פרק ב', הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת עָשׂוּ בְּטָהֳרַת פָּרָה אֲדֻמָּה, וְהַרְחָקוֹת גְּדוֹלוֹת הִרְחִיקוּ מִטֻּמְאַת הַמֵּת בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה בִּטְבוּלֵי יוֹם, חָשׁוּ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ. וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ – מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ לְלִשְׁכָּה מוּכֶנֶת בָּעֲזָרָה, וּבֵית אֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת, מִפְּנֵי שֶׁכָּל כֵּלֶיהָ כְּלֵי אֲבָנִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וּבִכְלֵי הָאֶבֶן הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה. וְלֹא הָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּטָהֳרָתוֹ.
א. כְּשֵׁרָה בִּטְבוּלֵי יוֹם. לעיל א,יג-יד.
ב. שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם שְׂרֵפַת הַפָּרָה מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אוֹתָהּ מִבֵּיתוֹ, כְּשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת צוֹם הַכִּפּוּרִים. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְכֵן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִשְׁתּוֹ, שֶׁמָּא תִּמָּצֵא נִדָּה וְיִהְיֶה טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים.
ב. כְּשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל לַעֲבוֹדַת צוֹם הַכִּפּוּרִים. ראה הלכות עבודת יום הכיפורים א,ג. וְיִהְיֶה טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים. כדין כל בועל נידה (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ג,א-ג).
ג. הַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּהּ כָּל שִׁבְעָה – צְפוֹנִית מִזְרָחִית הָיְתָה, כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁזּוֹ כַּחַטָּאת הַנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִשְׁחֶטֶת בַּחוּץ.
ג. הַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּהּ כָּל שִׁבְעָה צְפוֹנִית מִזְרָחִית הָיְתָה. נראה שמדובר בלשכת כהן גדול שנקראה גם 'לשכת העץ' ולשכת פלהדרין (ראה הלכות עבודת יום הכיפורים א,ג ובביאור שם). כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁזּוֹ כַּחַטָּאת הַנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן. שדין פרה אדומה כדין קרבן לכמה עניינים הואיל וקראה הכתוב חטאת (ראה לעיל א,ז), וחטאת נשחטת בצד צפון (הלכות מעשה הקרבנות ה,ב-ג). אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִשְׁחֶטֶת בַּחוּץ. לקמן ג,ב.
ד. כָּל יוֹם וָיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה מַזִּין עָלָיו מֵי חַטָּאת, שֶׁמָּא נִטְמָא לְמֵת וְהוּא לֹא יָדַע, חוּץ מִיּוֹם רְבִיעִי לַהַפְרָשָׁה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּאָה, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לֹא שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָתוֹ וְלֹא שְׁבִיעִי, שֶׁאֵין הַזָּיָה בַּשְּׁבִיעִי עוֹלָה מִשּׁוּם הַזָּיַּת שְׁבִיעִי עַד שֶׁיַּזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי מִלְּפָנֶיהָ. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּיָה אֶלָּא בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי לַהַפְרָשָׁה בִּלְבַד, וְזֶה שֶׁמַּזִּין יוֹם אַחַר יוֹם – מַעֲלָה יְתֵרָה עָשׂוּ בַּפָּרָה.
ד. מֵי חַטָּאת. מים חיים שניתן בהם אפר פרה אדומה והוכשרו כתיקונן לטהר בהם טמא מת (והלכותיהן מבוארות לקמן פרקים ו-י). לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לֹא שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָתוֹ. שהרי לפני שלושה ימים כבר היה בלשכה שבמקדש ולא יכול להיטמא. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּיָה אֶלָּא בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי לַהַפְרָשָׁה בִּלְבַד. שדין טמא מת שמזים עליו ביום השלישי וביום השביעי מעת שנטמא או מעת שבא להיטהר (לקמן יא,א–ב; והשווה הלכות עבודת יום הכיפורים א,ד).
ה. בָּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת הָיוּ מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיָּחוּל רְבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁהַהַזָּיָה אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת, וְהָרְבִיעִי אֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּיָה.
ה. בָּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת. ביום רביעי בשבוע. שֶׁהַהַזָּיָה אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת. שהדבר הוא כמעשה תיקון האסור בשבת (הלכות שבת כג,ח, וראה הלכות קרבן פסח ו,ו). וְהָרְבִיעִי אֵינוֹ צָרִיךְ הַזָּיָה. כמבואר בהלכה הקודמת.
ו. בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הַהַפְרָשָׁה שֶׁמַּזִּין עָלָיו בָּהֶן, מַזִּין מֵאֵפֶר פָּרָה פָּרָה מִן הַפָּרוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ כְּבָר. וְאִם לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא אֵפֶר פָּרָה אַחַת בִּלְבַד – מַזִּין מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַשִּׁשָּׁה.
ו. מַזִּין מֵאֵפֶר פָּרָה פָּרָה מִן הַפָּרוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ כְּבָר. בכל יום מזים מאפר פרה אחרת מן הפרות שנשרפו בעבר (ראה לקמן סוף פרק ג). מַזִּין מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַשִּׁשָּׁה. כל הימים למעט היום הרביעי כדלעיל ה"ד.
ז. כְּשֶׁמַּזִּין עָלָיו בִּימֵי הַהַפְרָשָׁה, אֵין מַזֶּה עָלָיו אֶלָּא אָדָם שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם, שֶׁהַמַּזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר. וְאִם תֹּאמַר: יַזֶּה עָלָיו אִישׁ שֶׁנִּטְמָא וְהֻזָּה עָלָיו – שֶׁמָּא זֶה שֶׁהִזָּה עָלָיו לֹא הָיָה טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת. וְכֵן הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין בָּהֶן וּמְקַדְּשִׁין לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף – כֻּלָּם כְּלֵי אֲבָנִים הָיוּ שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ – מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת הֵן שֶׁעָשׂוּ בָּהּ.
וְכֵיצַד יִמָּצֵא אִישׁ שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת מֵעוֹלָם? חֲצֵרוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע, תַּחְתֵּיהֶן חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, וּמְבִיאִין הָיוּ נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם, וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶם.
וּכְשֶׁיִּרְצוּ לְהַזּוֹת עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף, מְבִיאִים שְׁוָרִים, מִפְּנֵי שֶׁכְּרֵסֵיהֶן נְפוּחוֹת, וּמַנִּיחִין עַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת, וְיוֹשְׁבִין הַתִּינוֹקוֹת עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֹהֶל מַבְדִּיל בֵּינָם וּבֵין הָאָרֶץ, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם, וְהוֹלְכִין עַד לַשִּׁילוֹחַ. הִגִּיעוּ לַשִּׁילוֹחַ – יוֹרְדִין שָׁם וּמְמַלְּאִין, שֶׁאֵין לָחוּשׁ שָׁם מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִקְבּוֹר בַּנְּהָרוֹת, וְעוֹלִין וְיוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּי הַדְּלָתוֹת.
וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת – יוֹרְדִין וּמְהַלְּכִין עַל רַגְלֵיהֶן, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת תַּחְתֵּיהֶן הָיָה חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, וּמְהַלְּכִין עַד פֶּתַח הָעֲזָרָה. וּבְפֶתַח הָעֲזָרָה הָיָה קָלָל שֶׁל אֵפֶר, נוֹטְלִין הָאֵפֶר וְנוֹתְנִין בַּמַּיִם שֶׁבַּכּוֹסוֹת, וּמַזִּין עַל הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף.
וּמַטְבִּילִין הָיוּ אֶת הַתִּינוֹקוֹת שֶׁמְּמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין וּמַזִּין עַל הַשּׂוֹרֵף, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִים מִטֻּמְאַת הַמֵּת, שֶׁמָּא נִטְמְאוּ בְּטֻמְאָה אַחֶרֶת.
ז. שֶׁהַמַּזֶה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר. לקמן יג,א. וְכֵן הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין בָּהֶן וּמְקַדְּשִׁין. הכלים שבהם שואבים את המים החיים ונותנים עליהם את אפר הפרה.
בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע. סלע טבעי שלא סביר שקברו מת תחתיו. תַּחְתֵּיהֶן חָלוּל. שיש מתחת לחצרות חלל בגובה של טפח לפחות כדי שגם אם בכל זאת יש מת שקבור תחת הסלע אין טומאתו בוקעת ועולה עד הרקיע, אלא נעצרת באוויר החלול (ראה הלכות טומאת מת ז,ה). קֶבֶר הַתְּהוֹם. כך נקרא קבר שאינו ידוע לשום אדם כלל.
מְבִיאִים שְׁוָרִים מִפְּנֵי שֶׁכְּרֵסֵיהֶן נְפוּחוֹת. וכך רגלי התינוקות לא יהיו תלויות באוויר ולא יהיה חשש שיאהילו על מת בדרך (פה"מ פרה ג,ב). וּמַנִּיחִין עַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת וכו'. והדלתות יוצרות אוהל שחוצץ בין התינוקות לבין טומאה שעלולה להיות מתחתם. וְהוֹלְכִין עַד לַשִּׁילוֹחַ. נחל השילוח שלמרגלות הר הבית.
שֶׁכָּל הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת תַּחְתֵּיהֶן הָיָה חָלוּל מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. הלכות בית הבחירה ה,א. קָלָל שֶׁל אֵפֶר. כד שיש בו אפר הפרה.
וּמַטְבִּילִין הָיוּ אֶת הַתִּינוֹקוֹת. משום מעלה יתרה שעשו בטהרת החטאת (ראה לקמן יג,א).
ח. תִּינוֹק שֶׁטָּבַל לְמַלֹּאת וּלְהַזּוֹת – לֹא יְמַלֵּא בְּכֵלָיו תִּינוֹק אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל. וְתִינוֹק שֶׁטָּבַל לְהַזּוֹת עַל כֹּהֵן זֶה – אֵינוֹ מַזֶּה עַל כֹּהֵן אַחֵר, עַד שֶׁיִּטְבֹּל לְשֵׁם מַעֲשֵׂה זֶה הַכֹּהֵן. וְכֵן כֵּלִים שֶׁטִּהֲרוּם לְחַטָּאת זוֹ וּבְנֵי אָדָם שֶׁטָּהֲרוּ לְחַטָּאת זוֹ – לֹא יִתְעַסְּקוּ בָּהֶם בְּפָרָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ לִשְׁמָהּ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ – מַעֲלוֹת יְתֵרוֹת בַּפָּרָה.

תקציר הפרק 

פרק ב' הלכות פרה אדומה🐄

הכשרת הכהן השורף את הפרה

מעלות יתרות עשו בטהרת פרה אדומה:

הרחיקו את הטומאה במיוחד בכל עניני הפרה. ולכן הפרישו את הכהן השורף שבוע מראש לבית שכל כליו לא מקבלים טומאה, והיזו עליו כל יום באמצעות איש שנולד בטהרה ולא נטמא מעולם. [איך יכול להיות איש כזה ? (תשובה בהלכה ז)]

☔☂
מעניין :
נשיאת מטריה אסורה בשבת מפני אוהל ?
רמז להלכה זו נמצאית בפרקנו, הרמב"ם כותב היום שהניחו דלתות על גבי השוורים והם חצצו מפני הטומאה. (הלכה ז)
העובדה שהן מונחות מעל בע"ח מגידרה אותן כאוהל לכל דבר.
הוא הדין למטריה המונחת מעל אדם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הכהן השורף את הפרה והכהן גדול מופרשים שניהם לשבעה ימים?

2.מעלה עשו בכהן השורף על פני כהן גדול שמזין עליו כל ז' ימים?

3.מעלה יתירה עשו בכלים העשויים לפרה שמשתמשים בהם רק פעם אחת?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן