א. מַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת? בַּחֲקִירוֹת וּדְרִישׁוֹת, אִם כִּוֵּן הָאֶחָד אֶת עֵדוּתוֹ, וְהָעֵד הַשֵּׁנִי אָמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה; אֲבָל בַּבְּדִיקוֹת, אֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶן אוֹמְרִין: 'אֵין אָנוּ יוֹדְעִין' – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. וּבִזְמַן שֶׁהֵן מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה – אֲפִלּוּ בַּבְּדִיקוֹת עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
כֵּיצַד? הֵעִידוּ שֶׁהָרַג זֶה אֶת זֶה, וְאָמַר הָעֵד הָאֶחָד כְּשֶׁנֶּחֱקַר: 'בְּשָׁבוּעַ פְּלוֹנִי, בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי, בְּכָךְ וְכָךְ בַּחֹדֶשׁ, בִּרְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרָגוֹ', וְכֵן כְּשֶׁדָּרְשׁוּ בַּמֶּה הֲרָגוֹ, אָמַר: 'הֲרָגוֹ בְּסַיִף', וְכֵן הָעֵד הַשֵּׁנִי כִּוֵּן עֵדוּתוֹ בַּכֹּל חוּץ מִן הַשָּׁעוֹת, שֶׁאָמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ בְּכַמָּה שָׁעוֹת הָיָה בַּיּוֹם', אוֹ שֶׁכִּוֵּן אֶת הַשָּׁעָה, וְאָמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ, וְלֹא הֵבַנְתִּי בַּכְּלִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
אֲבָל אִם כִּוְּנוּ הַכֹּל, וְאָמְרוּ לָהֶם הַדַּיָּנִין: 'כֵּלָיו הָיוּ שְׁחֹרִים אוֹ לְבָנִים?', וְאָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, וְלֹא שַׂמְנוּ לִבֵּנוּ לִדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ' – הֲרֵי עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
כֵּיצַד? הֵעִידוּ שֶׁהָרַג זֶה אֶת זֶה, וְאָמַר הָעֵד הָאֶחָד כְּשֶׁנֶּחֱקַר: 'בְּשָׁבוּעַ פְּלוֹנִי, בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי, בְּכָךְ וְכָךְ בַּחֹדֶשׁ, בִּרְבִיעִי בַּשַּׁבָּת, בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרָגוֹ', וְכֵן כְּשֶׁדָּרְשׁוּ בַּמֶּה הֲרָגוֹ, אָמַר: 'הֲרָגוֹ בְּסַיִף', וְכֵן הָעֵד הַשֵּׁנִי כִּוֵּן עֵדוּתוֹ בַּכֹּל חוּץ מִן הַשָּׁעוֹת, שֶׁאָמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ בְּכַמָּה שָׁעוֹת הָיָה בַּיּוֹם', אוֹ שֶׁכִּוֵּן אֶת הַשָּׁעָה, וְאָמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ, וְלֹא הֵבַנְתִּי בַּכְּלִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
אֲבָל אִם כִּוְּנוּ הַכֹּל, וְאָמְרוּ לָהֶם הַדַּיָּנִין: 'כֵּלָיו הָיוּ שְׁחֹרִים אוֹ לְבָנִים?', וְאָמְרוּ: 'אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, וְלֹא שַׂמְנוּ לִבֵּנוּ לִדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ' – הֲרֵי עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
ב. אָמַר אֶחָד: 'כֵּלִים שְׁחֹרִים הָיָה לָבוּשׁ', וְאָמַר הַשֵּׁנִי: 'לֹא כִי, אֶלָּא כֵּלִים לְבָנִים הָיָה לָבוּשׁ' – הֲרֵי עֵדוּתָן בְּטֵלָה, וּכְאִלּוּ אָמַר הָאֶחָד: 'בִּרְבִיעִי בַּשַּׁבָּת', וְהַשֵּׁנִי: 'בַּחֲמִישִׁי', שֶׁאֵין כָּאן עֵדוּת, אוֹ שֶׁאָמַר הָאֶחָד: 'בְּסַיִף הֲרָגוֹ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּרֹמַח', שֶׁאֵין כָּאן עֵדוּת; שֶׁנֶּאֱמַר: "נָכוֹן הַדָּבָר" (דברים יג,טו; יז,ד), וְכֵיוָן שֶׁהִכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה בְּדָבָר מִכָּל הַדְּבָרִים – אֵין זֶה "נָכוֹן".
ב. הֲרֵי עֵדוּתָן בְּטֵלָה וכו'. כאשר העדים מכחישים זה את זה, אפילו אם מדובר בעניין משני שאינו מגוף המעשה, העדות בטלה כאילו הכחישו זה את זה בגוף העדות. בְּסַיִף. בחרב. בְּרֹמַח. בחנית (ארוכה). שֶׁנֶּאֱמַר נָכוֹן הַדָּבָר. נאמר בפסוק: "ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר", ומכאן שצריך ששתי העדויות תהיינה מכוונות ותואמות ושלא תהיה סתירה ביניהן.
ג. הָיוּ הָעֵדִים מְרֻבִּין, שְׁנַיִם מֵהֶן כִּוְּנוּ עֵדוּתָן בַּחֲקִירוֹת וּבִדְרִישׁוֹת, וְהַשְּׁלִישִׁי אָמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁנַיִם, וְיֵהָרֵג. אֲבָל אִם הִכְחִישׁ אֶת שְׁנֵיהֶן, אֲפִלּוּ בִּבְדִיקוֹת – עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
ג. הָיוּ הָעֵדִים מְרֻבִּין. יותר משניים, כגון שבאו להעיד שלושה עדים. תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁנַיִם. שכן עדות העד השלישי בטלה הואיל ואמר 'איני יודע' (כדלעיל ה"א). וְיֵהָרֵג. אותו שהעידו עליו שהרג את הנפש. אֲבָל אִם הִכְחִישׁ אֶת שְׁנֵיהֶן. סתר בעדותו את דבריהם.
ד. עֵד אֶחָד אוֹמֵר: 'בִּרְבִיעִי בַּשַּׁבָּת בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בִּרְבִיעִי בַּשַּׁבָּת בִּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ' – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁזֶּה יָדַע בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה לֹא יָדַע.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? עַד חֲצוֹת הַחֹדֶשׁ. אֲבָל אַחַר חֲצוֹת, כְּגוֹן שֶׁאָמַר הָאֶחָד: 'בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ', אַף עַל פִּי שֶׁכִּוְּנוּ שְׁנֵיהֶם יוֹם אֶחָד מִימֵי הַשַּׁבָּת – עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁאֵין חֲצִי הַחֹדֶשׁ בָּא אֶלָּא וּכְבָר יָדְעוּ הַכֹּל אֵימָתַי הָיָה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? עַד חֲצוֹת הַחֹדֶשׁ. אֲבָל אַחַר חֲצוֹת, כְּגוֹן שֶׁאָמַר הָאֶחָד: 'בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ', אַף עַל פִּי שֶׁכִּוְּנוּ שְׁנֵיהֶם יוֹם אֶחָד מִימֵי הַשַּׁבָּת – עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁאֵין חֲצִי הַחֹדֶשׁ בָּא אֶלָּא וּכְבָר יָדְעוּ הַכֹּל אֵימָתַי הָיָה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ.
ד. עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. ואין הפער ביניהם נחשב לסתירה בעדותם. שֶׁזֶּה יָדַע בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ. שהחודש הקודם היה מלא, בן שלושים יום, והחודש הנוכחי התחיל רק ביום שלישי. לכן העיד שהמעשה שהיה ביום רביעי היה בשני לחודש. וְזֶה לֹא יָדַע. אלא סבר שהחודש הקודם היה חסר, בן עשרים ותשעה יום, והחודש הנוכחי התחיל ביום שני. לכן טעה והעיד שהמעשה שהיה ביום רביעי היה בשלישי לחודש.
חֲצוֹת הַחֹדֶשׁ. אמצע החודש. שֶׁאֵין חֲצִי הַחֹדֶשׁ בָּא אֶלָּא וּכְבָר יָדְעוּ הַכֹּל אֵימָתַי הָיָה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. לאחר שעבר חצי חודש כולם יודעים כבר מתי היה ראש חודש, והואיל והדבר ידוע ומפורסם לכול אי אפשר לתלות את הסתירה בעדותם בטעות בידיעת עיבור החודש.
חֲצוֹת הַחֹדֶשׁ. אמצע החודש. שֶׁאֵין חֲצִי הַחֹדֶשׁ בָּא אֶלָּא וּכְבָר יָדְעוּ הַכֹּל אֵימָתַי הָיָה רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ. לאחר שעבר חצי חודש כולם יודעים כבר מתי היה ראש חודש, והואיל והדבר ידוע ומפורסם לכול אי אפשר לתלות את הסתירה בעדותם בטעות בידיעת עיבור החודש.
ה. אָמַר אֶחָד: 'בִּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בַּחֲמִשָּׁה' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
אָמַר עֵד אֶחָד: 'בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָיָה' – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁדֶּרֶךְ הָעָם לִטְעוֹת בְּשָׁעָה אַחַת. אֲבָל אִם אָמַר הָאֶחָד: 'בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּחָמֵשׁ' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
אָמַר עֵד אֶחָד: 'קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה', וְאֶחָד אוֹמֵר: 'בְּהָנֵץ הַחַמָּה' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שָׁעָה אַחַת, שֶׁהַדָּבָר נִכָּר לַכֹּל. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בִּשְׁקִיעָתָהּ.
אָמַר עֵד אֶחָד: 'בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָיָה' – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁדֶּרֶךְ הָעָם לִטְעוֹת בְּשָׁעָה אַחַת. אֲבָל אִם אָמַר הָאֶחָד: 'בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת', וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: 'בְּחָמֵשׁ' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
אָמַר עֵד אֶחָד: 'קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה', וְאֶחָד אוֹמֵר: 'בְּהָנֵץ הַחַמָּה' – עֵדוּתָן בְּטֵלָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שָׁעָה אַחַת, שֶׁהַדָּבָר נִכָּר לַכֹּל. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בִּשְׁקִיעָתָהּ.
ה. אָמַר אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה עֵדוּתָן בְּטֵלָה. שכן כשיש פער של יומיים ביניהם, אי אפשר לתלות את הסתירה בעדותם בטעות בידיעת עיבור החודש.
בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם. בשעה השנייה מתחילת היום.
וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. שאחד מעיד שהמעשה היה לפני השקיעה, והשני מעיד שהיה אחריה.
בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם. בשעה השנייה מתחילת היום.
וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. שאחד מעיד שהמעשה היה לפני השקיעה, והשני מעיד שהיה אחריה.
בְּשָׁבוּעַ פְּלוֹנִי. במחזור שמיטה פלוני משמיטות היובל. בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית. משנות השמיטה. בִּרְבִיעִי בַּשַּׁבָּת. ביום רביעי בשבוע. בְּסַיִף. בחרב. כִּוֵּן עֵדוּתוֹ בַּכֹּל חוּץ מִן הַשָּׁעוֹת. בירר במדויק את עדותו מלבד שעת האירוע. וְלֹא הֵבַנְתִּי בַּכְּלִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ. לא שמתי לב לכלי שבו הרג.
כֵּלָיו. בגדיו.