[א] כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אִם נְתָנָן מַתָּנָה אַחַת בִּלְבַד – כִּפֵּר. וַאֲפִלּוּ בַּחַטָּאת – מַתָּנָה אַחַת הִיא הָעִקָּר, וּשְׁאָר הָאַרְבַּע מַתָּנוֹת לְמִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב,כז) – שְׁפִיכַת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ הִיא הָעִקָּר. [ב] וְכָל הַנִּתָּנִין בִּזְרִיקָה שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁפִיכָה – יָצָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ".

א. כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. דם כל הקרבנות (חוץ מהחטאות הנשרפות שדינם יתבאר לקמן ה"ג). אִם נְתָנָן מַתָּנָה אַחַת בִּלְבַד כִּפֵּר. ולכתחילה יש לתת מדם החטאת ארבע מתנות על המזבח, מדם עולה, אשם ושלמים שתי מתנות, ומדם בכור מעשר ופסח נתינה אחת. וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ. שפיכה אחת.
ב. הַנִּתָּנִין בִּזְרִיקָה. קרבנות עולה, אשם ושלמים, שהדם שלהם ניתן על המזבח באופן שעומד הכהן במרחק מן המזבח וזורק את הדם מן הכלי על קיר המזבח. שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁפִיכָה. כאשר הכהן עומד קרוב למזבח ושופך את הדם ישירות על היסוד (כפי שיש לעשות לקרבן בכור, מעשר ופסח).

[ג] כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, אִם חִסֵּר אַחַת מֵהֶן – לֹא כִּפֵּר, אֶלָּא כֻּלָּן הֵן עִקַּר הַכַּפָּרָה, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב הִקְפִּיד עַל מִנְיָנָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֶׁבַע פְּעָמִים" (ויקרא ד,ו; ד,יז).

ג. כָּל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. לפירוטן ראה הלכות מעשה הקרבנות א,טו-טז. אִם חִסֵּר אַחַת מֵהֶן לֹא כִּפֵּר. אם לא היזה מהם את כל ההזיות (ראה שם ה,יב-יג היכן מזים את דמן; ושפיכת שיירי הדם ליסוד לאחר סיום ההזאות אינה מעכבת – שם יט,ד).

[ד] חַטָּאת שֶׁנָּתַן מִמֶּנָּה מַתָּנָה אַחַת וּמֵתוּ הַבְּעָלִים – יַשְׁלִים אַרְבַּע הַמַּתָּנוֹת לְאַחַר הַמִּיתָה. [ה] אֲבָל אִם נָתַן הָאַחַת בַּיּוֹם – לֹא יִתֵּן הַשָּׁלֹשׁ בַּלַּיְלָה. [ו] וְאִם נָתַן אַחַת בִּפְנִים וְהִשְׁלִימָן בַּחוּץ – חַיָּב מִשּׁוּם מַעֲלֶה בַּחוּץ. [ז] הָיָה מַזֶּה, וְנִקְטְעָה יָדוֹ שֶׁל מַזֶּה קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ דָּם לַאֲוִיר הַמִּזְבֵּחַ – לֹא עָלְתָה לוֹ הַזָּיָה.

ד. חַטָּאת שֶׁנָּתַן מִמֶּנָּה מַתָּנָה אַחַת וּמֵתוּ הַבְּעָלִים וכו'. אסור להקריב חטאת שמתו בעליה (לקמן ד,א), אמנם לאחר שהיזה מתנה אחת התכפרו הבעלים ויכול להשלים את ההזאות.
ה. נָתַן הָאַחַת בַּיּוֹם לֹא יִתֵּן הַשָּׁלֹשׁ בַּלַּיְלָה. שהרי גם שאר ההזאות (שאינן מעכבות) נחשבות הזאות כשרות, ואין להזות מדם הקרבנות בלילה (הלכות מעשה הקרבנות ד,א).
ו. וְאִם נָתַן אַחַת בִּפְנִים וְהִשְׁלִימָן בַּחוּץ חַיָּב. כרת, שהרי גם שאר ההזאות נחשבות הזאות כשרות, והמזה מהדם הראוי למזבח חייב (הלכות מעשה הקרבנות יט,ג).
ז. הָיָה מַזֶּה וְנִקְטְעָה יָדוֹ שֶׁל מַזֶּה… לֹא עָלְתָה לוֹ הַזָּיָה. כיוון שהנותן נעשה בעל מום (רש"י זבחים טו,א).

[ח] שִׁנָּה מַתַּן קְרָנוֹת בַּחַטָּאת, בֵּין בְּחַטַּאת הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים בֵּין בְּחַטַּאת הַנַּעֲשֵׂית בַּחוּץ – פָּסַל. אֲבָל בִּשְׁאָר הַקֳּדָשִׁים – כְּשֵׁרִים. [ט] נָתַן הַדָּם מִן הַקֶּרֶן וְלִפְנִים, בֵּין בְּחַטַּאת בֵּין בִּשְׁאָר קָדָשִׁים, בֵּין בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי בֵּין בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן – פָּסַל.

ח. שִׁנָּה מַתַּן קְרָנוֹת. שינה את אופן נתינת הדם. שבחטאת נתן בכלי ולא בידו, ובשאר הקדשים נתן בידו ולא בכלי.
ט. מִן הַקֶּרֶן וְלִפְנִים. הקרן היא זווית המזבח המקבילה לבליטה שבראשו. ו'מן הקרן ולפנים' היינו בהמשך קיר המזבח מעבר לגבול הקרן (מרכה"מ, הר המוריה). ובמזבח החיצון פירושו מעבר לאמה הסמוכה לזווית (ראה הלכות מעשה הקרבנות ה,ז). בֵּין בִּשְׁאָר קָדָשִׁים. שגם בשאר הקדשים יש לתת את הדם על קרן המזבח (ראה שם ה,ו, ה,יז).

[י] דָּם שֶׁמִּצְוָתוֹ לִתֵּן אוֹתוֹ לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנְּתָנוֹ לְמַטָּה, אוֹ שֶׁמִּצְוָתוֹ לְמַטָּה שֶׁנְּתָנוֹ לְמַעְלָה, אוֹ שֶׁמִּצְוָתוֹ לִתְּנוֹ בִּפְנִים בַּהֵיכָל שֶׁנְּתָנוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אוֹ הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנְּתָנָן לִפְנִים בַּהֵיכָל, אוֹ שֶׁנָּתַן דַּם הַנִּתָּנִין בַּחוּץ עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד – הֲרֵי בְּשַׂר הַזֶּבַח פָּסוּל. וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים בּוֹ; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ שֶׁלֹּא לִמְקוֹמוֹ – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ לְכַפֵּר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה זֶה הַזּוֹרֵק כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה. אֲבָל אִם קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל, וְנָתַן הַפָּסוּל אֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָן לְמַטָּן וְאֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, אוֹ שֶׁנָּתַן עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד – לֹא נִפְסַל בְּשַׂר הַזֶּבַח אִם נִשְׁאַר דַּם הַנֶּפֶשׁ, אֶלָּא יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל שְׁאָר דַּם הַנֶּפֶשׁ, וְיִזְרֹק הַדָּם בִּמְקוֹמוֹ.

י. דָּם שֶׁמִּצְוָתוֹ לִתֵּן אוֹתוֹ לְמַעְלָה. חטאת. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ. גובה המזבח מחולק לשניים בחוט הסיקרא (הלכות בית הבחירה ב,ט). שֶׁמִּצְוָתוֹ לְמַטָּה. כגון עולה, אשם ושלמים. שֶׁמִּצְוָתוֹ לִתְּנוֹ בִּפְנִים בַּהֵיכָל. חטאות הנשרפות. עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. נתן את הדם על הכבש רחוק מהמזבח, ולא בשתי האמות בקצה הכבש הסמוך למזבח שהיו מעל הסובב ומעל מקום היסוד (מלא"ש זבחים ג,ב). בְּשַׂר הַזֶּבַח פָּסוּל. הבשר נשרף ואינו נאכל והאימורים לא מוקטרים (או"ש, ליקו"ה זבחים כו,ב).
בְּשֶׁהָיָה זֶה הַזּוֹרֵק כָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה. ואז אם זרק שלא כדין, נפסל הקרבן, וגם אם נשאר דם הנפש אינו יכול לחזור ולקבלו. לֹא נִפְסַל בְּשַׂר הַזֶּבַח אִם נִשְׁאַר דַּם הַנֶּפֶשׁ וכו'. זריקת הפסול שלא במקומה אינה נחשבת זריקה ואינה פוסלת את הקרבן, ולכן אם נשאר דם הנפש יכול כהן כשר לקבל את הדם ולכפר (אבל כשפסול זרק את הדם במקומו נפסל הקרבן לגמרי, מרכה"מ לעיל א,כח).

[יא] דְּמֵי קָדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ, בֵּין דָּם בְּדָם בֵּין כּוֹס בְּכוֹסוֹת: אִם נִתְעָרְבוּ הַנִּתָּנִין מַתָּנָה אַחַת בַּנִּתָּנִין מַתָּנָה אַחַת – יִתֵּן הַכֹּל מַתָּנָה אַחַת; וְכֵן הַנִּתָּנִין מַתַּן אַרְבַּע בַּנִּתָּנִין מַתַּן אַרְבַּע – יִתֵּן הַכֹּל מַתַּן אַרְבַּע. נִתְעָרְבוּ הַנִּתָּנִין מַתָּנָה אַחַת בַּנִּתָּנִין שְׁתַּיִם שֶׁהֵן כְּאַרְבַּע – יִתֵּן הַכֹּל מַתָּנָה אַחַת.
נִתְעָרְבוּ הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה בַּנִּתָּנִין לְמַטָּה – יִשָּׁפֵךְ הַכֹּל לָאַמָּה, וְהַזְּבָחִים פְּסוּלִין. אֲפִלּוּ נִתְעָרְבוּ שְׁיָרֵי חַטָּאת עִם דַּם הָעוֹלָה, שֶׁמְּקוֹם הַכֹּל לְמַטָּה – יִשָּׁפֵךְ הַכֹּל לָאַמָּה. [יב] וְאִם לֹא שָׁאַל, אֶלָּא נָתַן מִן הַתַּעֲרֹבֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. נָתַן לְמַעְלָה וְשָׁאַל – יִתֵּן לְמַטָּה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עָלוּ לוֹ.

יא. דָּם בְּדָם. דם של שני קרבנות התערב בכלי אחד. כּוֹס בְּכוֹסוֹת. דם כל קרבן בכלי נפרד, אך לא ידוע לאיזה קרבן שייך כל כלי. הַנִּתָּנִין מַתַּן אַרְבַּע בַּנִּתָּנִין מַתַּן אַרְבַּע. דם חטאת בהמה שהתערב בדם חטאת בהמה אחרת (לח"מ). נִתְעָרְבוּ הַנִּתָּנִין מַתָּנָה אַחַת בַּנִּתָּנִין שְׁתַּיִם שֶׁהֵן כְּאַרְבַּע יִתֵּן הַכֹּל מַתָּנָה אַחַת. שהרי בדיעבד מתנה אחת מכפרת.
יִשָּׁפֵךְ הַכֹּל לָאַמָּה. תעלת המים שאליה התנקז הדם הנמצא בעזרה, שכן אין אפשרות לזרוק את הדם מאחר שאין לתת למטה את הניתנים למעלה, ואין לתת למטה את הניתנים למעלה. וְהַזְּבָחִים פְּסוּלִין. שהרי הדם לא הגיע כלל למזבח. אֲפִלּוּ נִתְעָרְבוּ שְׁיָרֵי חַטָּאת. הנשפכים על היסוד. עִם דַּם הָעוֹלָה. הנזרק על קיר המזבח.
יב. וְאִם לֹא שָׁאַל. הכהן מה לעשות עם התערובת. נָתַן מִן הַתַּעֲרֹבֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אף שאסור לתת את הדם שלא במקומו, מכיוון שנתן למעלה ולמטה, שניהם כשרים.

[יג] נִתְעָרְבוּ הַנִּתָּנִין בִּפְנִים בַּנִּתָּנִין בַּחוּץ – יִשָּׁפְכוּ הַכֹּל לָאַמָּה. וְאִם לֹא שָׁאַל, וְלָקַח דַּם הַתַּעֲרֹבֶת וְנָתַן מִמֶּנּוּ בִּפְנִים וּבַחוּץ, בֵּין שֶׁנָּתַן בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ אוֹ בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים – הַכֹּל כָּשֵׁר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר דָּמִים הַנִּתָּנִין בַּחוּץ, חוּץ מִן הַחַטָּאת. אֲבָל דַּם חַטָּאת הַנַּעֲשֵׂית בַּחוּץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדַם חַטָּאת הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים: אִם נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים – כָּשֵׁר; נָתַן בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ – פְּסוּלָה, שֶׁדַּם חַטָּאת שֶׁנִּכְנַס לַהֵיכָל, אֲפִלּוּ חַטַּאת יָחִיד הַנֶּאֱכֶלֶת – אֲסוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" וכו' (ויקרא ו,כג). וְהוּא שֶׁיָּבֹא דֶּרֶךְ שַׁעַר הַהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוּבָא" – דֶּרֶךְ בִּיאָה. אֲבָל אִם הִכְנִיסוֹ בִּפְשֵׁפָשׁ אוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן אוֹ גַּג – אֵינוֹ נִפְסָל.

יג. אֲפִלּוּ חַטַּאת יָחִיד הַנֶּאֱכֶלֶת אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ וכו'. אף שפשט הכתוב מדבר בחטאות הנשרפות שדמן צריך להינתן בפנים ובשרן נשרף, למדו חכמים שגם חטאת הנאכלת שדמה צריך להינתן בחוץ – אם דמה נכנס פנימה, נאסרת ודינה להישרף (ראה רמב"ן ויקרא ו,כג). דֶּרֶךְ בִּיאָה. באופן הרגיל שבני אדם נכנסים. בִּפְשֵׁפָשׁ. שער קטן מצדו של שער ההיכל הגדול שדרכו אפשר להיכנס להיכל מהצד (הלכות בית הבחירה ד,ו).

[יד] פַּר הֶעְלֵם וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁדָּמָן נִכְנָס לַהֵיכָל, אִם הִכְנִיסוֹ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – נִפְסַל, שֶׁמָּקוֹם זֶה פְּנִימָה שֶׁל מְקוֹמָן הוּא. וְכֵן פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁדָּמָן נִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אִם הִכְנִיס דָּמָן לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְהִזָּה מִמֶּנּוּ, וְהוֹצִיאוֹ לַהֵיכָל וְחָזַר וְהִכְנִיסוֹ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – נִפְסַל, וְאֵינוֹ גּוֹמֵר מִמֶּנּוּ הַזָּיוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָא – יָצָא.
וְכֵן אִם גָּמַר הַזָּיוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהוֹצִיאָן לַהֵיכָל, וְהִזָּה מִקְצָת הַזָּיוֹת, וְהוֹצִיאָן חוּץ לַהֵיכָל, וְחָזַר וְהִכְנִיסָן לַהֵיכָל – אֵינוֹ גּוֹמֵר הַזָּיוֹת שֶׁבַּהֵיכָל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָא הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ – נִפְסַל.

יד. שֶׁדָּמָן נִכְנָס לַהֵיכָל. להזאה כנגד הפרוכת ועל מזבח הזהב. שֶׁמָּקוֹם זֶה פְּנִימָה שֶׁל מְקוֹמָן הוּא. וכל חטאת שדמה הוכנס לפנים מהמקום שאליו יש להכניסה, נפסלת. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁדָּמָן נִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. להזות מדמם בין בדי הארון. אִם הִכְנִיס דָּמָן לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְהִזָּה מִמֶּנּוּ. ולא גמר את ההזיות שצריך להזות שם. וְהוֹצִיאוֹ לַהֵיכָל וְחָזַר וְהִכְנִיסוֹ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים נִפְסַל. שהכנסתו נחשבת כהכנסה לפנים ופוסלת את הדם (מרכה"מ; ובראב"ד פירש את הרמב"ם באופן שונה ולפיכך השיג עליו).
שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָא הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ נִפְסַל. מכיוון שהדם יצא מההיכל הוא נפסל אם ייכנס אליו שוב.

[טו] חַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת, וְיָצָאת אַחַת מֵהֶן לַחוּץ – הַפְּנִימִית כְּשֵׁרָה, וְיַזֶּה מִמֶּנָּה. נִכְנְסָה אַחַת מֵהֶן לַהֵיכָל וְהִזָּה מִמֶּנָּה שָׁם – אַף הַחִיצוֹנָה פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוּבָא מִדָּמָהּ" (ויקרא ו,כג) – אֲפִלּוּ מִקְצָת דָּמָהּ אִם נִכְנַס לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ, נִפְסְלָה.

טו. חַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת. ושתיהן ראויות לזריקה על המזבח. וְיָצָאת אַחַת מֵהֶן לַחוּץ. ונפסלה (לעיל א,לה).

[טז] דַּם הַחַטָּאת שֶׁהִכְנִיסוֹ לְכַפֵּר בּוֹ בִּפְנִים וְלֹא כִּפֵּר, אֶלָּא הוֹצִיאוֹ וְלֹא הִזָּה מִמֶּנּוּ בִּפְנִים כְּלוּם: אִם הִכְנִיסוֹ בְּשׁוֹגֵג – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ בַּחוּץ, שֶׁהֲרֵי לֹא כִּפֵּר בַּקֹּדֶשׁ; וְאִם הִכְנִיסוֹ בְּמֵזִיד – פָּסוּל.

טז. דַּם הַחַטָּאת. החיצונה. שֶׁהִכְנִיסוֹ לְכַפֵּר בּוֹ בִּפְנִים. להזות ממנו.

[יז] הִכְנִיס הַחַטָּאת עַצְמָהּ לַהֵיכָל – כְּשֵׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" (ויקרא ו,כג), לֹא בְּשָׂרָהּ. [יח] חַטַּאת הָעוֹף שֶׁפִּרְכְּסָה וְנִכְנְסָה לַהֵיכָל – כְּשֵׁרָה. [יט] הִכְנִיס דַּם חַטַּאת הָעוֹף לַהֵיכָל בְּצַוָּארָהּ – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הַצַּוָּאר חָשׁוּב כִּכְלִי. [כ] נִשְׁפַּךְ דַּם חַטַּאת הָעוֹף וַאֲסָפוֹ – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הַכְּלִי פּוֹסֵל דָּמָהּ אוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵל, לְפִיכָךְ תִּשָּׂרֵף כְּכָל חַטַּאת הָעוֹף שֶׁהִיא סָפֵק.

יז. הִכְנִיס הַחַטָּאת עַצְמָהּ לַהֵיכָל. לאחר שחיטתה אפילו לפני קבלת הדם (ריק"ו).
יט. הִכְנִיס דַּם חַטַּאת הָעוֹף לַהֵיכָל בְּצַוָּארָהּ וכו'. דם חטאת העוף ניתן ישירות מצוואר העוף למזבח ללא כלי. ולכן כאשר הכהן מכניס את העוף להיכל בעוד הדם בצוואר יש להסתפק אם כניסה זו נחשבת כהכנסת דם בכלי הפוסלת את הקרבן או לא (ואינו דומה להלכה הקודמת ששם העוף פרכס ונכנס מעצמו ואז בוודאי שאינו נחשב כהכנסה בכלי). ויש מפרשים שמדובר כאן כשחתך את הצוואר מגוף העוף והכניסו, אבל אם הכניס את כל העוף עם דמו דינו כחטאת העוף שפרכסה וכשר (ערוה"ש קכח,ו).
כ. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הַכְּלִי פּוֹסֵל דָּמָהּ אוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵל. במקרה זה אינו יכול לתת את הדם על המזבח ישירות מן הצוואר אלא מכלי שאסף את הדם לתוכו, ויש להסתפק אם אפשר לתת את דם חטאת העוף בכלי או לא.

[כא] חַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת, וְנָתַן מַתָּנָה אַחַת מִכָּל כּוֹס – שְׁיָרֵי אַרְבַּעְתָּן נִשְׁפָּךְ עַל הַיְסוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ד,ל; ד,לד). נָתַן אַרְבַּע הַמַּתָּנוֹת מִכּוֹס אֶחָד – שְׁיָרֵי אוֹתוֹ הַכּוֹס נִשְׁפָּךְ עַל הַיְסוֹד, וּשְׁאָר הַכּוֹסוֹת נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה.

כא. שְׁיָרֵי אַרְבַּעְתָּן נִשְׁפָּךְ עַל הַיְסוֹד. הדם שבכל הכוסות שימש להזאה ולכן כולו נחשב שיירים שיש לשפכם על היסוד. וּשְׁאָר הַכּוֹסוֹת נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה. הדם שבהן לא כיפר על המזבח, ולכן אין מצווה לשפכו על היסוד, אלא יש לנקזו עם שאר הדם לתעלת המים שבמקדש.

[כב] דָּם שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ דְּמֵי הַחֻלִּין – לֹא יַזֶּה מִמֶּנּוּ, וְאִם הִזָּה – פָּסוּל. נָפַל מַיִם לְתוֹךְ הַדָּם שֶׁבַּמִּזְרָק, אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאֵה דָּם – כָּשֵׁר. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ דָּם חֻלִּין – אוֹמְדִין אוֹתָן, אִלּוּ הָיוּ מַיִם: אִם רְאוּיִין לְבַטֵּל דָּם שֶׁבַּמִּזְרָק עַד שֶׁלֹּא יְהוּ מַרְאָיו מַרְאֵה דָּם – הֲרֵי זֶה לֹא יַזֶּה מִמֶּנּוּ; וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לְבַטֵּל מַרְאָיו – יַזֶּה מִמֶּנּוּ.

כב. לֹא יַזֶּה מִמֶּנּוּ וְאִם הִזָּה פָּסוּל. שכל טיפת דם שמגיעה למים מתבטלת בהם, ולכן גם אם נשפך דם רב על מעט מים פסול (בבלי זבחים עח,א; לעיקרון זה ראה הלכות מאכלות אסורות טז,כח; הלכות טומאת מת ב,יד). אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאֵה דָּם. הדם נשאר באדמומיותו וצבעו לא נחלש (פה"מ זבחים ח,ו). נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ דָּם חֻלִּין. שאינם משנים את צבע הדם. אוֹמְדִין אוֹתָן אִלּוּ הָיוּ מַיִם וכו'. משערים כיצד היו משפיעים על מראה הדם אילו היו מים.

[כג] דַּם הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדַם פְּסוּלֵי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ בְּדַם הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּפְסְלוּ בִּשְׁחִיטָתָן – יִשָּׁפֵךְ הַכֹּל לָאַמָּה. וַאֲפִלּוּ קָרְבוּ כָּל הַכּוֹסוֹת חוּץ מֵאֶחָד – יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה, וְכָל אוֹתָן הַזְּבָחִים פְּסוּלִים. נִתְעָרֵב בְּדַם הַתַּמְצִית – יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה. וְאִם לֹא שָׁאַל וְנָתַן – כָּשֵׁר.

כג. פְּסוּלֵי הַמִּזְבֵּחַ. שאינם ראויים כלל להקרבה, כגון בעלי מומים. הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּפְסְלוּ בִּשְׁחִיטָתָן. שהיו כשרים להקרבה, ונפסלו בשעת השחיטה. וַאֲפִלּוּ קָרְבוּ כָּל הַכּוֹסוֹת חוּץ מֵאֶחָד. כשהדם הכשר והדם הפסול מונחים בכוסות נפרדים שהתערבו, ולא ידוע איזה דם בכל כוס, אפילו אם זרק את כל הכוסות חוץ מכוס אחת לא אומרים שהדם הפסול כנראה כבר נזרק אלא שופכים את דם הכוס האחרונה. וְכָל אוֹתָן הַזְּבָחִים פְּסוּלִים. שמא דמם נשפך ולא נזרק. נִתְעָרֵב בְּדַם הַתַּמְצִית. דם הנפש התערב בדם הזורם לאחר יציאת הנפש שפסול להקרבה (לעיל א,כו). וְאִם לֹא שָׁאַל וְנָתַן כָּשֵׁר. אם נתן את תערובת דם הנפש והתמצית כשר, אבל אם נתן מתערובת דם הקדשים ודם הפסולים פסול (ריק"ו ועוד). ויש שכתבו שגם כשנתן מתערובות הקדשים והפסולים כשר (הר המוריה, ערוה"ש קכח,טו-טז ועוד).

[כד] הָאֵמוּרִין, וְאֵבְרֵי הָעוֹלוֹת, וְהַקְּמָצִין, וְהַלְּבֹנָה, וּמְנָחוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת אַחַר שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת, אִם זָרַק אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, בֵּין בְּיָמִין בֵּין בִּשְׂמֹאל – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. [כה] הַמַּיִם וְהַיַּיִן שֶׁנִּסְּכָן בֵּין בַּקְּעָרָה בֵּין בַּהִין בֵּין בִּשְׁאָר כְּלֵי הַשָּׁרֵת – כְּשֵׁרִים. נִסְּכָן בִּכְלִי חֹל אוֹ בְּיָדוֹ – פְּסוּלִין.

כד. וְהַקְּמָצִין וְהַלְּבֹנָה. המוקטרים מהמנחות. וּמְנָחוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת. כגון מנחת כהנים ומנחת נסכים. אַחַר שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת. אבל הקמצים והמנחות שלא התקדשו בכלי, פסולים. בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי. ולכתחילה יש להקטיר את האיברים ביד (ראה הלכות מעשה הקרבנות ו,ד), ואת המנחות, הקמצים והלבונה מכלי (שם יג,יב). בֵּין בְּיָמִין בֵּין בִּשְׂמֹאל. אבל שאר העבודות כשרות רק בימין (הלכות ביאת מקדש ה,יח).
כה. בַּהִין. כלי מדידת נוזלים (הלכות כלי המקדש א,יז).

[כו] אֵבָרִים שֶׁסִּדְּרָן, וְכֵן קֹמֶץ שֶׁסִּדְּרוֹ, וְסִדֵּר הָעֵצִים שֶׁל מַעֲרָכָה לְמַעְלָה מֵהֶן, אוֹ שֶׁסִּדְּרָן מִצִּדֵּי הָעֵצִים – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ אוֹ אֵין דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ. לְפִיכָךְ לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, וְאִם עָשָׂה – הֻרְצָה.