פרק ב', הלכות סוטה, ספר נשים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אִשָּׁה שֶׁקִּנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה – אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לִשְׁתּוֹת, אֶלָּא אִם רָצָת וְאָמְרָה: 'הִין, נִטְמֵאתִי' – תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, וְנֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְאֵינָהּ שׁוֹתָה. וְכֵן אִם אָמְרָה: 'אֵינִי טְמֵאָה וְאֵינִי שׁוֹתָה' – אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לִשְׁתּוֹת, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. וְכֵן אִם אָמַר בַּעְלָהּ: 'אֵינִי רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ', אוֹ שֶׁבְּעָלָהּ בַּעְלָהּ אַחַר שֶׁנִּסְתְּרָה – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ שׁוֹתָה, וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצְאָה, וְהִיא אֲסוּרָה עָלָיו לְעוֹלָם.
א. הִין. כן. וְאֵינָהּ שׁוֹתָה. מפני שהמים באים לברר את הספק. אֵינִי טְמֵאָה וְאֵינִי שׁוֹתָה וכו'. לא הודתה בזנות אך מסרבת לשתות ולהיבדק (וראה עוד לקמן ד,ג), ומפסידה כתובתה מפני שהיא גרמה לכך שאיסורה נשאר. שֶׁבְּעָלָהּ בַּעְלָהּ אַחַר שֶׁנִּסְתְּרָה. שמכיוון שנסתרה, נאסרה עליו (לעיל א,ב); ומאחר שבעלה בא עליה באיסור, אין המים בודקים אותה (לקמן ה"ח). וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ. משום שבעל הוא שגרם לכך שלא שתתה (וראה לקמן ה"ח).
ב. וְאֵלּוּ הֵן הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רוֹצָה לִשְׁתּוֹת וּבַעְלָהּ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, אֶלָּא יוֹצֵאת בְּלֹא כְּתֻבָּה מִשֶּׁיָּבֹאוּ עֵדֵי סְתִירָה אַחַר עֵדֵי קִנּוּי, וְיֵאָסְרוּ עַל בַּעֲלֵיהֶן לְעוֹלָם. וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים הֵן, וְאֵלּוּ הֵן: אֲרוּסָה, וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, וּקְטַנָּה אֵשֶׁת הַגָּדוֹל, וּגְדוֹלָה אֵשֶׁת הַקָּטָן, וְאֵשֶׁת אַנְדְּרָגִינָס, וְאֵשֶׁת הַסּוּמָא, אוֹ הַחִגֵּר, אוֹ הָאִלֵּם, אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, אוֹ שֶׁהוּא כְּרוּת יָד; וְכֵן הַחִגֶּרֶת, וְהָאִלֶּמֶת, וְהַסּוּמָה, וּכְרוּתַת כַּף, וְשֶׁאֵינָהּ שׁוֹמַעַת – כָּל אַחַת מֵאֵלּוּ אֵינָהּ רְאוּיָה לִשְׁתּוֹת.
ב. אֲרוּסָה. שהתקדשה לו אך עוד לא באו לידי נישואין וחיים משותפים. וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אישה שמת בעלה ללא ילדים, וממתינה לאחיו ('יבם') שיישאנה או יחלוץ לה, וקינא לה יבמה. וּקְטַנָּה… קָּטָן. להגדרתם ראה הלכות אישות ב,א, י. אַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי מין של זכר ושל נקבה (הלכות אישות ב,כד). הַסּוּמָא. עיוור. הַחִגֵּר. כרות רגל. הָאִלֵּם. שאינו מדבר. וּכְרוּתַת כַּף. כף היד.
ג. וּמִנַּיִן שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ" (במדבר ה,כט): "תַּחַת אִישָׁהּ" – פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, שֶׁאֵינָהּ תַּחַת אִישָׁהּ. "אִשָּׁה" – פְּרָט לִקְטַנָּה. "אִישָׁהּ" – פְּרָט לְאֵשֶׁת קָטָן וְאֵשֶׁת אַנְדְּרָגִינָס שֶׁאֵינוֹ אִישׁ. "וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ" (שם ה,יג) – פְּרָט לְאֵשֶׁת סוּמָא. "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה" (שם ה,יח) – פְּרָט לְחִגֶּרֶת. "וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ" (שם) – פְּרָט לְמִי שֶׁאֵין לָהּ כַּף, אוֹ שֶׁהָיְתָה עֲקֻמָּה אוֹ יְבֵשָׁה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִקַּח בָּהּ; וַאֲפִלּוּ כַּפָּהּ אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּפֶּיהָ". "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה" (שם ה,כב) – פְּרָט לְאִלֶּמֶת. "וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה" (שם ה,יט) – פְּרָט לְמִי שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמַעַת.
וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ" (במדבר ה,כט) – עַד שֶׁתִּהְיֶה הִיא שְׁלֵמָה כָּמוֹהוּ וְהוּא שָׁלֵם כְּמוֹתָהּ. הָא לָמַדְתָּה שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּעַכֵּב אוֹתָהּ מִלִּשְׁתּוֹת, מְעַכֵּב אֶת בַּעְלָהּ מִלְּהַשְׁקוֹתָהּ, וְכָל הַמְעַכֵּב אֶת הַבַּעַל מִלְּהַשְׁקוֹתָהּ, מוּם כָּמוֹהוּ מְעַכֵּב אוֹתָהּ מִלִּשְׁתּוֹת.
ג. שֶׁאֵינָהּ תַּחַת אִישָׁהּ. ששתיהן טרם נישאו לבעל, ואינן בכלל 'תחתיו' (וראה לקמן ד,יז). יְבֵשָׁה. משותקת. לִקַּח בָּהּ. לאחוז בה. וַאֲפִלּוּ כַּפָּהּ אַחַת. שגם אם רק יד אחת שלה כרותה או משותקת, אינה יכולה לשתות.
אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וכו'. שיש בכך משום השוואת מצבם של שניהם.
ד. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, אִם זִנָּת בִּרְצוֹנָהּ – נֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ; לְפִיכָךְ מְקַנִּין לָהּ, לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. אֲבָל קְטַנָּה בַּת מֵאוּן – אֵין מְקַנִּין לָהּ, שֶׁאֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵאָסֵר עַל בַּעְלָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן, לֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו.
ד. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ. שקידושיה הם מן התורה (הלכות אישות ג,יא). נֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ. ככל אישה שזינתה מרצונה (הלכות גירושין יא,יד; לקטנה שזינתה ראה גם הלכות איסורי ביאה ג,ב). כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"ב. קְטַנָּה בַּת מֵאוּן. קטנה שהיא יתומה מאביה והשיאוה אמה או אחיה בהסכמתה. קידושיה אינם מן התורה, והיא יכולה בכל שעה שתרצה לסרב לחיות עם בעלה, ולצאת בלא גט (הלכות אישות ד,ז-ח). שֶׁאֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵאָסֵר עַל בַּעְלָהּ. אינה נאסרת על בעלה אף אם זינתה מרצון, שכן מן התורה אין היא נחשבת לנשואה לו. וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. מכיוון שאינה נחשבת לנשואה, הרי היא כפנויה שזינתה שמותרת לכהן (הלכות איסורי ביאה יח,ב).
ה. קִנֵּא לַאֲרוּסָתוֹ אוֹ לִזְקוּקָתוֹ, וְנִסְתְּרָה אַחַר שֶׁנְּשָׂאָהּ – הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים. נְשׂוּאָה שֶׁקִּנֵּא לָהּ, וְנִסְתְּרָה קֹדֶם שֶׁיִּבְעֹל אוֹתָהּ בַּעְלָהּ – אֵינָהּ שׁוֹתָה, וְיוֹצְאָה בְּלֹא כְּתֻבָּה, וַאֲסוּרָה עָלָיו לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ" (במדבר ה,כ) – שֶׁקָּדְמָה שְׁכִיבַת הַבַּעַל לִשְׁכִיבַת בּוֹעֵל.
ה. לִזְקוּקָתוֹ. לשומרת יבם. וְנִסְתְּרָה קֹדֶם שֶׁיִּבְעֹל אוֹתָהּ בַּעְלָהּ. שהבעל שלה מעולם לא בא עליה לפני שנסתרה.
ו. הַגִּיֹּרֶת, וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת, וְאֵשֶׁת הַגֵּר, וְאֵשֶׁת עֶבֶד מְשֻׁחְרָר, וּמַמְזֶרֶת, וְאֵשֶׁת מַמְזֵר, וְאֵשֶׁת הַסָּרִיס, בֵּין סְרִיס חַמָּה בֵּין סְרִיס אָדָם, הַמֻּתָּרוֹת לְבַעְלֵיהֶן – הֲרֵי הֵן כְּכָל הַנָּשִׁים, וְשׁוֹתוֹת.
ו. וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת. שפחה גויה שנשתחררה, ודינה כגיורת. ומותרת להינשא לישראל, אך אסורה לכהן (הלכות איסורי ביאה יב,יז, יח,ג). וּמַמְזֶרֶת. מי שנולדה מאיסורי עריות, ואסורה לבוא בקהל אך מותרת להינשא לממזר או לגר (שם טו,א-ב, טו,ז). סְרִיס. מי שיש בו פגם גופני המונע ממנו להוליד. סְרִיס חַמָּה. מי שנולד סריס (לסימניו ראה הלכות אישות ב,יג). סְרִיס אָדָם. שנסתרס בידי אדם, ובכלל זה פצוע דכא וכרות שפכה (הלכות אישות ב,יד, איסורי ביאה טז,ג-ט). ואסורים לבוא בקהל אך מותרים לשאת גיורת ומשוחררת (הלכות איסורי ביאה טז,א).
ז. מְעֻבֶּרֶת וּמְנִיקָה – מְקַנֵּא לָהּ, וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא. אִשָּׁה הָעוֹמֶדֶת לִשְׁתּוֹת וּמֵת בַּעְלָהּ קֹדֶם שֶׁתִּשְׁתֶּה – אֵינָהּ שׁוֹתָה, וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה.
ז. מְעֻבֶּרֶת וּמְנִיקָה… וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא. ואין ממתינים עד שייוולד העובר או ייגמל התינוק. וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה. כיוון שנסתרה אחר שקינא לה, ואין אפשרות שתשתה (ראה לעיל א,ב, ובהלכות אישות כד,כד).
ח. כָּל אִישׁ שֶׁבָּא בִּיאָה אֲסוּרָה מִיָּמָיו אַחַר שֶׁהִגְדִּיל – אֵין הַמַּיִם הַמְאָרְרִים בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ; אֲפִלּוּ בָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו, שֶׁאֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ" (במדבר ה,לא) – בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, אִשָּׁה נוֹשְׂאָה אֶת עֲוֹנָהּ.
ח. מִיָּמָיו אַחַר שֶׁהִגְדִּיל. בכל משך חייו הבוגרים. בָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו שֶׁאֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שמתקנת חכמים אסור לאדם שקידש אישה לבוא עליה, עד שיכניסנה לחופה ויישאנה (הלכות אישות י,א).
ט. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה עָלָיו מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה, אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה, וְקִנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה – אֵינָהּ שׁוֹתָה, אֶלָּא תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, וְתִהְיֶה אֲסוּרָה עָלָיו אַף מִשֵּׁם זֶה. עָבַר וְנָשָׂא מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמְנִיקַת חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה, שֶׁאֵין כָּאן עֲבֵרָה.
ט. מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה. לפירוטן ראה הלכות אישות א,ז-ח. שְׁנִיָּה. קרובת משפחה האסורה מדברי סופרים (ראה הלכות אישות א,ו). אֲסוּרָה עָלָיו אַף מִשֵּׁם זֶה. מלבד האיסור הראשון (לאו, עשה, שנייה), אסורה עליו גם מחמת הקינוי והסתירה. מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמְנִיקַת חֲבֵרוֹ. שגזרו חכמים שלא תינשא, שמא יינזק העובר או התינוק (הלכות גירושין יא,כה-כח). שֶׁאֵין כָּאן עֲבֵרָה. שאינה אסורה לו אלא משום חשש סכנה לוולד, ומותרת לו לאחר זמן.
י. מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה הָרְאוּיָה לֵילֵד וְלֹא בָּנִים, וְנָשָׂא עֲקָרָה אוֹ זְקֵנָה אוֹ אַיְלוֹנִית – אֵינָהּ שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה. הָיוּ לוֹ בָּנִים אוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת רְאוּיָה לְוָלָד – הֲרֵי זֶה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא זְקֵנָה אוֹ עֲקָרָה אוֹ אַיְלוֹנִית וְאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְנִזְרְעָה זָרַע" (במדבר ה,כח) אֶלָּא בָּרְאוּיָה לֵילֵד, שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר – תֵּלֵד בְּרֶוַח; הָיָה דַּרְכָּהּ לֵילֵד נְקֵבוֹת – תֵּלֵד זְכָרִים.
י. הָרְאוּיָה לֵילֵד. מסוגלת ללדת. אַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה, ואינה יולדת (לפירוט סימניה ראה הלכות אישות ב,ו). אֵינָהּ שׁוֹתָה. שהנישואין הללו הם בעברה כל עוד לא קיים מצוות פרייה ורבייה (הלכות אישות טו,ז). וְנִזְרְעָה זָרַע. נאמר על זו ששתתה ונמצאה טהורה (ראה לקמן ג,כב). ואין משמעו כהגבלה שרק הראויה ללדת נבדקת, אלא שהראויה ללדת מתברכת. בְּרֶוַח. בקלות.
יא. הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּמֵתוּ בֵּין קִנּוּי לִסְתִירָה – כְּבָר נִרְאֵית לִשְׁתּוֹת, וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ. לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים וְלֹא אִשָּׁה הָרְאוּיָה לֵילֵד, אֶלָּא זוֹ הָאַיְלוֹנִית וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, וְנוֹלַד לוֹ בֵּן מִגְּרוּשָׁתוֹ בֵּין קִנּוּי לִסְתִירָה – כְּבָר נִדְחָת הָאַיְלוֹנִית מִלִּשְׁתּוֹת.
יא. כְּבָר נִרְאֵית לִשְׁתּוֹת. הייתה ראויה לשתות בשעת הקינוי, שבאותה השעה היו נשואים בהיתר. כְּבָר נִדְחָת הָאַיְלוֹנִית מִלִּשְׁתּוֹת. נדחתה מן השתייה בשעת הקינוי, ולכן אינה שותה אף אם לאחר מכן רשאי לקיימה.
יב. כָּל אִשָּׁה שֶׁהָיָה לָהּ קִנּוּי וּסְתִירָה וְלֹא שָׁתָת מֵי הַמָּרִים, בֵּין שֶׁלֹּא רָצָה בַּעְלָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ בֵּין שֶׁלֹּא רָצָת הִיא, בֵּין שֶׁבָּא לָהּ עֵד טֻמְאָה אוֹ הוֹדָת, אוֹ שֶׁהָיְתָה מֵאֵלּוּ הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת, אוֹ שֶׁקִּנְּאוּ לָהּ בֵּית דִּין, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ מִכָּל מָקוֹם – הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה עַל זֶה שֶׁנִּתְיַחֲדָה עִמּוֹ לְעוֹלָם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ. וְאִם עָבַר וּנְשָׂאָהּ – מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִתַּחְתָּיו בְּגֵט, אֲפִלּוּ הָיוּ לָהּ מִמֶּנּוּ בָּנִים. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: כְּשֵׁם שֶׁטְּמֵאָה לַבַּעַל, כָּךְ טְמֵאָה לַבּוֹעֵל.
יב. שֶׁלֹּא רָצָה בַּעְלָהּ… שֶׁלֹּא רָצָת הִיא. ששניהם יכולים לסרב (לעיל ה"א). שֶׁבָּא לָהּ עֵד טֻמְאָה. לעיל א,יד. אוֹ הוֹדָת. הודתה שזינתה (לעיל ה"א). הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִשְׁתּוֹת. נתפרטו לעיל ה"ב. שֶׁקִּנְּאוּ לָהּ בֵּית דִּין. נתפרטו לעיל א,י. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים.
יג. אֲבָל אִם לֹא קָדַם קִנּוּי, וּבָאוּ עָלֶיהָ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁנִּסְתְּרָה עִם זֶה וְרָאוּ דָּבָר מְכֹעָר, כְּגוֹן שֶׁנִּכְנְסוּ אַחֲרָיו וּמְצָאוּהָ חוֹגֶרֶת חֲגוֹרָהּ אוֹ מָצְאוּ רֹק לְמַעְלָה מִן הַכִּלָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה: אִם הוֹצִיאָהּ בַּעְלָהּ בְּדָבָר מְכֹעָר זֶה – הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא לַנִּטְעָן, אֶלָּא אֲסוּרָה עָלָיו; וְאִם עָבַר וּנְשָׂאָהּ וְהָיוּ לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ – לֹא תֵּצֵא; וְאִם לֹא הָיוּ לָהּ בָּנִים – תֵּצֵא.
יג. דָּבָר מְכֹעָר כְּגוֹן שֶׁנִּכְנְסוּ אַחֲרָיו… וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. שניכר שהייתה שם עברה, אף על פי שאין שם עדות ברורה של זנות (הלכות אישות כד,טו, ושם דוגמאות נוספות). ובכל המקרים האלו רשאי בעלה להוציאה בלא כתובה. הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא לַנִּטְעָן. לאותו החשוד, כדי שלא לאמת את החשד בזנות (להלכה דומה ראה הלכות גירושין י,יד). לֹא תֵּצֵא. כדי שלא יצא לעז על בניה שהם ממזרים.
יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנָּבוֹכָה הָעִיר עָלֶיהָ וְעַל זֶה הַנִּטְעָן יוֹם וּמֶחֱצָה אוֹ יָתֵר, וְאָמְרוּ: 'פְּלוֹנִי זִנָּה עִם פְּלוֹנִית', וְלֹא פָּסַק הַקּוֹל, וְהוּא שֶׁלֹּא הָיוּ לָהּ אוֹ לוֹ אוֹיְבִים שֶׁמַּעֲבִירִין הַקּוֹל. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה שָׁם רִנָּה לְדָבָר זֶה בָּעִיר, אוֹ שֶׁפָּסַק הַקּוֹל שֶׁלֹּא מֵחֲמַת יִרְאָה, אִם נִשֵּׂאת לַנִּטְעָן – לֹא תֵּצֵא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים. וַאֲפִלּוּ בָּא עֵד אֶחָד שֶׁזִּנָּת עִמּוֹ – לֹא תֵּצֵא.
יד. שֶׁנָּבוֹכָה הָעִיר. שעברה בעיר שמועה שזינו. וְלֹא פָּסַק הַקּוֹל. השמועה המשיכה להתפשט. אִם לֹא הָיְתָה שָׁם רִנָּה. שלא דיברו על כך ולא נפוצה השמועה. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת יִרְאָה. השמועה פסקה מעצמה, ולא מחמת יראה מאדם שרוצה להכחיש את השמועה. אִם נִשֵּׂאת לַנִּטְעָן לֹא תֵּצֵא וכו'. שיש לשער שהמדובר בשמועת שווא.
טו. מִי שֶׁהוֹצִיאָהּ בַּעְלָהּ בְּעֵדֵי דָּבָר מְכֹעָר, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לַנִּטְעָן שֶׁיָּצָאת מִתַּחַת בַּעְלָהּ בִּגְלָלוֹ. וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים.
טו. וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵרְשָׁהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לְהִנָּשֵׂא לַנִּטְעָן וכו'. שאמנם נישואין לאחר מבטלים את החשד (ראה הלכות גירושין י,טו), אך זו אסורה לו לכתחילה משום חומרת האיסור.
טז. כָּל אִשָּׁה שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי עֵדִים וְהֵעִידוּ שֶׁזִּנָּת עִם זֶה כְּשֶׁהָיְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן – הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא מִזֶּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה בָּנִים. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ 'תֵּצֵא' – תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה.
טז. שֶׁזִּנָּת עִם זֶה. עם בעלה הנוכחי. הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא מִזֶּה. שנאסרה עליו בבירור.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות שׁוֹטה

*הפסולות לשתות*

לא כל הנשים שבעליהן קינא להן שוטות ממי המרים.
ואל שאינן שותות: א) המודה ואומרת 'נטמאתי'; ב) שהיא או בעלה אינם רוצים; ג) שאינן ראויות, כגון – שלא נשואה, שבעלה או היא בעלי מום (כמפורט בפרק), שבעלה נאף או מת, שלא ראויה ללדת. וכל אלו אסורות לבעל.
אסורה האשה לגבר הנטען שעימו נסתרה (שבגללו נאסרה על בעלה)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כהן שנשא גיורת יכול להשקותה?

2.האם סוטה עקרה שיש לבעלה בנים מאישה אחרת -שותה?

3.גרשה בעדי כיעור- כשיש לה בנים מהנטען – האם מוציאים אותה ממנו?

תשובות
1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן