פרק ב', הלכות שאלה ופקדון, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַשּׁוֹאֵל בַּבְּעָלִים, אֲפִלּוּ נִגְנַב אוֹ אָבַד בִּפְשִׁיעָה – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם" (שמות כב,יד), וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁאַל הַבְּעָלִים תְּחִלָּה אוֹ עִם הַחֵפֶץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָן, וְאֶחָד הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים לְאוֹתָהּ מְלָאכָה, אוֹ שֶׁשְּׁאָלָן וּשְׂכָרָן לִמְלָאכָה אַחֶרֶת אוֹ לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם.
אֲפִלּוּ אָמַר לַחֲבֵרוֹ: 'הַשְׁקֵנִי מַיִם' וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֶמְתּוֹ, וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ אֶת הַבְּהֵמָה – הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים, וּפָטוּר. מָשַׁךְ הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהוּ – אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

א. הַשּׁוֹאֵל בַּבְּעָלִים. שבשעת השאלה בעל החפץ שאול או שכור עבורו למלאכה. וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁאַל הַבְּעָלִים תְּחִלָּה אוֹ עִם הַחֵפֶץ. שלפני ששאל את החפץ מהבעלים או בשעת השאלה, ביקש מהבעלים לעשות עבורו מלאכה מסוימת ללא תשלום, ונמצא שהבעלים שאול לעשות עבורו מלאכה, ואז פטור גם אם אין הבעלים עושה עבורו את המלאכה בשעה שהחפץ ניזוק. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שכירות א,ג. וְאֶחָד הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָן. בין אם ביקש מהם לעשות עבורו את המלאכה ללא תשלום ובין אם שכרם לעשות זאת.

הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים וּפָטוּר. שכן היה הבעלים שאול לו לצורך השקיית המים קודם שהשאיל לו את הבהמה.

ב. הִשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ אוֹ הִשְׂכִּירָהּ לְמַשּׂוֹי, וְיָצָא עִמָּהּ לִסְעֹד הַשּׁוֹאֵל אוֹ הַשּׂוֹכֵר וְלִטְעֹן עִמּוֹ בַּמַּשּׂוֹי – הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. וְאִם יָצָא לְבַקֵּר הַמַּשּׂוֹי בִּלְבַד וְלִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ עָלֶיהָ יָתֵר מִן הָרָאוּי – אֵינָהּ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים.
ב. הִשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ אוֹ הִשְׂכִּירָהּ וכו'. שפטור "בעליו עמו" הוא לא רק בשאלה בבעלים אלא גם בשכירות ובכל אופני השמירה (כמבואר בסוף הפרק ובהלכות שכירות א,ג). לְמַשּׂוֹי. לשאת מטען. לִסְעֹד. לסייע. הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. מכיוון שבזמן השאלה או השכירות סייע הבעלים לשואל או לשוכר. לְבַקֵּר. לפקח. אֵינָהּ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. מכיוון שלא עשה זאת עבור השואל או השוכר אלא עבור שמירת בהמתו.
ג. מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וְהַנּוֹטֵעַ לִבְנֵי הַמְּדִינָה, וְהַמַּקִּיז לָהֶם אֶת הַדָּם, וְהַסּוֹפֵר שֶׁלָּהֶן, כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, בַּיּוֹם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, אִם הִשְׁאִיל אוֹ הִשְׂכִּיר לְאֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּמְלַאכְתָּן – הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים; וַאֲפִלּוּ פָּשַׁע בּוֹ הַשּׁוֹמֵר – פָּטוּר. אֲבָל הוּא שֶׁשָּׁאַל אוֹ שָׂכַר מֵהֶם – חַיָּב, שֶׁאֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ.
ג. מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת וכו'. כל אלו עומדים לשירות בני העיר בזמנים מוגדרים. וְהַנּוֹטֵעַ לִבְנֵי הַמְּדִינָה. נוטע עצים עבור בני העיר. וְהַמַּקִּיז לָהֶם אֶת הַדָּם. לרפואה. וְהַסּוֹפֵר שֶׁלָּהֶן. לכתיבת שטרות וכדומה. בַּיּוֹם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ וכו'. מכיוון שביום זה הוא זמין לעשות מלאכה עבור בני העיר, גם אם אינו עוסק במלאכה בפועל, אם שואלים או שוכרים ממנו הרי זו שמירה בבעלים (מל"מ, יד"פ; וראה פסקים ושיטות).
ד. הָרַב שֶׁהוּא מַקְרֵא בִּרְצוֹנוֹ לַתַּלְמִידִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְאֵי זוֹ מַסֶּכְתָּא שֶׁיִּרְצֶה, וְהָיוּ הֵם קְבוּעִין לָבֹא תָּמִיד, וְנִשְׁמַט לָהֶם מִמַּסֶּכְתָּא לְמַסֶּכְתָּא – הֲרֵי הֵן שְׁאוּלִין אֶצְלוֹ, וְאֵין הוּא שָׁאוּל לָהֶם. וּבְיוֹם הַפֶּרֶק, שֶׁהַכֹּל בָּאִים לִשְׁמֹעַ עִנְיַן אוֹתוֹ מוֹעֵד – הֲרֵי הוּא שָׁאוּל לָהֶן וְהֵן אֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ.
ד. מַקְרֵא. מלמד, שונה. וְהָיוּ הֵם קְבוּעִין לָבֹא תָּמִיד. הם באים ללמוד עמו באופן קבוע. וְנִשְׁמַט לָהֶם מִמַּסֶּכְתָּא לְמַסֶּכְתָּא. עובר מדעת עצמו ממסכת למסכת ואינו זקוק להסכמתם. הֲרֵי הֵן שְׁאוּלִין אֶצְלוֹ. שכשם שהתלמידים זקוקים לרב, כך גם הרב זקוק לתלמידים שיסייעו לו בלימוד. וכאשר הרב קובע את נושא הלימוד הרי הם כנשאלים לו לסייע לו בלימודו (אבן האזל, וראה מאירי בבא מציעא צז,א). וּבְיוֹם הַפֶּרֶק. כשדורשים בהלכות החג הקרב. הֲרֵי הוּא שָׁאוּל לָהֶן וְהֵן אֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ. שביום זה אינו רשאי לשנות את הנושא כחפצו והוא משועבד לתלמידים ללמדם דבר מסוים ולכן הוא נחשב שאול אצלם (מאירי שם). ויש מפרשים שביום הפרק באים אנשים נוספים לשמוע את הרב, והוא משועבד לציבור לדרוש בנושא המועד, ולכן הוא נחשב כשאול אצל הציבור כולו (אבן האזל).
ה. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: 'צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי' – אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ" (שמות כב,יד) – הַבְּעָלִים עַצְמָן, לֹא שְׁלוּחָן. אָמַר לְעַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי: 'צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי' – הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים, שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. נִשְׁאַל הָעֶבֶד עִמָּהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ – אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים.
ה. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְהִשָּׁאֵל. שבשעת השאלת הבהמה מינה הבעלים שליח לעשות מלאכה עבור השואל. שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. שגופו של עבד כנעני קנוי לאדונו, ויד העבד נחשבת כידו של הבעלים וכאילו הבעלים עצמו נשאל לשואל (ראה גם לקמן ג,א). שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים. שאין יד העבד נחשבת כידו של אדונו אלא בהסכמת אדונו.
ו. הַשּׁוֹאֵל מִן הָאִשָּׁה, וְנִשְׁאַל לוֹ בַּעְלָהּ – אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים, שֶׁקִּנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף, וְאֵין לַבַּעַל אֶלָּא הַפֵּרוֹת.
ו. הַשּׁוֹאֵל מִן הָאִשָּׁה וְנִשְׁאַל לוֹ בַּעְלָהּ. שאל מאישה נכסים שבעלה זכאי לאכול בפירותיהם וליהנות מרווחיהם (נכסי מלוג), ובאותו הזמן שאל את בעלה לעשות עבורו מלאכה. אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁקִּנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף וְאֵין לַבַּעַל אֶלָּא הַפֵּרוֹת. זכות הבעל בפירות אינה נחשבת לבעלות בגוף הנכסים, ונמצא ששאל רק מהאישה ולא מבעלה ואין זו שאלה בבעלים.
ז. הַשּׁוֹאֵל מֵאִשְׁתּוֹ, אוֹ שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ זֶה מִזֶּה – הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים. וְאִם אָמַר הַשֻּׁתָּף לַחֲבֵרוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי הַיּוֹם וְנַשְׁאִילְךָ לְמָחָר' – אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִין.
ז. הַשּׁוֹאֵל מֵאִשְׁתּוֹ. האישה עוסקת במלאכה עבור בעלה ומחויבת בעשיית מלאכות מסוימות עבורו (ראה הלכות אישות פרק כא), ולכן אם שאל ממנה נכסים השייכים לה, נחשב שאלה בבעלים. שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ זֶה מִזֶּה. שהם נמצאים יחד ועובדים זה עבור זה בעסק השותפות. וְאִם אָמַר הַשֻּׁתָּף לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי הַיּוֹם וְנַשְׁאִילְךָ לְמָחָר אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִין. אף על פי שהם שותפים, כאשר כל אחד מקבל על עצמו לעסוק לבדו בעסק השותפות יום אחד וחברו יעסוק לבדו יום אחד, ביום זה אינם נחשבים שותפים ואין זו שאלה בבעלים (ראה כס"מ בשם הגהת מהר"ם פדוואה ויד"פ).
ח. שָׁאַל מִן הַשֻּׁתָּפִין וְנִשְׁאַל לוֹ אֶחָד מֵהֶן, וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְנִשְׁאַל לְאֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִין אוֹ אֵינָהּ. לְפִיכָךְ, אִם מֵתָה – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. פָּשַׁע בָּהּ הַשּׁוֹמֵר – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם.
ח. שָׁאַל מִן הַשֻּׁתָּפִין וְנִשְׁאַל לוֹ אֶחָד מֵהֶן. שאל חפץ השייך לשותפים, ונשאל אחד מהשותפים לעשות מלאכה עבור השואל. וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְנִשְׁאַל לְאֶחָד מֵהֶן. השותפים שאלו חפץ ממנו והוא נשאל לעשות מלאכה עבור אחד מהם. לְפִיכָךְ אִם מֵתָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מכיוון שיש כאן ספק נוקטים בכלל שלפיו המוציא מחברו עליו הראיה, ולכן הבעלים אינם יכולים להוציא ממון מהשואל. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. אם הבעלים תפסו ממון של השואל עבור הבהמה שמתה הרי הם מוחזקים כעת בממון ועל השואל הרוצה להוציא מהם להביא ראיה. פָּשַׁע בָּהּ הַשּׁוֹמֵר הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם. אף על פי שבמקרה רגיל של שאלה בבעלים פטור אף על פשיעה, כאשר אנו מסופקים אם המקרה נחשב כשאלה בבעלים הפושע משלם. שכן פושע הוא כמזיק ולכן אם פשע חייב אלא אם כן ודאי שיש בו דין שמירה בבעלים (מ"מ, וראה יד"פ).
ט. הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּהֵמָה בַּבְּעָלִים לְרִבְעָה אוֹ לְהֵרָאוֹת בָּהּ אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, אוֹ שֶׁשָּׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה – הֲרֵי כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִין.
ט. לְרִבְעָה. לבעול את הבהמה. אוֹ לְהֵרָאוֹת בָּהּ. כדי להיראות עשיר, ולא להשתמש בה. אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. ששווי המלאכה שתעשה הבהמה הוא פחות מפרוטה. אוֹ שֶׁשָּׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶן שָׁוֶה פְּרוּטָה. ונמצא שכל פרה בפני עצמה עושה מלאכה בפחות משווה פרוטה. הֲרֵי כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִין. שיש ספק אם שימושים אלו מוגדרים כמלאכה, ופטור שאלה בבעלים אינו אלא כשהחפץ והבעלים שאולים לעשיית מלאכה (מאירי בבא מציעא צו,א).
י. שְׁאָלָהּ בַּבְּעָלִים, וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים – פָּטוּר, שֶׁהַשְּׂכִירוּת תְּלוּיָה בַּשְּׁאֵלָה. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים, אוֹ שֶׁשְּׁאָלָהּ בַּבְּעָלִין וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים, אוֹ שֶׁשְּׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים – כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים הִיא.
י. שְׁאָלָהּ בַּבְּעָלִים וכו'. לפני שהחזירה למשאיל, שכרה ממנו. ובתחילת השכירות לא הייתה שאלה בבעלים. שֶׁהַשְּׂכִירוּת תְּלוּיָה בַּשְּׁאֵלָה. מכיוון שבשכירות אינו מקבל אחריות נוספת שלא הייתה בשלב השאלה, אין צורך בהתחייבות מחודשת. ונמצא שהאחריות בשכירות תלויה בהתחייבות שהייתה בזמן השאלה שהייתה בבעלים.
יא. אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה שְׁאֵלָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת – הֲרֵי הַבַּעַל כְּלוֹקֵחַ מִמֶּנָּה, וְאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר שָׂכָר וְלֹא שׁוֹאֵל. וּלְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה בְּהֵמָה, וּמֵתָה – הַבַּעַל פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כָּל יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ, אֲפִלּוּ פָּשַׁע בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלוֹקֵחַ, וְהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ לְשַׁלֵּם. וְאִם הוֹדִיעָה אֶת בַּעְלָהּ שֶׁהִיא שְׁאוּלָה – הֲרֵי זֶה נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ.
כָּל שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים – כָּךְ אִם הָיָה שׂוֹכֵר אוֹ נוֹשֵׂא שָׂכָר, הֲרֵי הִיא שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים, וּפָטוּר. וְכָל שֶׁאֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים – כָּךְ אֵינָהּ שְׂכִירָה בַּבְּעָלִים. וְכָל שֶׁהוּא סָפֵק בַּשְּׁאֵלָה – כָּךְ הוּא סָפֵק בַּשְּׂכִירוּת.
יא. וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת. וכשנישאה עברו נכסיה לשימוש בעלה וביניהם היה גם הדבר ששאלה. הֲרֵי הַבַּעַל כְּלוֹקֵחַ מִמֶּנָּה. חכמים תיקנו שמעמדו של הבעל לגבי נכסי אשתו הוא של קונה ולא של שומר שחייב באחריות. ומכיוון שסבר שהבהמה שייכת לאישה לא קיבל על עצמו שום אחריות שמירה, ופטור אפילו אם פשע בה. וְהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם. מכיוון שאחריותה כלפי המשאיל עומדת בעינה. כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ לְשַׁלֵּם. כגון שתתאלמן או תתגרש. הֲרֵי זֶה נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. מכיוון שידע שהיא שאולה, מוטלת עליו האחריות לבהמה.
כָּל שֶׁאָמַרְנוּ וכו'. ראה גם הלכות שכירות א,ג.

תקציר הפרק 

🤔 ספל הקפה שיציל אתכם מאחריות לגניבה או אבדן
כשאתם שואלים חפץ מאדם אחר, אתם נדרשים להיות אחראים לחפץ ששאלתם, ואם הוא אבד, נגנב או אפילו נשבר – יהיה עליכם לשלם לבעלים את ערכם. אכן, אם ביקשתם כוס מים מהמשאיל לפני כן, תהיו פטורים מאחריות. מבולבלים? נסביר. לפי ההלכה, אם בזמן ההשאלה היה בעל החפץ שכיר שלכם, או אפילו רק עשה לכם שירות קטן, כגון שנתן לכם לשתות ספל קפה חם לפי בקשתכם, אתם מוגדרים כ"שואל בבעלים", ו"השואל בבעלים… פטור", וזאת מפני שנאמר בתורה "אם בעליו עמו – לא ישלם" (הלכה א) ☕

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שאלה ופקדון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם רב העיר יכול ללמד בחג מה שבא לו?

2.השאיל רכב יוקרה שיחנה ליד ביתו – ספק אם דינו כשואל בבעלים?

3.אישה שאלה חפץ ונישאה ובעלה ידע שהוא שאול ופשע בו – האם משלם?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן