמ"ק. וַאֲפִלּוּ תַּמְצִית הַדָּם. נוזל צלול היוצא מן הדם בתהליך קרישתו וצבעו שונה מעט מצבע הדם.
יג. דַּם הַחַי, אֲפִלּוּ דַּם נְחִירָה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי. נִתְעָרֵב הַדָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ בָּאַחֲרוֹנָה סָמוּךְ לַמִּיתָה עִם הַדָּם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁמֵּת, וְכָל הַתַּעֲרֹבֶת רְבִיעִית, וְאֵין יָדוּעַ כַּמָּה יָצָא מֵחַיִּים וְכַמָּה יָצָא אַחַר מִיתָה, אֲפִלּוּ חֲצִי רְבִיעִית מֵחַיִּים וְחֶצְיָהּ אַחַר מִיתָה – הֲרֵי זֶה נִקְרָא דַּם תְּבוּסָה, וּמְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, אֶלָּא שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
יג. דַּם נְחִירָה. דם היוצא מן האדם המומת לפני שיצאה נשמתו. אֲפִלּוּ חֲצִי רְבִיעִית מֵחַיִּים וְחֶצְיָהּ אַחַר מִיתָה. שאין בתערובת רוב של דם המת המטמא.
יד. הָרוּג שֶׁהָיָה מֻטָּל עַל הַמִּטָּה וְדָמוֹ מְנַטֵּף כְּשֶׁהוּא חַי וְיוֹרֵד לַגֻּמָּא, וּמֵת, וַהֲרֵי הַדָּם מְנַטֵּף אַחַר מוֹתוֹ וְיוֹרֵד לְאוֹתָהּ גֻּמָּה – הֲרֵי כָּל הַדָּם שֶׁבָּהּ טָהוֹר, שֶׁטִּפָּה טִפָּה רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה בְּטֵלָה בַּדָּם שֶׁיָּצָא מֵחַיִּים.
יָצָא מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּם בִּלְבַד, וְסָפֵק כֻּלָּהּ מֵחַיִּים סָפֵק כֻּלָּהּ לְאַחַר מִיתָה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק טוּמְאָה כִּשְׁאָר הַסְּפֵקוֹת, וְהַנּוֹגֵעַ בָּהּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
יד. הֲרֵי כָּל הַדָּם שֶׁבָּהּ טָהוֹר. אפילו אם רוב הדם שבגומא הוא מדם שיצא לאחר המוות. שֶׁטִּפָּה טִפָּה רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה בְּטֵלָה בַּדָּם שֶׁיָּצָא מֵחַיִּים. שכל טיפת דם טמא שיורדת לגומא מתבטלת במיעוטה בדם הטהור (לעיקרון זה ראה גם הלכות מאכלות אסורות טז,כח).
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שאר אבות הטומאות טו,ח.
טו. הַקֶּבֶר, כָּל זְמַן שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כַּמֵּת דִּין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר" (במדבר יט,טז). וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּגַגּוֹ שֶׁל קֶבֶר אוֹ הַנּוֹגֵעַ בִּכְתָלָיו. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּי וְסָתוּם, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה כֻּלּוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל.
אֲבָל הַמַּעֲמִיד כֵּלִים אוֹ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּצִדֵּי הַמֵּת, וְכִסָּה עָלָיו מִלְּמַעְלָה בְּכֵלִים אוֹ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם – זֶה הַכִּסּוּי הַמֻּטָּל מִלְּמַעְלָה נִקְרָא גּוֹלֵל, וְאֵלּוּ הַצְּדָדִין הַמַּעֲמִידִין אֶת הַגּוֹלֵל שֶׁהוּא נִשְׁעָן עֲלֵיהֶן נִקְרָאִין דּוֹפֵק. וּשְׁנֵיהֶן, הַגּוֹלֵל אוֹ הַדּוֹפֵק, מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כַּקֶּבֶר, וְטֻמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא.
לְפִיכָךְ, אִם גָּרַר אֶת הַגּוֹלֵל בַּחֲבָלִים עַד שֶׁכִּסָּה בּוֹ הַמֵּת, אוֹ גְּרָרוֹ וּשְׁמָטוֹ מֵעַל הַמֵּת, אוֹ שֶׁגָּרַר הַדּוֹפֵק עַד שֶׁהֶעֱמִיד עָלָיו הַגּוֹלֵל, אוֹ שְׁמָטוֹ בַּחֲבָלִים מִתַּחַת הַגּוֹלֵל – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וּדְבָרִים שֶׁסּוֹמְכִין אֶת הַדּוֹפֵק, וְהֵן הַנִּקְרָאִין דּוֹפֵק דּוֹפְקִין – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים.
טו. כָּל זְמַן שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ. כל עוד המת קבור בתוכו. מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל כַּמֵּת דִּין תּוֹרָה. ואינו מטמא במשא משום שהוא מחובר לקרקע. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּי וְסָתוּם. שכל עוד הוא פתוח אין זה קבר. ובנוסף לכך צריך שיהיה בו חלל טפח על טפח על רום טפח על מנת שיטמא מכל סביביו (לקמן ז,ד).
אֲבָל הַמַּעֲמִיד כֵּלִים וכו'. שאינם בנויים כקבר אלא הם דברים תלושים ומיטלטלים. אוֹ אֲבָנִים. אף שאינם מקבלים טומאה.
לְפִיכָךְ אִם גָּרַר אֶת הַגּוֹלֵל בַּחֲבָלִים וכו'. שכל אלו הן דרכים להיטמא בהיסט שהוא בכלל טומאת משא (לעיל א,ז). וּדְבָרִים שֶׁסּוֹמְכִין אֶת הַדּוֹפֵק. שמונחים בצדו והוא נשען עליהם.
טז. שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ הַקֶּבֶר, וְאָבְדוּ עַצְמוֹת הַמֵּת בַּעֲפָרָהּ – הִיא נִקְרֵאת בֵּית הַפְּרָס, וַעֲפָרָהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, שֶׁמָּא יֵשׁ בּוֹ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. וְכֵן כָּל אַרְצוֹת הָעַמִּים – עֲפָרָן מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, מִפְּנֵי הָעֲצָמוֹת שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּהֶן. וְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס וְאֶרֶץ הָעַמִּים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
טז. שֶׁמָּא יֵשׁ בּוֹ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה. המטמאת במגע ובמשא. אַרְצוֹת הָעַמִּים. ארצות שאינן מארץ ישראל. מִפְּנֵי הָעֲצָמוֹת שֶׁאֵין נִזְהָרִין בָּהֶן. שהם מזלזלים במתים וקוברים אותם בכל מקום (פה"מ אהלות ב,ג). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ט,יב; ופירוט דיניהם מבואר לקמן פרקים י–יא.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות טומאת מת

חלקי המת המטמאים

טומאה ממגע, משא ואוהל – נֵּפֶל, כזית מבשר המת, איבר שלם עם העצם, שדרה שלמה, גולגולת, רוב השלד, רובע הקב עצמות, רביעית דם המת, הקבר.
טומאה רק במגע ומשא – עצם אחד, שדה בית הפרס (בֵּית הַפְּרָס הוא שדה שהיה בו קבר, ונחרש בטעות ועצמות המת נפרסו והתפזרו בשטח), חו"ל.
טומאת משא ואוהל – מלוא חופניים רקב.
טומאת מגע ואוהל – גולל ודופק של הקבר.

💭💭
מכירים "שסה גידים רמח איברים" ❓
היום זה בא לידי ביטוי הלכה למעשה (הלכה ו) וכמה איברים יש לאשה ❓
למדו ותדעו..

בהלכה האחרונה (הלכה טז) יש מושג חשוב "בית הפרס" המושג בית הפרס מגיע מלשון 'פריסה ושיטוח' –כמו מפה. או: כמו הפסוק : הלא פרוס לרעב לחמך"

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טומאת מת בכזית-שזו תחילת ברייתו של אדם?

2.בשר שפרש מאבר חי-האם טמא?

3.מצבה שמעל למת האם מטמאת?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן