פרק ב', הלכות עבודת יום הכיפורים, ספר עבודה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל מַעֲשֵׂה הַתְּמִידִין וְהַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם זֶה – עוֹשֶׂה אוֹתָן כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב, וַעֲבוֹדוֹת הַמְיֻחָדוֹת לְיוֹם זֶה בְּבִגְדֵי לָבָן. וַעֲבוֹדָה הַמְיֻחֶדֶת לְיוֹם זֶה הוּא מַעֲשֵׂה הַפָּר שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וּשְׁנֵי הַשְּׂעִירִים שֶׁאֶחָד מֵהֶן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – כָּל אֵלּוּ בְּבִגְדֵי לָבָן הֵן נַעֲשִׂין.
א. לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב. בשמונת הבגדים שבהם עובד הכהן הגדול בכל ימות השנה (ראה הלכות כלי המקדש ח,ב). בְּבִגְדֵי לָבָן. ארבעה בגדים עשויים פשתן: כותונת, מכנסיים, אבנט ומצנפת (ראה הלכות כלי המקדש ח,ג). מַעֲשֵׂה הַפָּר… וּשְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וכו'. לקמן ג,ד-ז. וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. לקמן ד,א-ב.
ב. כָּל עֵת שֶׁיְּשַׁנֶּה הַבְּגָדִים, וְיִפְשֹׁט הַבְּגָדִים וְיִלְבַּשׁ הַבְּגָדִים אֲחֵרִים, טָעוּן טְבִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד וכו' וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו" (ויקרא טז,כג-כד). וְחָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם. כֵּיצַד? בַּתְּחִלָּה פּוֹשֵׁט בִּגְדֵי חֹל שֶׁעָלָיו, וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְשׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד, וּמַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר שֶׁל כָּל יוֹם, וּמֵטִיב הַנֵּרוֹת, וּמַקְטִיר אֵבְרֵי הַתָּמִיד עִם הַחֲבִתִּין וְהַנְּסָכִים, וּמַקְרִיב הַפָּר וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי הַזָּהָב, וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת הַיּוֹם כֻּלָּהּ, הַוִּדּוּיִין עִם הַהַגְרָלָה, וּזְרִיקַת הַדָּמִים בִּפְנִים, וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּמוֹסֵר הַשָּׂעִיר לַמְשַׁלֵּחַ אוֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, וּמוֹצִיא אֵמוּרֵי הַפָּר וְהַשָּׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, וּמוֹסֵר שְׁאָרָן לִשְׂרֵפָה. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי לָבָן, וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמַקְרִיב שְׂעִיר הַחַטָּאת שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם, וְאֵילוֹ וְאֵיל הָעָם וְהֵן עוֹלוֹת, וּמַקְטִיר אֵמוּרֵי פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין, וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב, וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְנִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וּמוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי לָבָן, וְטוֹבֵל וְעוֹלֶה וּמִסְתַּפֵּג, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי זָהָב, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁל כָּל יוֹם, וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי חֹל, וְיוֹצֵא.
ב. כָּל עֵת שֶׁיְּשַׁנֶּה הַבְּגָדִים וְיִפְשֹׁט הַבְּגָדִים וְיִלְבַּשׁ הַבְּגָדִים אֲחֵרִים וכו'. כל החלפה של בגדים מבגדי זהב ללבן או להפך, טעונה טבילה (אבל החלפה מבגדי חול לבגדי כהונה אינה טעונה טבילה מן התורה כדלקמן ה"ג). וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד וכו'. הכתוב מדבר על טבילה בין פשיטת בגדי לבן ("בגדי הבד") ללבישת בגדי זהב ("בגדיו"), וכן הדין להפך. טְבִילָה. טבילת כל גופו במקווה. קִדּוּשִׁין. רחיצת הידיים והרגליים. בִּגְדֵי חֹל שֶׁעָלָיו. בגדיו הפרטיים שאינם שייכים לעבודת המקדש. וּמִסְתַּפֵּג. מתנגב. וְשׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד… וּמַקְטִיר אֵבְרֵי הַתָּמִיד עִם הַחֲבִתִּין וְהַנְּסָכִים. כדרך שעושים במקדש בכל יום (ראה הלכות תמידין ומוספין פרק ו). הַחֲבִתִּין. קרבן מנחה שהיה הכהן הגדול מקריב בכל יום כחלק מסדר העבודה במקדש. וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת הַיּוֹם כֻּלּוֹ. העבודות המיוחדות ליום הכיפורים. הַוִּדּוּיִין. על הפר ועל השעיר המשתלח לעזאזל (לקמן ה"ו). הַהַגְרָלָה. שהגרילו לדעת איזה משני השעירים יוקרב לה' ואיזה יישלח לעזאזל (לקמן ג,א). וּזְרִיקַת הַדָּמִים בִּפְנִים. זריקת הדם של הפר והשעיר בקודש הקדשים ובהיכל (לקמן ג,ה). וּמוֹסֵר הַשָּׂעִיר לַמְשַׁלֵּחַ אוֹתוֹ לַעֲזָאזֵל. לקמן ג,ז. וּמוֹצִיא אֵמוּרֵי הַפָּר וְהַשָּׂעִיר וכו'. מסיר מהפר והשעיר את החלקים הקרבים על המזבח, ומוסר את שאר בשרם לשרפה (לקמן ג,ז). וּמוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. הכלים שהכניס לצורך ההקטרה. וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי חֹל וְיוֹצֵא. מהמקדש לביתו (ראה לקמן סוף פרק ד).
ג. כָּל הַטְּבִילוֹת הָאֵלּוּ וְהַקִּדּוּשִׁין כֻּלָּן בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" (ויקרא טז,כד), חוּץ מִטְּבִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא רַשַּׁאי לִטְבֹּל אוֹתָהּ בַּחֹל, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְהוֹסִיף כַּוָּנָתוֹ, שֶׁאִם יִזְכֹּר טֻמְאָה יְשָׁנָה שֶׁבְּיָדוֹ יִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה בִּטְבִילָה זוֹ לִשְׁמָהּ. וְכָל כֹּהֵן שֶׁלֹּא טָבַל בֵּין בְּגָדִים לִבְגָדִים, אוֹ שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד וּבֵין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.
ג. כָּל הַטְּבִילוֹת הָאֵלּוּ… בַּמִּקְדָּשׁ. במקווה שהיה על גג אחת הלשכות שבדרום העזרה (ראה הלכות בית הבחירה ה,יז). בַּחֹל. בהר הבית מחוץ לשטח העזרה, בצד לשכתו (פה"מ מידות ד,ח). שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְהוֹסִיף כַּוָּנָתוֹ שֶׁאִם יִזְכֹּר טֻמְאָה וכו'. טבילה זו אינה חיוב מן התורה אלא כלל שהיה במקדש שכל כהן שמתחיל לעבוד צריך לטבול לפני כן (הלכות ביאת מקדש ה,ד). וטעם הדבר כדי שיכוון בטבילה זו להיטהר מטומאות ששכח שנטמא בהן (לדין כוונה בטבילה ראה גם הלכות שאר אבות הטומאות יג,ב). בֵּין בְּגָדִים לִבְגָדִים. כאשר מחליף מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב (ראה גם הלכות ביאת מקדש ה,ז).
ד. הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ חוֹלֶה – מְלַבְּנִין עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל בָּאֵשׁ מִבָּעֶרֶב, וּלְמָחָר מַטִּילִין אוֹתָן לַמַּיִם כְּדֵי לְהָפִיג צִנָּתָן, שֶׁאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ, אוֹ מְעָרְבִין חַמִּין בְּמֵי הַמִּקְוֶה עַד שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן.
ד. זָקֵן אוֹ חוֹלֶה. ואינו יכול לטבול במים צוננים. מְלַבְּנִין עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל. מחממים באש גושי ברזל. מִבָּעֶרֶב. לפני כניסת יום הכיפורים. שֶׁאֵין שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ. במקדש לא נאסרו המעשים שאינם מלאכה גמורה שחכמים אסרו לעשותם בשבת (לכלל זה ראה גם הלכות שבת כא,כז, קרבן פסח א,טז). השלכת גושי ברזל מלובנים למים יכולה לגרום לצירוף הברזל וחיסומו שהוא תולדה של מלאכת מבעיר, אך מכיוון שאין מתכוונים לצרף האיסור הוא מדרבנן בלבד (עיין הלכות שבת יב,א-ב). מְעָרְבִין חַמִּין בְּמֵי הַמִּקְוֶה. מחממים מים מערב יום הכיפורים ובבוקר שופכים אותם למקווה.
ה. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים, וְהַיּוֹם מְקַדֵּשׁ מִקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ. בְּכָל יוֹם הַכֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִים בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם עוֹלִים בָּאֶמְצַע וְיוֹרְדִים בָּאֶמְצַע לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, כְּדֵי לְהַדְּרוֹ. בְּכָל יוֹם, מִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה חוֹתֶה בְּמַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה הָאֵשׁ לְמַחְתָּה שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם חוֹתֶה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּמַחְתָּה שֶׁל זָהָב וּבָהּ נִכְנָס לַהֵיכָל, שֶׁלֹּא לְיַגְּעוֹ בְּתוֹסֶפֶת עֲבוֹדָה. וְכֵן מַחְתָּה שֶׁל כָּל יוֹם מַחֲזֶקֶת אַרְבַּעַת קַבִּין וְהַיּוֹם שֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבְכָל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה וְהַיּוֹם קַלָּה, וּבְכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה, כְּדֵי לְהָקֵל עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁלֹּא יִיגָע. בְּכָל יוֹם הָיוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת שֶׁל אֵשׁ, וְהַיּוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע – מוֹסִיפִין מַעֲרָכָה כְּדֵי לְהַדֵּר הַמִּזְבֵּחַ וּלְעַטְּרוֹ.
ה. מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר כִּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים. הלכות ביאת מקדש ה,י. מִקִּיתוֹן. קנקן. עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וכו'. הכבש היה מדרום המזבח ושימש לעלייה ולירידה ממנו, ובדרך כלל היו הכהנים עולים ויורדים בצדדים שלו. עוֹלִים בָּאֶמְצַע וְיוֹרְדִים בָּאֶמְצַע לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. הכהן הגדול, עולה ויורד באמצע הכבש, וכהנים נוספים עולים לפניו כדי לכבדו. מִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה וכו'. הכהן שזכה בהגרלה להכניס את המחתה עם הגחלים לצורך הקטורת (ראה הלכות תמידין ומוספין ד,ה), היה אוסף את הגחלים מן המזבח במחתה מכסף ושופך אותן למחתה של זהב (לפירוט ראה שם ג,ה). יָדָהּ. ידית האחיזה של המחתה. וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה. כדי שזרועו תסייע בנשיאתה. שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת שֶׁל אֵשׁ. שלוש מדורות על גבי המזבח (לשימושיהן ראה הלכות תמידין ומוספין ב,ד-ה).
ו. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ" (ויקרא טז,יז) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה וִדּוּי דְּבָרִים. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה בְּיוֹם זֶה שְׁלֹשָׁה וִדּוּיִין: אֶחָד עַל יְדֵי עַצְמוֹ תְּחִלָּה, וּוִדּוּי שֵׁנִי עַל יְדֵי עַצְמוֹ עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים, וּשְׁנֵיהֶם עַל פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ, וְהַוִּדּוּי הַשְּׁלִישִׁי עַל יַד כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וּמַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בְּכָל וִדּוּי מֵהֶן שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר? 'אָנָּא יי, חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, אָנָּא יי, כַּפֵּר נָא לַחֲטָאִים וְלָעֲווֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָאתִי שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וכו', שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וכו' לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז,ל)', הֲרֵי שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם. וְכֵן בְּכָל וִדּוּי מֵהֶן. וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַגּוֹרָל עַל שְׂעִיר הַחַטָּאת, אוֹמֵר: 'לַיי חַטָּאת'. נִמְצָא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם זֶה עֲשָׂרָה פְּעָמִים, וּבְכֻלָּן הוּא מַזְכִּיר כִּכְתָבוֹ, שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ בַּשֵּׁם, כֵּיוָן שֶׁרַבּוּ פְּרוּצִים חָזְרוּ לְאָמְרוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ, וּמַבְלִיעוֹ בִּנְעִימוֹת עַד שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בּוֹ אֲפִלּוּ חֲבֵרָיו הַכֹּהֲנִים.
ו. וִדּוּי דְּבָרִים. בקשת מחילה בדיבור (ראה הלכות תשובה א,א; הלכות מעשה הקרבנות ג,יד-טו). נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. נלמד מפסוק זה עצמו שבו נאמר: "בעדו, ובעד ביתו, ובעד… ישראל". עַל יְדֵי עַצְמוֹ. על עצמו. עַל פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ. להלן ג,ד. עַל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. לעזאזל (להלן ג,ז, וראה גם הלכות תשובה א,ב). וּמַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם. שמו המפורש של הקדוש ברוך הוא. כֵּיצַד הוּא אוֹמֵר. נוסח זה הוא נוסח חלקי של הווידוי הראשון (ראה לקמן ד,א-ב הנוסח המלא של שלושת הווידויים). לַחֲטָאִים. עברות שנעשו בשוגג. וְלָעֲווֹנוֹת. עברות שנעשו במזיד. וְלַפְּשָׁעִים. עברות שיש בהן מרד בה' ופריקת עול כחילול שבת ועבודה זרה (פה"מ יומא ד,ב). וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן אֶת הַגּוֹרָל עַל שְׂעִיר הַחַטָּאת. ראה לקמן ג,א. כִּכְתָבוֹ שֶׁהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. כפי שהוא נכתב 'י-ה-ו-ה' ולא כפי שהוא נהגה בדרך כלל 'אדני'. הָיָה מַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ בַּשֵּׁם. והיו הכול יכולים לשמוע את השם המפורש. כֵּיוָן שֶׁרַבּוּ פְּרוּצִים. אנשים שאינם חשובים ולא מספיק הגונים שהיו לומדים את השם בלי להבין את ענייניו, ומשתמשים בו ללא שיקול דעת (ראה הלכות תפילה יד,י). וּמַבְלִיעוֹ בִּנְעִימוֹת וכו'. הוא היה הוגה את השם באמצע נגינה שהיה מנגן בפיו, כך שאפילו הכהנים שהיו עומדים בסמוך, לא היו שומעים.
ז. כָּל הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהֵן שׁוֹמְעִין אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִפִּי כֹּהֵן גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִין: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שֵׁם יי אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" (דברים לב,ג). וּבִשְׁלֹשֶׁת הַוִּדּוּיִין הָיָה מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת הַשֵּׁם כְּנֶגֶד הַמְבָרְכִין, וְאוֹמֵר לָהֶן: 'תִּטְהָרוּ'. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְוִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים וּלְוִדּוּי הַפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים.
ז. כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶם. יורדים על ברכיהם ונשכבים על הרצפה כשידיהם ורגליהם פשוטות ופניהם מוטלות בארץ (ראה הלכות תפילה ה,יג). וְאוֹמְרִין בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. כך היו עונים אחר הזכרת השם במקדש (ראה הלכות תעניות ד,טו-טז). שֶׁנֶּאֱמַר כִּי שֵׁם יי אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. אלו דברי משה שאמר לישראל שכאשר הוא מזכיר את שם ה', הם מצווים לתת שבח לאלוהים. ומשם נלמדת החובה לעשות כך תמיד. וּבִשְׁלֹשֶׁת הַוִּדּוּיִין הָיָה מִתְכַּוֵּן וכו'. כשסיים את אמירת הווידוי בפסוק: "לפני יי תטהרו", היה מכוון לומר את שם ה' יחד עם העומדים בעזרה שענו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ולאחר מכן סיים ואמר להם 'תטהרו' לסימן שה' כיפר עליהם וטיהרם. וּלְוִדּוּי הַפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים. הווידוי הנאמר על פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור.

תקציר הפרק 

פרק ב' הלכות עבודת יום הכיפורים לבישת הבגדים לכהן הגדול יש 2 סוגי בגדים. בגדי לבן ובגדיו הרגילים -בגדי הזהב. עבודות ייחודיות ליום כיפור (מעשה הפר, ושני השעירים שאחד מהן שעיר המשתלח, והקטרת הקטורת בקודש הקודשים), נעשו בבגדי לבן. ועבודות רגילות, נעשו בבגדי זהב. סדר החלפת הבגדים: קידוש ידיים ורגליים, טבילה, לבישה, ועוד קידוש. -לפני כל החלפת בגד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עבודת יום הכיפורים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן