פרק ב', הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָעוֹשֶׂה כְּלִי קִבּוּל מִכָּל מָקוֹם – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לִכְלִי קִבּוּל שִׁעוּר. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁל קַיָּמָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד.
כֵּיצַד? הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִן הָעוֹר הַמַּצָּה שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל, אוֹ מִן הַנְּיָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּיָר מְקַבֵּל טֻמְאָה, אוֹ מִקְּלִפַּת הָרִמּוֹן וְהָאֱגוֹז וְהָאַלּוֹן, אֲפִלּוּ חֲקָקוּם הַתִּינוֹקוֹת לָמֹד בָּהֶן אֶת הֶעָפָר אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם – הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁתִּינוֹק חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה.
אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הַלֶּפֶת וְהָאֶתְרוֹג וְהַדְּלַעַת הַיְבֵשִׁים שֶׁחֲקָקוּם לָמֹד בָּהֶן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעַמְדוּ אֶלָּא זְמַן מֻעָט.
א. בְּכָל שֶׁהוּא. בכל גודל שהוא. שֶׁיַּעֲמֹד. יתקיים לאורך זמן.
הָעוֹר הַמַּצָּה שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל. בדומה למצה שהיא לחם לא מעובד (ראה בבלי שבת עט,א וברש"י שם). אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּיָר מְקַבֵּל טֻמְאָה. מפני שהוא עשוי מעשבים ודינו כפשוטי כלי עץ. הַתִּינוֹקוֹת. קטנים. לָמֹד. למדוד. שֶׁתִּינוֹק חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וכו'. תינוק היינו קטן, והכפילות היא כנראה משגרת הלשון (ראה מער"ק). יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. שאם רק חשבו להשתמש בקליפה ככלי אין הקליפה נעשית כלי ואינה מקבלת טומאה, כי מחשבתו של הקטן אינה מועילה. אך כשחקקו את הקליפה היא הופכת לכלי מפני שלמעשה של קטן יש תוקף הלכתי.
וְהַדְּלַעַת. מהחלק הנאכל של הדלעת, שהרי קליפת הדלעת מתקיימת לזמן ארוך (ריק"ו).
ב. קְנֵה מֹאזְנַיִם וְהַמּוֹחֵק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתֶּכֶת, וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת, וְקָנֶה שֶׁל עָנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם, וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה אוֹ מְקוֹם מַרְגָּלִית, וּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן, וְלוּחַ פִּנְקָס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה, כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הֵן, הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל כָּל שֶׁהוּא – מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה.
וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בֵּית הַקִּבּוּל לְבַדּוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן, וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּית הַקִּבּוּל מִשְּׁאָר הַכְּלִי שֶׁבֵּית הַקִּבּוּל צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל הַיָּתֵר עַל הַצֹּרֶךְ מִשְּׁאָר הַכְּלִי הַפָּשׁוּט – טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה וְטָמֵא מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. קְנֵה מֹאזְנַיִם. המוט האופקי שכפות המאזניים תלויות בו. והרמאים שמים בתוכו מתכת. וכשהסחורה מטה את קנה המאזניים, נופלת המתכת לצד הסחורה ומוסיפה על משקלה (פה"מ כלים יז,טז). וְהַמּוֹחֵק. מעין סרגל עץ שמוחקים בו את העודף שבכלי המידה. והרמאים נותנים בתוכו מתכת כדי שיהיה כבד ויוריד גם ממה שבתוך הכלי. וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת. קורה הנישאת על הכתף ותולים עליה סחורה. והרמאים עושים בה בית קיבול כדי שיוכל לגנוב ממעות הקונה ולהניח שם בלי שירגישו בו. וְקָנֶה שֶׁל עָנִי. קנה חלול שנותן שם מים לשתות בלי שירגישו בו, ויחשבו האנשים שהוא מתענה. וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה. כדי להחביאה שם ולהסתירה מהמכס או לצורך אחר (רש"ש כלים יז,טז וראה הון עשיר ותפא"י). או שלוקח לשמירה בדרך (תוי"ט כלים יז,טז, וראה ברש"י מנחות לב,ב). אוֹ מְקוֹם מַרְגָּלִית. שרוצה להסתירם מהמכס או מגנבים. וּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן. חתיכת עץ שמחליקים עליה את הסכין כדי ליישר את חודו, ונותנים בה שמן למשוח בה את הסכין בעת ההשחזה. וְלוּחַ פִּנְקָס. שני לוחות עץ מחוברים שכותבים עליהם, ולפעמים עושים בהם בית קיבול לשעווה כדי שתהיה לו שעווה מצויה לחתום בה את המכתב (פה"מ שם יז,יז). ויש מפרשים שעל הלוחות מרוחה שכבת שעווה שעליה חורטים בעת הכתיבה (ר"ש שם). אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הֵן. שעיקר הכלי הוא שטוח.
ג. בֵּית קִבּוּל הֶעָשׂוּי לְמַלֹּאותוֹ – אֵינוֹ בֵּית קִבּוּל. כֵּיצַד? בְּקַעַת שֶׁל עֵץ שֶׁחוֹקְקִין בָּהּ בֵּית קִבּוּל וְתוֹקְעִין בּוֹ הַסַּדָּן שֶׁל בַּרְזֶל, אִם שֶׁל נַפָּחִים הִיא – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל, לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא לְמַלֹּאותוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְאִם הָיְתָה שֶׁל צוֹרְפִים – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַגְבִּיהִין אֶת הַבַּרְזֶל בְּכָל עֵת, וּמְקַבְּצִין אֶת שְׁפוּת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַמִּתְקַבֶּצֶת שָׁם תַּחַת הַסַּדָּן, וַהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ.
ג. הֶעָשׂוּי לְמַלֹּאותוֹ. שנעשה על מנת להכניס לתוכו דבר שממלא אותו באופן קבוע. בְּקַעַת שֶׁל עֵץ. קורת עץ. הַסַּדָּן. גוש ברזל שטוח ורחב המשמש כמשטח עבודה.
שְׁפוּת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף. נסורת של זהב וכסף שנופלת תוך כדי העבודה.
ד. הַכַּף הֶחָקוּק שֶׁתַּחַת רַגְלֵי הַמִּטּוֹת וְהַמִּגְדָּלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל – טָהוֹר, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקַבָּלָה, אֶלָּא לִסְמֹךְ בּוֹ בִּלְבַד.
שְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּכָל כְּלֵי הָעֵץ שֶׁמְּקַבְּלִין, אֲפִלּוּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל אֶלָּא טִפָּה אַחַת. וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכָּכַי הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹכָהּ. וְאִם לֹא נֶחְתְּכָה לְקַבָּלָה – הֲרֵי הִיא מִפְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ. אֲבָל שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל פַּקּוּעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵינָן כֵּלִים, אֶלָּא כָּאֳכָלִין הֵן חֲשׁוּבִין.
ד. הַכַּף הֶחָקוּק. חתיכת עץ העשויה כעין כף או קערה ונותנים בה את רגלי המיטה כדי לייצבה (פה"מ כלים יח,ג, ויש מפרשים שהכף נועדה להגן מרקבוביות הקרקע – ח"ד כלים ב"מ ח,ג).
שְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ. צינור דק. וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה. קנה שחתכו על מנת לעשות ממנו צינור. אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכָּכַי הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹכָהּ. שיוציא את כל החומר הספוגי הממלא את חלל הקנה. שעד שירוקן הכול אין הקנה נעשה כלי קיבול. פַּקּוּעוֹת. פקועות שדה, הצמח הנקרא כיום 'ירוקת החמור' (על פי פה"מ שבת ב,ב). ויש מפרשים שמדובר בצמח המכונה אבטיח הפקועה שיש בו כעין אבטיחים קטנים מרים שעושים מהזרע שלהם שמן (על פי רד"ק מלכים ב ד,לט).
ה. שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ וְנָתַן בָּהּ אֶת הַמְּזוּזָה, וְאַחַר כָּךְ נְתָנָהּ בַּכֹּתֶל, אֲפִלּוּ נְתָנָהּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל: אִם קְבָעָהּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – טְמֵאָה; שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – טְהוֹרָה.
נָתַן אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת בַּכֹּתֶל, וְאַחַר כָּךְ נָתַן בָּהּ אֶת הַמְּזוּזָה: אִם הָיְתָה כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה; וְשֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – טְהוֹרָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל, אֲפִלּוּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ – טְהוֹרָה.
ה. וְנָתַן בָּהּ אֶת הַמְּזוּזָה. הקלף שעליו כתובות פרשיות המזוזה. וְאַחַר כָּךְ נְתָנָהּ בַּכֹּתֶל. ולא חיבר אותה בחיבור קבוע. אֲפִלּוּ נְתָנָהּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ. שחיבר אותה כשהפתח כלפי מטה. מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. מפני שניתן להסירה ולהשתמש בה ככלי קיבול. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל. חיבור קבוע, כגון על ידי מסמרים. אִם קְבָעָהּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְמֵאָה. אם חיבר את השפופרת כשפתחה כלפי מעלה טמאה, מפני שניתן להשתמש בכלי לקבלה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. אם פתח השפופרת כלפי מטה לא ניתן להשתמש בה ככלי קיבול, ולכן אינה נחשבת ככלי אלא כחלק מהבניין וטהורה.
אִם הָיְתָה כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שניתן להמשיך ולהשתמש בה. וְשֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. שאי אפשר להשתמש בה באופן זה. ואף על פי שניתן להסיר את השפופרת מהכותל, כיוון שלא שימשה ככלי נפרד לפני שניתנה בכותל הרי היא בטלה לבניין וטהורה כדין כלי הנעשה לשמש את הבניין (השווה לקמן ט,א). קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל. בחיבור קבוע. אֲפִלּוּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. שהחיבור הקבוע מבטלה לגמרי מתורת כלי ונחשבת כחלק מהכותל.
ו. כְּלִי שֶׁאוֹרְגִין אוֹתוֹ מִן הַנְּסָרִים אוֹ מִן הַשַּׁעַם כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחוּ עָלָיו הַבְּגָדִים וְהַמֻּגְמָר מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּסְּמוּ: אִם הָיָה עָשׂוּי כְּכַוֶּרֶת שֶׁאֵין לָהּ קַרְקַע – טָהוֹר; וְאִם הָיָה בּוֹ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ו. וְהַמֻּגְמָר מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּסְּמוּ. נותנים מתחת לכלי גחלים ועליהם בושם, ועשן המוגמר עובר דרך חורי האריגה. כְּכַוֶּרֶת שֶׁאֵין לָהּ קַרְקַע. שיש בה רק דפנות ללא תחתית, ופורסים את הבגדים מעל הדפנות או בצדיהן. וְאִם הָיָה בּוֹ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת. שיש בכלי תחתית שניתן להניח בה בגדים. הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. שנחשב ככלי קיבול ואף על פי שיש בו נקבים (תפא"י כלים כב,י).
ז. סַנְדָּל שֶׁל בְּהֵמָה: שֶׁל מַתֶּכֶת – טָמֵא; וְשֶׁל שַׁעַם – טָהוֹר; שֶׁאֵין זֶה חָשׁוּב מִכְּלֵי הַקַּבָּלָה.
ז. סַנְדָּל שֶׁל בְּהֵמָה. פרסה שעושים לה כדי להגן על כף הרגל שלה. שֶׁל מַתֶּכֶת טָמֵא. שבשעת מלחמה משתמשים בו החיילים ככלי לשתיית מים או לסיכת שמן או כסנדל לאדם (בבלי שבת נט,א). שֶׁאֵין זֶה חָשׁוּב מִכְּלֵי הַקַּבָּלָה. שקבלת הרגל של הבהמה אינה נחשבת קבלה, ולכן אם אין לפרסה שימוש אחר אינה מקבלת טומאה (ערוה"ש קפז,כד).
ח. הַצּוֹרֵר מַרְגָּלִית בְּעוֹר וְהוֹצִיאָהּ, וְנִשְׁאַר מְקוֹמָהּ עָמֹק – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְשֹׁט, שֶׁכָּל כְּלֵי קִבּוּל מְקַבְּלִין בְּכָל שֶׁהֵן, וַהֲרֵי מְקוֹמָהּ כְּמוֹ כִּיס קָטָן. אֲבָל צְרוֹר הַמָּעוֹת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי.
ח. עַד שֶׁיִּפְשֹׁט. ישטח את העור עד שלא יישאר בו שקע. שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי. מפני שהמעות הן קטנות ונפרדות, לא נוצר בעור שקע ישר ואחיד (פה"מ כו,ב; והר"ש מפרש שאת צרור המעות פותחים וסוגרים לעתים קרובות יותר ולכן לא נוצר שקע בעור).

תקציר הפרק 

פרק ​ב הלכות *כלים*

​*כלי קיבול​*​
הגדרה: כל כלי קיבול עמיד היכול לקבל לתוכו משהו באופן שמתחלף ואינו קבוע, כלומר שתוכן כלי הקיבול ניתן להחלפה – הוא כלי מקבל טומאה. ​
זה למעשה הגדרתו ככלי ולא סתם דבר חולף כמו למשל "כלי" מאתרוג.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם פרסה שטוחה של סוס מקבלת טומאה?

2.האם כלי שעשאו תינוק – מקבל טומאה?

3.כל כלי שמתכלה מהר – טהור?

תשובות

1-לא  2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן