א. כָּבוֹד גָּדוֹל נוֹהֲגִין בַּמֶּלֶךְ, וּמְשִׂימִין לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה בְּלֵב כָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז,טו) – שֶׁתִּהְיֶה אֵימָתוֹ עָלֶיךָ: אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְלֹא בְּכִתְרוֹ, וְלֹא בְּאֶחָד מִכָּל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, וּכְשֶׁהוּא מֵת – כֻּלָּם נִשְׂרָפִין לְפָנָיו.
וְכֵן לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו וְשַׁמָּשָׁיו אֶלָּא מֶלֶךְ אַחֵר. לְפִיכָךְ אֲבִישַׁג הָיְתָה מֻתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה, וַאֲסוּרָה לַאֲדֹנִיָּה.
א. וּמְשִׂימִין לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה בְּלֵב כָּל אָדָם. גורמים לכך שיהיה לאנשים אימה ויראה ממנו. וּכְשֶׁהוּא מֵת כֻּלָּם נִשְׂרָפִין לְפָנָיו. שורפים את כליו לפני מיטתו כדי לכבדו (ראה גם הלכות אבל יד,כו; ואת סוסו לא היו שורפים אלא עוקרים את פרסותיו – כס"מ ע"פ הלכות אבל שם הכ"ה).
אֲבִישַׁג הָיְתָה מֻתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה וַאֲסוּרָה לַאֲדֹנִיָּה. אבישג לא נישאה לדוד אלא הייתה משרתת שלו, וכמשרתת של מלך הייתה מותרת רק לשלמה שהיה מלך אחר ולא לאדוניה שלא היה מלך (ראה מלכים א ב,יג-כה).
ב. אֲבָל אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֵינָהּ נִבְעֶלֶת לְאַחֵר לְעוֹלָם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ אוֹ גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אַחֵר.
ג. וְאָסוּר לִרְאוֹת אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא עָרֹם, וְלֹא כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר, וְלֹא כְּשֶׁהוּא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וְלֹא כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּג. וְאֵינוֹ חוֹלֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָרְקָה בְּפָנָיו" (דברים כה,ט), וְזֶה בִּזָּיוֹן. וַאֲפִלּוּ רָצָה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. וְהוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹלֵץ, אֵינוֹ מְיַבֵּם. וְכֵן, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, כָּךְ אֵין חוֹלְצִין לָהּ, אֶלָּא תֵּשֵׁב לְעוֹלָם בְּזִקָּתָהּ.
ג. מִסְתַּפֵּג. מתנגב. וְאֵינוֹ חוֹלֵץ. אם אחיו מת ללא ילדים ואשתו צריכה ייבום או חליצה, אין המלך חולץ לה. שֶׁנֶּאֱמַר וְיָרְקָה בְּפָנָיו. היבמה יורקת על הקרקע בפני היבם שחולץ לה. שֶׁהַמֶּלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. שלא כאב, כהן גדול ונשיא שיכולים למחול על כבודם (ראה הלכות ממרים ו,ח, הלכות כלי המקדש ה,ג, הלכות תלמוד תורה ו,ו). כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ. של המלך, שהרי אין נושאין אלמנתו של מלך (לעיל ה"ב). אֶלָּא תֵּשֵׁב לְעוֹלָם בְּזִקָּתָהּ. היא נשארת זקוקה לייבום, ומשום כך, מלבד האיסור לשאת אותה בגלל שהיא אלמנת המלך, הריהי אסורה מן התורה להינשא לאחרים (ראה הלכות ייבום וחליצה ב,יח).
ד. מֵת לוֹ מֵת – אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטוֹרִין שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ – כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ, וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ. וְאִם נִכְנַס לָעֲזָרָה וְהָיָה מִזֶּרַע דָּוִד – יֵשֵׁב, שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יי" (שמואל ב ז,יח; דברי הימים א יז,טז).
ד. אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטוֹרִין שֶׁלּוֹ. מפתח הארמון שלו, שאין זה לכבודו ללוות את המת (ראה גם הלכות אבל ז,ז). וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ. כשמאכילים אותו סעודת הבראה כדרך שמאכילים את שאר האבלים (ראה שם ד,ט). כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ. לכבדו ולהשתתף באבלו (יד רמ"ה סנהדרין יט,א). וייתכן לפרש שהוא כדרך המנחמים שיושבים על הארץ (ראה הלכות אבל יג,ג, וראה גם שם ז,ח). הַדַּרְגָּשׁ. מיטה קטנה. שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. אף שאסור לכל אדם לשבת בעזרה שבמקדש, מותר למלכי בית דוד לשבת שם (ראה גם הלכות בית הבחירה ז,ו).
ה. הַמֶּלֶךְ מִסְתַּפֵּר בְּכָל יוֹם, וּמְתַקֵּן עַצְמוֹ וּמִתְנָאֶה בִּלְבוּשִׁין מְפֹאָרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ" (ישעיהו לג,יז). וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת בְּפַלְטוֹרִין שֶׁלּוֹ, וּמֵשִׂים כֶּתֶר בְּרֹאשׁוֹ, וְכָל הָעָם בָּאִין אֵלָיו בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה, וְעוֹמְדִין לְפָנָיו וּמִשְׁתַּחֲוִים אַרְצָה.
אֲפִלּוּ נָבִיא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ אַרְצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא, וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה" (מלכים א א,כג). אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶלָּא אִם רָצָה, וְאֵינוֹ עוֹמֵד לְפָנָיו, אֶלָּא הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ" (במדבר כז,כא). אַף עַל פִּי כֵן, מִצְוָה עַל כֹּהֵן גָּדוֹל לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ וּלְהוֹשִׁיבוֹ וְלַעֲמֹד מִפָּנָיו כְּשֶׁיָּבֹא לוֹ. וְלֹא יַעֲמֹד הַמֶּלֶךְ לְפָנָיו אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים.
וְכֵן מִצְוָה עַל הַמֶּלֶךְ לְכַבֵּד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, וּכְשֶׁיִּכָּנְסוּ לְפָנָיו סַנְהֶדְרִין וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל – יַעֲמֹד לִפְנֵיהֶם וְיוֹשִׁיבֵם בְּצִדּוֹ. וְכֵן הָיָה אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה עוֹשֶׂה אֲפִלּוּ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ, וְקוֹרֵא לוֹ: 'רַבִּי וּמָרִי'.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ לְבַדּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו, יַעֲשֶׂה זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּצִנְעָה. אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְנֵי הָעָם לֹא יַעֲשֶׂה, וְלֹא יַעֲמֹד מִפְּנֵי אָדָם, וְלֹא יְדַבֵּר רַכּוֹת, וְלֹא יִקְרָא לְאָדָם אֶלָּא בִּשְׁמוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אֵימָתוֹ בְּלֵב הַכֹּל.
ה. שֶׁנֶּאֱמַר מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ. ולכן מותר לו לרחוץ את פניו ביום הכיפורים (הלכות שביתת עשור ג,א).
כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶלָּא אִם רָצָה. אינו מחויב לבוא לפי רצון המלך אלא מגיע לפי רצונו. הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. כשבא לשאול אותו באורים ותומים. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד. נאמר על יהושע בן נון שנחשב כמלך. כְּשֶׁיִּשְׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים. כשהמלך שואל לפני הכהן הגדול, והכהן עונה לו ברוח הקודש על פי מה שרואה באותיות החושן (ראה הלכות כלי המקדש י,יא-יב).בְּפַרְהֶסְיָא בִּפְנֵי הָעָם לֹא יַעֲשֶׂה. לא ינהג כבוד באחרים. וְלֹא יִקְרָא לְאָדָם אֶלָּא בִּשְׁמוֹ. ולא בתואר של כבוד.
ו. כְּדֶרֶךְ שֶׁחָלַק לוֹ הַכָּתוּב הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל וְחִיֵּב הַכֹּל בִּכְבוֹדוֹ, כָּךְ צִוָּהוּ לִהְיוֹת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ שָׁפָל וְחָלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט,כב). וְלֹא יִנְהֹג גַּסּוּת לֵב בְּיִשְׂרָאֵל יָתֵר מִדַּאי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" (דברים יז,כ).
וְיִהְיֶה חוֹנֵן וּמְרַחֵם לִקְטַנָּם וּגְדוֹלָם, וְיֵצֵא וְיָבֹא בְּחֶפְצֵיהֶם וּבְטוֹבָתָם, וְיָחוּס עַל כְּבוֹד קָטָן שֶׁבִּקְטַנֵּיהֶם. וּכְשֶׁמְּדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם בִּלְשׁוֹן רַבִּים, יְדַבֵּר רַכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי" וכו' (דברי הימים א כח,ב), וְאוֹמֵר: "אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה" (מלכים א יב,ז).
לְעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה יְתֵרָה. אֵין לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהוּא אוֹמֵר: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז,ז-ח). וְיִסְבֹּל טָרְחָם וּמַשָּׂאָם וּתְלוּנָתָם וְקִצְפָּם, "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא,יב). 'רוֹעֶה' קְרָאוֹ הַכָּתוּב: "לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַבְדּוֹ" (תהלים עח,עא, ושם: עַמּוֹ), וְדַרְכּוֹ שֶׁל רוֹעֶה מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: "כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל" (ישעיהו מ,יא).
ו. וְחָלָל. ללא חשיבות עצמית. גַּסּוּת לֵב. התנשאות.
וְיֵצֵא וְיָבֹא בְּחֶפְצֵיהֶם וּבְטוֹבָתָם. יתעסק בצרכיהם ובמה שיכול להיטיב להם. אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה. כך יעצו הזקנים למלך רחבעם בן שלמה שבא ליטול עצה כיצד לנהוג בעם כדי שתתקיים מלכותו.
מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ. שנחשב מלך. וְנַחְנוּ מָה. איננו נחשבים כלום. בַּקַּבָּלָה. דברי הנביאים. כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל. הרועה נושא בידיו את עוללי הצאן ומנהל בנחת את אמהותיהם המניקות (רד"ק שם).
