פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בְּכָל מָקוֹם מֻתָּר לִשְׁחֹט, חוּץ מִן הָעֲזָרָה, שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין בָּעֲזָרָה אֶלָּא קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בִּלְבַד. אֲבָל הַחֻלִּין – אָסוּר לְשָׁחֳטָן בָּעֲזָרָה, בֵּין בְּהֵמָה בֵּין חַיָּה בֵּין עוֹף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּבְשַׂר תַּאֲוָה: "כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי" (דברים יב,כא) – הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין בְּשַׂר תַּאֲוָה אֶלָּא חוּץ לַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר יי.
א. הָעֲזָרָה. שבבית המקדש. קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. מה שהוקדש למזבח. בִּבְשַׂר תַּאֲוָה. במקרה שאדם מתאווה לאכול בשר מבלי להביאו לבית המקדש כקרבן. כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יי. ובהמשך הפסוק נאמר: "וזבחת מבקרך ומצאנך… כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך".
ב. וְזֶה שֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לַמָּקוֹם – הוּא שֶׁמֻּתָּר לְאָכְלוֹ בְּכָל הַשְּׁעָרִים.
אֲבָל הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה – אוֹתוֹ הַבָּשָׂר טָהוֹר, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה כְּבָשָׂר בְּחָלָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ, וְאֶפְרוֹ אָסוּר, אֲפִלּוּ שָׁחַט לִרְפוּאָה אוֹ לַאֲכִילַת גּוֹיִם אוֹ לְהַאֲכִיל לַכְּלָבִים. אֲבָל הַנּוֹחֵר בָּעֲזָרָה, וְהַמְעַקֵּר, וְגוֹי שֶׁשָּׁחַט, וְהַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, וְהַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף הַטְּמֵאִין בָּעֲזָרָה – הֲרֵי אֵלּוּ כֻּלָּן מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה.
ב. בְּכָל הַשְּׁעָרִים. מקומות הישוב.
הַבָּשָׂר טָהוֹר. ואינו מטמא משום נבלה (הלכות שאר אבות הטומאות א,ב). וְאֶפְרוֹ אָסוּר. כדין כל הנקברים (ראה הלכות פסולי המוקדשין יט,יא-יג). אֲפִלּוּ שָׁחַט לִרְפוּאָה וכו'. גם כששחט בעזרה שלא לצורך אכילה, נחשב לשחיטה ונאסר. אֲבָל הַנּוֹחֵר בָּעֲזָרָה… מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה. שכל האופנים הללו אינם נחשבים לשחיטה כלל. הַנּוֹחֵר. הורג בדרך שאינה שחיטה. הַמְעַקֵּר. עקר את הקנה או הוושט ממקום חיבורם ובכך המית את הבהמה (ראה לקמן ג,יד). גוֹי שֶׁשָּׁחַט. ושחיטתו פסולה (לקמן ד,יא).

ג. וְלֹא בְּהֵמָה וְחַיָּה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַחֻלִּין אָסוּר לְהַכְנִיסָן לָעֲזָרָה, אֲפִלּוּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה אוֹ פֵּרוֹת וּפַת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אִם עָבַר וְהִכְנִיסָן – מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה כְּשֶׁהָיוּ. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן. וְכָל הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה אוֹ הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

ג. כָּל הַחֻלִּין. מאכלים שאינם קודש (ראה גם הלכות ביכורים ד,ד). דִּבְרֵי קַבָּלָה. מסורת חכמים.
ד. הָאוֹמֵר: 'בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ חֻלִּין', אִם נִשְׁחֲטָה בָּעֲזָרָה – וְלָדָהּ מֻתָּר בַּאֲכִילָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁחֹט אוֹתָהּ בְּרִחוּק מָקוֹם.
ד. הָאוֹמֵר בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ חֻלִּין. ובאופן זה רק האֵם מתקדשת ולא העובר (ראה הלכות מעשה הקרבנות טו,א). וְלָדָהּ מֻתָּר בַּאֲכִילָה. ואף על פי ששחיטת האם מתירה את העובר באכילה (הלכות מאכלות אסורות ה,יד), אינו נחשב כחולין שנשחטו בעזרה.
ה. אֵין שׁוֹחֲטִין לְתוֹךְ יַמִּים וּנְהָרוֹת, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: 'עוֹבֵד מַיִם הוּא זֶה', וְנִמְצָא כְּמַקְרִיב לַמַּיִם. וְלֹא יִשְׁחֹט לִכְלִי מָלֵא מַיִם, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: 'לַצּוּרָה שֶׁתֵּרָאֶה בְּתוֹךְ הַמַּיִם שָׁחַט'. וְלֹא יִשְׁחֹט לֹא לְתוֹךְ הַכֵּלִים וְלֹא לְתוֹךְ הַגֻּמָּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם שָׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
ה. לַצּוּרָה. השתקפות.
ו. שׁוֹחֲטִין לִכְלִי מָלֵא מַיִם עֲכוּרִין שֶׁאֵין הַצּוּרָה נִרְאֵית בָּהֶן, וְכֵן שׁוֹחֵט חוּץ לַגֻּמָּה וְהַדָּם יוֹרֵד לַגֻּמָּה. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁמָּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִים. וְאִם שָׁחַט לַגֻּמָּה בַּשּׁוּק – אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ עַד שֶׁיִּבְדֹּק אַחֲרָיו, שֶׁמָּא מִין הוּא. וּמֻתָּר לִשְׁחֹט עַל דֹּפֶן הַסְּפִינָה וְהַדָּם שׁוֹתֵת עַל הַדֹּפֶן וְיוֹרֵד לַמַּיִם. וּמֻתָּר לִשְׁחֹט עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים.
ו. עֲכוּרִין. שאינם צלולים. שׁוֹחֵט… יוֹרֵד לַגֻּמָּה. כיוון שניכר שמתכוון לשמור על הניקיון ולא לעבודה זרה. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן שֶׁמָּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִים. אסור לעשות כך במקומות ציבוריים ובפרהסיה, שכך היא דרכם של המינים – הכופרים.
ז. כֵּיצַד שׁוֹחֲטִין? מוֹתֵחַ הַצַּוָּאר, וּמוֹלִיךְ הַסַּכִּין וּמְבִיאָהּ עַד שֶׁשּׁוֹחֵט. בֵּין שֶׁהָיְתָה הַבְּהֵמָה רְבוּצָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת וְאָחַז בְּעָרְפָּהּ וְהַסַּכִּין בְּיָדוֹ מִלְּמַטָּה וְשָׁחַט – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
ז. מוֹתֵחַ הַצַּוָּאר. כדי שהסימנים לא יזוזו בזמן השחיטה. מוֹלִיךְ הַסַּכִּין וּמְבִיאָהּ. על הצוואר. בֵּין שֶׁהָיְתָה רְבוּצָה שוכבת, ושחטה מלמעלה.
ח. נָעַץ אֶת הַסַּכִּין בַּכֹּתֶל וְהֶעֱבִיר הַצַּוָּאר עָלֶיהָ עַד שֶׁנִּשְׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה צַוַּאר בְּהֵמָה לְמַטָּה וְסַכִּין לְמַעְלָה; שֶׁאִם הָיָה צַוַּאר בְּהֵמָה לְמַעְלָה מִן הַסַּכִּין, שֶׁמָּא תֵּרֵד הַבְּהֵמָה בְּכֹבֶד גּוּפָהּ וְתֵחָתֵךְ בְּלֹא הוֹלָכָה וַהֲבָאָה, וְאֵין זוֹ שְׁחִיטָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ אִם הָיָה עוֹף, בֵּין שֶׁהָיָה צַוָּארוֹ לְמַעְלָה מִן הַסַּכִּין הַנְּעוּצָה אוֹ לְמַטָּה מִמֶּנָּה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
ח. שֶׁמָּא תֵּרֵד הַבְּהֵמָה בְּכֹבֶד גּוּפָהּ וְתֵחָתֵךְ בְּלֹא הוֹלָכָה וַהֲבָאָה. שמשקלה של הבהמה יגרום לחיתוך צווארה, ולא העברתה על הסכין. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ג,יא. אִם הָיָה עוֹף. שאינו כבד כבהמה.
ט. הַשּׁוֹחֵט וְהוֹלִיךְ אֶת הַסַּכִּין וְלֹא הֱבִיאָהּ אוֹ הֱבִיאָהּ וְלֹא הוֹלִיכָהּ, וְשָׁחֲטָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. הוֹלִיךְ וְהֵבִיא עַד שֶׁחָתַךְ הָרֹאשׁ וְהִתִּיזוֹ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. הוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ, וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בַּהוֹלָכָה בִּלְבַד אוֹ בַּהֲבָאָה בִּלְבַד: אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין כִּמְלֹא שְׁנֵי צַוָּארִין מִצַּוְּארֵי הַנִּשְׁחָט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה; וְאִם לָאו – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
שָׁחַט שְׁנֵי רָאשִׁים כְּאֶחָד – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
ט. וְהוֹלִיךְ אֶת הַסַּכִּין וְלֹא הֱבִיאָהּ. חתך בסכין בכיוון שממנו והלאה, ולא החזירה אליו, ובחיתוך זה סיים את כל שחיטתו. שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. ואין חוששים שלחץ על הסכין יותר מן הצורך. וְהִתִּיזוֹ. חתך את הראש לגמרי מהצוואר. כִּמְלֹא שְׁנֵי צַוָּארִין. אורך הסכין הוא כפליים מרוחב צוואר בעל החיים הנשחט. וְאִם לָאו שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. שברור שהפעיל לחץ רב על הסכין, ואין זו שחיטה.
י. שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בַּסַּכִּין, אֲפִלּוּ אֶחָד מִצַּד זֶה וְשֵׁנִי מִצַּד אַחֵר כְּנֶגְדּוֹ, וְשָׁחֲטוּ – שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ שְׁנֵי סַכִּינִין וְשָׁחֲטוּ כְּאֶחָד בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת בַּצַּוָּאר – שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. וַאֲפִלּוּ שָׁחַט זֶה הַוֶּשֶׁט בִּלְבַד אוֹ רֻבּוֹ, וְהַשֵּׁנִי שָׁחַט בְּמָקוֹם אַחֵר הַקָּנֶה אוֹ רֻבּוֹ – הֲרֵי שְׁחִיטָה זוֹ כְּשֵׁרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁחִיטָה כֻּלָּהּ בְּמָקוֹם אֶחָד. וְכֵן שְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּקֻלְמוֹס וּשְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּמַסְרֵק – כְּשֵׁרָה.
י. שְׁחִיטָה הָעֲשׂוּיָה כְּקֻלְמוֹס. באלכסון, בדומה לקולמוס שהוא כלי כתיבה שעשוי מקנה שנחתך באלכסון. כְּמַסְרֵק. צורת החיתוך בשחיטה היא משוננת כמסרק.
יא. אֵין שְׁחִיטַת הַחֻלִּין צְרִיכָה כַּוָּנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ שָׁחַט כְּמִתְעַסֵּק אוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק, אוֹ שֶׁזָּרַק סַכִּין לְנָעֳצָהּ בַּכֹּתֶל וְשָׁחֲטָה בַּהֲלִיכָתָהּ, הוֹאִיל וְהַשְּׁחִיטָה כָּרָאוּי בִּמְקוֹמָהּ וְשִׁעוּרָהּ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
יא. אֵין שְׁחִיטַת הַחֻלִּין צְרִיכָה כַּוָּנָה. בניגוד לשחיטת קדשים (פסולי המוקדשין א,ג). כְּמִתְעַסֵּק. בלא כוונה. שֶׁזָּרַק סַכִּין לְנָעֳצָהּ בַּכֹּתֶל. התכוון רק שתיתקע בקיר.
יב. לְפִיכָךְ, חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן אוֹ שִׁכּוֹר שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה דַּעְתּוֹ וּמִי שֶׁאֲחָזַתּוּ רוּחַ רָעָה שֶׁשָּׁחֲטוּ, וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּתִקְנָהּ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. אֲבָל סַכִּין שֶׁנָּפְלָה וְשָׁחֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְּדַרְכָּהּ – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ" (דברים יב,כא) – עַד שֶׁיִּהְיֶה הַזּוֹבֵחַ אָדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִשְׁחִיטָה.
יב. חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן. שאין בהם דעת לכוון. וַאֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתָן שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּתִקְנָהּ. שאם לא כן חוששים שיקלקלו בשחיטה (לקמן ד,ה).
יג. גַּלְגַּל שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל עֵץ שֶׁהָיְתָה הַסַּכִּין קְבוּעָה בּוֹ, וְסִבֵּב אָדָם אֶת הַגַּלְגַּל, וְשָׂם צַוַּאר הָעוֹף אוֹ הַבְּהֵמָה כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁנִּשְׁחַט בִּסְבִיבַת הַגַּלְגַּל – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וְאִם הַמַּיִם הֵן הַמְסַבְּבִין אֶת הַגַּלְגַּל, וְשָׂם הַצַּוָּאר כְּנֶגְדּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁסִּבֵּב, וְנִשְׁחַט – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. וְאִם פָּטַר אָדָם אֶת הַמַּיִם עַד שֶׁבָּאוּ וְסִבְּבוּ אֶת הַגַּלְגַּל, וְשָׁחַט בִּסְבִיבָתוֹ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי מִכֹּחַ בֶּן אָדָם בָּא.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְבִיבָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהִיא מִכֹּחַ בֶּן אָדָם. אֲבָל מִסְּבִיבָה שְׁנִיָּה וּלְאַחֲרֶיהָ – אֵינָהּ מִכֹּחַ הָאָדָם, אֶלָּא מִכֹּחַ הַמַּיִם בַּהֲלִיכָתָן.
יג. גַּלְגַּל שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל עֵץ שֶׁהָיְתָה הַסַּכִּין קְבוּעָה בּוֹ וכו'. מכונה המזיזה את הסכין, ומופעלת על ידי סיבוב הגלגל. וְאִם הַמַּיִם הֵן הַמְסַבְּבִין אֶת הַגַּלְגַּל… הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. כיוון שאין השחיטה מכוח האדם. פָּטַר. פתח, אִפשר למים לצאת. וְשָׁחַט בִּסְבִיבָתוֹ. באמצעות סיבוב הגלגל.
בִּסְבִיבָה רִאשׁוֹנָה. הסיבוב הראשון של הגלגל לאחר שהגיע אליו זרם המים.
יד. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם הָרִים, לְשֵׁם גְּבָעוֹת, לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת, לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְעָבְדָן אֶלָּא לִרְפוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִדִּבְרֵי הֲבַאי שֶׁאוֹמְרִין הַגּוֹיִם – הֲרֵי שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. אֲבָל אִם שָׁחַט לְשֵׁם מַזַּל הַיָּם אוֹ מַזַּל הָהָר אוֹ לַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה, כְּכָל תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה.
יד. לְשֵׁם הָרִים לְשֵׁם גְּבָעוֹת וכו'. לכבודם. לִרְפוּאָה. שחשב שמעשה זה יועיל לרפואה. דִּבְרֵי הֲבַאי. דברים חסרי טעם. שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. אך הבשר מותר בהנאה. אִם שָׁחַט לְשֵׁם מַזַּל הַיָּם וכו'. הכוח השמימי שממונה על הדבר, וזו עבודה זרה. כְּכָל תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה. מה שהוקרב לעבודה זרה, ואסור בהנאה (הלכות עבודה זרה ז,ב).
טו. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה לִזְרֹק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה, שֶׁלְּמֵדִין מַחֲשָׁבָה בַּחוּץ בְּחֻלִּין מִמַּחֲשֶׁבֶת הַקֳּדָשִׁים בִּפְנִים, שֶׁמַּחֲשָׁבָה כָּזוֹ פּוֹסֶלֶת בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
טו. שֶׁמַּחֲשָׁבָה כָּזוֹ פּוֹסֶלֶת בָּהֶן. אף על פי שהמחשבה היא על פעולה שיעשה אחר כך. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. טו,י.
טז. שְׁחָטָהּ, וְאַחַר כָּךְ חִשֵּׁב לִזְרֹק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה מִסָּפֵק, שֶׁמָּא סוֹפוֹ הוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ, וּבְמַחֲשָׁבָה כָּזוֹ שָׁחַט.
טז. שֶׁמָּא סוֹפוֹ הוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ. שאולי ממה שהתכוון בסוף מוכח שגם כששחט בתחילה התכוון לעבודה זרה.
יז. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם קָדָשִׁים שֶׁמִּתְנַדְּבִין וְנוֹדְרִין כְּמוֹתָן – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, שֶׁזֶּה כְּשׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ. שָׁחַט לְשֵׁם קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
יז. לְשֵׁם קָדָשִׁים שֶׁמִּתְנַדְּבִין וְנוֹדְרִין כְּמוֹתָן. לשם אותם הקרבנות שיכול להביא בכל עת לפי רצון המקריב (ראה הלכות מעשה הקרבנות יד,א). כְּשׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ. כשוחט קרבנות מחוץ למקדש ששחיטתו פסולה. אֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. קרבנות שיש להביא רק במקרים מסוימים כחובות.
יח. כֵּיצַד? הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה, לְשֵׁם שְׁלָמִים, לְשֵׁם תּוֹדָה, לְשֵׁם פֶּסַח – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה; הוֹאִיל וְהַפֶּסַח מַפְרִישׁ אוֹתוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, הֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְדָבָר הַנִּדָּר וְהַנִּדָּב.
שָׁחַט לְשֵׁם חַטָּאת, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּמוּרָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
יח. לְשֵׁם עוֹלָה… תּוֹדָה. קרבנות שניתן לנדוב או לנדור. הוֹאִיל וְהַפֶּסַח מַפְרִישׁ אוֹתוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה וכו'. ולכן אף על פי שהוא קרבן חובה, הוא כלול כאן בכלל הקרבנות שבאים בנדר ונדבה.
לְשֵׁם חַטָּאת וכו'. קרבנות חובה שאין אפשרות לנדוב.

יט. הָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת, וְשָׁחַט וְאָמַר: 'לְחַטָּאתִי' – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָיָה לוֹ קָרְבָּן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁחַט וְאָמַר: 'לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי' – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי הֵמִיר בּוֹ.

יט. לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי. במקום הקרבן שבבית. שֶׁהֲרֵי הֵמִיר בּוֹ. ודינו כתמורה שגם הבהמה הראשונה וגם חילופה קדושים (ויקרא כז,י).
כ. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁחֲטָה לְשֵׁם עוֹלַת יוֹלֶדֶת, וְאָמְרָה: 'זוֹ לְעוֹלָתִי' – שְׁחִיטָתָהּ כְּשֵׁרָה, שֶׁאֵין עוֹלַת יוֹלֶדֶת בָּאָה בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, וַהֲרֵי אֵינָהּ יוֹלֶדֶת שֶׁנִּתְחַיְּבָה בְּעוֹלָה. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא הִפִּילָה, שֶׁכָּל הַמַּפֶּלֶת – קוֹל יֵשׁ לָהּ. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלַת נָזִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נָזִיר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, שֶׁעִקַּר הַנְּזִירוּת נֶדֶר מִן הַנְּדָרִים.
כ. שֶׁמָּא הִפִּילָה. שאז דינה כיולדת לעניין קרבן (הלכות מחוסרי כפרה א,ו). קוֹל יֵשׁ לָהּ. העניין מתפרסם. עִקַּר הַנְּזִירוּת נֶדֶר מִן הַנְּדָרִים. כיוון שאפשר לנדור נזירות בכל עת, נחשב בכלל הקדשים שבאים בנדר ובנדבה.
כא. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם דָּבָר שֶׁהַשּׁוֹחֵט לוֹ שְׁחִיטָתוֹ אֲסוּרָה, וְהַשֵּׁנִי לֹא הָיְתָה לוֹ כַּוָּנָה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם דָּבָר הַמֻּתָּר לְהִתְכַּוֵּן לוֹ – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. וְכֵן אִם שָׁחֲטוּ זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְכַּוֵּן הָאֶחָד מֵהֶן לְשֵׁם דָּבָר הַפָּסוּל – פּוֹסֵל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה לוֹ בָּהּ שֻׁתָּפוּת. אֲבָל אִם אֵין לוֹ בָּהּ שֻׁתָּפוּת – אֵינָהּ אֲסוּרָה, שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְצַעֲרוֹ.
כא. לְשֵׁם דָּבָר שֶׁהַשּׁוֹחֵט לוֹ שְׁחִיטָתוֹ אֲסוּרָה. כגון קדשים או עבודה זרה. שָׁחֲטוּ זֶה אַחַר זֶה. שאחד התחיל את השחיטה והשני המשיך אותה.
אֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. לדוגמאות נוספות ראה הלכות עבודה זרה ח,א, הלכות כלאיים ה,ח ועוד. אֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְצַעֲרוֹ. לצער את הבעלים ולא באמת התכוון להקדישה.
כב. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁחַט לְנָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין אֶלָּא לְמַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹבֵחַ, וְלֹא לְמַחֲשֶׁבֶת בַּעַל הַבְּהֵמָה. לְפִיכָךְ נָכְרִי שֶׁשָּׁחַט לְיִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן – שְׁחִיטָתוֹ נְבֵלָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
כב. שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין אֶלָּא לְמַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹבֵחַ וכו'. שמתחשבים רק במחשבות השוחט עצמו, ולא בבעלים. נָכְרִי שֶׁשָּׁחַט… אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן. שאין מחשבתו לשם עבודה זרה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ד,יא.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות שחיטה 🔪

מקום וכוונה

בכל מקום מותר לשחוט, חוץ מן העזרה שבבית המקדש או בדרכים המזכירות שחיטה לשם עבודה זרה כגון שחיטה למי הנהר וכד'.

השחיטה: מותח הצוואר של הנשחטת כדי שהסימנים לא יזוזו בזמן השחיטה, ומוליך הסכין ומביאה (תנועת יד כמו פריסת לחם).
בזמן השחיטה הנשחטת יכולה לעמוד או לשכב.
השחיטה חייבת להיות מכח אדם ולכן פסולה אם נעשית באמצעות טכניקות אחרות (כמפורט בפרק).
2 אנשים ששוחטים ביחד -כשר.
אם לא כיוון לשם שחיטה ושחט באופן כשר -השחיטה כשרה.
גוי לא יכול לשחוט עבור ישראל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם ניתן לשחוט על ידי מכונה אוטומטית?

2.הוליך והביא את הסכין עד שחתך את ראש הבהמה-האם כשרה?

3.האם ילד קטן קטן יכול לשחוט?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן