פרק ב', הלכות מכירה, ספר קניין
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

ח. מְשׁוֹךְ וְתִקְנֶה. שהוא לשון עתיד, ולא נוסח של ציווי.
א. עֶבֶד כְּנַעֲנִי – הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע לַקְּנִיָּה, וְנִקְנֶה בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה.
א. כְּקַרְקַע לַקְּנִיָּה. שדיני עבד כנעני הושוו לקרקע בעניינים רבים (ראה למשל הלכות גנבה ב,ב, הלכות טוען ונטען ה,א). וְנִקְנֶה בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה. וכן בחליפין (לקמן ה,ה; הלכות עבדים ה,א).
ב. וּמַה הִיא הַחֲזָקָה בְּקִנְיַן עֲבָדִים? שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בַּעֲבָדִים, בִּפְנֵי רַבּוֹ.
כֵּיצַד? הִתִּיר לוֹ מִנְעָלוֹ אוֹ שֶׁהִנְעִיל לוֹ מִנְעָלוֹ, אוֹ שֶׁהוֹלִיךְ כֵּלָיו אַחֲרָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ, אוֹ שֶׁהִפְשִׁיטוֹ אוֹ סָכוֹ אוֹ גֵּרְדוֹ אוֹ הִלְבִּישׁוֹ אוֹ הִגְבִּיהַּ אֶת רַבּוֹ – קָנָה. וְכֵן אִם הִגְבִּיהַּ הָרַב אֶת הָעֶבֶד – קָנָהוּ.
ב. בִּפְנֵי רַבּוֹ. בנוכחות בעליו הקודם (וראה לקמן ה"ג מה הדין אם השתמש שלא בפני רבו).
הִתִּיר לוֹ מִנְעָלוֹ וכו'. שהעבד עשה לקונה אחת מעבודות השירות הללו. סָכוֹ. בשמן. גֵּרְדוֹ. גירד ממנו את השמן שסך בו. הִגְבִּיהַּ הָרַב אֶת הָעֶבֶד קָנָהוּ. לא משום קניין חזקה, אלא משום קניין הגבהה שקונה בבהמה ובמיטלטלין (לקמן ה"ה, ג,א).
ג. תְּקָפוֹ וֶהֱבִיאוֹ אֶצְלוֹ – קָנָהוּ, שֶׁהָעֲבָדִים נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה כָּזוֹ. אֲבָל אִם קָרָא לָעֶבֶד וּבָא אֶצְלוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן: 'לֵךְ אֵצֶל הַלּוֹקֵחַ' וְהָלַךְ אֶצְלוֹ – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּמְשְׁכֶנּוּ בִּתְקִיפָה אוֹ יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הֶחֱזִיק בּוֹ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הָרַב – צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ: 'לֵךְ חֲזַק וּקְנֵה'.
ג. תְּקָפוֹ. החזיק בו בכוח. שֶׁהָעֲבָדִים נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה כָּזוֹ. ראה גם הלכות עבדים ה,א. ומשיכה כזו נחשבת חזקה (ר"ח בן שמואל קידושין כב,ב, אבן האזל). אֲבָל אִם קָרָא לָעֶבֶד… לֹא קָנָה. מפני שהעבד הולך מדעת עצמו, שיש לו בחירה אם לבוא או לא (על פי בבלי שם). אוֹ יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב. וְאִם הֶחֱזִיק בּוֹ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הָרַב צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ לֵךְ חֲזַק וּקְנֵה. שקניין חזקה צריך להיעשות בפני הבעלים או בציווי שלהם (ראה לעיל א,ח).
ד. עֶבֶד קָטָן – הֲרֵי הוּא כַּבְּהֵמָה, וְקוֹנִין אוֹתוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן הַבְּהֵמָה וּבַדְּבָרִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן הָעֲבָדִים. לְפִיכָךְ נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְּקָפוֹ.
ד. לְפִיכָךְ נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תְּקָפוֹ. כדין בהמה שנקנית במשיכה כשהלכה מפני שקראו לה (לקמן ה"ו; וראה גם הלכות עבדים ה,א).
ה. הַבְּהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה – נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהַּ אוֹתָהּ, לֹא הִצְרִיכוּהוּ לְהַגְבִּיהַּ, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַבֶּטֶת בָּאָרֶץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ – קָנָה. וְהַהַגְבָּהָה – קוֹנִין בָּהּ בְּכָל מָקוֹם, אֲבָל הַמְּשִׁיכָה – אֵין קוֹנִין בָּהּ אֶלָּא בְּסִימְטָא אוֹ בֶּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וְאֵין קוֹנִין בָּהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם.
ה. דַּקָּה. צאן. גַּסָּה. בקר. אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהַּ אוֹתָהּ. ובדרך כלל דבר שניתן להגביהו נקנה בהגבהה ולא במשיכה (ראה לקמן ג,א-ב). לֹא הִצְרִיכוּהוּ לְהַגְבִּיהַּ מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַבֶּטֶת בָּאָרֶץ. שנאחזת בקרקע וקשה להגביה אותה (פה"מ קידושין א,ד). וְהַהַגְבָּהָה וכו'. ראה גם לקמן ד,ג. וְהַהַגְבָּהָה קוֹנִין בָּהּ בְּכָל מָקוֹם. אף ברשות שאינה שייכת לקונה, שהגבהת החפץ כמוה כהכנסה לביתו של המגביה. אֲבָל הַמְּשִׁיכָה אֵין קוֹנִין בָּהּ אֶלָּא בְּסִימְטָא. שביל, מבוי קטן, שאינו מקום הילוך הרבים ויש לכל אחד רשות להניח שם חפציו. ואם משך שם חפץ הרי זה כאילו הכניסו לרשותו, וכן בחצר של שניהם. אולם ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם אין לקונה רשות להניח שם את חפציו, ואם משך אינו נידון כאילו הכניסו לרשותו.
ו. כֵּיצַד קוֹנִין הַבְּהֵמָה בִּמְשִׁיכָה? אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מְשָׁכָהּ וְהָלְכָה אוֹ שֶׁרָכַב עָלֶיהָ וְהָלְכָה בּוֹ, שֶׁקָּנָה. אֶלָּא אֲפִלּוּ קָרָא לָהּ וּבָאָה אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְרָצְתָה לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁעָקְרָה יַד וָרֶגֶל – קְנָיָהּ, וְהוּא שֶׁיִּמְשֹׁךְ בִּפְנֵי הַבְּעָלִים. אֲבָל אִם מָשַׁךְ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבְּעָלִים – צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּמְשֹׁךְ: 'לֵךְ מְשֹׁךְ וּקְנֵה'.
ו. שֶׁהִכִּישָׁהּ. הכה אותה. וְרָצְתָה. ורצה. וְהוּא שֶׁיִּמְשֹׁךְ בִּפְנֵי הַבְּעָלִים וכו'. כמובא לעיל א,ח לגבי קניין בחזקה.
ז. הַמּוֹכֵר עֵדֶר לַחֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוּכִית, וְהִיא הַבְּהֵמָה הַמְהַלֶּכֶת בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר וְהַכֹּל נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיהָ – אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ: 'לֵךְ מְשֹׁךְ וּקְנֵה', שֶׁמְּסִירַת בְּהֵמָה זוֹ כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ: 'לֵךְ מְשֹׁךְ וּקְנֵה', וְכֵיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הָעֵדֶר – קָנָהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
ז. שֶׁמְּסִירַת בְּהֵמָה זוֹ כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ לֵךְ מְשֹׁךְ וּקְנֵה. כדין מסירת מפתח או דלי (לעיל א,ט).
ח. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'מְשׁוֹךְ וְתִקְנֶה' אוֹ 'חֲזַק וְתִקְנֶה' וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וְהָלַךְ וּמָשַׁךְ אוֹ הֶחֱזִיק – לֹא קָנָה, שֶׁמַּשְׁמַע 'תִּקְנֶה' לְהַבָּא, וַעֲדַיִין לֹא הִקְנָה לוֹ. אֶלָּא צָרִיךְ הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן לוֹמַר לוֹ: 'מְשׁוֹךְ וּקְנֵה' אוֹ 'חֲזַק וּקְנֵה' וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁמַּשְׁמָעָן שֶׁיִּקְנֶה עַתָּה בְּעֵת שֶׁיִּמְשׁוֹךְ אוֹ יַחֲזִיק.
ט. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'מְשֹׁךְ פָּרָה זוֹ, וְלֹא תִּקְנֶה אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם', וּמָשַׁךְ – לֹא קָנָה. וְאִם אָמַר לוֹ: 'קְנֵה מֵעַכְשָׁו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם' – קָנָה, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה עוֹמֶדֶת בָּאֲגַם בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁהִקְנָה מֵעַתָּה עַל תְּנַאי: נַעֲשָׂה הַתְּנַאי – נִתְקַיֵּם הַקִּנְיָן. וְכָל הָאוֹמֵר 'עַל מְנָת' – כְּאוֹמֵר 'מֵעַכְשָׁו'.
ט. מְשֹׁךְ פָּרָה זוֹ. עכשיו. לֹא קָנָה. המשיכה שעשה לא הועילה, שלא נעשתה בשעת ההקנאה. קְנֵה מֵעַכְשָׁו וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. הקניין יחול עכשיו, אך הפרה תעבור לרשותך בפועל בעוד שלושים יום. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה עוֹמֶדֶת בָּאֲגַם. מקום מרעה, שאינו שייך לקונה. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁהִקְנָה מֵעַתָּה עַל תְּנַאי וכו'. כאשר אדם מקנה לחברו על תנאי, בשעה שמתקיים התנאי מתברר שהקניין שנעשה בתחילה אכן חל. וכך הוא גם במקרה כאן, שהמוכר הקנה את הפרה בשעת המשיכה, אלא שהתנה עם הקונה שימתין שלושים יום. הָאוֹמֵר עַל מְנָת כְּאוֹמֵר מֵעַכְשָׁו. כגון שאמר 'משוך בהמה זו על מנת שתיתן לי מאה דינרים', משמעו שאם ייתן לו המעות יתקיים הקניין משעת המשיכה.
י. הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ אוֹ נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, וְאָמַר לוֹ: 'קְנֵה אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם קוֹנִין': אִם מָשַׁךְ אוֹ הִגְבִּיהַּ – קָנָה; אֲבָל אִם רָכַב עָלֶיהָ: אִם בַּשָּׂדֶה – קָנָה; וּבָעִיר – לֹא קָנָה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִרְכֹּב בָּעִיר.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב שֶׁדַּרְכּוֹ לִרְכֹּב בָּעִיר, אוֹ אָדָם מְזֻלְזָל בְּיוֹתֵר שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל הִלּוּכוֹ בָּעִיר רוֹכֵב, כְּגוֹן הַמִּטַּפְּלִין בְּגִדּוּל הַבְּהֵמוֹת וְהָעֲבָדִים, אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה, אוֹ שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהָרַבִּים דּוֹחֲקִין שָׁם – הֲרֵי זֶה קָנָה בִּרְכִיבָה, וְהוּא שֶׁתְּהַלֵּךְ בּו.
י. לֹא קָנָה לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִרְכֹּב בָּעִיר. משום שהמוכר הקפיד על הקניין שייעשה כדרך השימוש הרגיל של בני אדם בבהמה.
שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה. שאין כוחה יפה להחזיק את הבהמה שלא תברח, לפיכך רגילה לרכוב עליה. שֶׁהָרַבִּים דּוֹחֲקִין שָׁם. ואם ימשכנה שם עלולה היא להישמט ממנו (ואף שמשיכה אינה קונה ברשות הרבים, רכיבה קונה גם שם – מאירי בבא מציעא ט,א). וְהוּא שֶׁתְּהַלֵּךְ בּוֹ. בתנאי שהולכת מחמת רכיבתם עליה.

תקציר הפרק 

🤔 למה אנחנו מתנהגים כמו עדר?
ראיתם פעם "משכוכית"? נו, הכבשה הזו שמהלכת בראש העדר וכולם נמשכים אחריה. קל לזהות אותה כי רועי הצאן נוהגים לתלות בצווארה פעמון גדול, על מנת ששאר העדר ישמע את קולו וילך אחריה. המשכוכית היא לא רק ראש העדר, אלא גם מסמלת את העדר כולו – ולכן ברגע שאדם מקבל לידיו את המשכוכית, הרי זה כאילו נאמר לו: "לך משוך וקנה" את כל העדר (הלכה ז). ולמה גם בני האדם מתנהגים בעדריות? כנראה בעיקר כי זה יותר נוח… אז: שימו לב מי המשכוכית שלכם, שלא תגיעו למקום שאליו לא רציתם להגיע! 🔔

🤷‍ יש לי משיכה לקניות…
"משיכה" בעברית מודרנית פירושה "עניין" או "נטייה", כך שאם מישהו אומר לכם שיש לו "משיכה לשופינג", אתם תשערו שהוא נוטה לבזבז את כספו בקניות בלי סוף. אבל בלשון ההלכה למילה "משיכה" משמעות נוספת: דרך שבה נקנים בהמות ועבדים ועיקרה – הנעת הדבר הנקנה ממקומו באמצעות משיכה ממש, דחיפה ואפילו קריאת "דִּיוֹ!" 🐎

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נסיעה ברכב ספורט בשטח – נחשבת קניין?

2.האם ניתן לקנות פיל על ידי ששורק לו והוא בא?

3.הקונה עדר בהמות צריך שימשוך את כולו?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן