פרק ב', הלכות ציצית, ספר אהבה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. תְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא הַצֶּמֶר הַצָּבוּעַ כַּפָּתוּךְ שֶׁבַּכֹּחַל, וְזוֹ הִיא דְּמוּת הָרָקִיעַ הַנִּרְאֵית לָעַיִן בְּטָהֳרוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וְהַתְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּצִּיצִית צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא צְבִיעָתָהּ צְבִיעָה יְדוּעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּיָפְיָהּ וְלֹא תִּשְׁתַּנֶּה. וְכָל שֶׁלֹּא נִצְבַּע בְּאוֹתָהּ הַצְּבִיעָה — פָּסוּל לְצִיצִית. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּעֵין הָרָקִיעַ, כְּגוֹן שֶׁצְּבָעוֹ בְּאֶסְטֵיס אוֹ בִּשְׁאָר הַמַּשְׁחִירִין — הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְצִיצִית. וְרָחֵל בַּת עֵז — צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית.
א. תְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. לעניין עשיית המשכן ובגדי הכהונה (ראה גם הלכות כלי המקדש ח,יג). כַּפָּתוּךְ. מעורב. שֶׁבַּכֹּחַל. צבע כחול המשמש לתכשיטי נשים. וצבע התכלת דומה לצבע הכוחל המעורב בלבן. דְּמוּת הָרָקִיעַ הַנִּרְאֵית לָעַיִן. הצבע שבו נראה הרקיע לעינינו (ראה הלכות יסודי התורה ג,ג). בְּטָהֳרוֹ שֶׁל רָקִיעַ. כשהרקיע בהיר. וְהַתְּכֵלֶת הָאֲמוּרָה בַּצִּיצִית וכו'. התכלת הנעשית לשם ציצית מיוחדת באופן עשייתה, כדי שצבעה לא ישתנה. כְּעֵין הָרָקִיעַ. בצבע השמים. בְּאֶסְטֵיס. צמח המשמש לצביעת בגדים בכחול. בִּשְׁאָר הַמַּשְׁחִירִין. הצובעים בצבע כהה. צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. שאין צמרה נחשב צמר לעניין ציצית (ובהקשרים אחרים ראה הלכות כלאים י,ב, הלכות טומאת צרעת יג,ג).
ב. כֵּיצַד צוֹבְעִין תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית? לוֹקְחִין הַצֶּמֶר וְשׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּסִיד, וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּסִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי. וּמַרְתִּיחִין אוֹתוֹ בְּאַהֲלָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּבָּעִין עוֹשִׂין, כְּדֵי שֶׁיִּקְלֹט אֶת הָעַיִן. וְאַחַר כָּךְ מְבִיאִין דַּם חִלָּזוֹן, וְהוּא דָּג שֶׁדּוֹמֶה עֵינוֹ לְעֵין הַיָּם וְדָמוֹ שָׁחוֹר כַּדְּיוֹ, וּבְיָם הַמֶּלַח הוּא מָצוּי.
וְנוֹתְנִין אֶת הַדָּם לְיוֹרָה, וְנוֹתְנִין עִמּוֹ סַמָּנִים כְּמוֹ הַקֵּימָנְיָא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּבָּעִין עוֹשִׂים, וּמַרְתִּיחִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין בּוֹ הַצֶּמֶר עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּעֵין הָרָקִיעַ, וְזוֹ הִיא הַתְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית.
ב. וְשׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּסִיד. כדי לנקות את הצמר ולהכינו לצביעה. בְּאַהֲלָא. צמח המשמש לכיבוס (ראה למשל הלכות שמיטה ויובל ה,י). כְּדֵי שֶׁיִּקְלֹט אֶת הָעַיִן. כדי שיספוג את הצבע לאחר מכן. עֵינוֹ. צבעו. וּבְיָם הַמֶּלַח. כלומר הים התיכון (ראה הלכות ערכין ח,ח בנוסחים המדויקים).
לְיוֹרָה. קדרה גדולה שבה צובעים את הצמר. סַמָּנִים. חומרים שונים המועילים לצביעה. הַקֵּימָנְיָא. עשב המשמש לכיבוס (ראה למשל הלכות שבת יח,ח).
ג. תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית צְרִיכָה צְבִיעָה לִשְׁמָהּ, וְאִם צְבָעָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — פְּסוּלָה. וְהַיּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצֶּבַע, אִם צָבַע בּוֹ מְעַט צֶמֶר לְבָדְקוֹ אִם הוּא יָפֶה אִם לָאו — נִפְסְלָה הַיּוֹרָה כֻּלָּהּ. אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? לוֹקֵחַ הַצֶּבַע מִן הַיּוֹרָה בִּכְלִי קָטָן, וּמַנִּיחַ בּוֹ מְעַט צֶמֶר שֶׁבּוֹדֵק בּוֹ, וְשׂוֹרֵף אֶת שֶׁבָּדַק, שֶׁהֲרֵי נִצְבַּע לִבְדִיקָה, וְשׁוֹפֵךְ הַצֶּבַע שֶׁבַּכְּלִי שֶׁבָּדַק בּוֹ, שֶׁהֲרֵי טְעָמוֹ וּפְסָלוֹ, וְצוֹבֵעַ הַתְּכֵלֶת בִּשְׁאָר הַצֶּבַע שֶׁלֹּא נִפְגַּם.
ג. לִשְׁמָהּ. לשם מצוות ציצית. נִפְסְלָה הַיּוֹרָה כֻּלָּהּ. שהצבע שבתוכה שימש לבדיקה ולא לשם מצווה, וכל הצבע נפסל בשל כך.
שֶׁהֲרֵי טְעָמוֹ וּפְסָלוֹ. בדק בו צביעת צמר, ועל ידי כך פסלו.
ד. הַתְּכֵלֶת אֵינָהּ נִלְקַחַת אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא נִצְבְּעָה לִשְׁמָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּלְקְחָה מִן הַמֻּמְחֶה, אִם נִבְדְּקָה וְנוֹדַע שֶׁנִּצְבְּעָה בְּאֶחָד מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִין הַמַּשְׁחִירִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין — פְּסוּלָה.
ד. הַמֻּמְחֶה. מי שאומנותו צביעת צמר לציצית ובקי בדיניה. שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין. שצבעם אינו מתקיים.
ה. כֵּיצַד בּוֹדְקִין אוֹתָהּ עַד שֶׁיִּוָּדַע אִם נִצְבְּעָה כְּהִלְכָתָהּ אִם לָאו? לוֹקְחִין הַתֶּבֶן וְרִיר שֶׁל שַׁבְּלוּל וּמֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּתְחַמְּצוּ אַרְבָּעִים יוֹם, וְשׁוֹרִין הַתְּכֵלֶת בְּכֻלָּן מֵעֵת לְעֵת: אִם עָמְדָה בְּעֵינֶיהָ וְלֹא כָּהָת — כְּשֵׁרָה; וְאִם כָּהָת — לוֹקְחִין בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִים שֶׁמְּעַפְּשִׁין אוֹתוֹ לְמֻרְיָס, וְנוֹתְנִין אֶת זוֹ הַתְּכֵלֶת שֶׁנִּשְׁתַּנָּת בְּתוֹכוֹ, וְאוֹפֶה הַבָּצֵק בַּתַּנּוּר, וּמוֹצִיאִין הַתְּכֵלֶת מִן הַפַּת, וְרוֹאִין אוֹתָהּ: אִם כָּהָת מִמַּה שֶּׁהָיְתָה — פְּסוּלָה; וְאִם הוֹסִיף עֵינָהּ וְהֻשְׁחְרָה יָתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה קֹדֶם הָאֲפִיָּה — כְּשֵׁרָה.
ה. מֵעֵת לְעֵת. למשך עשרים וארבע שעות. בְּעֵינֶיהָ. בצבעה. וְלֹא כָּהָת. הצבע לא דהה. שֶׁמְּעַפְּשִׁין אוֹתוֹ לְמֻרְיָס. מניחים לו להירקב לצורך הכנת רוטב דגים כבושים.
ו. חָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ הַתְּכֵלֶת וְהָיוּ מֻחְזָקִין בְּכַשְׁרוּת — לוֹקְחִין מִמֶּנָּה סְתָם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה, וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ עַד שֶׁתֵּחָשֵׁד. הַמַּפְקִיד תְּכֵלֶת אֵצֶל הַגּוֹי — הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָהּ. וְאִם הָיְתָה בִּכְלִי, וְהָיָה חָתוּם בִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם — כְּשֵׁרָה; בְּחוֹתָם אֶחָד — פְּסוּלָה.
ו. סְתָם. בלא בירור. שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָהּ. מתוך שדמיה יקרים יבוא להחליפה בתכלת מזויפת. חָתוּם בִּשְׁנֵי חוֹתָמוֹת. המוודאים שלא הוחלפה התכלת (לאופן החיתום ראה הלכות מאכלות אסורות יג,ח).
ז. הַמּוֹצֵא תְּכֵלֶת בַּשּׁוּק, אֲפִלּוּ מָצָא חוּטִין מֻפְסָקִין — פְּסוּלָה, וְאִם שְׁזוּרִין — כְּשֵׁרָה. הַלּוֹקֵחַ טַלִּית מְצֻיֶּצֶת מִן הַשּׁוּק: מִיִּשְׂרָאֵל — הֲרֵי הִיא כְּחֶזְקָתָהּ; מִן הַגּוֹי: מִן הַתַּגָּר — כְּשֵׁרָה, מִן הַהֶדְיוֹט — פְּסוּלָה.
ז. מֻפְסָקִין. חתוכים באורך של חוטי ציצית. פְּסוּלָה. שמא נצבעו ונטווו לצורך אחר. וְאִם שְׁזוּרִין כְּשֵׁרָה. שצורתם מוכיחה עליהם שנעשו לשם ציצית (כך היא הגירסה בשו"ת הרמב"ם רפז. ויש גורסים בהלכה זו: "מופסקים ושזורין — פסולה", ולנוסח זה בכל אופן מניחים אנו שנעשו לצורך אחר). טַלִּית מְצֻיֶּצֶת. בגד שקשורים בו חוטי ציצית. מִן הַתַּגָּר. הסוחר — כשרה, שמן הסתם קנאה מישראל (אף שמן הדין אין למכור טלית כזו לגוי, ראה לקמן ג,ט). מִן הַהֶדְיוֹט. שאינו סוחר — פסולה, שאין להניח שרכשה מישראל.
ח. טַלִּית שֶׁהִיא כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה אוֹ יְרֻקָּה אוֹ מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִים — עוֹשֶׂה חוּטֵי לָבָן שֶׁלָּהּ כְּעֵין צִבְעָהּ: אִם יְרֻקָּה — יְרֻקִּין, וְאִם אֲדֻמָּה — אֲדֻמִּין. הָיְתָה כֻּלָּהּ תְּכֵלֶת — עוֹשֶׂה לָבָן שֶׁלָּהּ מִשְּׁאָר צִבְעוֹנִים חוּץ מִן הַשָּׁחוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כִּתְכֵלֶת. וְכוֹרֵךְ עַל הַכֹּל חוּט אֶחָד תְּכֵלֶת, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר צִיצִיּוֹת שֶׁאֵינָן צְבוּעִין.
ט. קָשֶׁה עֹנֶשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ לָבָן יָתֵר מֵעֹנֶשׁ מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ תְּכֵלֶת, לְפִי שֶׁהַלָּבָן מָצוּי לַכֹּל, וְהַתְּכֵלֶת אֵינָהּ מְצוּיָה לַכֹּל, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בְּכָל מָקוֹם וְלֹא בְּכָל זְמַן, מִפְּנֵי הַצֶּבַע שֶׁאָמַרְנוּ.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות ציצית
התכלת

🔵 צבע התכלת הוא כ" דְּמוּת הָרָקִיעַ הַנִּרְאֵית לָעַיִן בְּטָהְרוֹ שֶׁל רָקִיעַ".
הצביעה נעשית ע"י הרתחת הצמר יחד עם דמו של דג החילזון המיוחד ממנו מפיקים את התכלת. צביעת הצמר בתכלת צריכה להיות לשמה, ועל כן יש לקנות את הצמר הצבוע רק מן המומחה.
טלית שצבועה כולה בצבע מסוים, יש לצבוע את חוטי הלבן שלה באותו צבע של הטלית, אלא אם כן הטלית צבועה בתכלת, שאז יש לצבוע את חוטי הלבן בצבע צבעוני אחר.

🗯🗯
השימוש בתכלת בציצית פסק מסיבות היסטוריות שונות, כנראה כבר בתקופת הגאונים. החל משלהי המאה התשעה עשרה נעשו ניסיונות לחידוש הפקת התכלת באמצעים שונים, והועלו כמה אפשרויות לזיהוי חילזון התכלת. האדמו"ר מראדזין זיהה את החילזון עם 'דיונון הרוקחים', הרב הרצוג זיהה אותו עם ה'סגולית', אולם כיום מקובל על רוב הרבנים והמדענים העוסקים בנושא, הזיהוי של התכלת עם החילזון 'ארגמון קהה קוצים'. יש מן הרבנים שמתנגדים לרעיון חידוש התכלת בטענה שאין לנו מסורת ודאית על זיהויו, וההוכחות לזיהוי אינן מוחלטות. לעומתם רבנים אחרים תומכים בחידוש המצווה וטוענים שההוכחות לזיהוי הן כמעט ודאיות.
סרטון שנעשה בנושא: https://www.youtube.com/watch?v=_7OSUrIL_d4

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מדוע התכלת אינה ניקחת אלא מן המומחה?

א- חוששין שמא לא נצבעה לשמה.
ב- חוששין שמא בדק מעט צמר ביורה.
ג- חוששין שמא היא גזולה.

[פרק ב', הלכה ג']

2. מה דין הלוקח ציצית מן השוק?

א- מישראל תגר – כשרה; מישראל הדיוט ומגוי – פסולה.
ב- מישראל ומגוי תגר – כשרה; מגוי הדיוט – פסולה.
ג- מישראל ומגוי הדיוט – כשרה; מגוי תגר – פסולה.

[פרק ב', הלכה ז']

3. מדוע קשה עונש הלבן מעונש התכלת?

א- משום שהלבן קדוש יותר.
ב- משום שהלבן הוא רוב החוטים.
ג- משום שהלבן מצוי לכל.

[פרק ב', הלכה ט']

תשובות
1-א 2-ב 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן