א. דְּחוּיָה הִיא שַׁבָּת אֵצֶל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת. לְפִיכָךְ, חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה – עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו בְּשַׁבָּת עַל פִּי רוֹפֵא אֻמָּן שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם. סָפֵק שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת סָפֵק שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְכֵן אִם אָמַר רוֹפֵא לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְרוֹפֵא אַחֵר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ – מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
א. דְּחוּיָה הִיא שַׁבָּת אֵצֶל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. הצלת נפשות חשובה ממנה ודוחה אותה. כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת. שעל אף חשיבותה ומרכזיותה (ראה לקמן ל,טו), אין השבת כשלוש העברות החמורות שבהן הדין ייהרג ואל יעבור (הלכות יסודי התורה ה,א-ב), אלא היא ככל המצוות האחרות (ראה גם הלכות מילה א,יח). חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה. המצוי בסכנת חיים (ההגדרה תתבאר לקמן הל' ד-ו). רוֹפֵא אֻמָּן שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם. רופא מקצועי של אותה העיר, שאבחן את החולה כמי שיש סכנה לחייו. שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. ולא רק הצלה מסכנה ודאית.
ב. אֲמָדוּהוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכָךְ וּלְכָךְ שְׁמוֹנָה יָמִים – אֵין אוֹמְרִין: נַמְתִּין עַד הָעֶרֶב כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּל עָלָיו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, אֶלָּא מַתְחִילִין מֵהַיּוֹם שֶׁהוּא שַׁבָּת, וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֲפִלּוּ מֵאָה שַׁבָּתוֹת; כָּל זְמַן שֶׁהוּא צָרִיךְ וְיֵשׁ בּוֹ סַכָּנָה אוֹ סְפֵק סַכָּנָה – מְחַלְּלִין. וּמַדְלִיקִין לוֹ אֶת הַנֵּר, וּמְכַבִּין מִלְּפָנָיו אֶת הַנֵּר, וְשׁוֹחֲטִין לוֹ, וְאוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין, וּמְחִמִּין לוֹ חַמִּין בֵּין לְהַשְׁקוֹתוֹ בֵּין לִרְחִיצַת גּוּפוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: שַׁבָּת לְגַבֵּי חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה הֲרֵי הוּא כְּחֹל לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן.
ב. אֲמָדוּהוּ. העריכו הרופאים את מצבו. שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכָךְ וְכָךְ שְׁמוֹנָה יָמִים. לטיפול כלשהו הכרוך במלאכה האסורה בשבת, ויצטרכו לעשותה גם בשבת הזאת וגם בשבת הבאה. אֵין אוֹמְרִים נַמְתִּין וכו'. שאין מעכבים את הטיפול בחולה שיש בו סכנה כדי למעט בחילול שבתות. וּמְחִמִּין לוֹ חַמִּין וכו'. מחממים מים לשתייה או לרחצה. הֲרֵי הוּא כַּחֹל לְכָל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן. נחשב כאילו הוא יום חול לאותם הצרכים, ואין צורך לעשותם בשינוי (בשונה מהמבואר לקמן הי"א; מ"מ).
ג. כְּשֶׁעוֹשִׂין דְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא עַל יְדֵי גּוֹיִם וְלֹא עַל יְדֵי קְטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עֲבָדִים וְלֹא עַל יְדֵי נָשִׁים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶם, אֶלָּא עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וְאֵין מוֹרִין לַנָּשִׁים לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הָאֵלּוּ. וְאָסוּר לְהִתְמַהְמֵהַּ בְּחִלּוּל שַׁבָּת לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח,ה) – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה נְקָמָה בָּעוֹלָם, אֶלָּא רַחֲמִים וְחֶסֶד וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְאֵלּוּ הַמִּינִים שֶׁאוֹמְרִין שֶׁזֶּה חִלּוּל שַׁבָּת וְאָסוּר, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" (יחזקאל כ,כה).
ג. לֹא עַל יְדֵי גּוֹיִם וכו'. שלכל אלה יש צדדים שונים של פטור ממצוות מסוימות. כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵיהֶם. שאם ימסרו את חילול השבת בידיהם, עלולים הרואים שלא להבין שמדובר בהיתר משום הצלת נפש, והדבר עלול להביא לידי זלזול בחומרת קדושת השבת (וראה לקמן ו,א). אֶלָּא עַל יְדֵי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. תלמידי החכמים החשובים, ובכך יובן שזהו מצב מיוחד שהותר רק לשם הצלת נפשות (וראה בפסקים ושיטות). לְהִתְמַהְמֵהַּ. להתעכב. וָחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. המצוות נועדו לחיים ולא שימותו בגללן (ראה גם הלכות יסודי התורה ה,א). נְקָמָה. עונש. הַמִּינִים. שכפרו במסורת חז"ל. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם. שכלפי אותם האנשים חוקי התורה אכן משמשים כעונש וכגורמי מוות.
ד. הַחוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁתֵּיהֶן צִיר אוֹ בְּאַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁהָיוּ דְּמָעוֹת שׁוֹתְתוֹת מֵהֶן מֵרֹב הַכְּאֵב, אוֹ שֶׁהָיָה דָּם שׁוֹתֵת מֵהֶן, אוֹ שֶׁהָיָה בָּהֶן קֶדַח וְכַיּוֹצֵא בָּחֳלָאִים אֵלּוּ – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל חוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנָה, וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה.
ד. הַחוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו. שיש לו מחלת עיניים. צִיר. ליחה. קֶדַח. דלקת. בִּכְלַל חוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנָה. שמחלות עיניים עלולות לגרום לסכנת חיים.
ה. וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ מַכָּה בַּחֲלַל גּוּפוֹ מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים, בֵּין בְּפִיו בֵּין בְּמֵעָיו בֵּין בִּכְבֵדוֹ וּטְחוֹלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלוֹ – הֲרֵי זֶה חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֹמֶד, שֶׁחֹלִי כָּבֵד הוּא, לְפִיכָךְ מְחַלְּלִין עָלָיו מִיָּד בְּלֹא אֲמִידָה. וּמַכָּה שֶׁהִיא בְּגַב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל – הֲרֵי זוֹ כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל וְאֵינָהּ צְרִיכָה אֹמֶד, וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. וְהַחֹם שֶׁמְּסַמֵּר אֶת הַבָּשָׂר – כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל הוּא, וּמְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. וְכֵן כָּל חֹלִי שֶׁהָרוֹפְאִין אוֹמְרִין שֶׁזֶּה יֵשׁ בּוֹ סַכָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעוֹר הַבָּשָׂר מִבַּחוּץ – מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת עַל פִּיהֶם.
ה. מַכָּה בַּחֲלַל גּוּפוֹ. פגיעה באברים פנימיים. הַשָּׂפָה. השפתיים. בִּשְׁאָר כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלוֹ. שאר האברים הפנימיים. אֹמֶד. אבחון רפואי לגבי חומרת מצבו (לעיל ה"א). וּמַכָּה שֶׁהִיא בְּגַב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל. פגיעה בצדן החיצוני, שעלולה לגרום לאיבוד דם רב. וְהַחֹם שֶׁמְּסַמֵּר אֶת הַבָּשָׂר. קדחת של צמרמורות.
ו. הַבּוֹלֵעַ נִימָה שֶׁל מַיִם – מְחִמִּין לוֹ חַמִּין בְּשַׁבָּת, וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְכֵן מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה אוֹ אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר שֶׁמְּמִיתִין, אֲפִלּוּ הָיוּ סָפֵק מְמִיתִין סָפֵק אֵין מְמִיתִין – עוֹשִׂין לוֹ כָּל צָרְכֵי רְפוּאָה לְהַצִּילוֹ.
ו. נִימָא שֶׁל מַיִם. עלוקה שנמצאת במים. כֶּלֶב שׁוֹטֶה. חולה כלבת, שנשיכתו עלולה להמית. אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר שֶׁמְּמִיתִין. כגון נחשים ארסיים.
ז. חוֹלֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ רוֹפְאִים לְהָבִיא לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, וְרָצוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וְהֵבִיאוּ לוֹ עֶשֶׂר גְּרוֹגָרוֹת בְּבַת אַחַת – כֻּלָּם פְּטוּרִין מִכְּלוּם, וַאֲפִלּוּ הֵבִיאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה, וַאֲפִלּוּ הִבְרִיא בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בִּרְשׁוּת הֵבִיאוּ.
ז. לְהָבִיא לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת. להביא מרשות אחרת מזון לרפואתו בשיעור של גרוגרת (תאנה), והוא שיעור החיוב להוצאת מזון (לקמן יח,א). שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בִּרְשׁוּת הֵבִיאוּ. לצורך הצלת נפשות.
ח. חוֹלֶה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִשְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת, וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא שְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת בִּשְׁנֵי עֳקָצִין וְשָׁלֹשׁ גְּרוֹגָרוֹת בְּעֹקֶץ אֶחָד – כּוֹרְתִין הָעֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צְרִיכִין אֶלָּא לִשְׁתַּיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בִּבְצִירָה, אֶלָּא יִכְרְתוּ עֹקֶץ אֶחָד וְלֹא יִכְרְתוּ שְׁנַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. לִשְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת. לאכול שתי תאנים לרפואתו, ויש צורך לקטפן בשבילו מן העץ בשבת. בִּשְׁנֵי עֳקָצִין. שצריך לקטפן בשתי פעולות. וְשָׁלֹשׁ גְּרוֹגָרוֹת בְּעֹקֶץ אֶחָד. שניתן לקטפן בפעולת ניתוק אחת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְבּוּ בִּבְצִירָה. אף שבפועל נקצרו יותר תאנים ממה שהיה צריך, עדיפה ההמעטה בפעולות האיסור.
ט. הַמְבַשֵּׁל לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת, וְאָכַל הַחוֹלֶה וְהוֹתִיר – אָסוּר לַבָּרִיא לֶאֱכֹל מִן הַמּוֹתָר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת – מֻתָּר לַבָּרִיא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ בָּשָׂר חַי, שֶׁאֵין בַּדָּבָר תּוֹסֶפֶת כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. וְהוֹתִיר. השאיר מן התבשיל. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. מחשש שיבוא לבשל מלכתחילה יותר מצורך החולה, בשביל אחר בריא. בָּשָׂר חַי. שהרי אסור לבשלו לבריא בשבת. שֶׁאֵין בַּדָּבָר תּוֹסֶפֶת וכו'. שהשחיטה אחת היא, בין אם יש צורך בהרבה בשר ובין אם יש צורך במעט, וכאן הותרה לצורך החולה.
י. חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה – עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו עַל יְדֵי גּוֹי. כֵּיצַד? אוֹמְרִין לַגּוֹי לַעֲשׂוֹת לוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה: לְבַשֵּׁל לוֹ וְלֶאֱפוֹת, וּלְהָבִיא רְפוּאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכֵן כּוֹחֵל עֵינָיו מִן הַגּוֹי בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה. וְאִם הָיוּ צְרָכָיו אֵין בָּהֶן מְלָאכָה – עוֹשִׂין אוֹתָן אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ מַעֲלִין אָזְנַיִם בְּשַׁבָּת, וּמַעֲלִין אֻנְקָלִי, וּמַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – מֻתָּר.
י. עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו עַל יְדֵי גּוֹי. שאיסור אמירה לגוי הוא גזרת חכמים (לקמן ו,א), ולא גזרו במקום שיש בו חולי (שם ו,ט). וְכֵן כּוֹחֵל עֵינָיו וכו'. רפואה לעיניים על ידי אבקת כוחל, המשמשת כאיפור וכחומר מחטא לעיניים. והכחילה אסורה בשבת (לקמן כג,יב). אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה. למרות שאין זה חולי המסכן חיים שדוחה את השבת, בשל הצער מהחולי התירו לעשות צרכיו על ידי גוי. אֵין בָּהֶן מְלָאכָה. שאין בפעולות הרפואיות הללו כל חשש שמא יבוא לידי מלאכה (ראה לקמן כא,לא). מַעֲלִין אָזְנַיִם. מחזירים את הלסת התחתונה אם ננקעה ממקומה. וּמַעֲלִין אֻנְקָלִי. האונקלי הוא זיז האנקול, קצהו התחתון של עצם החזה ('מפתח הלב'). אם האונקלי נכפף כלפי פנים הוא עלול ללחוץ על הקיבה. וּמַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. מחזירים עצם שנשברה למקומה.
יא. הַיּוֹלֶדֶת כְּשֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד – הֲרֵי הִיא בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת: קוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְחוֹתְכִין אֶת הַטַּבּוּר וְקוֹשְׁרִין אוֹתוֹ. וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְנֵר בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְצַעֶקֶת בַּחֲבָלֶיהָ – מַדְלִיקִין לָהּ אֶת הַנֵּר, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה סוּמָא, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ בַּנֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה. וְאִם הָיְתָה צְרִיכָה לְשֶׁמֶן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – מְבִיאִין לָהּ. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת – מְשַׁנִּין בִּשְׁעַת הֲבָאָה, כְּגוֹן שֶׁתָּבִיא לָהּ חֲבֶרְתָּהּ כְּלִי תָּלוּי בִּשְׂעָרָהּ; וְאִם אִי אֶפְשָׁר – מְבִיאָה כְּדַרְכָּהּ.
יא. כְּשֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד. מצב זה יתבאר לקמן הי"ג. קוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. מזמינים מיילדת אף ממקום מרוחק. מְצַעֶקֶת בַּחֲבָלֶיהָ. צועקת מחמת צירי הלידה, וצריך להרגיעה. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה סוּמָא. אף אם האישה עיוורת, שאינה רואה את אור הנר. שֶׁדַּעְתָּהּ מִתְיַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ בַּנֵּר. נרגעת אם יודעת שיש נר דולק. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת וכו'. שהבאת השמן היא דבר שאינו הכרחי בפיקוח נפש, ולפיכך משנים בו אם הדבר אפשרי. כְּלִי תָּלוּי בִּשְׂעָרָהּ. שאין דרך להוציא כך (ראה לקמן יב,יג-יד).
יב. אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַגּוֹיָּה בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְאֵיבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חִלּוּל. אֲבָל מְיַלְּדִין אֶת בַּת גֵּר תּוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין לְהַחֲיוֹתוֹ, וְאֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.
יב. אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַגּוֹיָּה וכו'. שבימות החול הותר ליילד את הנכרית רק בשכר ומשום איבה (הלכות עבודה זרה ט,טז), ואילו בשבת לא שייך טעם זה, משום שיכולים ישראל להישמט ולומר שמחללים שבת רק על שומרי השבת. גֵּר תּוֹשָׁב. גוי המתגורר בארץ ישראל וקיבל עליו לקיים שבע מצוות בני נח (שם י,ו). מְצֻוִּין לְהַחֲיוֹתוֹ. לסייע לו ולדאוג לחייו, שנאמר "גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה,לה; וראה הלכות זכייה ומתנה ג,יא, הלכות מלכים י,י-יב).
יג. חָיָה, מִשֶּׁיַּתְחִיל הַדָּם לִהְיוֹת שׁוֹתֵת עַד שֶׁתֵּלֵד, וְאַחַר שֶׁתֵּלֵד עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים – מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת וְעוֹשִׂין לָהּ כָּל צְרָכֶיהָ, בֵּין שֶׁאָמְרָה 'צְרִיכָה אֲנִי' בֵּין שֶׁאָמְרָה 'אֵינִי צְרִיכָה'. וּמִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה: אִם אָמְרָה 'אֵינִי צְרִיכָה' – אֵין מְחַלְּלִין עָלֶיהָ, וְאִם שָׁתְקָה – מְחַלְּלִין עָלֶיהָ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָמְרָה 'צְרִיכָה אֲנִי' – שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלֹשִׁים – הֲרֵי הִיא כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, וַאֲפִלּוּ אָמְרָה 'צְרִיכָה אֲנִי' – אֵין עוֹשִׂין לָהּ מְלָאכָה אֶלָּא עַל יְדֵי גּוֹי.
יג. חָיָה. אישה יולדת. מִשֶּׁיַּתְחִיל הַדָּם לִהְיוֹת שׁוֹתֵת וכו'. בטווח זמן זה היא נחשבת כחולה שיש בו סכנה. וְאִם שָׁתְקָה. לא סירבה שיעשו מלאכה לצורכה בשבת.
יד. עוֹשִׂין מְדוּרָה לֶחָיָה, וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַצִּנָּה קָשָׁה לֶחָיָה הַרְבֵּה בִּמְקוֹמוֹת הַקֹּר. אֲבָל אֵין עוֹשִׂין מְדוּרָה לַחוֹלֶה לְהִתְחַמֵּם בָּהּ. הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן – עוֹשִׂין לוֹ מְדוּרָה, אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז. מַרְחִיצִין אֶת הַוָּלָד בְּשַׁבָּת בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁחוֹתְכִין אֶת טַבּוּרוֹ, אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת, וּמוֹלְחִין אוֹתוֹ וּמְלַפְּפִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ אִם לֹא עָשׂוּ לוֹ כָּל אֵלּוּ. וְכֵן מַרְחִיצִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמִּילָה. וּלְאַחַר הַמִּילָה וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לַמִּילָה מֻתָּר לַהֲדִיחוֹ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
יד. עוֹשִׂין מְדוּרָה. מבעירים אש כדי לחמם את הבית. שֶׁהַצִּנָּה קָשָׁה לֶחָיָה. הקור מכביד מאוד על היולדת (ראה עוד הלכות שביתת עשור ג,ח). אֵין עוֹשִׂין מְדוּרָה לַחוֹלֶה. שאין הקור מזיק כל כך לסתם חולה שאין בו סכנה. הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן. ונצרך משום כך להתחמם. בִּתְקוּפַת תַּמּוּז. באמצע הקיץ. מַרְחִיצִין אֶת הַוָּלָד… אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת. על אף שהרחיצה במים חמים אסורה בשבת (לקמן כב,ב-ג), ואם יש צורך בדבר אף מחממים לו מים בשבת. וּמוֹלְחִין אוֹתוֹ. טיפול שהיו עושים ליילוד כדי לחזקו. וּמְלַפְּפִין. מחתלים. וְכֵן מַרְחִיצִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמִּילָה. במים שהוחמו קודם השבת (ראה הלכות מילה ב,ז). וּלְאַחַר הַמִּילָה… מֻתָּר לַהֲדִיחוֹ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. שאם אחר המילה נשפכו המים שהוכנו מראש, מותר אף לחמם בשבת משום הסכנה (שם ב,ח).
טו. הָאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר וּמֵתָה – מְבִיאִין סַכִּין בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְקוֹרְעִין אֶת כְּרֵסָהּ וּמוֹצִיאִין אֶת הַוָּלָד, שֶׁמָּא יִמָּצֵא חַי, שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לָזֶה שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ חַי.
טו. שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר. כרעה ללדת. אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. שהעברת חפץ בו אסורה מן התורה. וַאֲפִלּוּ לָזֶה שֶׁאֵין חֶזְקָתוֹ חַי. שלא היה חי קודם, שדי בספק הצלת חיים בכדי להצדיק חילול שבת.
טז. מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְהַמַּקְדִּים לְהַצִּיל הַנֶּפֶשׁ – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כֵּיצַד? רָאָה תִּינוֹק שֶׁנָּפַל לַיָּם – פּוֹרֵשׂ מְצוּדָה וּמַעֲלֵהוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָד הַדָּגִים עִמּוֹ. שָׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בַּיָּם וּפָרַשׂ מְצוּדָה לְהַעֲלוֹתוֹ, וְהֶעֱלָה דָּגִים בִּלְבַד – פָּטוּר מִכְּלוּם. נִתְכַּוֵּן לְהַעֲלוֹת דָּגִים וְהֶעֱלָה דָּגִים וְתִינוֹק – פָּטוּר; אֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע שֶׁטָּבַע, הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים – פָּטוּר.
טז. מְפַקְּחִין פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ וכו'. להצילם מסכנה דחופה, ואין להשתהות כדי לבדוק אם הדבר מותר (וראה עוד לקמן סוף הי"ז). מְצוּדָה. רשת ללכידת דגים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָד הַדָּגִים עִמּוֹ. ויש בכך משום מלאכת הצד (לקמן י,יט). וְהֶעֱלָה דָּגִים בִּלְבַד פָּטוּר מִכְּלוּם. משום שמתכוון להציל. הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים פָּטוּר. שעלה בידו מעשה שיש בו היתר (ראה גם הלכות שגגות ב,טו).
יז. נָפַל תִּינוֹק לַבּוֹר – עוֹקֵר חֻלְיָה וּמַעֲלֵהוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְתַקֵּן בָּהּ מַדְרֵגָה בִּשְׁעַת עֲקִירָתָהּ. נִנְעֲלָה דֶּלֶת בִּפְנֵי תִּינוֹק – שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וּמוֹצִיאוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְפַצֵּל אוֹתָהּ עֵצִים שֶׁרְאוּיִים לִמְלָאכָה, שֶׁמָּא יִבָּעֵת הַתִּינוֹק וְיָמוּת. נָפְלָה דְּלֵקָה, וְיֵשׁ שָׁם אָדָם שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשָּׂרֵף – מְכַבִּין אוֹתָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הָאֵשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כּוֹבֵשׁ דֶּרֶךְ וּמְתַקְּנָהּ בִּשְׁעַת כִּבּוּי. וְכָל הַקּוֹדֵם לְהַצִּיל – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה.
יז. עוֹקֵר חֻלְיָה. חתיכה משפת הבור, כדי לאפשר את הוצאת התינוק. מְתַקֵּן בָּהּ מַדְרֵגָה. ונמצא שעשה מלאכה לתיקון אותו הבור. שֶׁהוּא מְפַצֵּל אוֹתָהּ עֵצִים שֶׁרְאוּיִים לִמְלָאכָה. מבקע אותה לנסרים, ויש בדבר משום מלאכת מחתך (לקמן יא,ז). יִבָּעֵת. יפחד. כּוֹבֵשׁ דֶּרֶךְ וּמְתַקְּנָהּ. שבשעת הכיבוי הוא כובש דרך חדשה ומכשירה להליכה, שהיא תולדה של מלאכת החרישה (לקמן ח,א).
יח. מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק שֶׁאֵינוֹ – מְפַקְּחִין עָלָיו. מְצָאוּהוּ חַי, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרוֹצֵץ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּבְרִיא – מְפַקְּחִין עָלָיו וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְחַיֵּי אוֹתָהּ שָׁעָה.
יח. מְפַקְּחִין עָלָיו. מפנים את אבני המפולת כדי לחלצו. מְצָאוּהוּ חַי. כשהוא עדיין תחת המפולת. שֶׁנִּתְרוֹצֵץ. התרסק. לְחַיֵּי אוֹתָהּ שָׁעָה. שמחללים שבת אף אם יחיה במשך זמן קצר בלבד.
יט. בָּדְקוּ עַד חָטְמוֹ וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ נְשָׁמָה – מַנִּיחִין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר מֵת.
בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים – לֹא יֹאמְרוּ: כְּבָר מֵתוּ תַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל, שֶׁאֶפְשָׁר בַּמַּפֹּלֶת שֶׁיָּמוּת הָעֶלְיוֹן וְיִחְיֶה הַתַּחְתּוֹן.
בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים – לֹא יֹאמְרוּ: כְּבָר מֵתוּ תַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל, שֶׁאֶפְשָׁר בַּמַּפֹּלֶת שֶׁיָּמוּת הָעֶלְיוֹן וְיִחְיֶה הַתַּחְתּוֹן.
יט. וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ נְשָׁמָה. גילו שאינו נושם.
בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים. פינו את המפולת וגילו שאותם שהיו בחלק העליון של הגל מתו מחמת המפולת. אֶלָּא מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל. מפנים את כל הצריך בכדי למצוא את מי שהיה שם.
בָּדְקוּ וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים. פינו את המפולת וגילו שאותם שהיו בחלק העליון של הגל מתו מחמת המפולת. אֶלָּא מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל. מפנים את כל הצריך בכדי למצוא את מי שהיה שם.
כ. הָיְתָה חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִי אֶחָד וְאֶלֶף גּוֹיִם, וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם – מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל מִפְּנֵי הַיִּשְׂרְאֵלִי. פֵּרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן לְחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו אוֹתָהּ חָצֵר – מְפַקְּחִין עָלָיו, שֶׁמָּא זֶה שֶׁפֵּרֵשׁ הוּא הַיִּשְׂרְאֵלִי וְהַנִּשְׁאָרִים גּוֹיִם.
כ. מְפַקְּחִין עַל הַכֹּל מִפְּנֵי הַיִּשְׂרְאֵלִי. שמא הוא שם, וחוששים להימצאו שם מפני קביעותו באותה החצר. פֵּרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן לְחָצֵר אַחֶרֶת וכו'. אף במקרה זה מועילה קביעות ישראל באותה החצר, לחשוש שמא הלכוד הוא ישראל.
כא. נֶעֶקְרוּ כֻּלָּם מֵחָצֵר זוֹ לֵילֵךְ לְחָצֵר אַחֶרֶת, וּבְעֵת עֲקִירָתָן פֵּרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לְחָצֵר אַחֶרֶת וְנָפְלָה עָלָיו, וְאֵין יָדוּעַ מִי הוּא – אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּעֶקְרוּ כֻּלָּם, אֵין כָּאן יִשְׂרָאֵל קָבוּעַ, וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן כְּשֶׁהֵן מְהַלְּכִין הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָרֹב. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הָרֹב יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּעֶקְרוּ כֻּלָּם וּפֵרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן לֶחָצֵר וְנָפְלָה עָלָיו – מְפַקְּחִין עָלָיו.
כא. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנֶּעֶקְרוּ כֻּלָּם אֵין כָּאן יִשְׂרָאֵל קָבוּעַ. בניגוד להלכה הקודמת, שהיו קבועים במקומם. בְּחֶזְקַת שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָרֹב. ובמקרה המדובר יש רוב גויים, ולכן אין מפקחים. אִם הָיָה הָרֹב יִשְׂרָאֵל… מְפַקְּחִין עָלָיו. שהולכים אחר הרוב.
כב. הַמְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְלֹא יָדַע מָתַי הוּא יוֹם הַשַּׁבָּת – מוֹנֶה מִיּוֹם שֶׁטָּעָה שִׁשָּׁה וּמְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי, וּמְבָרֵךְ בּוֹ בִּרְכַּת הַיּוֹם וּמַבְדִּיל בְּמוֹצָאוֹ כְּשַׁבָּת. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם זֶה שֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ וּמַבְדִּיל בּוֹ – מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת, וְאָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת יָתֵר עַל פַּרְנָסָתוֹ, שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם סָפֵק שַׁבָּת הוּא. וְאִם יָדַע שֶׁהַיּוֹם שְׁמִינִי לִיצִיאָתוֹ אוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִיצִיאָתוֹ וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה הַמִּנְיָן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר וַדַּאי שֶׁלֹּא יָצָא בַּשַּׁיָּרָה בְּשַׁבָּת. וּשְׁאָר הַיָּמִים חוּץ מִיּוֹם זֶה – עוֹשֶׂה כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ בִּלְבַד.
כב. בַּמִּדְבָּר. מקום שאינו מיושב. וְלֹא יָדַע מָתַי הוּא יוֹם הַשַּׁבָּת. שהתבלבל בחשבון הימים. מוֹנֶה מִיּוֹם שֶׁטָּעָה שִׁשָּׁה וּמְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי. מתחיל למנות שישה ימים מהיום שבו איבד את החשבון, ואת היום השביעי מציין כשבת. וּמְבָרֵךְ בּוֹ בִּרְכַּת הַיּוֹם וּמַבְדִּיל בְּמוֹצָאוֹ כְּשַׁבָּת. שבכך מתקיימת מצוות עשה של "זכור את יום השבת לקדשו" (לקמן כט,א), אף שהוא עושה בו מלאכה. מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ בִּלְבַד. מלאכות האסורות בשבת לצורך קיום חייו בלבד. וְאִם יָדַע שֶׁהַיּוֹם שְׁמִינִי לִיצִיאָתוֹ וכו'. שחשבון הימים הכללי אבד לו, אך יודע כמה זמן הוא מצוי בדרך. וּשְׁאָר הַיָּמִים חוּץ מִיּוֹם זֶה. שיש ספק שמא הם שבת.
כג. גּוֹיִם שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל, אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן – אֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין עוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה. וּבְעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, אֲפִלּוּ לֹא בָּאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וְקַשׁ – יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. וּבְכָל מָקוֹם, אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אוֹ שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה אוֹ שֶׁצָּרוּ סְתָם – יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִצְוָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּכוֹלִין לָבֹא לָצֵאת וְלַעֲזֹר לַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּמָּצוֹר וּלְהַצִּילָן מִיַּד הַגּוֹיִם בְּשַׁבָּת, וְאָסוּר לָהֶן לְהִתְמַהְמֵהַּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּכְשֶׁיַּצִּילוּ אֶת אֲחֵיהֶם – מֻתָּר לָהֶן לַחֲזֹר בִּכְלֵי זַיִן שֶׁלָּהֶן לִמְקוֹמָן בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא.
כג. שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל. הקיפו וערכו מצור. אֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת וכו'. שאין הדבר מסכן נפשות. הַסְּמוּכָה לַסְּפָר. עיר של ישראל הקרובה לגבול הארץ. עִסְקֵי תֶּבֶן וְקַשׁ וכו'. שרצו לשדוד דברים אלה, שאינם בעלי ערך רב. ונלחמים בהם משום שיש לשמור על הגבול שמירה יתרה, ולא לתת לאויבים דריסת רגל שם. אוֹ שֶׁצָּרוּ סְתָם. מבלי שיהיה ידוע מדוע צרו, יש להניח שהמדובר בכוונות מלחמה. וּכְשֶׁיַּצִּילוּ אֶת אֲחֵיהֶם וכו'. לאחר תום פעולת ההצלה, יכולים הם לשוב לבתיהם עם הנשק. כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא. שאם לא יוכלו לחזור עם נשקם, עלולים שלא לבוא בעתיד להציל בשבת (ראה עוד לקמן כז,יז; לדין דומה ראה גם הלכות שביתת עשור ג,ו).
כד. וְכֵן סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם אוֹ עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ נָהָר – מִצְוָה לָצֵאת בְּשַׁבָּת וּלְהַצִּילָן בְּכָל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּילָן. וַאֲפִלּוּ יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי גּוֹיִם אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ – מִצְוָה לְהַצִּילוֹ, וַאֲפִלּוּ בַּעֲשִׂיַּת כַּמָּה מְלָאכוֹת בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לְתַקֵּן כְּלֵי זַיִן לְהַצִּילוֹ מֻתָּר. וְזוֹעֲקִין עֲלֵיהֶן וּמִתְחַנְּנִים בְּשַׁבָּת, וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן לַעֲזֹר אוֹתָן. וְאֵין מִתְחַנְּנִים וְלֹא זוֹעֲקִין עַל הַדֶּבֶר בְּשַׁבָּת.
כד. וְכֵן סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם אוֹ עִיר שֶׁהִקִּיפָהּ נָהָר. שיש בדבר משום סכנת נפשות לאותם המצויים שם. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹדֵף. יחיד הבורח מפני מי שהוא שרודף אחריו להרגו. לְתַקֵּן כְּלֵי זַיִן. להכין כלי נשק. וְזוֹעֲקִין עֲלֵיהֶן וּמִתְחַנְּנִים בְּשַׁבָּת. מתפללים שיעזרו להם מן השמים להינצל. וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן לַעֲזֹר אוֹתָן. תוקעים בשופר כדי להזעיק אנשים להתקבץ ולעזור (ראה גם הלכות תעניות א,ו, ב,ג). וְאֵין מִתְחַנְּנִים וְלֹא זוֹעֲקִין עַל הַדֶּבֶר בְּשַׁבָּת. מגפת מוות באנשים. שאין מתפללים בשבת על הצרות, משום קדושת השבת (ראה שם ב,ב, לקמן ל,יב).
כה. צָרִין עַל עֲיָרוֹת הַגּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת, וְעוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, עַד שֶׁכּוֹבְשִׁין אוֹתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "עַד רִדְתָּהּ" (דברים כ,כ) – וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. וְלֹא כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ יְרִיחוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת.
כה. שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. ולא פחות מכך, כדי שתתיישב דעת אנשי המלחמה עליהם ולא יהיו מבוהלים וטרודים בשבת (לקמן ל,יג; והשווה הלכות מלכים ו,יא וראה רדב"ז שם). מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. להרחיב גבול ישראל, ולהרבות גדולתו ושמעו של מלך ישראל (שם ה,א). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. עַד רִדְתָּהּ. "ובנית מצור על העיר אשר הִוא עשה עמך מלחמה עד רדתה", ומדובר במלחמת הרשות. ומכאן שיש לערוך מצור עד כיבושה השלם של העיר. בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם (הלכות מלכים ו,א). וְלֹא כָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ יְרִיחוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת. שהרי הקיפוה במשך שבעה ימים רצופים (יהושע פרק ו), ולפי מסורת חז"ל יריחו נכבשה בשבת.
