פרק ב', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (דברים יד,ו), שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁכָּל שֶׁאֵינָהּ מַעֲלַת גֵּרָה וּמַפְרֶסֶת פַּרְסָה אֲסוּרָה; וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה הוּא.
וּבַגָּמָל וּבַחֲזִיר וּבָאַרְנֶבֶת וּבַשָּׁפָן נֶאֱמַר: "אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה" וכו' (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז), הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סִימָן אֶחָד. וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה טְמֵאָה שֶׁאֵין בָּהּ סִימָן כְּלָל, שֶׁאִסּוּר אֲכִילָתָהּ בְּלֹא תַעֲשֶׂה יָתֵר עַל עֲשֵׂה הַבָּא מִכְּלַל "אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (ויקרא יא,ג; דברים יד,ו).
א. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא. איסור שלא נתפרש בתורה בלשון שלילה, אלא נלמד ממשמעות לשון עשה, אינו נחשב כלאו אלא כמצוות עשה.
שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. שבעלי חיים אלה אסורים באיסור לאו. שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סִימָן אֶחָד. שהגמל, הארנבת והשפן מעלים גרה אך לא מפריסים פרסה, והחזיר מפריס פרסה ולא מעלה גרה כפי שנאמר בכתוב שם (וראה עוד לעיל א,ב-ג). יָתֵר עַל עֲשֵׂה הַבָּא מִכְּלַל אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ. מלבד אותו איסור העשה, שנזכר בפסקה הקודמת.
ב. לְפִיכָךְ, כָּל הָאוֹכֵל מִבְּשַׂר בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה כַּזַּיִת – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, בֵּין שֶׁאָכַל מִן הַבָּשָׂר בֵּין שֶׁאָכַל מִן הַחֵלֶב. וְלֹא חָלַק הַכָּתוּב בַּטְּמֵאִים בֵּין בְּשָׂרָן לְחֶלְבָּן.
ב. וְלֹא חָלַק הַכָּתוּב בַּטְּמֵאִים בֵּין בְּשָׂרָן לְחֶלְבָּן. ואין בהם לאו נפרד לחלב, כמו שיש בבהמות טהורות (ראה לקמן ז,א).
ג. הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב,ז) – אֵינוֹ בִּכְלַל מִינֵי חַיָּה בַּעֲלַת פַּרְסָה. לְפִיכָךְ אֵינוֹ בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְהָאוֹכֵל מִבְּשַׂר הָאָדָם אוֹ מֵחֶלְבּוֹ, בֵּין מִן הָחַי בֵּין מִן הַמֵּת – אֵינוֹ לוֹקֶה. אֲבָל אָסוּר הוּא בַּעֲשֵׂה, שֶׁהֲרֵי מָנָה הַכָּתוּב שִׁבְעַת מִינֵי חַיָּה וְאָמַר בָּהֶן: "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ" (ויקרא יא,ב), הָא כָּל שֶׁהוּא חוּץ מֵהֶן – לֹא תֹאכְלוּ. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה הוּא.
ד. הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר עוֹף טָמֵא – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ" (ויקרא יא,יג), וַהֲרֵי עָבַר עַל עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" וכו' (דברים יד,יא) – הָא טְמֵאָה לֹא תֹאכְלוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִדָּג טָמֵא – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ" (ויקרא יא,יא), וְעָבַר עַל עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת… תֹּאכֵלוּ" (דברים יד,ט) – מִכְּלָל שֶׁאֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא יֵאָכֵל. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹכֵל דָּג טָמֵא אוֹ בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה אוֹ עוֹף טָמֵא – בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה.
ה. חָגָב טָמֵא, הֲרֵי הוּא בִּכְלַל שֶׁרֶץ הָעוֹף, וְהָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִשֶּׁרֶץ הָעוֹף – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ" (דברים יד,יט, ושם: וְכֹל). וְאֵי זֶה הוּא שֶׁרֶץ הָעוֹף? כְּגוֹן זְבוּב וְיַתּוּשׁ וּדְבוֹרָה וְצִרְעָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ה. שֶׁרֶץ הָעוֹף. שרצים המעופפים, שאסרה התורה באכילה.
ו. הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִשֶּׁרֶץ הָאָרֶץ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא יא,מא). וְאֵי זֶה הוּא שֶׁרֶץ הָאָרֶץ? כְּגוֹן חֹלֶד וְצָב וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְחִפּוּשִׁית וְנָדָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ו. מִשֶּׁרֶץ הָאָרֶץ. שרצים הרוחשים על האדמה. כְּגוֹן חֹלֶד וְצָב וּנְחָשִׁים וכו'. בין המינים הגדולים ובין הקטנים.
ז. וּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן: "הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב… וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת" (ויקרא יא,כט-ל) – הָאוֹכֵל מִבְּשָׂרָם כַּעֲדָשָׁה, לוֹקֶה. שִׁעוּר אֲכִילָתָן כְּשִׁעוּר טֻמְאָתָן. וְכֻלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְכַעֲדָשָׁה.
ז. וּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. שפירשה בהם התורה שמטמאים (ראה הלכות שאר אבות הטומאות פרק ד). הָאוֹכֵל מִבְּשָׂרָם כַּעֲדָשָׁה. כשיעור גודל של עדשה. כְּשִׁעוּר טֻמְאָתָן. ששיעור אכילתם הושווה לשיעור טומאתם, שהוא בכעדשה (שם ד,א-ב). וְכֻלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְכַעֲדָשָׁה. שחתיכות שרצים הקטנות מעדשה מצטרפות יחד ואם יש בהן שיעור עדשה, האוכלן לוקה.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאָכַל מֵהֶן אַחַר מִיתָתָן. אֲבָל הַחוֹתֵךְ אֵבֶר מִן הָחַי מִן אֶחָד מֵהֶן וַאֲכָלוֹ – אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּזַּיִת. וְכֻלָּן מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת. אָכַל אֵבֶר שָׁלֵם מִן הַשֶּׁרֶץ אַחַר שֶׁמֵּת – אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כַּעֲדָשָׁה.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאָכַל מֵהֶן אַחַר מִיתָתָן. שכשם שמטמאים בכעדשה רק לאחר מיתתם, כך נאסרים באכילה בשיעור זה רק לאחר מיתה. אָכַל אֵבֶר שָׁלֵם וכו'. אף שלעניין טומאה, שיעור אבר מן השרץ המטמא הוא בכלשהו (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ד,ג).
ט. דַּם הַשְּׁמוֹנָה שְׁרָצִים וּבְשָׂרָן מִצְטָרֵף לְכַעֲדָשָׁה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם מְחֻבָּר לַבָּשָׂר. וְכֵן דַּם הַנָּחָשׁ מִצְטָרֵף לִבְשָׂרוֹ לְכַזַּיִת וְלוֹקֶה עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ חָלוּק מִדָּמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁאָר שְׁרָצִים שֶׁאֵין מְטַמְּאִין.
ט. מִצְטָרֵף לְכָעֲדָשָה. וכן לעניין טומאה (הלכות שאר אבות הטומאות ד,ז). הַדָּם מְחֻבָּר לַבָּשָׂר. שלא יצא מן הבשר. שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ חָלוּק מִדָּמוֹ. אין הבדל ביניהם בדין, שגם הדם אסור משום שרץ ואין בו איסור נפרד, ולכן הם מצטרפים יחד. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא. וממילא אין הדם והבשר מצטרפים לעניין טומאה, בכל אופן לעניין איסור אכילה הם מצטרפים. מִשְּׁאָר שְׁרָצִים שֶׁאֵין מְטַמְּאִין. שרק שמונת השרצים מטמאים (שם הי"ד).
י. דַּם שְׁרָצִים שֶׁפֵּרֵשׁ, וְכִנְּסוֹ וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה עָלָיו בְּכַזַּיִת, וְהוּא שֶׁיַּתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל שֶׁרֶץ. אֲבָל אִם הִתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל דָּם – פָּטוּר, שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל דַּם בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף.
י. שֶׁפֵּרֵשׁ וְכִנְּסוֹ. יצא מן הבשר, ואספוהו. שֶׁיַּתְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם אוֹכֵל שֶׁרֶץ. יזהירו את האוכל שהעברה היא אכילת שרץ. אֶלָּא עַל דַּם בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. נתבאר לקמן ו,א.
יא. וְכָל הַשִּׁעוּרִין וּמַחְלְקוֹתָם – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
יא. וּמַחְלְקוֹתָם. ההבדלים בין השיעורים לעניינים השונים.
יב. הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִשֶּׁרֶץ הַמַּיִם – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם" (ויקרא יא,מג). הֲרֵי כָּלַל בְּלָאו זֶה שֶׁרֶץ הָאָרֶץ וְשֶׁרֶץ הָעוֹף וְשֶׁרֶץ הַמַּיִם. וְאֵי זֶה הוּא שֶׁרֶץ הַמַּיִם? אֵלּוּ הַבְּרִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת כְּמוֹ הַתּוֹלָעִים וְהָעֲלוּקָה שֶׁבַּמַּיִם, וְהַבְּרִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁהֵן חַיּוֹת הַיָּם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל שֶׁאֵינוֹ בְּצוּרַת הַדָּגִים, לֹא דָּג טָמֵא וְלֹא דָּג טָהוֹר; כְּגוֹן כֶּלֶב הַמַּיִם וְהַדַּלְפוֹן וְהַצְּפַרְדֵּעַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
יב. וְהַדַּלְפוֹן. דולפין.
יג. אֵלּוּ הַמִּינִין הַנִּבְרָאִין בָּאַשְׁפּוֹת וּבְגוּפֵי הַנְּבֵלוֹת, כְּגוֹן רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאֵינָן נִבְרָאִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה אֶלָּא מִן הַגְּלָלִים שֶׁהִסְרִיחוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֵן הַנִּקְרָאִין רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, וְהָאוֹכֵל מֵהֶן כַּזַּיִת לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא,מד), וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פָּרִין וְרָבִין. אֲבָל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ הוּא שֶׁפּוֹרֶה וְרוֹבֶה מִזָּכָר וּנְקֵבָה.
יג. שֶׁאֵינָן נִבְרָאִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה אֶלָּא מִן הַגְּלָלִים שֶׁהִסְרִיחוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. תולעים וכיוצא בהם, שסברו שנוצרים מתוך הריקבון והעובש ולא מזיווג זכר ונקבה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן פָּרִין וְרָבִין. שאין הבדל זה משמעותי בעניין איסור האכילה (והשווה הלכות שבת יא,ב).
יד. אֵלּוּ הַמִּינִין הַנִּבְרָאִין בַּפֵּרוֹת וּבַמַּאֲכָלוֹת, אִם פֵּרְשׁוּ וְיָצְאוּ לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ לְתוֹךְ הָאֹכֶל, מִי שֶׁאָכַל מֵהֶן כַּזַּיִת – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם" (ויקרא יא,מב) – לֶאֱסֹר אֵלּוּ שֶׁפֵּרְשׁוּ לָאָרֶץ. אֲבָל אִם לֹא פֵּרְשׁוּ – מֻתָּר לֶאֱכֹל הַפְּרִי וְהַתּוֹלַעַת שֶׁבְּתוֹכוֹ.
יד. פֵּרְשׁוּ וְיָצְאוּ לָאָרֶץ. יצאו מתוך הפרי או המאכל אל האדמה. אֲבָל אִם לֹא פֵּרְשׁוּ מֻתָּר לֶאֱכֹל הַפְּרִי וְהַתּוֹלַעַת שֶׁבְּתוֹכוֹ. שהרי מעולם לא שרץ על הארץ.
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהִתְלִיעַ הָאֹכֶל אַחַר שֶׁנֶּעֱקַר מִן הָאָרֶץ. אֲבָל אִם הִתְלִיעַ וְהוּא מְחֻבָּר – אוֹתָהּ הַתּוֹלַעַת אֲסוּרָה כְּאִלּוּ פֵּרְשָׁה לָאָרֶץ, שֶׁעַל הָאָרֶץ נִבְרֵאת, וְלוֹקִין עָלֶיהָ. וְאִם סָפֵק – אֲסוּרָה. לְפִיכָךְ, כָּל מִינֵי פֵּרוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהַתְלִיעַ כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין – לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּבְדֹּק הַפְּרִי מִתּוֹכוֹ, שֶׁמָּא יֵשׁ בּוֹ תּוֹלַעַת. וְאִם שָׁהָה הַפְּרִי אַחַר שֶׁנֶּעֱקַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – אוֹכֵל בְּלֹא בְּדִיקָה, שֶׁאֵין תּוֹלַעַת שֶׁבּוֹ מִתְקַיֶּמֶת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
טו. שֶׁאֵין תּוֹלַעַת שֶׁבּוֹ מִתְקַיֶּמֶת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. ולכן אם מצא תולעת ודאי הוא שהתליע המאכל לאחר שנעקר מן הארץ.
טז. פֵּרְשׁוּ לָאֲוִיר וְלֹא נָגְעוּ בָּאָרֶץ, אוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ מִקְצָתָן לָאָרֶץ, אוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ אַחַר שֶׁמֵּתוּ, אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת תּוֹלַעַת עַל הַגַּרְעִינָה מִבִּפְנִים, אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ הָאֹכֶל לְתוֹךְ אֹכֶל אַחֵר – כָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין מִסָּפֵק, וְאֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן.
טז. פֵּרְשׁוּ לָאֲוִיר. שיצאו מתוך הפרי לאוויר. מִקְצָתָן לָאָרֶץ. שרק חלק מגוף התולעת נגע באדמה. עַל הַגַּרְעִינָה מִבִּפְנִים. שפירשה מבשר הפרי.
יז. תּוֹלַעַת הַנִּמְצֵאת בִּמְעֵי הַדָּגִים וּבַמֹּחַ שֶׁבְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה, וְהַנִּמְצֵאת בַּבָּשָׂר – אֲסוּרָה. אֲבָל דָּג מָלִיחַ שֶׁהִתְלִיעַ – הֲרֵי הַתּוֹלַעַת שֶׁבּוֹ מֻתֶּרֶת, שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת שֶׁהִתְלִיעוּ אַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִן הָאָרֶץ, שֶׁמֻּתָּר לְאָכְלָן כֻּלָּן כְּאַחַת בַּתּוֹלַעַת שֶׁבְּתוֹכָן.
וְכֵן הַמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים שֶׁהִשְׁרִיצוּ – הֲרֵי אוֹתָן הַשְּׁרָצִים מֻתָּרִין לִשְׁתּוֹתָן עִם הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ" (ויקרא יא,ט), כְּלוֹמַר: בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא שֶׁאַתָּה אוֹכֵל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵין אַתָּה אוֹכֵל אֶת שֶׁאֵין לוֹ; אֲבָל בַּכֵּלִים, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּין שֶׁאֵין לוֹ – מֻתָּר.
יז. תּוֹלַעַת הַנִּמְצֵאת בִּמְעֵי הַדָּגִים וּבַמֹּחַ שֶׁבְּרֹאשׁ… אֲסוּרָה. שיש להניח שאותן התולעים באו מן החוץ אל הדגים והבהמות (מ"מ). ויש שכתבו שהמדובר בתולעים שנוצרו מתוך הדג או הבהמה, שבחייהם נחשבים כפירות המחוברים לארץ (רד"ע). שֶׁהֵן כְּפֵרוֹת שֶׁהִתְלִיעוּ אַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ. שבוודאי הגיעה לשם לאחר שהדג מת.
הַמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים. האגורים במיכלים, ונחשבים תלושים מהארץ. שֶׁיֵּשׁ לוֹ. סימנים.
יח. שֶׁרֶץ הַמַּיִם הַנִּבְרָא בַּבּוֹרוֹת בַּשִּׁיחִין וּבַמְּעָרוֹת, הוֹאִיל וְאֵינָן מַיִם נוֹבְעִין וַהֲרֵי הֵן עֲצוּרִין – הֲרֵי הֵן כַּמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים וּמֻתָּר. וְשׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע, וְאַף עַל פִּי שֶׁבּוֹלֵעַ בִּשְׁעַת שְׁתִיָּה מֵאוֹתָן הַשְּׁרָצִים הַדַּקִּין.
יח. בַּשִּׁיחִין. בריכות מים. עֲצוּרִין. מכונסים. וְשׁוֹחֶה. מתכופף.
יט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּ מִמְּקוֹם בְּרִיָּתָן. אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ הַשֶּׁרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר לְתוֹךְ הַכְּלִי אוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר – אָסוּר. פֵּרֵשׁ לְדָפְנֵי הֶחָבִית, וְחָזַר וְנָפַל לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר – מֻתָּר. וְכֵן אִם פֵּרֵשׁ לְדָפְנֵי הַבּוֹר אוֹ הַמְּעָרָה וְחָזַר לַמַּיִם – מֻתָּר.
יט. לְדָפְנֵי. דפנות. מֻתָּר. משום שדרכו לעשות כן, ולכן גם הדפנות נחשבות למקום גידולו, וכאילו לא פירש.
כ. הַמְסַנֵּן אֶת הַיַּיִן אוֹ אֶת הַחֹמֶץ אוֹ אֶת הַשֵּׁכָר, וְאָכַל מִן הַיַּבְחוּשִׁין אוֹ הַיַּתּוּשִׁין וְהַתּוֹלָעוֹת שֶׁסִּנְּנָן – לוֹקֶה מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הַמַּיִם אוֹ שֶׁרֶץ הָעוֹף וְשֶׁרֶץ הַמַּיִם, וַאֲפִלּוּ חָזְרוּ לַכְּלִי אַחַר שֶׁסִּנְּנָן, שֶׁהֲרֵי פֵּרְשׁוּ מִמְּקוֹם בְּרִיָּתָן. אֲבָל אִם לֹא סִנֵּן – שׁוֹתֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כ. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ז.
כא. זֶה שֶׁאָמַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה 'הָאוֹכֵל כַּזַּיִת' – בְּשֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִבְּרִיָּה גְּדוֹלָה, אוֹ שֶׁצֵּרֵף מְעַט מִבְּרִיָּה זוֹ וּמְעַט מִבְּרִיָּה זוֹ שֶׁבְּמִינָהּ עַד שֶׁאָכַל כַּזַּיִת. אֲבָל הָאוֹכֵל בְּרִיָּה טְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כֻּלָּהּ – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה פְּחוּתָה מִכַּחַרְדָּל, בֵּין שֶׁאֲכָלָהּ מֵתָה בֵּין שֶׁאֲכָלָהּ חוֹיָה; וַאֲפִלּוּ סָרְחָה הַבְּרִיָּה וְנִשְׁתַּנֵּית צוּרָתָהּ, הוֹאִיל וַאֲכָלָהּ כֻּלָּהּ – לוֹקֶה.
כא. זֶה שֶׁאָמַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה הָאוֹכֵל כַּזַּיִת. בכל מקום בפרק בו דובר על שיעור אכילת כזית. כַּזַּיִת מִבְּרִיָּה גְּדוֹלָה. שיעור כזה, מתוך בעל חיים שיש בבשרו יותר מכזית. בְּרִיָּה טְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כֻּלָּהּ. בשלמותה. מִכַּחַרְדָּל. גרגר חרדל, שהוא שיעור זעיר. חוֹיָה. בעודה בחיים.
כב. נְמָלָה שֶׁחָסְרָה אֲפִלּוּ אַחַת מֵרַגְלֶיהָ – אֵינוֹ לוֹקֶה עָלֶיהָ אֶלָּא בְּכַזַּיִת.
לְפִיכָךְ הָאוֹכֵל זְבוּב שָׁלֵם אוֹ יַתּוּשׁ שָׁלֵם, בֵּין חַי בֵּין מֵת – לוֹקֶה מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָעוֹף.
כב. שֶׁחָסְרָה אֲפִלּוּ אַחַת מֵרַגְלֶיהָ. שכבר אינה בריה שלמה.
הָאוֹכֵל זְבוּב שָׁלֵם… לוֹקֶה מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָעוֹף. כדלעיל ה"ה.
כג. הֲרֵי שֶׁהָיְתָה הַבְּרִיָּה מִשֶּׁרֶץ הָעוֹף וּמִשֶּׁרֶץ הָאָרֶץ וּמִשֶּׁרֶץ הַמַּיִם, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לָהּ כְּנָפַיִם, וְהִיא מְהַלֶּכֶת עַל הָאָרֶץ כִּשְׁאָר שְׁרָצִים, וְהָיְתָה רוֹבָה בַּמַּיִם, וַאֲכָלָהּ – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקֻיּוֹת. וְאִם הָיְתָה יָתֵר עַל זֶה מִן הַמִּינִין שֶׁנִּבְרְאוּ בַּפֵּרוֹת – לוֹקֶה עָלֶיהָ אַרְבַּע מַלְקֻיּוֹת. וְאִם הָיְתָה מִן הַמִּינִין שֶׁפָּרִין וְרָבִין – לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְאִם הָיְתָה מִכְּלַל עוֹף טָמֵא יָתֵר עַל הֱיוֹתָהּ מִשֶּׁרֶץ הָעוֹף – לוֹקֶה עָלֶיהָ שֵׁשׁ מַלְקֻיּוֹת: מִשּׁוּם עוֹף טָמֵא, וּמִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָעוֹף, וּמִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָאָרֶץ, וּמִשּׁוּם שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וּמִשּׁוּם רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, וּמִשּׁוּם תּוֹלַעַת הַפֵּרוֹת, בֵּין שֶׁאֲכָלָהּ כֻּלָּהּ בֵּין שֶׁאָכַל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת. לְפִיכָךְ הָאוֹכֵל נְמָלָה הַפּוֹרַחַת הַגְּדֵלָה בַּמַּיִם – לוֹקֶה חָמֵשׁ מַלְקֻיּוֹת.
כג. שֶׁהָיָה לָהּ כְּנָפַיִם. ונחשבת לפיכך כשרץ העוף. וְהִיא מְהַלֶּכֶת עַל הָאָרֶץ כִּשְׁאָר שְׁרָצִים. ונחשבת כשרץ הארץ (לעיל ה"ו). וְהָיְתָה רוֹבָה בַּמַּיִם. חיה גם במים או שוחה בהם, ולפיכך נידונה גם כשרץ המים (לעיל הי"ב). מִן הַמִּינִין שֶׁנִּבְרְאוּ בַּפֵּרוֹת. שפירשו מן הפירות, ואסורים גם בכלל "השרץ השרץ על הארץ" (לעיל הי"ד). וְאִם הָיְתָה מִן הַמִּינִין שֶׁפָּרִין וְרָבִין. שנאסרה אף משום "וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא" (לעיל הי"ג). וְאִם הָיְתָה מִכְּלַל עוֹף טָמֵא. שיהיה שרץ גדול ומפותח כעוף, ואסור אף משום עוף טמא (לעיל ה"ד).
כד. רִסֵּק נְמָלוֹת וְהֵבִיא אַחַת שְׁלֵמָה וְצֵרְפָהּ לְאֵלּוּ שֶׁנִּתְרַסְּקוּ, וְנַעֲשָׂה הַכֹּל כַּזַּיִת וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה שֵׁשׁ מַלְקֻיּוֹת: חָמֵשׁ מִשּׁוּם הַנְּמָלָה הָאַחַת, וְאַחַת מִשּׁוּם שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִנִּבְלַת הַטְּמֵאִים.
כד. וְאַחַת מִשּׁוּם שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִנִּבְלַת הַטְּמֵאִים. מבשר שרצים, משום הלאו הכללי שיש בכל השרצים "אל תשקצו את נפשֹתיכם בכל השרץ השֹרץ" (לעיל הי"ב), והמלקות המרובות באכילת שרצים אינם אלא בברייה שלמה שלא נתרסקה (אורה ושמחה).

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות מאכלות אסורות

בעלי החיים האסורים באכילה

כל האוכל מבשר בהמה,חיה,עוף,דג,חגב,שרץ הארץ, טמא/ה, כזית–לוקה מן התורה, בין שאכל מן הבשר בין שאכל מן החֵלֶב (חלק אסור שבבשר).

חיוב מלקות לפי גודל האכילה האסורה:

⛔בכללי – בכזית. או בריה שלימה.
⛔שרץ – בכעדשה.
⛔באכילת אדם – אסור, ואינו לוקה.

שרץ המתהווה בפרי או בור מים – מותר, כל עוד לא פירש; ב) דבר האסור מכמה סיבות (לדוגמא המאכל אסור משום שרץ ובנוסף גם משום עוף טמא)– לוקה כפליים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הסיבה שאסור לאכול אדם-ב. משום איסור דם?

2.האם ותר לאכול את השרצים שבתוך היין השכר והחומץ?

3.הדם והבשר לעולם לא מצטרפים יחד לשיעור חיוב?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן