פרק ב', הלכות שופר סוכה ולולב, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַכֹּל חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר: כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס – חַיָּבִין.
א. וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. עבדים כנעניים משוחררים, ודינם כישראל לכל דבר (הלכות איסורי ביאה יב,יז). נָשִׁים וַעֲבָדִים… פְּטוּרִין. שנשים פטורות ממצוות עשה שבאות מזמן לזמן (הלכות עבודה זרה יב,ג), ועבדים פטורים ממצוות עשה שהנשים אין חייבות בהן (הלכות חגיגה ב,א). מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. שהיו לו שני בעלים שותפים ואחד מהם שחררו, או ששחרר בעליו את חציו (ראה הלכות עבדים ז,ד). וְטֻמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה, ואם נתגלו איברי המין שלו ונמצא זכר דינו כזכר ודאי, ואם נמצא נקבה הרי הוא נקבה (הלכות אישות ב,כה) [הערה: בפה"מ מנקד הרמב"ם מילה זו: טֻומְטוֹם]. וְאַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי מין זכריים ונקביים, והוא מוגדר כספק זכר ספק נקבה שאין דרך לברר את מינו (שם ב,כד).
ב. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּדָבָר – אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הַחַיָּב יְדֵי חוֹבָתוֹ. לְפִיכָךְ, אִשָּׁה אוֹ קָטָן שֶׁתָּקְעוּ בַּשּׁוֹפָר – הַשּׁוֹמֵעַ מֵהֶן לֹא יָצָא. אַנְדְּרָגִינָס – מוֹצִיא אֶת מִינוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. טֻמְטוּם – אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ וְלֹא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, שֶׁהַטֻּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע, אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא זָכָר וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא נְקֵבָה.
ב. אַנְדְּרָגִינָס מוֹצִיא אֶת מִינוֹ. אנדרוגינוס אחר, שכל האנדרוגינוסים דינם שווה, שהם מוגדרים כספק זכר ספק נקבה. וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. ואינו יכול להוציא מי שהוא זכר ודאי, שהחייב מספק אינו מוציא ידי חובה את החייב בוודאי. טֻמְטוּם אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא אֶת מִינוֹ וכו'. שכל טומטום הוא ספק בפני עצמו (וכשייקרע הקרום המכסה את איברי מינו תתברר זהותו), וייתכן שטומטום זה נקבה ואינו יכול להוציא טומטום אחר שהוא זכר.
ג. וְכֵן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין – אֵינוֹ מוֹצִיא אֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ, שֶׁאֵין צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ מוֹצִיא צַד חֵרוּת שֶׁבּוֹ. אֶלָּא כֵּיצַד יֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ? שֶׁיִּשְׁמַע מִבֶּן חוֹרִין שֶׁיִּתְקַע לוֹ.
ג. שֶׁאֵין צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ מוֹצִיא צַד חֵרוּת שֶׁבּוֹ. שכאשר הוא תוקע צד העבדות שבו משתתף בתקיעה, וצד זה פטור מן התקיעה ואינו יכול להוציא ידי חובה את צד החרות שבו שמחויב בתקיעה.
ד. הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא. נִתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ.
ד. הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְהִתְלַמֵּד. תוקע בשופר כדי ללמוד כיצד לתקוע, ואינו מתכוון לשם מצוות שופר. עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן וכו'. שגם השומע וגם התוקע צריכים לכוון לצאת ידי חובת המצווה.
ה. מִי שֶׁתָּקַע וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא כָּל הַשּׁוֹמֵעַ תְּקִיעָתוֹ, וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ – יָצָא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לְזֶה פְּלוֹנִי שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעָתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדְעוֹ, שֶׁהֲרֵי נִתְכַּוֵּן לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁמָעֶנּוּ. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁמַע הַתְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר – יָצָא אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת, שֶׁהֲרֵי שְׁלִיחַ צִבּוּר מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לְזֶה פְּלוֹנִי… וְאֵינוֹ יוֹדְעוֹ. שלא כיוון בדעתו להוציא אותו אדם מסוים, ואף לא ידע שהוא שומע את תקיעתו.
ו. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – אֵין תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר בְּכָל מָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקִיעָה מִשּׁוּם שְׁבוּת וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁתּוֹקְעִין: יָבֹא עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה וְיִדְחֶה שְׁבוּת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. וְלָמָּה אֵין תּוֹקְעִין? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיוֹלִיכוֹ לְמִי שֶׁיִּתְקַע לוֹ, וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ יוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, וְיָבֹא לִידֵי אִסּוּר סְקִילָה, שֶׁהַכֹּל חַיָּבִין בַּתְּקִיעָה, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין לִתְקֹעַ.

ו. אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקִיעָה מִשּׁוּם שְׁבוּת וכו'. למרות שהאיסור לתקוע בשבת הוא מדברי חכמים בלבד (ראה הלכות שבת כג,ד), ומן הדין היה שתקיעת שופר שהיא מצוות עשה מן התורה תדחה איסור של חכמים, בכל אופן אין תוקעים משום גזרת חכמים מיוחדת. וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וכו'. וזו מלאכה שאסורה מן התורה באיסור סקילה (ראה הלכות שבת יב,ח), ומפני החשש מאיסור זה גזרו שתידחה מצוות עשה של שופר (לגזרה דומה ראה לקמן ז,יג, והלכות מגילה א,יג).

ז. הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ – אֵין מְעַכְּבִין אוֹתָן מִלִּתְקֹעַ בְּשַׁבָּת שֶׁאֵינָהּ יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ. וּמֻתָּר לַגָּדוֹל לְהִתְעַסֵּק עִמָּהֶן כְּדֵי לְלַמְּדָן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ בֵּין קָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, שֶׁהַתְּקִיעָה אֵין אִסּוּרָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת.
ז. הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ. לגיל חינוך למצוות. בְּשַׁבָּת שֶׁאֵינָהּ יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אך בשבת של ראש השנה מעכבים את התינוקות מלתקוע, כדי שלא יטעו הבריות לומר שמותר לתקוע בראש השנה שחל בשבת (מ"מ; ובכס"מ פירש שבשבת שחל בה יום טוב של ראש השנה כל שכן שאין מעכבים אותם מלתקוע). כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ. לתקוע בשופר כשיהיו גדולים. אבל משהגיעו לחינוך מונעים מהם, שהרי אסור לתקוע בשבת וביום טוב משום שבות. וּמֻתָּר לַגָּדוֹל לְהִתְעַסֵּק עִמָּהֶן… בְּיוֹם טוֹב. ביום טוב של ראש השנה, שבו המצווה לתקוע.
ח. כְּשֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לִתְקֹעַ בְּשַׁבָּת, לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ בֵּית דִּין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהָיָה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם, הָיוּ הַכֹּל תּוֹקְעִין בִּירוּשָׁלַיִם בְּשַׁבָּת כָּל זְמַן שֶׁבֵּית דִּין יוֹשְׁבִין. וְלֹא אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל עִיר שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ תְּחוּם יְרוּשָׁלַיִם וְהָיְתָה רוֹאָה יְרוּשָׁלַיִם, לֹא שֶׁתִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַנַּחַל; וְהָיְתָה שׁוֹמַעַת קוֹל תְּקִיעַת יְרוּשָׁלַיִם, לֹא שֶׁתִּהְיֶה בְּרֹאשׁ הָהָר; וְהָיְתָה יְכוֹלָה לָבֹא לִירוּשָׁלַיִם, לֹא שֶׁיִּהְיֶה נָהָר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן – אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר הָיוּ תּוֹקְעִין בְּשַׁבָּת כִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל בִּשְׁאָר עָרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין.
ח. בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם. סנהדרין הגדולה של שבעים ואחד דיינים. כָּל זְמַן שֶׁבֵּית דִּין יוֹשְׁבִין. בזמן התכנסות מושב בית הדין. שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ תְּחוּם יְרוּשָׁלַיִם. במרחק של עד אלפיים אמה מהעיר כך שמותר ללכת ממנה לירושלים בשבת.
ט. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁחָרֵב הַמִּקְדָּשׁ, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין קָבוּעַ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ בָּאָרֶץ – תּוֹקְעִין בּוֹ בְּשַׁבָּת. וְאֵין תּוֹקְעִין בְּשַׁבָּת אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, אֲבָל שְׁאָר בָּתֵּי דִּינִין – אֵין תּוֹקְעִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן סְמוּכִין. וְאֵין תּוֹקְעִין אֶלָּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין בִּלְבַד כָּל זְמַן שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין, וַאֲפִלּוּ נִנְעֲרוּ לַעֲמֹד וְלֹא עָמְדוּ – תּוֹקְעִין בִּפְנֵיהֶן. אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין אֵין תּוֹקְעִין. וְלָמָּה תּוֹקְעִין בִּפְנֵי בֵּית דִּין? מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין זְרִיזִין הֵן, וְלֹא יָבֹאוּ הַתּוֹקְעִין לְהַעֲבִיר הַשּׁוֹפָר בִּפְנֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁבֵּית דִּין מַזְהִירִין אֶת הָעָם וּמוֹדִיעִין אוֹתָן.
ט. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ בָּאָרֶץ. שדייניו קיבלו בארץ ישראל מינוי לדון (לפרטי הסמיכה ראה הלכות סנהדרין ד,א-ד). בְּבֵית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ. שקבעו את ראש החודש על סמך עדים, ודבר זה נעשה רק בבית דין סמוך ובארץ ישראל (הלכות קידוש החודש ה,א). אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין אֵין תּוֹקְעִין. אפילו אם הדיינים יושבים באותו זמן בתוך בית הדין. זְרִיזִין. זהירים במצוות.
י. בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים שְׁנֵי יָמִים בַּגָּלֻיּוֹת – כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹקְעִין בָּרִאשׁוֹן תּוֹקְעִין בַּשֵּׁנִי. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְלֹא הָיָה בַּמָּקוֹם בֵּית דִּין הָרְאוּיִים לִתְקֹעַ – תּוֹקְעִין בַּשֵּׁנִי בִּלְבַד.
י. בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים בַּגָּלֻיּוֹת. שבחוצה לארץ עושים את כל החגים שני ימים טובים כפי שנהגו בזמן שהיו מקדשים על פי הראיה (הלכות קידוש החודש ה,ה-ו).

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות שופר

חובת שמיעת התקיעות

רק מי שחייב ב'מצוות שהזמן גרמא' מחוייב בשמיעת קול שופר.
על מנת לצאת ידי חובה צריך שהתוקע יכוון להוציא ידי חובה והשומע יכוון כנ"ל. בנוסף, צריך שהתוקע יהיה בר חובה במצווה.
ראש השנה שחל בשבת: אין תוקעים. מלבד:
1⃣ בזמן המקדש -תוקעין באיזור ירושלים.
2⃣ בפני בי"ד קבוע.
3⃣תינוקות המתלמדים.

בזמן הזה, כשחרב המקדש – תוקעים בשבת בכל מקום שיש בו בית דין קבוע➕שנסמך בארץ ישראל➕שקידשו בו את החודש. ותוקעין רק בפני בי"ד ובזמן שהם יושבים.
לצערינו בימינו אנו לא במצב הזה ועל כן לא תוקעים בשבת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם התוקע והשומעים צריכים לומר בפירוש שמתכוונים להוציא כל מי ששומע?

2.מותר ללמד קטנים לתקוע בשופר בשבת?

3.לדעת הרמב"ם כדי לתקוע בשבת היום יש לחדש את הסמיכה?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן