א. הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאֲכָלִים הָרְאוּיִים לָאָדָם כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, שֶׁהִיא פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בִּמְעַט – הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכָל הָאֳכָלִים מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר זֶה. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין הָרְאוּיִין לִשְׁתִיַּת אָדָם כִּמְלֹא לֻגְמָיו שֶׁל שׁוֹתֶה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי לֻגְמָיו – חַיָּב. וְכַמָּה מְלֹא לֻגְמָיו? כְּדֵי שֶׁיְּסַלְּקֵם לְצַד אֶחָד וְיֵרָאֶה מָלֵא, וְשִׁעוּר זֶה בְּאָדָם בֵּינוֹנִי פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר זֶה. וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר אֶחָד.
א. הָרְאוּיִים לָאָדָם. למאכל אדם. אך אם אינם ראויים לאדם, פטור (לקמן ה"ה). כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה. כשיעור של תמר גדול. וְכָל הָאֳכָלִים מִצְטָרְפִין. אם אכל מיני מאכל שונים, כולם מצטרפים להשלים את שיעור החיוב. כִּמְלֹא לֻגְמָיו. כמות המשקה הנדרשת כדי למלא את חלל פיו של השותה. כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי לֻגְמָיו. השיעור נמדד לכל אדם לפי גודל פיו, ואין שיעור כללי לכל בני האדם. כְּדֵי שֶׁיְּסַלְּקֵם לְצַד אֶחָד וְיֵרָאֶה מָלֵא. הכמות הנדרשת על מנת למלא לֶחי נפוחה של אדם. בֵּינוֹנִי. שפיו בגודל ממוצע. פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. פחות משיעור רביעית הלוג. וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר אֶחָד. אם אכל מעט ושתה מעט אין המאכל והמשקה מצטרפים יחד להשלים את שיעור החיוב.
ב. אֶחָד הָאוֹכֵל אֳכָלִים הַמֻּתָּרִין, אוֹ שֶׁאָכַל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים כְּגוֹן פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטֶבֶל וּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְחֵלֶב אוֹ דָּם, הוֹאִיל וְאָכַל אֳכָלִים הָרְאוּיִין לָאָדָם – הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת מִשּׁוּם אוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
ב. אֳכָלִין הַמֻּתָּרִין. באכילה. פִּגּוּל וְנוֹתָר. בשר קרבנות שנפסלו מאכילה (ראה הלכות מאכלות אסורות י,כג). וְטֶבֶל. פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות (שם י,יט). וּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. בעלי חיים שמתו או שנוטים למות ובשרם אסור באכילה (שם ד,א, ד,ו). וְחֵלֶב אוֹ דָּם. שנאסרו באכילה (ראה שם ו,א, ז,א).
ג. אָכַל אוֹ שָׁתָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה – אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת; אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בַּחֲצִי שִׁעוּר, אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר. וְהָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה חֲצִי שִׁעוּר – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ג. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בַּחֲצִי שִׁעוּר וכו'. אמנם איסור אכילה מן התורה הוא גם על פחות משיעור החיוב, אך העונש הוא רק על אכילה כשיעור. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ד. אָכַל מְעַט וְחָזַר וְאָכַל וְחָזַר וְאָכַל: אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לְכַשִּׁעוּר; וְאִם לָאו – אֵין מִצְטָרְפוֹת. שָׁתָה מְעַט וְחָזַר וְשָׁתָה וְחָזַר וְשָׁתָה: אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית – מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר; וְאִם לָאו – אֵין מִצְטָרְפִין.
ד. אָכַל מְעַט וכו'. ובכל אכילה לא היה שיעור חיוב. כְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים. הזמן הנדרש כדי לאכול לחם בשיעור של שלוש ביצים. הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לְכַשִּׁעוּר. כל מה שאכל במשך זמן זה מצטרף, ואם יש בו כשיעור, חייב. כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית. הזמן הדרוש על מנת לשתות שיעור רביעית הלוג.
ה. אָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְמַאֲכַל אָדָם, כְּגוֹן עֲשָׂבִים הַמָּרִים אוֹ שְׂרָפִים הַבְּאוּשִׁים, אוֹ שֶׁשָּׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין, כְּגוֹן צִיר אוֹ מֻרְיָס וְחֹמֶץ חַי, אֲפִלּוּ אָכַל וְשָׁתָה מֵהֶן הַרְבֵּה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכָּרֵת, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ה. שְׂרָפִים הַבְּאוּשִׁים. נוזלים הזבים מגזעי עצים, שריחם וטעמם רע. צִיר. רוטב המתמצה מן הדג. מֻרְיָס. שומן הדג. וְחֹמֶץ חַי. חומץ שאינו מעורב במים, שטעמו חזק מאוד ואין שותים אותו כך. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. שהדבר אסור על כל פנים מדברי חכמים.
ו. שָׁתָה חֹמֶץ מָזוּג בְּמַּיִם – חַיָּב. הַכּוֹסֵס פִּלְפְּלִין וְזַנְגְּבִיל יָבֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – פָּטוּר, אֲבָל זַנְגְּבִיל רָטֹב – חַיָּב. אָכַל עֲלֵי גְּפָנִים – פָּטוּר, לוּלְבֵי גְּפָנִים – חַיָּב. וְאֵלּוּ הֵן לוּלְבֵי גְּפָנִים: כָּל שֶׁלִּבְלְבוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים; יָתֵר עַל זֶה – הֲרֵי הֵם כְּעֵצִים, וּפָטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
ו. חֹמֶץ מָזוּג בְּמַּיִם. חומץ מעורב במים, שהוא ראוי לשתייה. הַכּוֹסֵס. האוכל מאכל שרגילים לאכלו מבושל או לח, כשהוא יבש וחי. לוּלְבֵי גְּפָנִים. עלי הגפנים החדשים בתחילת לבלובם וצמיחתם. שֶׁלִּבְלְבוּ. שהחלו לצמוח. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ששם מצוי שהלולבים הטובים לאכילה צומחים בתקופה זו. יָתֵר עַל זֶה. בזמן מאוחר יותר.
ז. אָכַל צָלִי בְּמֶלַח – מִצְטָרֵף הַמֶּלַח לַבָּשָׂר. צִיר שֶׁעַל גַּבֵּי יָרָק מִצְטָרֵף, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁירֵי הָאֹכֶל הַמְעֹרָבִין עִם הָאֹכֶל, כָּאֹכֶל הֵן חֲשׁוּבִין. הָיָה שָׂבֵעַ מֵאֲכִילָה גַּסָּה שֶׁאָכַל עַד שֶׁקָּץ בִּמְזוֹנוֹ, וְאָכַל יָתֵר עַל שָׂבְעוֹ – פָּטוּר, כְּמִי שֶׁאָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַיָּתֵר רָאוּי לָרָעֵב, אֵינוֹ רָאוּי לְכָל מִי שֶׁשָּׂבֵעַ כָּזֶה.
ז. אָכַל צָלִי בְּמֶלַח וכו'. בשר צלוי ביחד עם מלח שעליו. ואף על פי שאכילת מלח בפני עצמו אינה נחשבת דרך אכילה, כאשר המלח מעורב בבשר זו דרך אכילתו ומצטרף. צִיר שֶׁעַל גַּבֵּי יָרָק. ירקות עם הרוטב שלהם. ואף שהרוטב הוא משקה, ומאכלים ומשקים אינם מצטרפים יחד, מכיוון שהרוטב משמש לצורך התקנת האוכל, הרי הוא מצטרף אליו לשיעור חיוב. הָיָה שָׂבֵעַ מֵאֲכִילָה גַּסָּה שֶׁאָכַל עַד שֶׁקָּץ בִּמְזוֹנוֹ. אכל כמות מרובה מאוד עד שנמאס בעיניו לאכול עוד והדבר דוחה אותו (וכגון שאכל בערב יום הכיפורים). וְאָכַל יָתֵר עַל שָׂבְעוֹ. אכל עוד לאחר מכן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַיָּתֵר רָאוּי לָרָעֵב וכו'. למרות שמאכל זה כשלעצמו ראוי לאכילה לאדם אחר, המאכל נחשב כלא ראוי לאכילה למי שהגיע לרמה כזו של שביעה.
ח. חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁשָּׁאַל לֶאֱכֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהָרוֹפְאִים הַבְּקִיִּים אוֹמְרִים: 'אֵינוֹ צָרִיךְ' – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: 'דַּיִּי'. אָמַר הַחוֹלֶה: 'אֵינִי צָרִיךְ' וְהָרוֹפֵא אוֹמֵר: 'צָרִיךְ' – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּיו, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רוֹפֵא בָּקִי. רוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר 'צָרִיךְ' וְאַחֵר אוֹמֵר 'אֵינוֹ צָרִיךְ' – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. מִקְצָת הָרוֹפְאִים אוֹמְרִין 'צָרִיךְ' וּמִקְצָתָן אוֹמְרִין 'אֵינוֹ צָרִיךְ' – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב אוֹ אַחַר הַבְּקִיִּים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר הַחוֹלֶה: 'צָרִיךְ אָנִי', אֲבָל אִם אָמַר 'צָרִיךְ אָנִי' – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. לֹא אָמַר הַחוֹלֶה שֶׁהוּא צָרִיךְ וְנֶחְלְקוּ הָרוֹפְאִים, וְהָיוּ כֻּלָּם בְּקִיאִים, וְאֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ 'צָרִיךְ' כְּמִנְיַן שֶׁאָמְרוּ 'אֵינוֹ צָרִיךְ' – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ.
ח. שֶׁשָּׁאַל. שביקש. עַל פִּי עַצְמוֹ. על פי בקשתו והרגשתו בלבד. עַד שֶׁיֹּאמַר דַּיִּי. ואיני זקוק לעוד. מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּיו. של הרופא. רוֹפֵא בָּקִי. המומחה במלאכתו. לֹא אָמַר הַחוֹלֶה שֶׁהוּא צָרִיךְ וְנֶחְלְקוּ הָרוֹפְאִים… מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. שיש כאן ספק נפשות (ראה הלכות שבת ב,א).
ט. עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה – לוֹחֲשִׁין לָהּ בְּאָזְנָהּ שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא: אִם נִתְקָרְרָה דַּעְתָּהּ בְּזִכְרוֹן זֶה – מוּטָב; וְאִם לָאו – מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשָׁהּ. וְכֵן מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו, וַאֲפִלּוּ נְבֵלוֹת וּשְׁקָצִים מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִיָּד, וְאֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּמְצְאוּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין.
ט. עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה. אישה מעוברת שהריחה מאכל והתעוררה בה תאווה לאכלו. אִם נִתְקָרְרָה דַּעְתָּהּ בְּזִכְרוֹן זֶה. אם הידיעה שכעת יום הכיפורים הצליחה לצנן את תאוותה. מַאֲכִילִין אוֹתָהּ. לפי שאם לא תאכל עשויה לבוא לידי סכנה (ראה הלכות יסודי התורה ה,ו-ח, הלכות מאכלות אסורות יד,יד). שֶׁאֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס. מחלה של התקף תאוות אוכל פתאומית הגורמת לחלישות הדעת ולערפול חושים, ואם לא יאכל מסתכן. שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. שתשוב אליו צלילות דעתו ויחזור לראות היטב. וְאֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ. אין מצריכים אותו להמתין, שאין להתמהמה במקום שיש סכנת נפשות (ראה הלכות שבת ב,ג).
י. קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וּבֶן עֶשֶׂר שָׁנִים – מְחַנְּכִין אוֹתוֹ שָׁעוֹת. כֵּיצַד? הָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּשָׁלֹשׁ; הָיָה רָגִיל בְּשָׁלֹשׁ – מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּאַרְבַּע; לְפִי כֹּחַ הַבֵּן מוֹסִיפִין לְעַנּוֹתוֹ בְּשָׁעוֹת. בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה – מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בַּמִּצְווֹת.
י. מְחַנְּכִין אוֹתוֹ שָׁעוֹת. מחנכים אותו לצום שעות אחדות. בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת. שעתיים אחר זריחת השמש. לְפִי כֹּחַ הַבֵּן מוֹסִיפִין לְעַנּוֹתוֹ בְּשָׁעוֹת. שאם יש כוח לבן לצום עוד מעבר לשעה זו, יצום. מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים. מתענה ומשלים תענית של יום שלם, עד הערב.
יא. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – הֲרֵי הֵן גְּדוֹלִים לְכָל הַמִּצְווֹת, וּמַשְׁלִימִין מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – עֲדַיִן קְטַנִּים הֵם, וְאֵינָן מַשְׁלִימִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. קָטָן שֶׁהוּא פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע – אֵין מְעַנִּין אוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה.
יא. שֶׁהֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. שצמחו להם שתי שערות במקום ערוותם (ראה הלכות אישות ב,א, ב,י). אֵין מְעַנִּין אוֹתוֹ. כלל.