פרק ב', הלכות מעילה, ספר עבודה
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

טו. דִּשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה. אפר הקטורת ואפר המנורה. לֹא נֶהֱנִין. ראה גם הלכות פסולי המוקדשין יט,יג.
א. קָדָשִׁים קַלִּים – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. נִזְרַק הַדָּם – מוֹעֲלִין בְּאֵמוּרֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדֶּשֶׁן, שֶׁהֲרֵי הֵן לָאִשִּׁים, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּדָבָר הַנֶּאֱכָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ הֶעֱלָה הָאֵמוּרִין שֶׁלָּהֶן לַמִּזְבֵּחַ קֹדֶם זְרִיקָה – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. הוֹצִיא אֵמוּרֵיהֶן לַחוּץ קֹדֶם זְרִיקָה – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. נִזְרַק הַדָּם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֵן בַּחוּץ וְלֹא הֶחֱזִירָן – מוֹעֲלִין בָּהֶן, שֶׁהַזְּרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר.
א. קָדָשִׁים קַלִּים אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. עד זריקת הדם אינם נחשבים עדיין קדשי ה', ולכן אין בהם מעילה (ראה לעיל א,א-ב). נִזְרַק הַדָּם מוֹעֲלִין בְּאֵמוּרֵיהֶן. בזריקת הדם הוכשרו האימורים להקטרה על המזבח ולכן מועלים בהם. עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדֶּשֶׁן. גם לאחר שרפת האימורים מועלים באפר שלהם עד שתסתיים מצוותם בהוצאתם לבית הדשן שמחוץ לעיר שאליו היו מוליכים את אפר המזבח. וְאֵין מוֹעֲלִין בְּדָבָר הַנֶּאֱכָל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ב. אֲפִלּוּ הֶעֱלָה הָאֵמוּרִין שֶׁלָּהֶן לַמִּזְבֵּחַ קֹדֶם זְרִיקָה וכו'. אף שמיד כשהעלם נעשו 'לחמו של מזבח' ואין להורידם (הלכות פסולי המוקדשין ג,יב), עד הזריקה אין הם קדשי ה' ואין בהם מעילה. לַחוּץ. מחוץ לעזרה. אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. כשם שאין מועלים באימורים הנמצאים בפנים עד הזריקה. נִזְרַק הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הֵן בַּחוּץ וכו'. זריקת הדם מכשירה גם את האימורים הנמצאים בחוץ להקטרה (ראה הלכות פסולי המוקדשין א,לג), ולכן יש בהם מעילה. שֶׁהַזְּרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר. זריקת הדם מועילה הן לחייב את אימורי קדשים הקלים הנמצאים בחוץ בדין מעילה, והן לפטור את בשר קדשי קדשים הנאכלים מדין מעילה (שלאחר זריקת הדם אין בהם מעילה, כלדעיל א,ב).
ב. כָּל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. נִזְרַק הַדָּם – מוֹעֲלִין בָּהֶן בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ לָאִשִּׁים עַד שֶׁיִּשָּׂרֵף וְיֵצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּדָבָר הַנֶּאֱכָל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ב. מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם וכו'. משעת הקדשת הבהמה עד זריקת הדם מועלים בכולה, ולאחר הזריקה מועלים רק בחלקיה שאינם נאכלים. וְאֵין מוֹעֲלִין בְּדָבָר הַנֶּאֱכָל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ב.
ג. כֵּיצַד? הָעוֹלָה, אֶחָד עוֹלַת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת בְּהֵמָה, וְהַקֹּמֶץ, וְהַלְּבֹנָה, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וְהַחֲבִתִּים, וּמִנְחַת נְסָכִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשְּׁעַת הֶקְדֵּשָׁן עַד שֶׁיֵּצְאוּ אַחַר שְׂרֵפָתָן עַל הַמִּזְבֵּחַ לְבֵית הַדֶּשֶׁן.
ג. וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וְהַחֲבִתִּים וּמִנְחַת נְסָכִים. מנחות אלו מוקטרות ואין בהם חלק נאכל.
ד. וְכֵן פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשְּׁעַת הֶקְדֵּשָׁן עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ וְתִגָּמֵר שְׂרֵפָתָן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן וְיִתּוֹךְ הַבָּשָׂר. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיִּתּוֹךְ – מוֹעֲלִין בּוֹ וְהוּא בְּבֵית הַדֶּשֶׁן.
ד. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין. חטאות הנשרפות. שֶׁיִּשָּׂרְפוּ וְתִגָּמֵר שְׂרֵפָתָן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. שרפתם נעשית בבית הדשן מחוץ לעיר (הלכות מעשה הקרבנות ז,ב). וְיִתּוֹךְ הַבָּשָׂר. יישרף לגמרי ויעשה חלול כספוג (פה"מ מעילה ב,ג).
ה. וְכֵן פָּרָה אֲדֻמָּה – מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדְּשָׁה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, הֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ: "חַטָּאת הִיא" (במדבר יט,ט). וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁלֹּא יִמְעֹל אָדָם בְּאֵפֶר הַפָּרָה.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. שיש בהם מעילה עד שייפדו וייעשו חולין (לקמן ה,א), ולכן היה מקום לחשוב שיש מעילה גם באפר הפרה (ריק"ו, חידושי ר"ח הלוי). הֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ חַטָּאת הִיא. ולכן מן התורה דין האפר שלה כדין הקדשים ואין בו מעילה לאחר שרפה. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁלֹּא יִמְעֹל אָדָם בְּאֵפֶר הַפָּרָה. בית דין תיקנו שאפילו מדרבנן לא יהיה בה מעילה (פה"מ שקלים ז,ז ע"פ בבלי מנחות נא,ב-נב,א).
ו. חַטַּאת בְּהֵמָה, וְאָשָׁם, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר – מוֹעֲלִין בְּכֻלָּן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. נִזְרַק הַדָּם – מוֹעֲלִין בְּאֵמוּרֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדֶּשֶׁן, וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר. וְכֵן חַטַּאת הָעוֹף – מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדְּשָׁה עַד שֶׁיַּזֶּה דָּמָהּ. הֻזָּה דָּמָהּ – אֵין בָּהּ מְעִילָה, אֲבָל אָסוּר לֵהָנוֹת בְּמֻרְאָתָהּ וְנוֹצָתָהּ. וְהַנֶּהֱנֶה בָּהֶן אַחַר הַזָּיָה – לֹא מָעַל.
ו. חַטַּאת בְּהֵמָה וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר. קדשי קדשים הנאכלים. וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר. כיוון שהותר לאכילת כהנים בזריקת הדם. הֻזָּה דָּמָהּ אֵין בָּהּ מְעִילָה. שכל בשרה נאכל. בְּמֻרְאָתָהּ וְנוֹצָתָהּ. הזפק והעור שעליו.
ז. הַמְּנָחוֹת – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת, עַד שֶׁיַּקְטִיר הַקֹּמֶץ. קָרַב הַקֹּמֶץ – הֻתְּרוּ הַשְּׁיָרִים בַּאֲכִילָה. וְאִם נִפְסְלוּ הַשְּׁיָרִים אוֹ חָסְרוּ, וְאַחַר כָּךְ הִקְטִיר הַקֹּמֶץ, הוֹאִיל וְהַקְטָרָה זוֹ אֵינָהּ מַתֶּרֶת הַשְּׁיָרִים בַּאֲכִילָה – הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם יָצְאוּ יְדֵי מְעִילָה אוֹ לֹא יָצְאוּ.
ז. הַמְּנָחוֹת מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. המנחות נחשבות קדשי קדשים, ולכן מועלים בהן כבר משעת הקדשתן. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת. אף שעדיין אינן קדושות בקדושת הגוף ליפסל בלינה וכדומה. קָרַב הַקֹּמֶץ הֻתְּרוּ הַשְּׁיָרִים בַּאֲכִילָה. ואין בהם מעילה. ובקומץ המוקטר מועלים עד שיצא לבית הדשן כשאר הקרבנות הנשרפים על המזבח. נִפְסְלוּ הַשְּׁיָרִים. נפסל גוף השיירים כגון שהסולת התליעה (אבל כשנטמאו או יצאו אין בהם מעילה כדלקמן ג,ט, ברכת הזבח מעילה ז,ב). הוֹאִיל וְהַקְטָרָה זוֹ אֵינָהּ מַתֶּרֶת הַשְּׁיָרִים בַּאֲכִילָה. הלכות פסולי המוקדשין יא,כ.
ח. לֶחֶם הַפָּנִים – מוֹעֲלִין בּוֹ מִשֶּׁהֻקְדַּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶאֱפָה, עַד שֶׁיַּקְטִיר הַבָּזִיכִין. הִקְטִיר הַבָּזִיכִין – הֻתַּר בַּאֲכִילָה. וְכֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ, קֹדֶם שֶׁיֵּאָפוּ, עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַכְּבָשִׂים. נִזְרַק דַּם הַכְּבָשִׂים – הֻתְּרוּ בַּאֲכִילָה.
ח. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶאֱפָה. ולא התקדש בקדושת הגוף. עַד שֶׁיַּקְטִיר הַבָּזִיכִין וכו'. שני בזיכי הלבונה הנמצאים לצד הלחם על השולחן ומוקטרים בשבת למזבח. הקטרתם מתירה את אכילת הלחם, ולכן לאחר הקטרת הבזיכים אין בהם מעילה. וְכֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וכו'. המובאים בחג השבועות עם שני הכבשים. זריקת דם הכבשים מתירה את הלחם באכילה, ולכן לאחר זריקת הדם אין בהם מעילה.
ט. הַנְּסָכִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. יָרְדוּ לַשִּׁיתִין – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. מַיִם שֶׁמְּנַסְּכִין בְּחַג הַסֻּכּוֹת: כָּל הַזְּמַן שֶׁהֵן בַּכַּד שֶׁל זָהָב – אֵין נֶהֱנִין בָּהֶן, וְהַנֶּהֱנֶה לֹא מָעַל; נָתְנוּ אוֹתָן בַּצְּלוֹחִית – מוֹעֲלִין בְּכֻלָּם, שֶׁהֲרֵי הֵן מִכְּלַל הַנְּסָכִים.
ט. הַנְּסָכִים. היין שמנסכים על גבי המזבח עם העולות והשלמים. יָרְדוּ לַשִּׁיתִין. מהמזבח ירד היין בשני נקבים המכונים שיתין והתנקז לחלל שהיה מתחת למזבח המכונה שית (פה"מ מידות ג,ג). הגעת היין לשיתין משלימה את מצוותו ולאחריה אין בהם מעילה. מַיִם שֶׁמְּנַסְּכִין בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בסוכות, יחד עם ניסוך היין שבתמיד של שחר ניסכו גם מים (הלכות תמידין ומוספין י,ו). כָּל הַזְּמַן שֶׁהֵן בַּכַּד שֶׁל זָהָב… נָתְנוּ אוֹתָן בַּצְּלוֹחִית. בכל יום היו ממלאים את המים מן השילוח באמצעות צלוחית של זהב, ומצלוחית זו היו מנסכים את המים למזבח (שם ה"ז). בערב שבת היו ממלאים את המים לצורך הניסוך של שבת בכד של זהב שאינה מקודשת (כדי שהמים שבו לא ייפסלו בלינה, שם ה"ט), ולכן כל עוד המים בכד לא מועלים בהם, אך מדרבנן אסור ליהנות מהם.
י. לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע – מוֹעֲלִין בּוֹ מִשֶּׁהֻקְדַּשׁ בִּכְלִי עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הָאָשָׁם. נִזְרַק דַּם הָאָשָׁם – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין, עַד שֶׁיִּתְּנוּ מִמֶּנּוּ מַתָּנוֹת. נָתְנוּ מִמֶּנּוּ הַמַּתָּנוֹת – הֻתְּרוּ הַשְּׁיָרִים בַּאֲכִילָה כִּבְשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם.
י. לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע. המצורע מביא עם האשם שלו לוג שמן. מן השמן היו מזים כנגד קודש הקדשים ונותנים על התנוך והבהונות של המצורע, ושאר השמן נאכל על ידי הכהנים (הלכות מחוסרי כפרה ד,ב). לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. אין איסור מעילה מן התורה ומדרבנן אסור ליהנות מהשמן. עַד שֶׁיִּתְּנוּ מִמֶּנּוּ מַתָּנוֹת. על התנוך והבהונות של המצורע.
יא. כָּל דְּמֵי שְׁחִיטַת הַקֳּדָשִׁים – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, בֵּין לִפְנֵי כַּפָּרָה בֵּין לְאַחַר כַּפָּרָה, עַד שֶׁיֵּצֵא לְנַחַל קִדְרוֹן. יָצָא לַנַּחַל – מוֹעֲלִין בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נִמְכָּר לַגַּנּוֹת, וְדָמָיו הֶקְדֵּשׁ. אֲבָל הַמַּקִּיז דָּם לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים – הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, וּמוֹעֲלִין בּוֹ; הוֹאִיל וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לִחְיוֹת בְּלֹא דָּם – הֲרֵי הוּא כְּגוּפָהּ.
יא. בֵּין לִפְנֵי כַּפָּרָה בֵּין לְאַחַר כַּפָּרָה. לפני ואחרי שנזרק על המזבח. עַד שֶׁיֵּצֵא לְנַחַל קִדְרוֹן וכו'. הדם שבעזרה היה מתנקז לאמה ויוצא לנחל קדרון ושם מכרו אותו כזבל לגננים, ולכן דינו כקדשי בדק הבית שיש בהם מעילה. אֲבָל הַמַּקִּיז דָּם לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים. לפני שחיטתה.
יב. הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם שֶׁפֵּרְשׁוּ מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן; פֵּרְשׁוּ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. עַצְמוֹת הָעוֹלָה שֶׁפֵּרְשׁוּ לִפְנֵי זְרִיקָה – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן לְאַחַר זְרִיקָה, שֶׁהַזְּרִיקָה מַתֶּרֶת אוֹתָן; וְאִם פֵּרְשׁוּ אַחַר זְרִיקָה – מוֹעֲלִין בָּהֶן לְעוֹלָם. עַצְמוֹת הָעוֹלָה שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ: קֹדֶם חֲצוֹת הַלַּיְלָה – מוֹעֲלִין בָּהֶן; לְאַחַר חֲצוֹת – אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁפָּקְעוּ קֹדֶם חֲצוֹת; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת הַלַּיְלָה – נַעֲשׂוּ כָּל הָאֵבָרִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַכְּלוּ וְנַעֲשׂוּ אֵפֶר.
יב. הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם. חלקי הבהמה שאינם ראויים לאכילה ולהקטרה (ראה הלכות פסולי המוקדשין יד,ז). שֶׁפֵּרְשׁוּ מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים מוֹעֲלִין בָּהֶן. כיוון שלא היו מחוברים לבשר, זריקת הדם אינה מתירה אותם ונשאר עליהם איסור מעילה (ריק"ו, קרית ספר; וכס"מ פירש שמועלים בהם רק עד שעת הזריקה). פֵּרְשׁוּ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. כיוון שהיו מחוברים לבשר בשעת הזריקה, הותרו אתו. עַצְמוֹת הָעוֹלָה שֶׁפֵּרְשׁוּ לִפְנֵי זְרִיקָה וכו'. מכיוון שפרשו מהבשר אין להקטירם על המזבח (הלכות מעשה הקרבנות ו,ב), ולכן לאחר הזריקה מותר ליהנות מהם (וראה ח"ד מעילה א,ז שדן בחילוק שבין עולה לשאר קדשי קדשים). וְאִם פֵּרְשׁוּ אַחַר זְרִיקָה מוֹעֲלִין בָּהֶן לְעוֹלָם. כיוון שבשעת הזריקה היו מחוברים לבשר שיש להקטירו, חל עליהם דין הבשר ויש בהם מעילה. עַצְמוֹת הָעוֹלָה שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וכו'. עצמות שפקעו מעל המזבח דינם כבשר יבש שפקע מהמזבח שיש לחזור ולהקטירו עד חצות (הלכות מעשה הקרבנות ו,ג). לכן עד חצות יש בהם מעילה ולאחר חצות אין בהם מעילה.
יג. גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, בֵּין לִפְנֵי חֲצוֹת בֵּין לְאַחַר חֲצוֹת – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. אֲבָל גַּחֶלֶת שֶׁל קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת – מוֹעֲלִין בָּהּ. וְהַשַּׁלְהֶבֶת – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
יג. גַּחֶלֶת. חתיכה לוהטת ממערכת האש. לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. שבכל מקרה שפוקעת אין להחזירה למזבח (הלכות מעשה הקרבנות ו,ב), ולכן אין בה מעילה. אמנם אסור ליהנות ממנה כיוון שיש לה ממשות (בבלי מעילה ט,ב). גַּחֶלֶת שֶׁל קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהּ. כיוון שיש בה ממש דינה ככל קדשי בדק הבית ויש בה מעילה. וְהַשַּׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. כיוון שאין בה ממש אין בה מעילה.
יד. דֶּשֶׁן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, בֵּין קֹדֶם הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן בֵּין אַחַר הֲרָמָה – מוֹעֲלִין בּוֹ.
יד. בֵּין קֹדֶם הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן בֵּין אַחַר הֲרָמָה. בכל יום היו נוטלים דשן מן המזבח ושמים בצדו המזרחי של הכבש (הלכות תמידין ומוספין ב,י-יב). גם לאחר תרומת הדשן, יש דין מעילה בדשן שנשאר על המזבח. מוֹעֲלִין בּוֹ. עד הוצאתו מחוץ לעיר לבית הדשן. אמנם גם לאחר שהוצא, אסור ליהנות ממנו (שם הט"ו וריק"ו שם).
טו. דִּשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
טז. כָּל בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁהִיא בַּעֲלַת מוּם, בֵּין שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁהּ בֵּין שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁהּ לְמוּם קָבוּעַ, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְחֻסַּר זְמַן – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ עַד שֶׁיִּפָּדוּ. אֲבָל תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, וְהֵן קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן – הַנֶּהֱנֶה לֹא מָעַל; הוֹאִיל וְאֵינָן רְאוּיִין לְפִדְיוֹן, הֲרֵי הֵן כַּחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת, לְפִיכָךְ אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן.
טז. בֵּין שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁהּ. ואין קדושה בגופה, ומכל מקום יש קדושה בדמיה ודינה דומה לקדשי בדק הבית שיש בהם מעילה (ריק"ו, וראה לקמן ג,יג). שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁהּ לְמוּם קָבוּעַ. וכשהקדישה חלה עליה קדושה גמורה. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְחֻסַּר זְמַן. בהמה בשבעת הימים הראשונים מלידתה שאסור להקריבה (הלכות איסורי מזבח ג,ח). מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ עַד שֶׁיִּפָּדוּ. עד שיימכרו ודמיהם יתקדשו במקומם (שם א,י). אֲבָל תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן. תורים קטנים ובני יונה גדולים (התורים כשרים רק כשהם גדולים ובני היונה כשרים רק כשהם קטנים – שם ג,ב). הוֹאִיל וְאֵינָן רְאוּיִין לְפִדְיוֹן. ראה שם ו,ד. הֲרֵי הֵן כַּחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת. חטאות שדינן למות ואין בהן מעילה (לקמן ג,ד). לְפִיכָךְ אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. שהרי אינם ראויים כעת למזבח ואין אפשרות להפיק מהם ערך כספי (קרן אורה מעילה יב,א).

תקציר הפרק 

פרק ב' הלכות מעילה שבוע טוב! זמן המעילה בקדשים השונים לאחר שלמדנו את הכלל שיש מעילה בכל הקדשים מרגע שהוקדשו ועד שישרפו או יותרו באכילה. מלבד קדשים קלים, בהם אין מעילה לפני זריקה היום לומדים על הקדשים הקלים. קודשים קלים-אין מועלים בהן, עד שייזרק הדם של הקרבן. נזרק הדם-שנים שמועלים באימוריהן (החלקים הפנימיים שעולים למזבח), עד שייצאו לבית הדשן (מקום מחוץ לעיר ששם שמים את אפר הקרבנות לאחר שנשרפו כל הלילה על המזבח) דינם של קדשים קלים שונה בגלל הכלל ש"אין מועלים בדבר הנאכל" (עד שייזרק דמם). המנחות -מועלים בהן משהוקדשו, אף על פי שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת, עד שיקטיר הקומץ שעולה למזבח. קרב הקומץ, הותרו השיירים באכילה. נסכי היין -מועלים בהן משהוקדשו, ירדו לשיתין (שפיכת היין במזבח), אין מועלים בהן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן