א. דִּין תּוֹרָה, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּתְבַּע הַמַּלְוֶה אֶת חוֹבוֹ: אִם נִמְצְאוּ לַלֹּוֶה נְכָסִים – מְסַדְּרִין לוֹ וְנוֹתְנִין לְבַעַל חוֹב אֶת הַשְּׁאָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם לֹא נִמְצָא לַלֹּוֶה כְּלוּם אוֹ נִמְצָא לוֹ דְּבָרִים שֶׁמְּסַדְּרִין לוֹ בִּלְבַד – יֵלֵךְ הַלֹּוֶה לְדַרְכּוֹ. אֵין אוֹסְרִין אוֹתוֹ וְאֵין אוֹמְרִין לוֹ: 'הָבֵא רְאָיָה שֶׁאַתָּה עָנִי' וְלֹא מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּנִין הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד).
אֶלָּא אוֹמְרִין לַמַּלְוֶה: 'אִם אַתָּה יוֹדֵעַ לוֹ נְכָסִים לָזֶה הַמְחֻיָּב לְךָ, לֵךְ וּתְפוֹס אוֹתָן'.
ב. טָעַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִין וְהֶחְבִּיא אוֹתָן וַהֲרֵי הֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – אֵין מִן הַדִּין שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ לֹא הוּא וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין, שֶׁהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּחוּץ תַּעֲמֹד" (דברים כד,יא), אֲבָל מַחֲרִימִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלֹא יִתֵּן לְבַעַל חוֹבוֹ.
כְּשֶׁרָאוּ הַגְּאוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָמְדוּ אַחַר חִבּוּר הַתַּלְמוּד שֶׁרַבּוּ הָרַמָּאִין וְנִנְעֲלָה דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין, הִתְקִינוּ שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אֶת הַלֹּוֶה שְׁבוּעָה חֲמוּרָה כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם יָתֵר עַל דְּבָרִים שֶׁמְּסַדְּרִין לוֹ, וְשֶׁלֹּא הֶחְבִּיא בְּיַד אֲחֵרִים וְלֹא נָתַן מַתָּנָה עַל מְנַת לְהַחֲזִיר.
וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁכָּל שֶׁיַּרְוִיחַ וְכָל שֶׁיָּבוֹא לְיָדוֹ אוֹ לִרְשׁוּתוֹ מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ – לֹא יַאֲכִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו, וְלֹא יַלְבִּישׁ אוֹתָן, וְלֹא יְטַפֵּל בָּהֶן, וְלֹא יִתֵּן מַתָּנָה לְאָדָם בָּעוֹלָם, אֶלָּא יוֹצִיא מִכָּל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם שְׁלֹשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מָזוֹן הָרָאוּי לוֹ וּכְסוּת הָרְאוּיָה לוֹ, לֹא אֲכִילַת הַזּוֹלְלִים וְהַסּוֹבְאִים אוֹ בְּנֵי מְלָכִים, וְלֹא מַלְבּוּשֵׁי הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים, אֶלָּא כְּדַרְכּוֹ; וְכָל הַיָּתֵר עַל צָרְכּוֹ – יִתֵּן לְבַעַל חוֹבוֹ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, עַד שֶׁיִּגְבֶּנּוּ כָּל חוֹבוֹ.
וּמַחֲרִימִין תְּחִלָּה עַל מִי שֶׁיָּדַע לִפְלוֹנִי נְכָסִים גְּלוּיִן אוֹ טְמוּנִים וְלֹא יוֹדִיעַ לְבֵית דִּין. גַּם אַחַר הַתַּקָּנָה הַזֹּאת אֵין בַּעַל חוֹב יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל לֹוֶה לֹא הוּא וְלֹא שְׁלוּחַ בֵּית דִּין, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לַעֲקֹר גּוּף תּוֹרָה, אֶלָּא הַלֹּוֶה בְּעַצְמוֹ יוֹצִיא כֵּלָיו אוֹ יֹאמַר: 'כָּךְ וְכָךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ לִי'; מַנִּיחִין לוֹ הָרָאוּי לוֹ וְיוֹצִיא הַשְּׁאָר, וְיִשָּׁבַע בְּתַקָּנָה זוֹ. וְכָזֶה דָּנִין יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹתָם.
נִרְאָה לוֹ מָמוֹן אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעָה זוֹ, וְאָמַר: 'שֶׁל אֲחֵרִים הוּא' אוֹ 'עֵסֶק הוּא בְּיָדִי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה. וְכֵן הוֹרוּ רַבּוֹתַי.
ג. מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעָה זוֹ, שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם וְכָל מַה שֶּׁיַּרְוִיחַ יִתֵּן לְבַעֲלֵי חוֹבוֹ – אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבַּעֲלֵי חוֹבוֹת בָּא וּמַשְׁבִּיעוֹ; שֶׁשְּׁבוּעָה אַחַת כּוֹלֶלֶת כָּל בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת, וְתַקָּנַת אַחֲרוֹנִים הִיא וְאֵין מְדַקְדְּקִין בָּהּ לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל.
ד. מִי שֶׁהֻחְזַק שֶׁהוּא עָנִי וְכָשֵׁר וְהוֹלֵךְ בְּתֹם, וְהַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ לַדַּיָּן וּלְרֹב הָעָם, וּבָא בַּעַל חוֹבוֹ לְהַשְׁבִּיעוֹ בְּתַקָּנָה זוֹ, וְהֻחְזַק הַתּוֹבֵעַ שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בַּעֲנִיּוּת זֶה, אֶלָּא רוֹצֶה לְצַעֲרוֹ בִּשְׁבוּעָה זוֹ וּלְהָצֵר לוֹ וּלְבַיְּשׁוֹ בָּרַבִּים כְּדֵי לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ אוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיִלְוֶה מִן הַגּוֹיִם בְּרִבִּית אוֹ יִקַּח נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְיִתֵּן לָזֶה עַד שֶׁיִּנָּצֵל מִשְּׁבוּעָה זוֹ – יֵרָאֶה לִי שֶׁאָסוּר לְדַיָּן יְרֵא שָׁמַיִם לְהַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעָה זוֹ, וְאִם הִשְׁבִּיעַ – בִּטֵּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל תּוֹרָה: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד).
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא רָאוּי לַדַּיָּן לִגְעֹר בַּתּוֹבֵעַ וּלְטָרְדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עִוֵּר וְהוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ. שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ גְּאוֹנִים תַּקָּנָה זוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי הָרַמָּאִים, וַהֲרֵי נֶאֱמַר: "עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ" (דברים כב,ב) – אִם רַמַּאי הוּא אוֹ אֵינוֹ רַמַּאי. וּמֵאַחַר שֶׁהֻחְזַק זֶה שֶׁהוּא עָנִי וְשֶׁאֵינוֹ רַמַּאי – אָסוּר לְהַשְׁבִּיעוֹ.
וְכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁמִּי שֶׁהֻחְזַק רַמַּאי וּדְרָכָיו מְקֻלְקָלִין בְּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ, וַהֲרֵי הוּא אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן וְטָעַן שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם, וַהֲרֵי הוּא רָץ לְהִשָּׁבַע בְּתַקָּנָה זוֹ – שֶׁאֵין רָאוּי לְהַשְׁבִּיעוֹ; אֶלָּא אִם יֵשׁ כֹּחַ בַּדַּיָּן לַעֲשׂוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפְרַע בַּעַל חוֹבוֹ אוֹ לְנַדּוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן – יַעֲשֶׂה, מֵאַחַר שֶׁהוּא אָמוּד, שֶׁפְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל שֶׁיַּעֲשֶׂה הַדַּיָּן מִדְּבָרִים אֵלּוּ וְכַוָּנָתוֹ לִרְדֹּף הַצֶּדֶק בִּלְבַד שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְרָדְפוֹ, לֹא לַעֲבֹר הַדִּין עַל אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין – הֲרֵי זֶה מֻרְשֶׁה לַעֲשׂוֹת, וּמְקַבֵּל שָׂכָר. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם.
ה. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ מִפְּנֵי שְׁטַר חוֹב שֶׁעָלָיו, וְהוֹדָה לַאֲחֵרִים בְּחוֹבוֹת אֲחֵרִים, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ יָתֵר עַל הָרָאוּי לוֹ – לֹא יִטֹּל הַיָּתֵר אֶלָּא בַּעֲלֵי הַשְּׁטָרוֹת בִּלְבַד, שֶׁמָּא קְנוּנְיָא עָשָׂה בְּהוֹדָיָתוֹ עַל נְכָסָיו שֶׁל זֶה.
ו. רְאוּבֵן שֶׁהָיָה חַיָּב לְשִׁמְעוֹן מֵאָה, וְלֵוִי חַיָּב לִרְאוּבֵן מֵאָה – מוֹצִיאִין מִלֵּוִי וְנוֹתְנִין לְשִׁמְעוֹן. לְפִיכָךְ, אִם אֵין לִרְאוּבֵן נְכָסִים וְהָיָה לוֹ שְׁטַר חוֹב עַל לֵוִי, וְאָמַר לֵוִי: 'שְׁטַר אֲמָנָה הוּא', 'פָּרוּעַ הוּא', וְהוֹדָה לוֹ רְאוּבֵן – אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הוֹדָיָתוֹ, שֶׁמָּא קְנוּנְיָא הֵן עוֹשִׂין לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן. אֶלָּא יִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן וְיִטֹּל מִלֵּוִי, כְּדִין כָּל טוֹרֵף, שֶׁאֵינוֹ נִפְרָע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
וְכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שְׁטַר חוֹב, וְהוֹדָה לְאַחֵר מֵעַצְמוֹ בְּחוֹב אַחֵר, אִם אֵין לוֹ נְכָסִים כְּדֵי שֶׁיִּגְבּוּ שְׁנֵיהֶן – גּוֹבֶה בַּעַל הַשְּׁטָר בִּלְבַד, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל שְׁטָרוֹ שֶׁל זֶה.
ז. אָסוּר לְאָדָם לְהַלְוֹת מְעוֹתָיו בְּלֹא עֵדִים, וַאֲפִלּוּ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, אֶלָּא אִם כֵּן הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן. וְהַמַּלְוֶה בִּשְׁטָר – מְשֻׁבָּח יָתֵר. וְכָל הַמַּלְוֶה בְּלֹא עֵדִים עוֹבֵר מִשּׁוּם "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד), וְגוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ.
ח. הָרַב שֶׁלָּוָה מֵעַבְדּוֹ וְאַחַר כָּךְ שִחְרְרוֹ, אוֹ לָוָה מֵאִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ גֵּרְשָׁהּ – אֵין לָהֶן עָלָיו כְּלוּם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְכָל הַמָּעוֹת שֶׁבְּיַד הָאִשָּׁה בְּחֶזְקַת בַּעְלָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיאָה רְאָיָה שֶׁהֵן מִנְּדוּנְיָתָהּ.
לֵךְ וּתְפוֹס אוֹתָן. כדי לגבות מהם את החוב.