[א] הַקְּטֹרֶת נַעֲשֵׂית בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וַעֲשִׂיָּתָהּ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "קַח לְךָ סַמִּים" (שמות ל,לד). וְנִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה (שם) אַרְבָּעָה מִסַּמָּנֶיהָ, וְהֵן: נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה וּלְבוֹנָה, וּשְׁאָר סַמָּנֶיהָ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
א. הַקְּטֹרֶת נַעֲשֵׂית בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בראש חודש ניסן היו מתחילים להשתמש בקטורת החדשה (הלכות שקלים ד, הל' א, יא). מִסַּמָּנֶיהָ. המינים המרכיבים אותה (ומפורטים לקמן). הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מסורת שמשתלשלת עד למשה רבנו.
[ב] וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִין נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וְהֵן שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בְּמִשְׁקָל מְכֻוָּן, וּמוֹסִיפִין עִמָּהֶן בְּלֹא מִשְׁקָל מֶלַח סְדוֹמִית וְכִפַּת הַיַּרְדֵּן, וְעֵשֶׂב אַחֵר שֶׁמַּעֲלֶה הֶעָשָׁן, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אוֹתוֹ אֶלָּא אֲנָשִׁים יְדוּעִים, וְהוּא הָיָה הֲלָכָה בְּיָדָם אִישׁ מִפִּי אִישׁ.
ב. וְהֵן שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בְּמִשְׁקָל מְכֻוָּן. את אחד עשר הסמנים נותנים במשקל מדויק בקטורת. בְּלֹא מִשְׁקָל. בלי לדייק במשקלם (פה"מ כריתות א,א, וראה לקמן ה"ג). מֶלַח סְדוֹמִית. מלח מאזור סדום (ים המלח). וְכִפַּת הַיַּרְדֵּן. לזיהויה ראה לקמן ה"ד. וְעֵשֶׂב אַחֵר שֶׁמַּעֲלֶה הֶעָשָׁן וכו'. עשב זה היה גורם לעשן לעלות למעלה בצורה ישרה ולא להתפזר לצדדים. האנשים שידעו איזה עשב זה היו ממשפחת בית אבטינס (בבלי יומא לח,א).
[ג] וְזֶה הוּא מִשְׁקַל אַחַד עָשָׂר סַמָּנֶיהָ: נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה וּלְבוֹנָה – מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשְׁקַל שִׁבְעִים מָנֶה, וְהַמָּנֶה מֵאָה דִּינָרִין. וּמֹר וּקְצִיעָה וְשִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם – מִכָּל אֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. קֹשְׁטְ – שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, קִנָּמוֹן – תֵּשַׁע מָנִים, קִלּוּפָה – שָׁלֹשׁ מָנִים. מִשְׁקַל הַכֹּל – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנָה וְשִׁשִּׁים מָנֶה.
שׁוֹחֲקִין הַכֹּל הָדֵק, וּמוֹסִיפִין לָהּ רֹבַע הַקַּב מֶלַח סְדוֹמִית, וְכִפַּת הַיַּרְדֵּן וּמַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. וּמַקְטִיר מִמֶּנָּה בְּכָל יוֹם עַל מִזְבַּח הַזָּהָב מָנֶה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים יוֹם כְּנֶגֶד יְמוֹת הַחַמָּה, וְהַשָּׁלֹשׁ מָנִים הַנִּשְׁאָרוֹת שׁוֹחֵק אוֹתָן עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים דַּקָּה מִן הַדַּקָּה עַד שֶׁמּוֹצִיא מִמֶּנָּה מְלֹא חָפְנָיו לְהַקְטִיר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַשְּׁאָר הוּא מוֹתַר הַקְּטֹרֶת שֶׁאָמַרְנוּ בִּשְׁקָלִים.
ג. נָטָף וּשְׁחֵלֶת וכו'. לזיהוי סמני הקטורת ראה לקמן ה"ד. וְהַמָּנֶה מֵאָה דִּינָרִין. כ–400 גרם (ראה הלכות שקלים א,ב-ג).
שׁוֹחֲקִין הַכֹּל הָדֵק. טוחנים בצורה דקה ביותר. רֹבַע הַקַּב מֶלַח סְדוֹמִית. כ-300 סמ"ק. ואף שאין למלח משקל מדויק (לעיל ה"ב), היו רגילים להביאו בשיעור זה (ערוה"ש יט,יב). וּמַקְטִיר מִמֶּנָּה בְּכָל יוֹם עַל מִזְבַּח הַזָּהָב מָנֶה. חצי מהמנה היו מקטירים בבוקר ואת חציו השני היו מקטירים בצהריים (הלכות תמידין ומוספין ג,ב), ובסך הכול הקטירו בכל ימות שנת החמה שלוש מאות שישים וחמישה מנים מהקטורת. דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. שחיקה נוספת. עַד שֶׁמּוֹצִיא מִמֶּנָּה מְלֹא חָפְנָיו וכו'. משלושת המנים היה חופן בידיו קטורת שהיה מקטיר בקודש הקודשים (הלכות עבודת יום הכיפורים ד,א). וְהַשְּׁאָר הוּא מוֹתַר הַקְּטֹרֶת. העודף משלושת המנים שלא נכנס למלוא חפניו של הכהן הגדול ביום הכיפורים (פה"מ כריתות א,א). שֶׁאָמַרְנוּ בִּשְׁקָלִים. הלכות שקלים ד,יב.
[ד] נָטָף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא עֲצֵי הַקְּטָף שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶן הַצֳּרִי. וְהַשְּׁחֵלֶת הִיא הַצִּפֹּרֶן שֶׁנּוֹתְנִין אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם בַּמֻּגְמָרוֹת. וְהַחֶלְבְּנָה כְּמוֹ דְּבַשׁ שָׁחוֹר, וְרֵיחוֹ קָשֶׁה, וְהוּא שְׂרַף אִילָנוֹת בְּעָרֵי יָוָן. וְזֶה הוּא שְׁמוֹת הַסַּמָּנִין בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי:
עוּד בַּלַסַאן, וְאַטְ'פַאר טִיבּ, וּמַיְעַה, וְלֻבַּאן, וּמִסְךְּ, וּקְצִיעָה, וְסֻנְבֻּל אַלנַּארְדִּין, וְזַעְפַרַאן, וְקֻסְט, וְעוּד, וְקִשְׁר סַלִיכַ'ה, וְעַנְבַּר.
ד. בַּמֻּגְמָרוֹת. בשמים המונחים על גבי גחלים. וְרֵיחוֹ קָשֶׁה. רע.
עוּד בַּלַסַאן. תרגום של נטף (עץ הקטף), ופירושו עץ האפרסמון (כנראה Commiphora apobalsamum שהוא שיח או עץ נמוך בעל ענפים דקים ועלים מורכבים, ובכל אופן אין זה עץ פרי האפרסמון של ימינו). וְאַטְ'פַאר טִיבּ. תרגום של שחלת (ציפורן) ופירושו ציפורניים ריחניות. זיהויו של סממן זה אינו ברור, ייתכן שהוא קונכיה של חילזון ימי (כדעת הרמב"ן), וייתכן שהוא קליפה חלקה של צמח ריחני מאוד (ר"י קאפח). ובכל אופן אין זה תבלין הציפורן של ימינו. וּמַיְעַה. תרגום של חלבנה, שרף העץ ליקודיאמבר מזרחי (Liquidambar orientalis). וְלֻבַּאן. תרגום של לבונה, שרף המופק מעץ הלבונה (אחד מסוגי ה-Boswellia). וּמִסְךְּ. תרגום של מור, נוזל בעל ריח הנמצא בכיס מיוחד שיש לאילי המושק הזכרים. וּקְצִיעָה. הרמב"ם (פה"מ כריתות א,א) כתב שלא ידוע מהו הסממן הזה ולכן לא תרגמו. וְסֻנְבֻּל אַלנַּארְדִּין. תרגום של שיבולת נרד, צמח הנרד (Nardostachys grandiflora), צמח בעל גבעול המכוסה בחלקו התחתון שערות דקות המקנות לו מראה של שיבולת. וְזַעְפַרַאן. תרגום של כרכום, כנראה כורכום הגינה (Crocus sativus), עשב ממשפחת האירוסים בעל פרחים כחלחלים או סגלגלים. את הסממן לקטורת הפיקו מצלקות הצמח, מהם גם הפיקו חומרי צביעה ותבלינים. וְקֻסְט. תרגום של קושט, צמח בשם זה ממשפחת הזנגווילים (Costus speciosus), את הבושם היו מפיקים מקנה השורש שלו. וְעוּד. תרגום של קינמון, עץ הבא מאיי הודו ומתבשמים מעשנו (לעיל א,ג, והוא עץ ה-Aquilaria agallocha). וְקִשְׁר סַלִיכַ'ה. תרגום של קילופה, קליפת העץ של אחד ממיני הקינמון (Cinnamomum). וְעַנְבַּר. תרגום של כיפת הירדן, שרף מאוּבן של עצים מחטניים (כדוגמת אורן) או שהוא עשב הנקרא כך.
[ה] כֵּיצַד מְפַטְּמִין אֶת הַקְּטֹרֶת? מֵבִיא תִּשְׁעַת קַבִּין בֹּרִית כַּרְשִׁינָה וְשָׁף בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹרֶה אֶת הַצִּפֹּרֶן בְּאֶחָד וְעֶשְׂרִים קַב שֶׁל יַיִן חָזָק בְּיוֹתֵר, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֵק כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַסַּמָּנִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ הָדֵק, וּכְשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר: 'הֵיטֵב הָדֵק, הָדֵק הֵיטֵב' כָּל זְמַן שֶׁשּׁוֹחֵק, וּמְעָרֵב הַכֹּל. [ו] וְכָל מַעֲשֶׂיהָ בַּקֹּדֶשׁ בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה וּמִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת מִן הַחֻלִּין – פְּסוּלָה.
ה. מְפַטְּמִין. רוקחים. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה. צמח בעל תכונות ניקוי (ראה פה"מ נידה ט,ו). וְשָׁף בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן. משפשף את הציפורן בבורית כרשינה.
ו. וּמִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. מכספי תרומת הלשכה (הלכות שקלים ד,א).
[ז] פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לַמַּכְתֶּשֶׁת: בִּימוֹת הַחַמָּה הָיוּ מְפַזְּרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַפֵּשׁ, וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים צוֹבְרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָפוּג רֵיחָהּ. [ח] נָתַן לְתוֹכָהּ דְּבַשׁ כָּל שֶׁהוּא – פְּסָלָהּ. חִסֵּר אֶחָד מִסַּמָּנֶיהָ – חַיָּב מִיתָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֵׂית קְטֹרֶת זָרָה. פִּטְּמָהּ מְעַט מְעַט בְּמַתְכֻּנְתָּהּ – כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ פִּטֵּם פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם.
ז. פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לַמַּכְתֶּשֶׁת וכו'. היו מכניסים אותה למכתשת לצורך אחסון ואוורור כדי לחדש ריחה (רבנו גרשום כריתות ו,ב). ויש מפרשים שהיו מחזירים למכתשת לצורך כתישה נוספת, ולפי זה המשך ההלכה מתאר את צורת ההנחה אחר כך (כס"מ). בִּימוֹת הַחַמָּה הָיוּ מְפַזְּרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַפֵּשׁ. מחמת היותה מונחת בצפיפות בחום. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים צוֹבְרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָפוּג רֵיחָהּ. שאז יש פחות חשש לעיפוש, ולכן ריכזו אותה יחד כדי שתשמור על ריחה.
ח. חִסֵּר אֶחָד מִסַּמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה. אם הקטירה (וראה גם הלכות עבודת יום הכיפורים ה,כה). פִּטְּמָהּ מְעַט מְעַט בְּמַתְכֻּנְתָּהּ כְּשֵׁרָה. הכין מרקחת של קטורת בכמות קטנה מכל הסמנים, לפי יחסי הכמויות שבה הכינו את הכמות השלמה. פְּרָס בְּשַׁחֲרִית. חצי מנה, הכמות שאותה היו מקטירים בבוקר ובצהריים.
[ט] הָעוֹשֶׂה קְטֹרֶת מִן אַחַד עָשָׂר סַמָּנִין אֵלּוּ לְפִי מִשְׁקָלוֹת אֵלּוּ כְּדֵי לְהָרִיחַ בָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵרִיחַ – חַיָּב כָּרֵת עַל עֲשִׂיָּתָהּ אִם עָשָׂה בְּמֵזִיד, וּבְשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה הַמִּשְׁקָל כֻּלּוֹ אֶלָּא חֶצְיוֹ אוֹ שְׁלִישׁוֹ, הוֹאִיל וְעָשָׂה לְפִי מִשְׁקָלוֹת אֵלּוּ – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות ל,לז), "אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו" (שם ל,לח).
ט. לְפִי מִשְׁקָלוֹת אֵלּוּ. באותו היחס של כמויות הסממנים. בְּמַתְכֻּנְתָּהּ. כשנעשתה ביחס זהה אפילו כשלא נעשתה במשקל זהה. חַטָּאת קְבוּעָה. ראה לעיל א,ה בביאור.
[י] עָשָׂה לְהִתְלַמֵּד בָּהּ אוֹ לְמָסְרָהּ לַצִּבּוּר – פָּטוּר. הֵרִיחַ בָּהּ וְלֹא עֲשָׂיָהּ – אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, אֶלָּא דִּינוֹ כְּדִין כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. לֹא חִיְּבָה תּוֹרָה כָּרֵת אֶלָּא לָעוֹשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לְהָרִיחַ בָּהּ.
י. לְהִתְלַמֵּד. ללמוד כיצד לעשותה. הֵרִיחַ בָּהּ… דִּינוֹ כְּדִין כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. אם הריח ממנה בשעה שעולה עשן הקטורת, מעל בהקדש (ראה הלכות מעילה ה,טז).
[יא] מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל – עָלָיו מַקְטִירִין הַקְּטֹרֶת בְּכָל יוֹם, וְאֵין מַקְרִיבִין עָלָיו דָּבָר אַחֵר. וְאִם הִקְטִיר עָלָיו קְטֹרֶת אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ כָּזוֹ, אוֹ שֶׁהִקְטִיר עָלָיו קְטֹרֶת כָּזוֹ שֶׁהִתְנַדֵּב אוֹתָהּ יָחִיד אוֹ רַבִּים, אוֹ הִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן, אוֹ הִסִּיךְ נֶסֶךְ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה" וכו' (שמות ל,ט).
יא. קְטֹרֶת אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ כָּזוֹ. שאינה עשויה כקטורת הכשרה. קְטֹרֶת כָּזוֹ שֶׁהִתְנַדֵּב אוֹתָהּ יָחִיד אוֹ רַבִּים. ואינה כשרה מכיוון שלא באה מתרומת הלשכה (לעיל ה"ו). הִסִּיךְ נֶסֶךְ. יצק יין.
[יב] בְּעֵת שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הָאָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֵין מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לֹא עַל הַבְּהֵמָה וְלֹא עַל הָעֲגָלוֹת. וּלְפִי שֶׁשָּׁכַח דָּוִד וּנְשָׂאוֹ עַל הָעֲגָלוֹת, נִפְרַץ פֶּרֶץ בְּעֻזָּא. אֶלָּא מִצְוָה לְנָטְלוֹ עַל הַכָּתֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (במדבר ז,ט).
יב. וּלְפִי שֶׁשָּׁכַח דָּוִד וּנְשָׂאוֹ עַל הָעֲגָלוֹת. בעת שהעלו אותו מקריית יערים להביאו לעיר דוד. נִפְרַץ פֶּרֶץ בְּעֻזָּא. עוזא שהיה אחד מאלו שנהג בעגלה שנשאה את הארון, אחז בארון "כי שמטו הבקר", ונענש ומת (שמואל ב ו,א-ח, דברי הימים א יג,ז-יא; וראה עוד שם טו,יא-טו). אֶלָּא מִצְוָה לְנָטְלוֹ עַל הַכָּתֵף. באמצעות הבדים (מוטות נשיאה) שהיו בצדי הארון.
[יג] כְּשֶׁנּוֹשְׂאִין אוֹתוֹ עַל הַכָּתֵף, נוֹשְׂאִין פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים, וַאֲחוֹרֵיהֶם לַחוּץ וּפְנֵיהֶם לִפְנֵיהֶם, וְנִזְהָרִין שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ הַבַּדִּים מִן הַטַּבָּעוֹת, שֶׁהַמֵּסִיר אֶחָד מִן הַבַּדִּים מִן הַטַּבָּעוֹת – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ" (שמות כה,טו).
יג. נוֹשְׂאִין פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים וכו'. פני נושא אחד מול פני הנושא שמולו בצד השני של הארון, ואם כן היו פני ארבעת הנושאים כלפי הארון ואחוריהם החוצה. וזהו דרך כבוד לארון. וְנִזְהָרִין שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ הַבַּדִּים מִן הַטַּבָּעוֹת. לארון היו מחוברות ארבע טבעות שבהן הוכנסו הבדים. אסור היה להסיר את הבדים מתוך הטבעות אלא הם היו קבועים בהם תמיד.
פרק ב הלכות כלי המקדש והעובדים בו
הקטורת ונשיאת ארון הברית
מצוות עשה להכין את הקטורת בכל שנה ושנה,
הקטורת נעשית מאחד עשר סממנים. ארבעה מפורשים בתורה, והם: נָטָף, וּשְׁחֵלֶת, וְחֶלְבְּנָה, וּלְבֹנָה. ושאר סממניה, ומשקלם – נמסרו למשה בסיני, ועברו במסורת מדור לדור.
אסור לעשות קטורת מאחד עשר סממנים אלו, לפי משקלות אלו, כדי להריח בה והעושה כמתכונת הקטורת, אף על פי שלא הריח בה – חייב כרת.
מקטירים את הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל (להלן מצווה 377), ואין מקריבים על מזבח הזהב דבר אחר, מלבד הקטורת.
נשיאת ארון הברית:
כשמוליכים את ארון הברית ממקום למקום, מצווה לשאת אותו על הכתף, ולא על בהמה, עגלה וכדומה. נשיאת הארון היא באמצעות שני מוטות המושחלים בארבע טבעות בצדי הארון.
הכוהנים, הם אלה שעליהם לשאת את הארון (כך לדעת הרמב"ם, ואילו פוסקים אחרים סבורים שגם הלוויים רשאים לשאת אותו).
הכוהנים הנושאים את הארון, אינם מפנים אליו את אחוריהם, אלא את פניהם מפני כבוד השכינה ששורה עליו.
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים