א. אֵינוֹ חַיָּב לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא הַגּוֹמֵר פֵּרוֹתָיו לְאָכְלָן לְעַצְמוֹ. אֲבָל הַגּוֹמְרָן לְמָכְרָן – פָּטוּר מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וכו' וְאָכַלְתָּ" (דברים יד,כב-כג) – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַגּוֹמֵר תְּבוּאָתוֹ לְאָכְלָהּ.
א. לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר. המונח 'מעשר' משמש כאן כשם כולל לתרומות ומעשרות, וכך גם בכל הדינים הנוגעים לחיוב מעשרות באופן כללי (כגון מאימתי חל החיוב כמפורט בהמשך הפרק ובפרקים הבאים) – המונחים 'מעשר' או 'מעשרות' או 'לעשר' כוללים תרומות ומעשרות. הַגּוֹמֵר פֵּרוֹתָיו לְאָכְלָן לְעַצְמוֹ. המסיים את המלאכות הנעשות ביבול (כמפורט לקמן ג,ח ואילך) על דעת לאכלם הוא ובני ביתו (וראה לקמן ג,א-ג, ד,א-ב שהחיוב מן התורה הוא רק כאשר הכניס את הפירות לבית לאחר גמר מלאכתם).
ב. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ פָּטוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" (שם), וְחַיָּב מִדִּבְרֵיהֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלְּקָחָן אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן בְּיַד מוֹכֵר. אֲבָל אִם נִגְמְרוּ בְּיַד הַלּוֹקֵחַ – חַיָּב לְעַשֵּׂר מִן הַתּוֹרָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלְּקָחָן אַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן בְּיַד מוֹכֵר. אֲבָל אִם נִגְמְרוּ בְּיַד הַלּוֹקֵחַ – חַיָּב לְעַשֵּׂר מִן הַתּוֹרָה.
ב. הַלּוֹקֵחַ. הקונה.
ג. פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לַאֲכִילָה בְּקָטְנָן, כְּגוֹן הַבֹּסֶר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – אֵינָן חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ וְיֵעָשׂוּ אֹכֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ" (ויקרא כז,ל) – עַד שֶׁיִּהְיֶה פְּרִי. וְכֵן הַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" (דברים יד,כב) – עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה תְּבוּאָה, וְזוֹ הִיא עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. וְקֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ הַתְּבוּאָה וְהַפֵּרוֹת לְעוֹנָה זוֹ – מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּבְכָל דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה.
ג. הַבֹּסֶר. ענבים שאינם בשלים. מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וּבְכָל דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. שלפני עונת המעשרות לא חל חיוב מעשרות כלל. ולאחר עונת המעשרות אסור לאכול אכילת קבע אך עדיין מותר לאכול אכילת עראי עד שתיגמר מלאכת הפירות (לקמן ג,א).
ד. פֵּרוֹת שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לַאֲכִילָה בְּקָטְנָן, כְּגוֹן הַקִּשּׁוּאִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹסִיף בְּגוּפָן בִּלְבַד, אֲבָל רְאוּיִין הֵן מִתְּחִלָּה לַאֲכִילָה – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר בְּקָטְנָן, שֶׁמִּתְחִלַּת יְצִיאָתָן בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת.
ד. הַקִּשּׁוּאִים. מלון הקתא, הדומה למלפפון גדול (על פי פה"מ כלאיים א,ב). שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹסִיף בְּגוּפָן בִּלְבַד. משאירים אותם מחוברים לקרקע כדי שיהיו גדולים יותר, ולא לצורך הכשרתם לאכילה. יְצִיאָתָן. צמיחתם.
ה. אֵי זוֹ הִיא עוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת? מִשֶּׁיַּגִּיעוּ הַפֵּרוֹת לְהִזָּרַע וְלִצְמֹחַ, הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא הַפְּרִי. כֵּיצַד? הַתְּאֵנִים – מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ רַכִּין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה אַחַר אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת מִשְּׁעַת אֲסִיפָתָן.
הָעֲנָבִים וְהַבְּאוּשִׁים, וְהֵם הָעֲנָבִים הַדַּקִּין הַמִּדְבָּרִיּוֹת – מִשֶּׁיֵּרָאֶה הַחַרְצָן שֶׁלָּהֶן מִבַּחוּץ. הָרִמּוֹנִים – מִשֶּׁיִּמַּס הַפֶּרֶד שֶׁלָּהֶן בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת וְיֵצֵא מִמֶּנּוּ מַיִם. הַתְּמָרִים – מִשֶּׁיִּתְפְּחוּ כַּשְּׂאוֹר. הַפַּרְסְקִין – מִשֶּׁיַּטִּילוּ גִּידִים אֲדֻמִּים.
הָאֱגוֹזִים – מִשֶּׁיִּתְפָּרֵשׁ הָאֹכֶל מִן הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה. הַשְּׁקֵדִים הַמְּתוּקִין – עַד שֶׁתִּתְפָּרֵשׁ קְלִפָּתָן הַחִיצוֹנָה; אֲבָל הַמָּרִים – פְּטוּרִין לְעוֹלָם. וּשְׁאָר כָּל בַּעֲלֵי קְלִפּוֹת, כְּגוֹן הָאִצְטְרוֹבֵלִין וְהַלּוֹט וְהַבָּטְנִים – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קְלִפָּה תַּחְתּוֹנָה הַסְּמוּכָה לָאֹכֶל.
הַזֵּיתִים – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ שֶׁמֶן אֶחָד מִתִּשְׁעָה מִמַּה שֶּׁהֵן רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁיִּגָּמְרוּ, וְזֶה הוּא שְׁלִישׁ שֶׁלָּהֶן. הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִים – מִשֶּׁיִּתְעַגְּלוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים.
הָאוֹג וְהַתּוּתִים – מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ, וְכֵן כָּל שֶׁדַּרְכָּן לְהַאְדִּים – מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ. הֶחָרוּבִין – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת, וְכֵן כָּל שֶׁדַּרְכָּן לְהַשְׁחִיר – מִשֶּׁיִּנָּקְדוּ. הָאַגָּסִין וְהַקְּרֻסְטְמֵלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעֻזְרָרִין – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קָרָחוֹת קָרָחוֹת לְבָנוֹת, וְכֵן כָּל שֶׁדַּרְכָּן לְהַלְבִּין – מִשֶּׁיִּקְרְחוּ קָרָחוֹת.
הַתְּבוּאָה – מִשֶּׁתָּבִיא שְׁלִישׁ. הַתִּלְתָּן – מִשֶּׁיִּהְיֶה זַרְעָהּ רָאוּי לִצְמִיחָה אִם נִזְרַע. וּבַיָּרָק: הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – חַיָּבִין בְּקָטְנָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וּשְׁאָר הַיָּרָק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַאֲכִילָה.
אֶשְׁכּוֹל שֶׁהִגִּיעַ בּוֹ אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר יְחִידִי – כֻּלּוֹ חִבּוּר לַמַּעַשְׂרוֹת, וּכְאִלּוּ הִגִּיעַ כֻּלּוֹ. וְלֹא אוֹתוֹ אֶשְׁכּוֹל בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הָרוּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַגֶּפֶן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן רִמּוֹן שֶׁהִגִּיעָה בָּהּ אֲפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת – כֻּלָּהּ חִבּוּר.
הָעֲנָבִים וְהַבְּאוּשִׁים, וְהֵם הָעֲנָבִים הַדַּקִּין הַמִּדְבָּרִיּוֹת – מִשֶּׁיֵּרָאֶה הַחַרְצָן שֶׁלָּהֶן מִבַּחוּץ. הָרִמּוֹנִים – מִשֶּׁיִּמַּס הַפֶּרֶד שֶׁלָּהֶן בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת וְיֵצֵא מִמֶּנּוּ מַיִם. הַתְּמָרִים – מִשֶּׁיִּתְפְּחוּ כַּשְּׂאוֹר. הַפַּרְסְקִין – מִשֶּׁיַּטִּילוּ גִּידִים אֲדֻמִּים.
הָאֱגוֹזִים – מִשֶּׁיִּתְפָּרֵשׁ הָאֹכֶל מִן הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה. הַשְּׁקֵדִים הַמְּתוּקִין – עַד שֶׁתִּתְפָּרֵשׁ קְלִפָּתָן הַחִיצוֹנָה; אֲבָל הַמָּרִים – פְּטוּרִין לְעוֹלָם. וּשְׁאָר כָּל בַּעֲלֵי קְלִפּוֹת, כְּגוֹן הָאִצְטְרוֹבֵלִין וְהַלּוֹט וְהַבָּטְנִים – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קְלִפָּה תַּחְתּוֹנָה הַסְּמוּכָה לָאֹכֶל.
הַזֵּיתִים – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ שֶׁמֶן אֶחָד מִתִּשְׁעָה מִמַּה שֶּׁהֵן רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁיִּגָּמְרוּ, וְזֶה הוּא שְׁלִישׁ שֶׁלָּהֶן. הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִים – מִשֶּׁיִּתְעַגְּלוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים.
הָאוֹג וְהַתּוּתִים – מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ, וְכֵן כָּל שֶׁדַּרְכָּן לְהַאְדִּים – מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ. הֶחָרוּבִין – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת, וְכֵן כָּל שֶׁדַּרְכָּן לְהַשְׁחִיר – מִשֶּׁיִּנָּקְדוּ. הָאַגָּסִין וְהַקְּרֻסְטְמֵלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעֻזְרָרִין – מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קָרָחוֹת קָרָחוֹת לְבָנוֹת, וְכֵן כָּל שֶׁדַּרְכָּן לְהַלְבִּין – מִשֶּׁיִּקְרְחוּ קָרָחוֹת.
הַתְּבוּאָה – מִשֶּׁתָּבִיא שְׁלִישׁ. הַתִּלְתָּן – מִשֶּׁיִּהְיֶה זַרְעָהּ רָאוּי לִצְמִיחָה אִם נִזְרַע. וּבַיָּרָק: הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – חַיָּבִין בְּקָטְנָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וּשְׁאָר הַיָּרָק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַאֲכִילָה.
אֶשְׁכּוֹל שֶׁהִגִּיעַ בּוֹ אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר יְחִידִי – כֻּלּוֹ חִבּוּר לַמַּעַשְׂרוֹת, וּכְאִלּוּ הִגִּיעַ כֻּלּוֹ. וְלֹא אוֹתוֹ אֶשְׁכּוֹל בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הָרוּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַגֶּפֶן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן רִמּוֹן שֶׁהִגִּיעָה בָּהּ אֲפִלּוּ פְּרִידָה אַחַת – כֻּלָּהּ חִבּוּר.
ה. מִשֶּׁיַּגִּיעוּ הַפֵּרוֹת לְהִזָּרַע וְלִצְמֹחַ. שניתן לזרוע את הזרע שלהם ויצמחו ממנו פירות אחרים. הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא הַפְּרִי. כל פרי בזמן שלו. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה וכו'. שאם יקטוף ויניח אותם, יתבשלו מעצמם בתוך עשרים וארבע שעות.
מִשֶּׁיִּמַּס הַפֶּרֶד. יתמעך הגרגר. מִשֶּׁיִּתְפְּחוּ כַּשְּׂאוֹר. יתרככו ויתנפחו כמו לחם שהחמיץ (פה"מ מעשרות א,ב). הַפַּרְסְקִין מִשֶּׁיַּטִּילוּ גִּידִים אֲדֻמִּים. שיהיה באפרסק פסים בגוון אדום (כעין ורידים).
מִשֶּׁיִּתְפָּרֵשׁ הָאֹכֶל מִן הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה. משעה שפרי האגוז נפרד מהקליפה הקשה החיצונה. אֲבָל הַמָּרִים פְּטוּרִין לְעוֹלָם. כדלעיל א,ט. הָאִצְטְרוֹבֵלִין. פרי הארז (בבלי עבודה זרה יד,א). וְהַלּוֹט. כנראה שהכוונה לערמונים או לצנוברים (ע"פ פה"מ שביעית ז,ה בביאור המילה 'לוטם'). וְהַבָּטְנִים. פיסטוקים (פה"מ שביעית ז,ה).
כְּשֶׁיִּגָּמְרוּ. בגמר בישולם. וְזֶה הוּא שְׁלִישׁ שֶׁלָּהֶן. זהו הנאמר במשנה (מעשרות א,ג) "משיכניסו שליש", שפירושו שניתן לסחוט שליש לוג שמן מסאה זיתים, וכאשר הזיתים גמורים ניתן לסחוט מסאה שלושה לוגים שמן (פה"מ שביעית ד,ט על פי גרסתו בירושלמי שביעית ד,ז). מִשֶּׁיִּתְעַגְּלוּ. שיקבלו צורה של פרי (ד"א).
הָאוֹג. אוג הבורסקאים, שיח בר גבוה שצומחים עליו אשכולות של פירות אדומים קטנים. מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ. שיתחילו להאדים. מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת. לפני שמשחירים לגמרי. הָאַגָּסִין וְהַקְּרֻסְטְמֵלִין. יש מזהים אותם כזנים שונים של אגס תרבותי, ויש מזהים אותם עם שזיף ומשמש. וְהַפְּרִישִׁין. חבושים. וְהָעֻזְרָרִין. פרי בהיר דומה לתפוח קטן, שגדל על שיח העוזרד הקוצני. מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קָרָחוֹת קָרָחוֹת לְבָנוֹת. שפירות אלו מכוסים בשערות דקות, ובתחילת בישולם השערות מתחילות לנשור ובמקומן מופיעה כעין קרחת לבנה, עד שנושרות כולן בגמר הבישול (פה"מ מעשרות א,ג). ויש מפרשים שהקרחות הן כינוי לכתמים הבהירים המופיעים על פני הפרי בהדרגה בזמן ההבשלה, עד שהפרי מתבהר לגמרי (ר"י פליקס שם).
מִשֶּׁתָּבִיא שְׁלִישׁ. הגרגרים יגיעו לשליש גידולם. הַתִּלְתָּן. גרגרנית החילבה. וְהַדְּלוּעִין. דלעת הבקבוק הנקראת בארמית ובערבית קרא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד.
שֶׁהִגִּיעַ בּוֹ. לעונת המעשרות. כָּל הָרוּחַ. כל הצד של הכרם, שגרגיר אחד מהווה סימן על כך שכל הגפנים באותו צד יגיעו בקרוב לעונת המעשרות, ודינם כהגיעו (רדב"ז, ערוה"ש צה,י). פְּרִידָה. גרגר. כֻּלָּהּ חִבּוּר. כל הרוח מתחייבת במעשרות כמו באשכול ענבים (כס"מ), ויש מפרשים שרק הגרגרים של אותו רימון מתחייבים (ערוה"ש שם).
מִשֶּׁיִּמַּס הַפֶּרֶד. יתמעך הגרגר. מִשֶּׁיִּתְפְּחוּ כַּשְּׂאוֹר. יתרככו ויתנפחו כמו לחם שהחמיץ (פה"מ מעשרות א,ב). הַפַּרְסְקִין מִשֶּׁיַּטִּילוּ גִּידִים אֲדֻמִּים. שיהיה באפרסק פסים בגוון אדום (כעין ורידים).
מִשֶּׁיִּתְפָּרֵשׁ הָאֹכֶל מִן הַקְּלִפָּה הַחִיצוֹנָה. משעה שפרי האגוז נפרד מהקליפה הקשה החיצונה. אֲבָל הַמָּרִים פְּטוּרִין לְעוֹלָם. כדלעיל א,ט. הָאִצְטְרוֹבֵלִין. פרי הארז (בבלי עבודה זרה יד,א). וְהַלּוֹט. כנראה שהכוונה לערמונים או לצנוברים (ע"פ פה"מ שביעית ז,ה בביאור המילה 'לוטם'). וְהַבָּטְנִים. פיסטוקים (פה"מ שביעית ז,ה).
כְּשֶׁיִּגָּמְרוּ. בגמר בישולם. וְזֶה הוּא שְׁלִישׁ שֶׁלָּהֶן. זהו הנאמר במשנה (מעשרות א,ג) "משיכניסו שליש", שפירושו שניתן לסחוט שליש לוג שמן מסאה זיתים, וכאשר הזיתים גמורים ניתן לסחוט מסאה שלושה לוגים שמן (פה"מ שביעית ד,ט על פי גרסתו בירושלמי שביעית ד,ז). מִשֶּׁיִּתְעַגְּלוּ. שיקבלו צורה של פרי (ד"א).
הָאוֹג. אוג הבורסקאים, שיח בר גבוה שצומחים עליו אשכולות של פירות אדומים קטנים. מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ. שיתחילו להאדים. מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת שְׁחוֹרוֹת. לפני שמשחירים לגמרי. הָאַגָּסִין וְהַקְּרֻסְטְמֵלִין. יש מזהים אותם כזנים שונים של אגס תרבותי, ויש מזהים אותם עם שזיף ומשמש. וְהַפְּרִישִׁין. חבושים. וְהָעֻזְרָרִין. פרי בהיר דומה לתפוח קטן, שגדל על שיח העוזרד הקוצני. מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קָרָחוֹת קָרָחוֹת לְבָנוֹת. שפירות אלו מכוסים בשערות דקות, ובתחילת בישולם השערות מתחילות לנשור ובמקומן מופיעה כעין קרחת לבנה, עד שנושרות כולן בגמר הבישול (פה"מ מעשרות א,ג). ויש מפרשים שהקרחות הן כינוי לכתמים הבהירים המופיעים על פני הפרי בהדרגה בזמן ההבשלה, עד שהפרי מתבהר לגמרי (ר"י פליקס שם).
מִשֶּׁתָּבִיא שְׁלִישׁ. הגרגרים יגיעו לשליש גידולם. הַתִּלְתָּן. גרגרנית החילבה. וְהַדְּלוּעִין. דלעת הבקבוק הנקראת בארמית ובערבית קרא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד.
שֶׁהִגִּיעַ בּוֹ. לעונת המעשרות. כָּל הָרוּחַ. כל הצד של הכרם, שגרגיר אחד מהווה סימן על כך שכל הגפנים באותו צד יגיעו בקרוב לעונת המעשרות, ודינם כהגיעו (רדב"ז, ערוה"ש צה,י). פְּרִידָה. גרגר. כֻּלָּהּ חִבּוּר. כל הרוח מתחייבת במעשרות כמו באשכול ענבים (כס"מ), ויש מפרשים שרק הגרגרים של אותו רימון מתחייבים (ערוה"ש שם).
ו. לֹא יִמְכֹּר אָדָם פֵּרוֹתָיו מִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. וְאִם בִּכְּרוּ – נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת, וּמֻתָּר לִמְכֹּר אֶת הַשְּׁאָר שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְעוֹנַת הַמַּעֲשֵׂר.
וְכֵן לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת גִּפְתּוֹ וְאֶת זֻגָּיו לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, שֶׁהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן חַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר, וְלֹא אֶת תִּבְנוֹ לְלַקֵּט מִמֶּנּוּ תְּבוּאָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁתִּתְלַקֵּט מִן הַתֶּבֶן חַיֶּבֶת בַּמַּעֲשֵׂר.
וְכֵן לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת גִּפְתּוֹ וְאֶת זֻגָּיו לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, שֶׁהַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן חַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר, וְלֹא אֶת תִּבְנוֹ לְלַקֵּט מִמֶּנּוּ תְּבוּאָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁתִּתְלַקֵּט מִן הַתֶּבֶן חַיֶּבֶת בַּמַּעֲשֵׂר.
ו. לֹא יִמְכֹּר… לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת. כיוון שגורם לו להיכשל באיסור. וְאִם בִּכְּרוּ. אם חלק מהפירות הקדימו בתהליך הצמיחה. וּמֻתָּר לִמְכֹּר אֶת הַשְּׁאָר וכו'. שכאשר האיסור אינו לפנינו כעת (אלא יהיה רק בעתיד), לא חששו חכמים לגרימת מכשול למי שאינו נאמן (ערוה"ש צה,יא, ד"א).
גִּפְתּוֹ. פסולת הזיתים. זֻגָּיו. קליפות הענבים. תִּבְנוֹ. פסולת התבואה.
גִּפְתּוֹ. פסולת הזיתים. זֻגָּיו. קליפות הענבים. תִּבְנוֹ. פסולת התבואה.
ז. שִׁמְרֵי יַיִן שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם וְסִנְּנָן, אִם נָתַן שְׁלֹשָׁה וּמָצָא אַרְבָּעָה – מוֹצִיא מַעֲשֵׂר עַל זֶה הַיָּתֵר מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלָיו תְּרוּמָה, שֶׁהַתּוֹרֵם בַּתְּחִלָּה – בְּלִבּוֹ עַל הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּתְּרוּמָה. מָצָא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה, אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא יָתֵר עַל מִדָּתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טַעַם יַיִן – פָּטוּר.
ז. שִׁמְרֵי יַיִן וכו'. שמרים של יין מעושר שרוצה להפיק מהם יין נוסף. אִם נָתַן שְׁלֹשָׁה וּמָצָא אַרְבָּעָה מוֹצִיא מַעֲשֵׂר עַל זֶה הַיָּתֵר. אם כמות הנוזל גדלה באופן שהתוספת מהווה רבע מהכמות הנוכחית (כגון שהשהה את השמרים בתוך שלשה ליטר מים, ולאחר סינון השמרים מצא ארבעה ליטר), יש על המשקה דין יין (ראה הלכות ברכות ח,ט, הלכות שבת כט,טו). ומכיוון שבזמן שעישר את היין המקורי לא הפריש אלא על היין שבו, צריך להפריש עכשיו מעשר על השמרים שנעשו עכשיו יין (רמב"ן ב"ב צו,ב). מִמָּקוֹם אַחֵר. מיין אחר, כיוון שאם בא להפריש מתוך התערובת יהיה צריך להפריש על תערובת המים והיין ולא רק על היין היתר. שֶׁהַתּוֹרֵם בַּתְּחִלָּה בְּלִבּוֹ עַל הַכֹּל. כשמפרישים תרומה גדולה, שאין לה שיעור מהתורה, מכוונים לפטור גם היין שבלוע בתוך השמרים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּתְּרוּמָה. הלכות תרומות ד,כא. מָצָא פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה… פָּטוּר. שאין כאן יין כלל.
ח. הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעֲשֵׂר, וּפְדָיָן, וְאַחַר שֶׁפְּדָיָן הִגִּיעוּ – חַיָּבִין בַּמַּעֲשֵׂר. וְאִם בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת וְהֵן בְּיַד הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָיָן – פְּטוּרִין.
ח. הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו. לנכסי בית המקדש. וּפְדָיָן. קנה אותם מיד ההקדש (והקדושה עברה מהפירות אל הכסף שנתן בעבורם). הַגִּזְבָּר. הממונה על ההקדש, ומכיוון שהפירות היו ברשות ההקדש בשעת ההתחייבות בתרומות ומעשרות הרי הם פטורים (ראה גם לקמן ג,כה).
