[א] הַיַּיִן וְהַסֹּלֶת שֶׁמְּבִיאִין עִם הַקָּרְבָּן הֵן הַנִּקְרָאִין נְסָכִים, וְהַסֹּלֶת לְבַדָּהּ נִקְרֵאת מִנְחַת נְסָכִים. וּמִנְחַת נְסָכִים אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה וְלֹא לְבוֹנָה, אֲבָל טְעוּנָה מֶלַח, וְכֻלָּהּ נִשְׂרֶפֶת עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְהַיַּיִן יִתְנַסֵּךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ, אֶלָּא מַגְבִּיהַּ יָדוֹ וְיוֹצֵק עַל הַיְסוֹד, וְהוּא יוֹרֵד לַשִּׁיתִין.

א. אֵינָהּ טְעוּנָה לֹא תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה וְלֹא לְבוֹנָה. פעולות שנעשות במנחות השונות (ראה לקמן יב,ו-ז). טְעוּנָה מֶלַח. פיזור מלח לפני שרפתה על המזבח (הלכות איסורי מזבח ה,יא). וְאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ. על מערכת האש שבגג המזבח. וְיוֹצֵק עַל הַיְסוֹד וְהוּא יוֹרֵד לַשִּׁיתִין. היה יוצק את היין בראש המזבח ומשם היה יורד ליסוד המזבח וממנו לשיתין (ריק"ו ולח"מ על פי הנאמר לקמן ז,י; וראה ראב"ד וכס"מ). לַשִּׁיתִין. לנקבים שבפינה הדרום מערבית של היסוד (ראה הלכות בית הבחירה ב,יא).

[ב] אֵין טָעוּן נְסָכִים אֶלָּא עוֹלַת בְּהֵמָה וְהַשְּׁלָמִים בִּלְבַד, בֵּין הָיוּ קָרְבַּן צִבּוּר אוֹ קָרְבַּן יָחִיד. אַף כֶּבֶשׂ יוֹלֶדֶת וְאֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, הוֹאִיל וְהֵן עוֹלוֹת – טְעוּנִין נְסָכִים. אֲבָל הָעוֹף וְהָאֲשָׁמוֹת וְהַחַטָּאוֹת – אֵין מְבִיאִין עִמָּהֶן נְסָכִים, חוּץ מֵחַטַּאת מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ, שֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ נִסְכֵּיהֶם בַּתּוֹרָה.

ב. כֶּבֶשׂ יוֹלֶדֶת וְאֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. שהם חובות ואינם נדר או נדבה. וְאֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. איל לעולה שמביא הכהן הגדול ביום הכיפורים, בנוסף לפר החטאת (הלכות עבודת יום הכיפורים א,א). חוּץ מֵחַטַּאת מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ. המצורע מביא ביום טהרתו: חטאת, אשם ועולה (לעיל א,ו), ועם שלושת קרבנותיו מביא נסכים (לקמן ה"ו). שֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ נִסְכֵּיהֶם בַּתּוֹרָה. ויקרא יד,י.

[ג] וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מְבִיאִין נְסָכִים עִם הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם? שֶׁנֶּאֱמַר: "לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה" (במדבר טו,ג) – דָּבָר הַבָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, יָצְאוּ חַטָּאת וְאָשָׁם וּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח, הוֹאִיל וְאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אֵינָן טְעוּנִין נְסָכִים. וּמִנַּיִן לְהָבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְעוֹלַת רְאִיָּה לַנְּסָכִים? שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם" (שם).

ג. שֶׁנֶּאֱמַר לְפַלֵּא נֶדֶר וכו'. בעניין חובת הנסכים. לְהָבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְעוֹלַת רְאִיָּה. למרות שחובה להקריבם ברגל (הלכות חגיגה א,א), יש להביא אתם נסכים.

[ד] כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַנְּסָכִים? נִסְכֵּי כֶּבֶשׂ אוֹ כִּבְשָׂה – עִשָּׂרוֹן סֹלֶת בָּלוּל בִּרְבִיעִית הַהִין שֶׁמֶן, וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין. וְכֵן נִסְכֵּי הָעֵז, בֵּין קָטֹן בֵּין גָּדוֹל, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, אוֹ נִסְכֵּי רָחֵל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה.
אֲבָל נִסְכֵּי אַיִל הֵן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת בָּלוּל בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן, וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִישִׁית הַהִין.
וְנִסְכֵּי הַפָּר אוֹ הָעֵגֶל, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת – שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת בָּלוּל בַּחֲצִי הַהִין שֶׁמֶן, וְיַיִן לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין. [ה] אֵלּוּ הֵן הַנְּסָכִים, בֵּין לְעוֹלָה בֵּין לִשְׁלָמִים, כַּשִּׁעוּר הַזֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם" (במדבר טו,יב).
אֵין מוֹסִיפִין עַל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ וְאֵין גּוֹרְעִין מֵהֶן, וְאִם הוֹסִיף אוֹ גָּרַע כָּל שֶׁהוּא – פָּסַל; חוּץ מִכֶּבֶשׂ הָעוֹלָה שֶׁמַּקְרִיבִין בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר, שֶׁהַנְּסָכִים שֶׁלּוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בָּלוּל בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן. אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְפְּלָה סָלְתּוֹ, לֹא נִכְפַּל יֵינוֹ, אֶלָּא יַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין.

ד. כֶּבֶשׂ אוֹ כִּבְשָׂה. קטנים, בשנתם הראשונה. עִישָּׂרוֹן… הַהִין. ראה לקמן ה"ז. נִסְכֵּי רָחֵל. כבשה בשנתה השנייה.
אַיִל. כבש בשנתו השנייה.
ה. לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לכל קרבן וקרבן, גם כאשר מביא קרבנות רבים.
מִכֶּבֶשׂ הָעוֹלָה שֶׁמַּקְרִיבִין בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר. שהיו מקריבים ביום השני של פסח יחד עם מנחת העומר (הלכות תמידין ומוספין ז,ג). שֶׁהַנְּסָכִים שֶׁלּוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בָּלוּל בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן. פי שניים מנכסי הכבש. לֹא נִכְפַּל יֵינוֹ אֶלָּא יַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין. כנסכי שאר כבשים.

[ו] הַמְּצֹרָע מֵבִיא עִם שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵן חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה, שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהֵן בָּאִין בִּגְלַל הַזְּבָחִים שֶׁלּוֹ, עִשָּׂרוֹן עִם כָּל כֶּבֶשׂ, בָּלוּל בִּרְבִיעִית הַהִין שֶׁמֶן, וּרְבִיעִית יַיִן עִם כָּל עִשָּׂרוֹן מִשְּׁלָשְׁתָּן, כִּשְׁאָר נִסְכֵּי הַכְּבָשִׂים. וְהַמַּקְרִיב אֶת הַפַּלְגָּס – מֵבִיא עִמּוֹ נִסְכֵּי אַיִל, וְלֹא עָלָה לוֹ זִבְחוֹ.

ו. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים. הַפַּלְגָּס. כבש בחודש הראשון של שנתו השנייה ואינו ראוי לא לכבש ולא לאיל (לעיל א,יד).

[ז] הַהִין הוּא שְׁנֵים עָשָׂר לֹג, וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שִׁעוּר הַלֹּג עִם מִדּוֹת אֲחֵרוֹת בְּהִלְכוֹת עֵרוּבִין. וְהָעִשָּׂרוֹן הוּא הָעֹמֶר, שֶׁהוּא שִׁעוּר חַלָּה, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שִׁעוּרוֹ בְּעִנְיַן חַלָּה.

ז. וּכְבָר הוֹדַעְנוּ שִׁעוּר הַלֹּג עִם מִדּוֹת אֲחֵרוֹת בְּהִלְכוֹת עֵרוּבִין. א,יג; ובמידות ימינו שיעור הלוג כ-350 סמ"ק. וְהָעִשָּׂרוֹן הוּא הָעֹמֶר. ושיעורו עשירית האיפה (שמות טז,לו). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שִׁעוּרוֹ בְּעִנְיַן חַלָּה. הלכות ביכורים ו,טו; ושם נאמר ששיעורו ארבעים ושלוש ביצים וחמישית (כ-2.5 ליטר).

[ח] כְּשֶׁמּוֹדְדִין הַנְּסָכִים אוֹ הַמְּנָחוֹת, בֵּין מִנְחַת יָחִיד בֵּין מִנְחַת צִבּוּר – אֵין מוֹדְדִין אוֹתָן בְּמִדָּה שֶׁל שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת לַפָּר אוֹ שֶׁל שְׁנַיִם לָאַיִל, אֶלָּא מוֹדֵד הַכֹּל בְּעִשָּׂרוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ. וְכֵן הַשֶּׁמֶן שֶׁל נְסָכִים – מוֹדְדִין אוֹתוֹ בְּמִדָּתוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְשֶׁמֶן שֶׁל מִנְחוֹת הַיָּחִיד – בַּלֹּג שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, כְּמִנְיַן הָעֶשְׂרוֹנוֹת כְּמִנְיַן הַלֻּגִּין.

ח. בְּעִשָּׂרוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ. כלי מדידה שהיה במקדש למדידת יבש ובו מדדו את הסולת למנחות (הלכות כלי המקדש א,טז). הַשֶּׁמֶן שֶׁל נְסָכִים מוֹדְדִין אוֹתוֹ בְּמִדָּתוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. כל נסך בכלי המידה המתאים ממידות הלח שהיו במקדש: רביעית ההין לכבש, שלישית ההין לאיל, חצי ההין לפר (שם א,יז). וְשֶׁמֶן שֶׁל מִנְחוֹת הַיָּחִיד בַּלֹּג שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. מנחה שהיחיד מתנדב למזבח אינה פחותה מעישרון סולת ויכול להוסיף עליה כמה שירצה (לקמן יב,ה). לכל עישרון יש לתת לוג שמן (שם ה"ז), ולוג זה היה נמדד במידת לוג שהייתה במקדש. כְּמִנְיַן הָעֶשְׂרוֹנוֹת כְּמִנְיַן הַלֻּגִּין. לפי מניין העשרונות של הסולת כך מניין הלוגין של השמן.

[ט] בֵּרוּצֵי הַמִּדּוֹת שֶׁל סֹלֶת – חֹל, שֶׁאֵין גַּב הָעִשָּׂרוֹן קֹדֶשׁ, וּבֵרוּצֵי הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן – קֹדֶשׁ, לְפִי שֶׁהוּא יוֹרֵד עַל גַּבֵּי הַכְּלִי, וּכְלֵי הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָמָּה יִתְקַדְּשׁוּ הַבֵּרוּצִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּוָּנַת הַמּוֹדֵד אֶלָּא לְמַה שֶּׁבַּכְּלִי בִּלְבַד? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: מוֹצִיאִין מִכְּלִי שָׁרֵת לְחֹל.

ט. בֵּרוּצֵי הַמִּדּוֹת. מה שעולה וגודש מעל גובה הכלי. גַּב הָעִשָּׂרוֹן. הצד החיצוני של הכלי. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות כלי המקדש א,יט. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּוָּנַת הַמּוֹדֵד אֶלָּא לְמַה שֶּׁבַּכְּלִי בִּלְבַד. וכלי השרת אינם מקדשים אלא לדעת – כאשר מתכוונים שיקדשו (הלכות פסולי המוקדשין ג,כ). שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מוֹצִיאִין מִכְּלִי שָׁרֵת לְחֹל. שהרואה יודע שכלי הלח נמשחו גם מבחוץ, ואינו יודע שהמודד לא התכוון אלא למה שבפנים, ויחשוב שמותר לנהוג מנהג חולין במה שהתקדש בכלי שרת.

[י] מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בַּבֵּרוּצֵין? אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר – יִקְרְבוּ עִמּוֹ; וְאִם לֹא – יִפָּסְלוּ בְּלִינָה; וְאִם לָאו – מְקַיְּצִין בָּהֶן הַמִּזְבֵּחַ. [יא] כֵּיצַד? לוֹקְחִין בָּהֶן עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים.

י. אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר יִקְרְבוּ עִמּוֹ. אם יש שם קרבן אחר הטעון נסכים, יקריבו את הבירוצים עבור הנסכים של אותו קרבן. וְאִם לֹא יִפָּסְלוּ בְּלִינָה. אם לא השתמשו בהם לנסכי קרבנות אחרים, הם נפסלים לאחר לילה ככל הדברים שהתקדשו בכלי קודש (הלכות בית הבחירה ג,יח). וְאִם לָאו מְקַיְּצִין בָּהֶן הַמִּזְבֵּחַ. אם עדיין לא נפסלו בלינה ניתן לפדות אותם ובכסף לקנות קרבנות ל'קיץ המזבח' – עולות נדבה של ציבור שהיו מקריבים בנוסף לקרבנות החובה (ונקראו כך על שם פירות הקיץ הבאים כתוספת לסעודה – פה"מ שקלים ד,ד).
יא. כֵּיצַד. מקייצין את המזבח. לוֹקְחִין בָּהֶן. מוכרים את הבירוצים ובכסף שמקבלים תמורתם קונים קרבנות ומקריבים אותם לעולה. וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. כשאר העורות של קרבנות העולה (לקמן ה,יט).

[יב] הַסֹּלֶת עִם הַשֶּׁמֶן שֶׁל נְסָכִים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן, וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן. וְלֹא הַנְּסָכִים מְעַכְּבִין אֶת הַזֶּבַח, אֶלָּא מֵבִיא אָדָם קָרְבָּנוֹ הַיּוֹם וּנְסָכָיו אַחַר עֲשָׂרָה יָמִים, אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד צִבּוּר, וְהוּא שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ הַנְּסָכִים בִּכְלִי שָׁרֵת. אֲבָל אִם נְתָנָן לִכְלִי שָׁרֵת, אִם לָנוּ – יִפָּסְלוּ בַּלִּינָה.

יב. הַסֹּלֶת עִם הַשֶּׁמֶן שֶׁל נְסָכִים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן. ויכול להביא אחד גם אם אינו מביא את השני. אִם לָנוּ יִפָּסְלוּ בַּלִּינָה. ועליו להביא נסכים אחרים.

[יג] אֵין מְבִיאִין נְסָכִים אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. לֹא יְבִיאֵם מִתְּרוּמָה, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְלֹא מִן הַבִּכּוּרִים. וַאֲפִלּוּ תּוֹדָה שֶׁמֵּבִיא לַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר, לֹא יָבִיא נְסָכֶיהָ אֶלָּא מִן הַחֻלִּין.

יג. אֵין מְבִיאִין נְסָכִים אֶלָּא מִן הַחֻלִּין. בטעם הדין ראה לקמן טז,יז. תּוֹדָה שֶׁמֵּבִיא לַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר. כשהתנה שכך יביא, יכול להביא ממעות מעשר שני (שם).

[יד] כָּל שִׁעוּרֵי הַנְּסָכִים הָאֲמוּרִין בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל, וּמִנְיַן אוֹתָן הַקָּרְבָּנוֹת, וְסִדְרֵי הָעֲבוֹדָה הַכְּתוּבִין שָׁם – כֻּלָּן מִלּוּאִין הֵן, וְאֵינָן נוֹהֲגִין לְדוֹרוֹת, אֶלָּא הַנָּבִיא צִוָּה וּפֵרֵשׁ כֵּיצַד יִהְיוּ מַקְרִיבִין הַמִּלּוּאִים עִם חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בִּימֵי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ כְּשֶׁיִּבָּנֶה בַּיִת שְׁלִישִׁי.

יד. הַנְּסָכִים הָאֲמוּרִין בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל. פרקים מה-מו. מִלּוּאִין. קרבנות שבאים לצורך חנוכת העבודה במקדש.

[טו] וּכְשֵׁם שֶׁהִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ דְּבָרִים שֶׁאֵין כְּמוֹתָן לְדוֹרוֹת וְהִקְרִיבוּ בְּשַׁבָּת, כָּךְ הַנָּשִׂיא מַקְרִיב חֲנֻכָּתוֹ בְּשַׁבָּת לֶעָתִיד, כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ שָׁם.
וְכֵן קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיבוּ בִּימֵי עֶזְרָא הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי – מִלּוּאִים הָיוּ, וְאֵינָן נוֹהֲגִין לְדוֹרוֹת. אֲבָל דְּבָרִים הַנּוֹהֲגִין לְדוֹרוֹת הֵן דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֵין לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְלֹא לִגְרֹעַ.

טו. שֶׁהִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. שנים עשר נשיאי השבטים הקריבו מדי יום קרבנות בחנוכת המשכן בימי משה רבנו (במדבר פרק ז). וְהִקְרִיבוּ בְּשַׁבָּת. שהרי הקריבו משך שנים עשר ימים רצופים. כָּךְ הַנָּשִׂיא מַקְרִיב חֲנֻכָּתוֹ בְּשַׁבָּת לֶעָתִיד כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ שָׁם. יחזקאל מו,ד.
הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי. האנשים שעלו עם עזרא מהגולה (ראה עזרא ח,לה). אֲבָל דְּבָרִים הַנּוֹהֲגִין לְדוֹרוֹת. שיעור הנסכים. הֵן דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. לעיל הל' ד-ו.