א. בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְמֵאָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה – אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם נְבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת, עַד שֶׁתָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ, וַהֲרֵי הִיא כָּאֳכָלִים טְמֵאִים.
נְחָרָהּ וַעֲדַיִן הִיא מְפַרְכֶּסֶת – אֵין בָּהּ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אֳכָלִים כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. וְאֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמְפַרְכֶּסֶת אָסוּר לִבְנֵי נֹחַ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי, וּבָשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי.
וְכֵן טְהוֹרָה שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ וַעֲדַיִן הִיא מְפַרְכֶּסֶת, שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ רֹב אֶחָד – אֵין בָּהּ טֻמְאָה כְּלָל עַד שֶׁתָּמוּת.
חָלַק הַבְּהֵמָה לִשְׁנַיִם, אוֹ שֶׁנִּטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ – הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בַּחַיִּים. וְכֵן אִם קְרָעָהּ מִגַּבָּהּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ – הֲרֵי זוֹ כִּנְבֵלָה לְכָל דָּבָר.
ב. בְּהֵמָה שֶׁמֵּת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ, וְהוֹשִׁיט הָרוֹעֶה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בּוֹ, בֵּין בִּבְהֵמָה טְמֵאָה בֵּין בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה – הֲרֵי זֶה הַנּוֹגֵעַ טָהוֹר, עַד שֶׁיֵּצֵא הַנֵּפֶל לַאֲוִיר הָעוֹלָם.
ג. בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִבְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשֶׁהֵן חַיִּים, בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים – הֲרֵי הוּא טָהוֹר, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה. אֲבָל אֵבֶר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן – מְטַמֵּא כִּנְבֵלָה.
אֶחָד אֵבֶר מִן הַחַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ אוֹ אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשְּׁלִיל שֶׁבְּבִטְנָהּ. וְהָאֵבָרִים אֵין לָהֶן שִׁעוּר, אֲפִלּוּ הָיָה כַּשְּׂעוֹרָה אוֹ פָּחוֹת – מְטַמֵּא, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאֵבֶר כִּבְרִיָּתוֹ, בָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וְיִהְיֶה עָלָיו בָּשָׂר כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה. הָיָה הַבָּשָׂר פָּחוּת מִלְּהַעֲלוֹת אֲרוּכָה בְּחַי, אוֹ שֶׁחָסַר עַצְמוֹ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
ד. הַכִּלְיָה וְהַלָּשׁוֹן וְהַשָּׂפָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֵבָרִים וְאֵין עוֹשִׂין חֲלִיפִין, הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶן עֶצֶם – הֲרֵי הֵן כַּבָּשָׂר.
ה. הַבָּשָׂר אוֹ הָאֵבֶר הַמְדֻלְדָּלִין בִּבְהֵמָה אוֹ חַיָּה, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִחְיוֹת וּלְהִדַּבֵּק בִּשְׁאָר הַגּוּף – אֵינָן מְטַמְּאִין כַּנְּבֵלָה כָּל זְמַן שֶׁהַבְּהֵמָה בַּחַיִּים, וַהֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר אֳכָלִים: אִם הֻכְשְׁרוּ – מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן. נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה – הֻכְשְׁרוּ בַּשְּׁחִיטָה, וְאֵין מְטַמְּאִין כַּנְּבֵלָה, שֶׁאֵין הַשְּׁחִיטָה עוֹשָׂה אוֹתָן כְּמִי שֶׁפֵּרְשׁוּ מֵחַיִּים.
אֲבָל אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה – הַבָּשָׂר שֶׁהָיָה מְדֻלְדָּל בָּהּ צָרִיךְ הֶכְשֵׁר, וְהָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַנְּבֵלָה. וּמַה בֵּין אֵבֶר מִן הַחַי לְאֵבֶר מִן הַנְּבֵלָה? שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי טָהוֹר, וְהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַנְּבֵלָה מְטַמֵּא בְּכַזַּיִת בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְזֶה וָזֶה אֵין לוֹ שִׁעוּר.
ו. טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה – הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ עֻבָּר מֵת – שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ מִידֵי נְבֵלָה. מָצָא בָּהּ בֶּן שְׁמוֹנָה חַי וְנִטְרַף, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט אַחַר שֶׁנִּטְרַף – אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ מִידֵי נְבֵלָה, לְפִי שֶׁאֵין לְמִינוֹ שְׁחִיטָה.
לְפִיכָךְ, וְלַד בְּהֵמָה שֶׁלֹּא שָׁהָה שִׁבְעָה יָמִים גְּמוּרִים, אִם שְׁחָטוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה – אֵין שְׁחִיטָתוֹ מְטַהַרְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנֵפֶל.
ז. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן תִּשְׁעָה חַי קֹדֶם שֶׁיְּהַלֵּךְ עַל הַקַּרְקַע, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁחִיטָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהֲרֵי שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ, אִם נִטְמֵאת אִמּוֹ – לֹא נִטְמָא הוּא; וְאִם נִתְנַבְּלָה אִמּוֹ – הֲרֵי הוּא טָהוֹר, שֶׁאֵין הַחַי מִתְטַמֵּא לֹא טֻמְאַת אֳכָלִים וְלֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּאֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע – הֲרֵי הוּא טָהוֹר, שֶׁשְּׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ.
ח. טְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה מִן הַתּוֹרָה, אִם נָגַע בָּהּ הַקֹּדֶשׁ – נִטְמָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְזוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה שֶׁעָשׂוּ בַּקֹּדֶשׁ.
ט. בְּהֵמָה הַמְקַשָּׁה לֵילֵד, וְהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ, וַחֲתָכָהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת אִמּוֹ – הָאֵבֶר שֶׁנֶּחְתַּךְ נְבֵלָה, וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֻבָּר טָהוֹר. שָׁחַט אֶת אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָהּ – הָאֵבֶר כִּטְרֵפָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה, וּשְׁאָר בְּשַׂר הָעֻבָּר מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה, שֶׁהוּא מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ אֲבָל לֹא אֶת הַתְּרוּמָה.
הוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ בֵּין שְׁחִיטַת סִימָן לִשְׁחִיטַת סִימָן, וַחֲתָכוֹ – מִצְטָרֵף שְׁחִיטַת סִימָן לְסִימָן לְטַהֵר הָאֵבֶר מִידֵי נְבֵלָה.
י. שְׁחִיטַת הַנָּכְרִי – נְבֵלָה, וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְשָׁחַט בְּסַכִּין יָפָה שְׁחִיטָה כָּרָאוּי. אֶחָד הַנָּכְרִי וְאֶחָד הַכּוּתִי אוֹ גֵּר תּוֹשָׁב – שְׁחִיטָתָם נְבֵלָה. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁאָב זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהֲרֵי טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וּבִגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְרַחֲקוּ הַגּוֹיִם וְנֶאֶסְרָה שְׁחִיטָתָן.
וְאִם תֹּאמַר: וַהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה דִּין תּוֹרָה? לֹא כָּל הָאָסוּר בַּאֲכִילָה מְטַמֵּא, שֶׁהֲרֵי הַטְּרֵפָה אֲסוּרָה וּטְהוֹרָה. וְאִי אֶפְשָׁר לְחַיֵּב כָּרֵת עַל טֻמְאָה זוֹ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וַאֲכִילַת קָדָשָׁיו אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה.
יא. קֻלְיַת הַנְּבֵלָה – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָהוֹר, שֶׁכָּל דָּבָר מִן הַנְּבֵלָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא – הַנּוֹגֵעַ בָּהּ אוֹ נוֹשְׂאָהּ טָמֵא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַמֹּחַ שֶׁבָּהּ מִתְקַשְׁקֵשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה. אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לָעֶצֶם מִבַּחוּץ – הֲרֵי זוֹ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כְּכָל הָאֵבָרִים. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַקֻּלְיָה הִיא הָעֶצֶם הַסָּתוּם מִשְּׁנֵי צְדָדָיו.
יב. קֻלְיָה שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ לְנָקְבָהּ וַעֲדַיִן לֹא נְקָבָהּ – הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בָּהּ סְפֵק טָמֵא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם מְחֻסַּר נְקִיבָה כִּמְחֻסַּר מַעֲשֶׂה אוֹ אֵינוֹ כִּמְחֻסַּר מַעֲשֶׂה.
נְחָרָהּ. הרג אותה שלא על ידי שחיטה. אֵין בָּהּ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אֳכָלִים כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. מכיוון שלא נשחטה אינה נחשבת כאוכל אלא כבעל חיים שאינו מקבל טומאה כלל עד שימות (הלכות טומאת אוכלין ב,ו). אָסוּר לִבְנֵי נֹחַ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַי וכו'. שבני נח מצווים על איסור אכילת איבר ובשר מן החי, ובכלל זה איבר ובשר הפורשים מן המפרכסת (הלכות מלכים ט,יב).
וְכֵן טְהוֹרָה שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ. בהמה טהורה ששחיטתה נפסלה משום אחד הדברים הפוסלים את השחיטה (כמפורט בהלכות שחיטה פרק ג), והיא אסורה באכילה כנבלה. שָׁחַט בָּהּ אֶחָד אוֹ רֹב אֶחָד. הבהמה ניתרת באכילה על ידי שחיטת שני הסימנים (הקנה והוושט) או רובם (הלכות שחיטה א,ט). וכאשר שחט בה סימן אחד או רובו השחיטה פסולה. אֵין בָּהּ טֻמְאָה כְּלָל עַד שֶׁתָּמוּת. אין בבהמה טומאת אוכלים כיוון שלא נשחטה כהלכתה, וטומאת נבלות אין בה כיוון שעדיין לא מתה.
חָלַק הַבְּהֵמָה לִשְׁנַיִם וכו'. ראה גם הלכות שחיטה ג,יט לעניין איסור אכילה. אוֹ שֶׁנִּטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ. שנחסר מן הבהמה הירך וחללו, שהוא הבשר המכסה את האגן. הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וּמְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בַּחַיִּים. שבמצבים אלו הבהמה נחשבת כאילו יצאה נפשה ומתה אף על פי שהיא נראית כחיה (ראה גם הלכות טומאת מת א,טו). אוֹ שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַפְרֶקֶת וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ. נשברו חוליות הצוואר, ונכרת גם הבשר שעליהן.