פרק ב', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ – לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁכַח פָּסוּק אֶחָד וְקָרָא פָּסוּק הַשֵּׁנִי לוֹ, וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שֶׁשָּׁכַח, וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שְׁלִישִׁי – לֹא יָצָא, מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא פָּסוּק אֶחָד לְמַפְרֵעַ. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מַתְחִיל מִפָּסוּק שֵׁנִי שֶׁשָּׁכַח, וְקוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר.
א. לְמַפְרֵעַ.שלאלפיהסדר. וְקָרָא פָּסוּק הַשֵּׁנִי לוֹ. הפסוק הסמוך לפסוק ששכח.
ב. מָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ חֶצְיָהּ – לֹא יֹאמַר: אֶקְרָא חֵצִי הָאַחֲרוֹן עִם הַצִּבּוּר וְאֶחֱזֹר וְאֶקְרָא חֵצִי רִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה קוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, אֶלָּא קוֹרֵא מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף עַל הַסֵּדֶר. קָרָא וְשָׁהָה מְעַט, וְחָזַר וְקָרָא, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ – הוֹאִיל וְקָרָא עַל הַסֵּדֶר, יָצָא.
ג. הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עַל פֶּה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. הַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אֶת הַמְּגִלָּה הַכְּתוּבָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבִכְתַב הַקֹּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵן אוֹמְרִין – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם הָיְתָה כְּתוּבָה יְוָנִית וּשְׁמָעָהּ – יָצָא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשּׁוֹמֵעַ עִבְרִי.
ג. הַלּוֹעֵז. הדובר שפה זרה ואינו מבין לשון הקודש. בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. בשפה העברית. וּבִכְתַב הַקֹּדֶשׁ. באותיותכתבאשורית. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשּׁוֹמֵעַ עִבְרִי. המבין לשון הקודש ואינו מבין יוונית, יוצא ידי חובתו ביוונית (וראה הלכות תפילין א,יט ששפה זו– כפי שהיתה אז, יוונית קלאסית –אבדה מן העולם).
ד. הָיְתָה כְּתוּבָה תַּרְגּוּם אוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּקְרִיאָתָהּ, אֶלָּא הַמַּכִּיר אוֹתָהּ לָשׁוֹן בִּלְבַד, וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּתוּבָה בִּכְתַב אוֹתָהּ לָשׁוֹן. אֲבָל אִם הָיְתָה כְּתוּבָה בִּכְתָב עִבְרִי, וּקְרָאָהּ אֲרָמִית לַאֲרַמִּי – לֹא יָצָא, שֶׁנִּמְצָא זֶה קוֹרֵא עַל פֶּה; וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָצָא הַקּוֹרֵא יְדֵי חוֹבָה, לֹא יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ.
ד. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּתוּבָה בִּכְתַב אוֹתָהּ לָשׁוֹן. שצריך שהכתב (הגופן) של האותיות יהיה באותה השפה שבה המגילה כתובה (עפ"ייד"פ). אֲבָלאִם הָיְתָה כְּתוּבָה בִּכְתָב עִבְרִי וּקְרָאָהּ אֲרָמִית לַאֲרַמִּי וכו'. לא די שהמגילה תהיה כתובה בגופן עברי ובשפה עברית, שכן אם בשעת הקריאה הוא מתרגם אותה לארמית הרי הוא קורא בעל פה ואינו יוצא ידי חובתו.
ה. הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה – לֹא יָצָא. כֵּיצַד? הָיָה כּוֹתְבָהּ אוֹ דּוֹרְשָׁהּ אוֹ מַגִּיהָהּ: אִם כִּוֵּן לִבּוֹ לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ – יָצָא, וְאִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ – לֹא יָצָא. קָרָא וְהוּא מִתְנַמְנֵם, הוֹאִיל וְלֹא נִרְדַּם בְּשֵׁנָה – יָצָא.
ה. הָיָה כּוֹתְבָהּ אוֹ דּוֹרְשָׁהּ אוֹ מַגִּיהָהּ.ובעתעשייתפעולותאלו, קראבפיואתפסוקיהמגילה. מִתְנַמְנֵם. שאינו ער, אך לא נרדם ממש (הלכות קריאת שמע ב,יב).
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַמְכַוֵּן לִבּוֹ בִּכְתִיבָתָהּ יָצָא? בְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת בַּקְּרִיאָה שֶׁקּוֹרֵא בַּסֵּפֶר שֶׁמַּעְתִּיק מִמֶּנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כּוֹתֵב. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּקְרִיאַת זוֹ שֶׁכּוֹתֵב – לֹא יָצָא, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא בִּקְרִיאָתָהּ מִסֵּפֶר שֶׁכֻּלָּהּ כְּתוּבָה בּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאָה.
ו. בַּסֵּפֶר שֶׁמַּעְתִּיק מִמֶּנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כּוֹתֵב. שבו המגילה כתובה כולה.
ז. הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה וְטָעָה בִּקְרִיאָתָהּ וְקָרָא קְרִיאָה מְשֻׁבֶּשֶׁת – יָצָא, לְפִי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בִּקְרִיאָתָהּ. קְרָאָהּ עוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב – יָצָא, וַאֲפִלּוּ בַּצִּבּוּר. אֲבָל לֹא יִקְרָא בַּצִּבּוּר יוֹשֵׁב לְכַתְּחִלָּה, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. קְרָאוּהָ שְׁנַיִם, אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה כְּאֶחָד – יָצְאוּ הַקּוֹרְאִים וְהַשּׁוֹמְעִים מִן הַקּוֹרְאִים. וְקוֹרֵא אוֹתָהּ גָּדוֹל עִם הַקָּטֹן, וַאֲפִלּוּ בַּצִּבּוּר.
ז. בַּצִּבּוּר. שליח הציבור שקורא להוציא את הציבור ידי חובתם. קְרָאוּהָ שְׁנַיִם. ביחד. אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה כְּאֶחָדיָצְאוּ. בשונה מקריאת התורה (ראה הלכות תפילה ונשיאת כפים יב,יא). וְקוֹרֵא אוֹתָהּ גָּדוֹל עִם הַקָּטֹן. ביחד.
ח. אֵין קוֹרְאִין בַּצִּבּוּר בִּמְגִלָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים. וְאִם קָרָא – לֹא יָצָא, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה יְתֵרָה עַל שְׁאָר הַיְרִיעוֹת אוֹ חֲסֵרָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ הֶכֵּר. אֲבָל יָחִיד קוֹרֵא בָּהּ, וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ חֲסֵרָה וְלֹא יְתֵרָה, וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.
ח. אֵין קוֹרְאִין בַּצִּבּוּר בִּמְגִלָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים. משום שלאניכרשקוראלצורךמצוותקריאתהמגילה, אלאכקוראמקראסתם, ואיןבדברפרסוםהנס. יְתֵרָה עַל שְׁאָר הַיְרִיעוֹת אוֹ חֲסֵרָה. ארוכה או קצרה יותר משאר היריעות. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ הֶכֵּר.שקוראבהלשםמצוותקריאתה. אֲבָל יָחִיד קוֹרֵא בָּהּ. משום שהואיודעשקוראלשםמצוותמגילה.
ט. אֵין כּוֹתְבִין אֶת הַמְּגִלָּה אֶלָּא בִּדְיוֹ עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם כְּתָבָהּ בְּמֵי עַפְצָא וְקַלְקַנְתּוֹס – כְּשֵׁרָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין – פְּסוּלָה. וּצְרִיכָה שִׂרְטוּט כַּתּוֹרָה עַצְמָהּ. וְאֵין הָעוֹר שֶׁלָּהּ צָרִיךְ עֲבָדָה לִשְׁמָהּ. הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ גּוֹי אוֹ מִין – פְּסוּלָה.
ט. עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף. סוגים שונים של עורות מעובדים המשמשים לכתיבת ספר תורה (ראה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א,ו-ח). בְּמֵי עַפְצָא.מים ששרו בהם עפצים (גידולים שלעץהאלוןאוהאֵלה) וממיסים בהם את הדיו.וְקַלְקַנְתּוֹס.תחמוצת הנחושת המעמידה את הדיו כך שלא יימחק בקלות.צִבְעוֹנִין. חומרים הצובעים (ראה שם א,ד-ה). שִׂרְטוּט. לפני הכתיבה שורטים בסכין את השורות על הקלף, כדי שהכתיבה תהיה ישרה (ראה שם א,יב). עֲבָדָה. עיבוד.מִין. כופר.
י. הָיוּ בָּהּ אוֹתִיּוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת אוֹ מְקֹרָעוֹת: אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר, אֲפִלּוּ הָיוּ רֻבָּהּ – כְּשֵׁרָה; וְאִם אֵין רִשּׁוּמָן נִכָּר: אִם הָיָה רֻבָּהּ שָׁלֵם – כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו – פְּסוּלָה. הִשְׁמִיט בָּהּ הַסּוֹפֵר אוֹתִיּוֹת אוֹ פְּסוּקִין וּקְרָאָן הַקּוֹרֵא עַל פֶּה – יָצָא.
י. אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר. שניתן להבחין בצורת האותיות. אֲפִלּוּ הָיוּ רֻבָּהּ. של המגילה.
יא. הַמְּגִלָּה צְרִיכָה תְּפִירָה עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל עוֹרוֹתֶיהָ מְגִלָּה אַחַת, וְאֵינָהּ נִתְפֶּרֶת אֶלָּא בְּגִידִין כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם תְּפָרָהּ שֶׁלֹּא בְּגִידִין – פְּסוּלָה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְפֹּר אֶת כָּל הַיְרִיעָה כְּסֵפֶר, אֶלָּא אֲפִלּוּ תָּפַר בְּגִידִין שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת בִּקְצֵה הַיְרִיעָה וְשָׁלֹשׁ בְּאֶמְצָעָהּ וְשָׁלֹשׁ בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִית – כְּשֵׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵת אִגֶּרֶת.
יא. עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל עוֹרוֹתֶיהָ מְגִלָּה אַחַת. ולא יריעות נפרדותזומזו. בְּגִידִין כְּסֵפֶר תּוֹרָה. גידים של בהמה או חיה טהורה (ראה הלכות ספר תורה ט,יג).וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְפֹּר אֶת כָּל הַיְרִיעָה כְּסֵפֶר וכו'.שתופרים את היריעות אחת לשנייה לכל אורכן מלבד שיעור מועט מלמעלה ומלמטה (ראה הלכות ספר תורה ט,יד). מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵת אִגֶּרֶת.כמושנאמרבה (אסתר ט,כו) "על כל דברי האגרת הזאת", "לקיים את אגרת הפרים הזאת" (שם ט,כט), והיא לא נקראה 'ספר'.
יב. וְצָרִיךְ הַקּוֹרֵא לִקְרֹאות עֲשָׂרָה בְּנֵי הָמָן וַ'עֲשֶׂרֶת' בִּנְשִׁימָה אַחַת, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁכֻּלָּם נִתְלוּ וְנֶהֶרְגוּ כְּאֶחָד. וּמִנְהַג כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה קוֹרֵא וּפוֹשֵׁט כְּאִגֶּרֶת, וּכְשֶׁיִּגְמֹר, חוֹזֵר וְכוֹרְכָהּ כֻּלָּהּ וּמְבָרֵךְ.
יב. עֲשָׂרָה בְּנֵי הָמָן וַעֲשֶׂרֶת בִּנְשִׁימָה אַחַת. רשימת עשרת בני המן וכן המילה 'עשרת' הכתובה בסופה (אסתר ט,ז-י). קוֹרֵא וּפוֹשֵׁט כְּאִגֶּרֶת וכו'.מתחילקריאתובעודהגלולה, ובמהלך קריאתו פושטאתהמגילהכאיגרתולאגוללה עד סיום הקריאה.
יג. שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר – אֲסוּרִין בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם: בֵּין לִבְנֵי כְּרַכִּין שֶׁהֵן עוֹשִׂין חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבַד, בֵּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין אַרְבָּעָה עָשָׂר בִּלְבַד. וּשְׁנֵי הַיָּמִים אֲסוּרִין בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן כַּאֲדָר הַשֵּׁנִי. אַנְשֵׁי כְּפָרִים שֶׁהִקְדִּימוּ וְקָרְאוּ בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לְפוּרִים – מֻתָּרִין בְּסֶפֶד וְתַעֲנִית בְּיוֹם קְרִיאָתָן, וַאֲסוּרִין בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹרְאִין בָּהֶם.
יג. אַנְשֵׁי כְּפָרִים שֶׁהִקְדִּימוּ וְקָרְאוּ וכו'. כמבואר לעיל א,ו-ז. וַאֲסוּרִין בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ. בי"ד ובט"ו.
יד. מִצְוַת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לִבְנֵי כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת, וְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִבְנֵי כְּרַכִּין – לִהְיוֹת יוֹם שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת לָרֵעִים וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וּמֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם פּוּרִים – אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה. בְּנֵי כְּפָרִים שֶׁקָּדְמוּ וְקָרְאוּ בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי – אִם חִלְּקוּ מָעוֹת לָאֶבְיוֹנִים בְּיוֹם קְרִיאָתָן, יָצְאוּ. אֲבָל הַמִּשְׁתֶּה וְהַשִּׂמְחָה – אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, וְאִם הִקְדִּימוּ – לֹא יָצְאוּ. וּסְעוּדַת פּוּרִים שֶׁעֲשָׂיָהּ בַּלַּיְלָה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
טו. כֵּיצַד חוֹבַת סְעוּדָה זוֹ? שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעוּדָה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ, וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּת. וְכֵן חַיָּב אָדָם לִשְׁלֹחַ שְׁתֵּי מָנוֹת שֶׁל בָּשָׂר אוֹ שְׁנֵי מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין לַחֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר ט,יט; ט,כב) – שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹחַ לָרֵעִים – מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין לוֹ – מַחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ: זֶה שׁוֹלֵחַ לָזֶה סְעוּדָתוֹ וְזֶה שׁוֹלֵחַ לָזֶה סְעוּדָתוֹ, כְּדֵי לְקַיֵּם: "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת".
טו. וְאִם אֵין לוֹ. כאשראיןבידומספיקאוכלגםלעצמווגםלשלוחלחברו.
טז. וְחַיָּב לְחַלֵּק לַעֲנִיִּים בְּיוֹם הַפּוּרִים, אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי עֲנִיִּים. נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מַתָּנָה אַחַת: אוֹ מָעוֹת אוֹ מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ מִינֵי אֳכָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (אסתר ט,כב) – שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְעוֹת פּוּרִים, אֶלָּא כָּל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטֹּל – נוֹתְנִין לוֹ. וְאֵין מְשַׁנִּין מְעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת.
טז. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְעוֹת פּוּרִים. לבדוק אם מדובר בעני הראוי לקבל צדקה או לא. מְעוֹת פּוּרִים. מעות שנועדו לחלקן לעניים ביום הפורים.
יז. מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ לְרֵעָיו, שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים, שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב אֲמֵלָלִים הָאֵלּוּ – מִדַּמֶּה בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (ישעיהו נז,טו).
יז. מִדַּמֶּה בַּשְּׁכִינָהשֶׁנֶּאֱמַרלְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. ובתחילת הפסוק נאמר: "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוששמו, מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח", ללמדנו שעיסוקו של הקב"ה הוא בעידוד העניים והמסכנים, והעושה כן מתנהג בדרכיו של הקב"ה.
יח. וְכָל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִין עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר. הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יִבְטַל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת" וכו'(ישעיהו סה,טז), יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבְטְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט,כח).

יח. שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יִבְטַל שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת.ובהמשך שם נאמר: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות…" ומתארהנביאשטובתהצדיקיםבימותהמשיח תגרום לשכחת הצרות שהיו בעבר.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות מגילה וחנוכה

ימי החנוכה,דיני הלל ההלל🕎

ימי החנוכה:
בזמן בית שני גזרה מלכות יון גזרות על ישראל וביטלו דתם, והושיעם ה' ובכ"ה בכסלו גברו בית חשמונאי על מלכות יון ואיבדום, ונכנסו להיכל וטיהרוהו, ונעשה נס פך השמן. ומשום כך התקינו חכמי הדור ההוא, לעשות את שמונת הימים המחילים בכ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות על פתחי הבתים בכל לילה, ואסורים בהספד ובתענית.

הברכות – 1.להדליק של חנוכה. 2.שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. 3.(בלילה הראשון) שהחיינו.

הלל:
גומרים את ההלל בחג הסוכות, וביו"ט ראשון של פסח, ובעצרת [אך לא בראש השנה ויום הכיפורים שהם ימי תשובה ויראה, ולא בפורים שקוראים בו את המגילה].ובחנוכה.
קריאת ההלל בראשי חדשים ובשאר ימי הפסח אינה מצוה אלא מנהג, ולפיכך קוראים אותה בדילוג, ואין מברכים עליה, והיחיד אינו קורא אותה כלל.
כל היום כשר לקריאת ההלל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.יהודי דובר אנגלי ששמע את המגילה בשפתו-יצא?

2.שמע מגילה מתנמנם-האם יצא?

3.מותר לבני כפרים לערוך את סעודתם ביום שהקדימו לקרוא בו?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן