פרק ב', הלכות נערה בתולה, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חֲמִשִּׁים כֶּסֶף שֶׁל קְנָס הֵם דְּמֵי הֲנָאַת שְׁכִיבָה בִּלְבַד. וְחַיָּב הַמְפַתֶּה לִתֵּן בֹּשֶׁת וּפְגָם, יָתֵר עַל הַקְּנָס הַקָּצוּב בַּתּוֹרָה. יָתֵר עָלָיו הָאוֹנֵס, שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר, שֶׁהַנִּבְעֶלֶת בִּרְצוֹנָהּ אֵין לָהּ צַעַר, וַאֲנוּסָה יֵשׁ לָהּ צַעַר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בָּאֲנוּסָה: "תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ" (דברים כב,כט).
א. דְּמֵי הֲנָאַת שְׁכִיבָה בִּלְבַד. ניתנים כתשלום על הביאה עצמה, מבלי להתייחס לנזקים אחרים הבאים מחמת הביאה. לִתֵּן בֹּשֶׁת וּפְגָם. לשלם תשלומים נוספים, על הבושה ועל הפגם בכך שנעשתה בעולה (אופן שיעור התשלום מבואר לקמן הל' ד-ו). יָתֵר עַל הַקְּנָס. נוסף על הקנס. הַקָּצוּב. קבוע. שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. תשלום על הכאב.
ב. נִמְצָא הַמְפַתֶּה מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: קְנָס, וּבֹשֶׁת, וּפְגָם. וְהָאוֹנֵס – אַרְבָּעָה: קְנָס, וּבֹשֶׁת, וּפְגָם, וְצַעַר.
ב. נִמְצָא הַמְפַתֶּה מְשַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה וכו'. ואותם התשלומים – בושת פגם וצער – הם חלק ממערכת התשלומים של כל אדם שהזיק את חברו (הלכות חובל ומזיק א,א-י).
ג. קְנָס שָׁוֶה בַּכֹּל: אֶחָד הַבָּא עַל בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֶחָד הַבָּא עַל בַּת גֵּר אוֹ מַמְזֶרֶת – קְנָסָהּ חֲמִשִּׁים כֶּסֶף. אֲבָל הַבֹּשֶׁת וְהַפְּגָם וְהַצַּעַר אֵינָן שָׁוִין בַּכֹּל, וּצְרִיכִין שׁוּמָא.
ג. קְנָס שָׁוֶה בַּכֹּל. ניתן לבנות כל המעמדות במידה זהה. וּצְרִיכִין שׁוּמָא. הערכת בית דין כמה לשלם לאותה הבת.
ד. כֵּיצַד שָׁמִין הַבֹּשֶׁת? הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיּשׁ; שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה הַמְבַיֵּשׁ נַעֲרָה חֲשׁוּבָה וּמִמִּשְׁפָּחָה מְיֻחָסָה לַמְבַיֵּשׁ קְטַנָּה עֲנִיָּה בְּזוּיָה, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה הַמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאָדָם חָשׁוּב וְגָדוֹל לְמִי שֶׁבִּיְּשׁוֹ אֶחָד מִן הַנְּבָלִים וְקַל מִן הַקַּלִּים.
ד. שֶׁבִּיְּשׁוֹ אֶחָד מִן הַנְּבָלִים וְקַל מִן הַקַּלִּים. שבושתו מרובה (הלכות חובל ומזיק ג,א).
ה. וּלְפִי זֶה רוֹאִין הַדַּיָּנִין מַעֲלָתָהּ וּמַעֲלָתוֹ, וְשָׁמִין כַּמָּה מָמוֹן רָאוּי לְאָבִיהָ וּלְמִשְׁפַּחְתָּהּ לִתֵּן וְלֹא יֶאֱרַע לָהֶן דָּבָר זֶה מֵאָדָם זֶה, וְכָמוֹהוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ה. וְשָׁמִין כַּמָּה מָמוֹן רָאוּי לְאָבִיהָ וכו'. אומדים כמה כסף היו מוכנים אביה ומשפחתה לשלם, כדי להימנע מבושה זו.
ו. פְּגָם – לְפִי יָפְיָהּ: רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק, כַּמָּה הִיא שָׁוָה בְּעוּלָה, וְכַמָּה הָיְתָה שָׁוָה בְּתוּלָה, כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִקְנוֹת שִׁפְחָה בְּתוּלָה לִתְּנָהּ לְעַבְדּוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בַּהֲנָאָתוֹ וְטוֹבָתוֹ. וְרוֹאִין כַּמָּה פָּחֲתָה, וִישַׁלֵּם.
צַעַר – לְפִי קַטְנוּתָהּ וּבִנְיַן גּוּפָהּ וּלְפִי שָׁנָיו וְגוּפוֹ: אוֹמְדִין כַּמָּה הָאָב רוֹצֶה לִתֵּן וְלֹא תִּצְטַעֵר זֶה מִזֶּה, וְיִתֵּן.
ו. פְּגָם לְפִי יָפְיָהּ וכו'. בדרך זו בודקים כמה נפחת שוויה של הבעולה מן הבתולה (לדרך דומה להערכת נזקי איברים, ראה הלכות חובל ומזיק א,ב).
לְפִי קַטְנוּתָהּ וּבִנְיַן גּוּפָהּ וּלְפִי שָׁנָיו וְגוּפוֹ. שגילם ומבנה גופם של האונס והנאנסת משפיעים על מידת הכאב שבאונס.
ז. הַמְפַתֶּה – נוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם מִיָּד, וְאֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַקְּנָס אֶלָּא אִם כֵּן לֹא נְשָׂאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" (שמות כב, טז, ושם: אִם מָאֵן).
אֲבָל הָאוֹנֵס – נוֹתֵן אַרְבָּעָה דְּבָרִים מִיָּד וְכוֹנֵס. לְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּרְצֶה לְהִתְגָּרֵשׁ אוֹ אִם מֵת – אֵין לָהּ כְּלוּם.
ז. וְאִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ. ומכאן שרק אם סרב האב לנישואין, ישלם את הקנס. כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת. שסכום הקנס נקבע לפי מה שנהגו באותו הזמן לשלם לאבי הכלה בעבור נישואי בתולה.
וְכוֹנֵס. נושא אותה לאישה בעל כרחו, אם היא ואביה רוצים בכך. אֵין לָהּ כְּלוּם. שהרי אין לה כתובה (לעיל א,ד).
ח. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם, אֶחָד כְּדַרְכָּהּ וְאֶחָד שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – זֶה שֶׁבָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ: אִם הוּא רִאשׁוֹן, חַיָּב בְּבֹשֶׁת וּפְגָם; וְאִם הוּא אַחֲרוֹן – חַיָּב בְּבֹשֶׁת בִּלְבַד, שֶׁכְּבָר נִפְגְּמָה; וְזֶה שֶׁבָּא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ – בֵּין רִאשׁוֹן בֵּין אַחֲרוֹן, חַיָּב בִּקְנָס וּבִשְׁאָר הַדְּבָרִים. אֲבָל אֵין בֹּשֶׁת וּפְגָם שֶׁל בַּת שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה כְּלָל כְּבֹשֶׁת וּפְגָם זוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
ח. וְאֶחָד שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. מאחוריה. חַיָּב בְּבֹשֶׁת וּפְגָם. שאף בביאה שלא כדרכה ישנו פגם. וכן חייב בתשלום הצער אם אנס אותה, אבל אין משלם קנס אלא בביאה כדרכה (לעיל א,ח). שֶׁכְּבָר נִפְגְּמָה. בבעילה של הראשון, וכבר אינה בתולה. וְזֶה שֶׁבָּא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ וכו'. שהביאה כדרכה מחייבת קנס, ומוסיפה פגם אף למי שנפגמה כבר בביאה שלא כדרכה, אלא שפגם זה פחות מן הפגם של זו שלא נבעלה כלל.
ט. כְּבָר הוֹדַעְנוּ הַבָּנוֹת שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס, וְעֶשֶׂר הֵן: הַבּוֹגֶרֶת, וְהַמְמָאֶנֶת, וְהַמִּתְגָּרֶשֶׁת, וְהָאַיְלוֹנִית, וְהַשּׁוֹטָה, וְהַחֵרֶשֶׁת, וְהַגִּיֹּרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת, וְהַיּוֹצֵא עָלֶיהָ שֵׁם רַע. וּשְׁאָר הַבָּנוֹת – יֵשׁ לָהֶן קְנָס.
ט. כְּבָר הוֹדַעְנוּ הַבָּנוֹת שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס. לעיל א,ט-י.
י. כָּל בַּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ קְנָס – יֵשׁ לָהּ בֹּשֶׁת וּפְגָם; וְאִם הָיְתָה אֲנוּסָה – יֵשׁ לָהּ צַעַר. וְכָל בַּת שֶׁאֵין לָהּ קְנָס – כָּךְ אֵין לָהּ לֹא בֹּשֶׁת וְלֹא פְּגָם אִם נִתְפַּתְּתָה, וְכֵן אִם נֶאֶנְסָה, חוּץ מִבּוֹגֶרֶת וּמְמָאֶנֶת וְשׁוֹטָה וְחֵרֶשֶׁת.
יא. כֵּיצַד? הָאוֹנֵס אֶת הַבּוֹגֶרֶת וְאֶת הַמְמָאֶנֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס – יֵשׁ לָהֶן בֹּשֶׁת וּפְגָם וְצַעַר. וְהָאוֹנֵס שׁוֹטָה אוֹ חֵרֶשֶׁת – מְשַׁלֵּם צַעַר בִּלְבַד. אֲבָל הַמְפַתֶּה אֶת כֻּלָּן – פָּטוּר מִכְּלוּם.
יא. מְשַׁלֵּם צַעַר בִּלְבַד. שאין בושה ופגימה במחוסרות דעה. פָּטוּר מִכְּלוּם. שהמפותה אין לה צער (לעיל ה"א), והבוגרת והממאנת תשלומיהן לעצמן, ולכן אם התפתו הרי שמחלו על תשלומים אלה.
יב. אֵין אָדָם מְשַׁלֵּם קְנָס בְּכָל מָקוֹם בְּהוֹדָאַת פִּיו, אֶלָּא עַל פִּי עֵדִים. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר: 'אָנַסְתִּי' אוֹ 'פִּתִּיתִי' 'בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי' – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס, אֲבָל מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם בְּהוֹדָאַת פִּיו. וְכֵן בַּת שֶׁתָּבְעָה אִישׁ בַּדִּין, וְאָמְרָה לוֹ: 'אָנַסְתָּה' אוֹ 'פִּתִּיתָה אוֹתִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם' – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת, שֶׁאִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם לָהּ בֹּשֶׁת וּפְגָם וְצַעַר עַל פִּי עַצְמוֹ.
יב. קְנָס. תשלום שאינו תלוי בערך הנזק הנגרם, אלא מהווה ענישה (למאפייניו ראה הלכות נזקי ממון ב,ז-ח). אֲבָל מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם. ואם אנס משלם גם צער (ראה כס"מ), לפי שתשלומים אלו אינם קנס, אלא חובת תשלום על נזק. שְׁבוּעַת הֶסֵּת. שבועה שתיקנו חכמים המוטלת על מי שכופר בכל התביעה שכנגדו. שֶׁאִלּוּ הוֹדָה הָיָה מְשַׁלֵּם וכו'. שאין נשבע אלא על תשלומים שאם היה מודה בהם היה חייב לשלמם, ולכן על כפירת קנס אין נשבעים. אבל אם בהודאת פיו היה מתחייב אפילו בחלק מן התשלומים, תיקנו חכמים לחייבו שבועה, שמא יחזור בו ויודה (ראה הלכות טוען ונטען א,טו).
יג. אָמְרָה לוֹ: 'אָנַסְתָּה אוֹתִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא פִּתִּיתִי' – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה עַל דְּמֵי הַצַּעַר, וּמְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת הַטַּעֲנָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
יג. לֹא כִי. אין הדבר כך. שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת הַטַּעֲנָה. והמודה במקצת, משלם את מה שהודה ונשבע על השאר מן התורה. שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות טוען ונטען א,א.
יד. שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁל מְפַתֶּה וְאַרְבָּעָה שֶׁל אוֹנֵס – הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב, שֶׁכָּל שֶׁבַח נְעוּרִים לָאָב. וְאִם אֵין לָהּ אָב – הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ.
יד. שֶׁכָּל שֶׁבַח נְעוּרִים לָאָב. הזכויות הממוניות של נערה שייכות לאביה (לדוגמאות נוספות ראה הלכות אישות ג,יא, הלכות חובל ומזיק ד,יד).
טו. מְפֻתָּה אוֹ אֲנוּסָה שֶׁלֹּא תָּבְעָה עַד שֶׁבָּגְרָה אוֹ עַד שֶׁנִּשֵּׂאת אוֹ עַד שֶׁמֵּת הָאָב – הֲרֵי הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים אוֹ הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁלָּהּ. עָמְדָה בַּדִּין וְתָבְעָה אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּגְרָה אוֹ נִשֵּׂאת – הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. וְאִם מֵת הָאָב אַחַר עֲמִידָתָהּ בַּדִּין – הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין, שֶׁהֵן יוֹרְשֵׁי הָאָב; מֵעֵת שֶׁעָמְדָה בַּדִּין – זָכָה בָּהֶן הָאָב.
טו. עַד שֶׁבָּגְרָה אוֹ עַד שֶׁנִּשֵּׂאת וכו'. שיצאה מרשות אביה לרשות עצמה.
טז. הַבַּת שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה – קְנָסָהּ לְבַדּוֹ לְעַצְמָהּ. נֶאֶנְסָה אוֹ נִתְפַּתְּתָה וְאַחַר כָּךְ נִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר – קְנָסָהּ וּשְׁאָר הַדְּבָרִים לְאָבִיהָ, שֶׁאֵין הָאֵרוּסִין מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת אָב.
טז. קְנָסָהּ לְבַדּוֹ לְעַצְמָהּ. אך דמי הבושת והצער והפגם לאביה, משום שעדיין היא ברשותו, שכך דרשו מן הכתובים (ראה בבלי כתובות לח,א). שֶׁאֵין הָאֵרוּסִין מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת אָב. אלא הנישואין.
יז. אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ" (ויקרא יט,כט) – שֶׁלֹּא יֹאמַר הָאָב: הוֹאִיל וְלֹא חִיְּבָה תּוֹרָה מְפַתֶּה וְאוֹנֵס אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן מָמוֹן לָאָב, הֲרֵינִי שׂוֹכֵר בִּתִּי הַבְּתוּלָה לָזֶה לָבֹא עָלֶיהָ בְּכָל מָמוֹן שֶׁאֶרְצֶה אֲנִי, אוֹ אַנִּיחַ זֶה לָבֹא עָלֶיהָ בְּחִנָּם, שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם לִמְחֹל וְלִתֵּן מָמוֹנוֹ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה; לְכָךְ נֶאֱמַר: "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ".
שֶׁזֶּה שֶׁחִיְּבָה תּוֹרָה לָאוֹנֵס וְלַמְפַתֶּה מָמוֹן, לֹא מַלְקוּת, בְּשֶׁאֵרַע הַדָּבָר מִקְרֶה שֶׁלֹּא מִדַּעַת אָבִיהָ, וְלֹא הֵכִינָה עַצְמָהּ לְכָךְ, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינוֹ הֹוֶה תָּמִיד וְאֵינוֹ מָצוּי. אֲבָל אִם הִנִּיחַ זֶה בִּתּוֹ הַבְּתוּלָה מוּכֶנֶת לְכָל מִי שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ, גּוֹרֵם שֶׁתִּמָּלֵא הָאָרֶץ זִמָּה, וְנִמְצָא הָאָב נוֹשֵׂא בִּתּוֹ וְהָאָח נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ, שֶׁאִם תִּתְעַבֵּר וְתֵלֵד לֹא יִוָּדַע בֶּן מִי הוּא.
וְהַמֵּכִין בִּתּוֹ לְכָךְ – הֲרֵי הִיא קְדֵשָׁה, וְלוֹקֶה הַבּוֹעֵל וְהַנִּבְעֶלֶת מִשּׁוּם "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה" (דברים כג,יח), וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא חִיְּבָה תּוֹרָה קְנָס אֶלָּא לְאוֹנֵס וּמְפַתֶּה, אֲבָל זוֹ שֶׁהֵכִינָה עַצְמָהּ לְכָךְ, בֵּין מִדַּעְתָּהּ בֵּין מִדַּעַת אָבִיהָ – הֲרֵי זוֹ קְדֵשָׁה. וְאִסּוּר קְדֵשָׁה אֶחָד הוּא, בֵּין בִּבְתוּלָה בֵּין בִּבְעוּלָה. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַיּוֹצֵא עָלֶיהָ שֵׁם רַע בְּיַלְדּוּתָהּ אֵין לָהּ קְנָס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהִפְקִירָה עַצְמָהּ לְדָבָר זֶה בִּרְצוֹנָהּ.
יז. הֲרֵינִי שׂוֹכֵר בִּתִּי הַבְּתוּלָה לָזֶה לָבֹא עָלֶיהָ. ניתנה לי הרשות להשכיר את בתי לאדם זה לבוא עליה. לְכָךְ נֶאֱמַר אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ. שאין ברשות אביה להזנותה, אף שזכותה הממונית שלו.
אִם הִנִּיחַ זֶה בִּתּוֹ הַבְּתוּלָה מוּכֶנֶת וכו'. ייעד אותה לזנות. שֶׁאִם תִּתְעַבֵּר וְתֵלֵד לֹא יִוָּדַע בֶּן מִי הוּא. אם באו עליה אנשים רבים, ותצאנה מדבר זה תקלות נוספות באיסורי ערווה החמורים.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ט.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות נערה בתולה

שאר תשלומי אונס ומפתה

חייב המפתה ליתן בושת ופגם, יתר על הקנס הקצוב בתורה; יתר עליו האונס, שהוא נותן את הצער. נמצא המפתה משלם שלושה דברים קנס, ובושת, ופגם; והאונס, ארבעה–קנס, ובושת, ופגם, וצער.

קנס, שווה בכול; אחד הבא על בת כוהן גדול, ואחד הבא על בת גר או ממזרת–קנסה חמישים כסף. אבל הבושת והפגם והצער–אינן שווין בכול, וצריכין שומה -הכל לפי המבייש והמתביישת.
המודה מעצמו – פטור מקנס;.
התשלום לאב, מלבד כשאינה ברשותו (כמפורט בפרק).
הבועל קדשה – שניהם לוקים, ואין לה קנס.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.לאנוסה חרשת משלם צער בלבד?

2.לעולם הקנס לא נמסר לנערה עצמה?

3.שפשע בה כמה פעמים לוקה ולא משלם?

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן