פרק ב', הלכות שכנים, ספר קניין
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חַצְרוֹת הַכְּפָרִים שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹנֶה לוֹ בַּיִת, וְנִמְצֵאת הֶחָצֵר שֶׁבֵּין הַבָּתִּים מְשֻׁתֶּפֶת לְכָל בְּנֵי הַבָּתִּים – הֲרֵי יֵשׁ לְכָל פֶּתַח וּפֶתַח אַרְבַּע אַמּוֹת לְפָנָיו בְּרֹחַב כָּל הַפֶּתַח. וְהַנִּשְׁאָר מִן הֶחָצֵר: אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל שֻׁתָּף וְשֻׁתָּף – חוֹלְקִין אוֹתָהּ; וְאִם לָאו – אֵין חוֹלְקִין אוֹתָהּ, שֶׁכָּל חָצֵר שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינָהּ קְרוּיָה חָצֵר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כֵּיצַד? הָיוּ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, וְלָזֶה שְׁנֵי בָּתִּים וְלָזֶה בַּיִת אֶחָד: זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָּתִּים – מוֹדְדִין לוֹ מִן הֶחָצֵר אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל בַּיִת וּבַיִת עַל כָּל רֹחַב הַפֶּתַח, אֲפִלּוּ הָיָה עֶשֶׂר אַמּוֹת; וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת אֶחָד – נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּרֹחַב פִּתְחוֹ לִפְנֵי פִּתְחוֹ. וְהַנִּשְׁאָר מִן הֶחָצֵר: אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת וְלָזֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת חוּץ מִשֶּׁל פְּתָחִים – יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, וְחוֹלְקִין; פָּחוֹת מִזֶּה – אֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה.
א. חַצְרוֹת הַכְּפָרִים. שבהן כל אחד בונה את ביתו באופן חופשי ואחר כך משתפים ביניהם את החצר, ולכן זוכה כל אחד בארבע אמות שלפני פתח ביתו. אך בחצרות הערים שלכל אחד חלק ידוע מראש, החצר מתחלקת ללא הקצאת ארבע אמות לכל פתח (ר"י מיגאש בבא בתרא יא,א, מ"מ). אַרְבַּע אַמּוֹת לְפָנָיו בְּרֹחַב כָּל הַפֶּתַח. לצורך פריקת המשא (לקמן ה"ג). אֵין חוֹלְקִין אוֹתָהּ. לאפשרויות שיש במקרה שאין דין חלוקה ראה לעיל א,ב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,ד.
אֲפִלּוּ הָיָה עֶשֶׂר אַמּוֹת. אפילו אם רוחבו של הפתח חריג בגודלו מקבל ארבע אמות.
ב. בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּתָחִים רַבִּים מִכָּל רוּחוֹתָיו – יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ. וְאִם יִחֵד לוֹ פֶּתַח – אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ.
ב. יִחֵד לוֹ פֶּתַח. שבפתח זה בלבד פורק משאו ומכניס ומוציא.
ג. אַכְסַדְרָה: אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְהִכָּנֵס לְתוֹכָהּ בְּמַשָּׂאוֹ – אֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת; וְאִם לָאו – יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁלֹּא אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ לְכָל פֶּתַח אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא כְּדֵי לִפְרֹק מַשָּׂאוֹ שָׁם.
ג. אַכְסַדְרָה. מבנה מקורה הנמצא בין פתח הבית לחצר. אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְהִכָּנֵס לְתוֹכָהּ בְּמַשָּׂאוֹ. כגון שבחזית שלה אין מחיצות שמפריעות את כניסת הבהמה או שדרכה להיות פנויה מחפצים (ראה הסברים שונים בראשונים לבבא בתרא יא,ב).
ד. בֵּית שַׁעַר אוֹ מִרְפֶּסֶת – יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיוּ חֲמִשָּׁה בָּתִּים פְּתוּחִים לְמִרְפֶּסֶת וְהַמִּרְפֶּסֶת פְּתוּחָה לְחָצֵר – אֵין לָהּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.
ד. בֵּית שַׁעַר. חדר הכניסה לבית. מִרְפֶּסֶת. מקום גבוה בחצר שמהחצר אליו יש גרם מדרגות וממנו נכנסים לדירות העליונות. אֵין לָהּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. כנגד רוחב פתח המרפסת לחצר, ואין מחשבים ארבע אמות לכל בית ובית עבור הבתים הפתוחים למרפסת.
#איור shchenim_2_4
כותרת: חמישה בתים פתוחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר#
ה. לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין – אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.
ה. לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין. הפתוח לחצר. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד את המילה: תַרנֹגְלִין.] אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. משום שהתרנגולים יכולים לטפס ולעלות לתוכו או לצאת ממנו ואין בעל הלול זקוק לארבע אמות לפריקת משא (בבלי בבא בתרא יא,ב).
ו. בַּיִת, חֶצְיוֹ מְקֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה, בֵּין שֶׁקֵּרוּיוֹ לִפְנִים אוֹ כְּלַפֵּי חוּץ – אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.
ו. בַּיִת חֶצְיוֹ מְקֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה… אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. שדרך אדם להניח חפציו בחצי הבית שאינו מקורה. ואף במקרה שהחלק שאינו מקורה נמצא בצדו הפנימי של הבית, יכול לעבור דרך החלק המקורה ולפרוק משאו בצד שאינו מקורה.
ז. בַּיִת סָתוּם – יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו – אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.
ז. בַּיִת סָתוּם. שסתם את פתחו. יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. מפני שבעל הבית עשוי לפתוח את הסתימה. פָּרַץ אֶת פַּצִּימָיו. עקר את המזוזות והמשקוף ובכך גילה דעתו שאינו מתכוון להשתמש עוד בפתח זה.
#איור shchenim_2_7
כותרת: בית סתום
איור shchenim_2_7a
כותרת: פרץ את פצימיו#
ח. בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת – אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בֶּחָצֵר, אֶלָּא אִם יֵשׁ בְּכָל הֶחָצֵר אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה עַד פֶּתַח הַבַּיִת הַזֶּה – חוֹלְקִין. וְהַזֶּבֶל שֶׁל חָצֵר מִתְחַלֵּק לְפִי הַפְּתָחִים. אֲבָל הָאַכְסַנְיָא שֶׁל מֶלֶךְ – לְפִי בְּנֵי הָאָדָם.
ח. בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת. בית כזה אינו מוגדר כבית לעניינים שונים בהלכה (ראה למשל הלכות רוצח יא,א ועוד). וְהַזֶּבֶל שֶׁל חָצֵר מִתְחַלֵּק לְפִי הַפְּתָחִים. חישוב הוצאות פינוי הזבל מהחצר נעשה לפי מספר הפתחים של כל בית (מ"מ בשם ר"י מיגאש). ויש מפרשים שמדובר בזבל שבני החצר רוצים להשתמש בו לצורך זיבול שדותיהם ולפי ריבוי הפתחים כך מרובה הזבל המושלך מאותו הבית (מ"מ בשם רש"י). הָאַכְסַנְיָא שֶׁל מֶלֶךְ. ההוצאות הכרוכות באירוח אנשי הצבא ששולח המלך להתאכסן בבתיהם של האזרחים (מ"מ בשם רש"י). ויש מפרשים שמדובר בשאריות הזבל שמשאירים חיילי המלך המתאכסנים בחצר (ראה ב"י ורמ"א חו"מ קעב,ט). לְפִי בְּנֵי הָאָדָם. לפי מספר האנשים שבכל בית.
ט. הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַחֲלֹק דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַפְסִידִים אֶת שְׁמוֹ – חוֹלְקִין. וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ – לֹא יַחֲלֹקוּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֶרֶךְ אֶחָד. אֲבָל בִּשְׁתֵּי כְּרִיכוֹת – אִם רָצוּ לַחֲלֹק, חוֹלְקִין.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַפְסִידִים אֶת שְׁמוֹ. שלאחר החלוקה לא ייקרא שם הדבר הנחלק על כל חלק בנפרד (כדלעיל א,ד). בְּכֶרֶךְ אֶחָד. משום שבחיתוכם כשהם בכרך אחד יש ביזיון וגנאי. ואף שאדם רשאי לחתוך את כתבי הקודש שבבעלותו אף כשהם בכרך אחד (הלכות ספר תורה ז,טו) כשעושים כן לצורך חלוקה יש בזה ביזיון (רמ"א חו"מ קעג,א). אֲבָל בִּשְׁתֵּי כְּרִיכוֹת. כרכים נפרדים, שאין צורך לחתכם.
י. מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ דִּין חֲלֻקָּה שֶׁרָצוּ הַשֻּׁתָּפִין לְחָלְקוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדָם שֶׁרָצוּ – כָּל אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, שֶׁזֶּה קִנְיַן דְּבָרִים הוּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם קָנוּ מִיָּדָם שֶׁזֶּה רָצָה בְּרוּחַ פְּלוֹנִית וְזֶה רָצָה בְּרוּחַ פְּלוֹנִית – אֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזֹר. וְכֵן אִם הָלַךְ זֶה בְּעַצְמוֹ וְהֶחֱזִיק בְּחֶלְקוֹ וְזֶה בְּעַצְמוֹ וְהֶחֱזִיק בְּחֶלְקוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדָם – אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזֹר בַּחֲבֵרוֹ.
י. שֶׁקָּנוּ מִיָּדָם שֶׁרָצוּ. שבשעה שהסכימו לחלוק עשו קניין סודר על כך (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם). שֶׁזֶּה קִנְיַן דְּבָרִים הוּא. שההסכמה על החלוקה ללא קביעת החלקים בצורה ברורה אינה דבר ממשי בכדי שיחול עליו קניין. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שם ה,יד. אֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזֹר. משום שבשעת הקניין קבעו בצורה ברורה מהו חלקו של כל אחד, הקניין חל. וְכֵן אִם הָלַךְ זֶה בְּעַצְמוֹ וְהֶחֱזִיק בְּחֶלְקוֹ וכו'. לאחר שביררו ביניהם כל אחד את חלקו ולא עשו קניין על כך, אם עשה אחד מהם חזקה בחלק מסוים, אין השני יכול לחזור בו.
יא. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ וְעָשׂוּ בֵּינֵיהֶם גּוֹרָל, כֵּיוָן שֶׁעָלָה גּוֹרָל לְאֶחָד מֵהֶם – קָנוּ כֻּלָּם; בַּהֲנָיָה שֶׁנַּעֲשָׂת לָהֶם שֶׁשָּׁמְעוּ זֶה מִזֶּה לְדָבָר שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו, גָּמַר כָּל אֶחָד מֵהֶן וּמַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ.
יא. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ. את ירושתם. והוא הדין לשותפים (מ"מ). כֵּיוָן שֶׁעָלָה גּוֹרָל לְאֶחָד מֵהֶם קָנוּ כֻּלָּם. כגון שקבעו שהחלוקה תהיה לפי סדר תולדותם, שמעון בחלק הסמוך לחלק שייפול לראובן, ולוי בחלק הסמוך לשמעון וכן הלאה. וכשעלה הגורל לראובן, קנה כל אחד מהאחים את חלקו (מ"מ, וראה שם הסברים נוספים).
יב. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ – הֲרֵי הֵן כְּלָקוֹחוֹת זֶה מִזֶּה, וְאֵין לָהֶם דֶּרֶךְ זֶה עַל זֶה, וְלֹא סֻלָּמוֹת זֶה עַל זֶה, וְלֹא חַלּוֹנוֹת זֶה עַל זֶה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם זֶה עַל זֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁחָלְקוּ – לֹא נִשְׁאַר לְאֶחָד מֵהֶם זְכוּת בְּחֵלֶק חֲבֵרוֹ.
לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לוֹמַר לְאָחִיו: 'כְּשֶׁהָיְתָה הַשָּׂדֶה הַזֹּאת כֻּלָּהּ לְאֶחָד, הָיָה מַעֲבִיר בָּהּ אַמַּת הַמַּיִם הַזֹּאת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל עַתָּה שֶׁנַּעֲשָׂה זֶה חֶלְקִי – יֵשׁ לִי לְהָסִיר אַמַּת הַמַּיִם מֵעָלַי'. וְכֵן סוֹתֵם הַחַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף עַל חֶלְקוֹ, וּבוֹנֶה בְּצַד הַסֻּלָּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת תַּשְׁמִישׁוֹ.
וְהוּא הַדִּין בִּשְׁנַיִם שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה מֵאֶחָד וְחָלְקוּ – לֹא נִשְׁאַר לְאֶחָד מֵהֶן זְכוּת בְּחֵלֶק חֲבֵרוֹ, וּמַפְסִיק אַמַּת הַמַּיִם מֵחֶלְקוֹ וְסוֹתֵם הַחַלּוֹנוֹת.
יב. כְּלָקוֹחוֹת זֶה מִזֶּה. כאילו קנו זה מזה את החלק שהיה לכל אחד בנכס המשותף. ומכיוון שכל המוכר – בעין יפה הוא מוכר, כשמכר כל אחד את חלקו לא השאיר לעצמו שום זכות בחלק שמכר (ראה הלכות מכירה כה,ג). וְאֵין לָהֶם דֶּרֶךְ זֶה עַל זֶה. לצורך מעבר לחלקם, כגון שאחד נטל את הבית הפנימי ואחד את החיצון, אף שלפני כן הייתה דרך בין החלקים.
וְכֵן סוֹתֵם הַחַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף עַל חֶלְקוֹ. יכול האחד לבנות בחלקו, אף שהבניין עולה מול חלונותיו של השני ובכך סותמם (כס"מ). וּבוֹנֶה בְּצַד הַסֻּלָּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת תַּשְׁמִישׁוֹ. בונה בחלקו כנגד הסולם, אף שעל ידי הבנייה מונע את אפשרותו של השני לעלות בסולם.
יג. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁקָּנוּ שָׂדֶה מִשְּׁנֵי אַחִים אוֹ מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים – אֵין לְאֶחָד מֵהֶן לְהַפְסִיק אַמַּת הַמַּיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת דָּבָר מִן הַנְּזָקִין שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶן הַמּוֹכְרִים.
יג. מִן הַנְּזָקִין שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶן הַמּוֹכְרִים. שהלקוחות קנו מהם את אותה הזכות לנזק.
יד. חֲצַר הַשֻּׁתָּפִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה, אוֹ שֶׁחִלְּקוּהָ בִּרְצוֹנָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה – יֵשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם לָכֹף אֶת חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁהֶזֵּק רְאִיָּה הֶזֵּק הוּא. וְאֵין לוֹ חֲזָקָה בֶּחָצֵר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ כָּךְ שָׁנִים רַבּוֹת בְּלֹא מְחִצָּה – כּוֹפֵהוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה.
יד. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה חֲבֵרוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ. שחברו לא יראה אותו בשעה שמשתמש בחצרו. וְאֵין לוֹ חֲזָקָה בֶּחָצֵר. אין האחד יכול לעכב את השני בטענה שכבר הוחזק מצבה של החצר ללא מחיצה. כּוֹפֵהוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. משום שאין אדם מוחל על נזק קבוע מעין זה (ראה לקמן יא,ד).
טו. רֹחַב מְקוֹם הַכֹּתֶל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם. וְכַמָּה יִהְיֶה רָחְבּוֹ? הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה, וַאֲפִלּוּ נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֵּינֵיהֶם בְּקָנִים וּבְהוּצִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ אֲוִיר שֶׁיִּסְתַּכֵּל בּוֹ וְיִרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ.
טו. וְכַמָּה יִהְיֶה רָחְבּוֹ הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. שעובי הכותל משתנה לפי החומר ממנו עשוי הכותל (כדלקמן הי"ח), והדבר נקבע על פי הכותל שנוהגים לבנות בני המדינה כששותפים חולקים נכס כזה ביניהם. וּבְהוּצִים. ענפים.
טז. כַּמָּה גֹּבַהּ הַכֹּתֶל? אֵין פָּחוּת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן בַּגִּנָּה, כּוֹפֵהוּ לְהַבְדִּיל גִּנָּתוֹ מִגִּנַּת חֲבֵרוֹ בִּמְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲבָל בַּבִּקְעָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל בִּקְעָתוֹ מִבִּקְעַת חֲבֵרוֹ, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ.
רָצָה לְהַבְדִּיל בִּקְעָתוֹ מִבִּקְעַת חֲבֵרוֹ – כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חָזִית כְּמוֹ אַמָּה בְּסִיד מִבַּחוּץ, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהַכֹּתֶל שֶׁלּוֹ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. וְאִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם – בּוֹנִין הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.
טז. כַּמָּה גֹּבַהּ הַכֹּתֶל. בחצר. בִּמְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. שאין היזק ראייה בגינה משום שאינה מיועדת לתשמישו של האדם, ועושים בה מחיצה רק כהגנה מפני גנבה בלבד (ראה שו"ת הרמב"ם סי' שצה). בַּבִּקְעָה. שדה תבואה.
כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה. בונה את הכותל בחלקו. חָזִית כְּמוֹ אַמָּה בְּסִיד מִבַּחוּץ. היכר על ידי טיחת הכותל בשיעור אמה בצד של חברו. ואינו טח בצד שלו, משום שיכול השני לטוח גם כן בצד שלו ולטעון שהכותל שלו או של שניהם. ואין לחוש שחברו יגרד את הטיח משום שמקום הגירוד ניכר (פה"מ בבא בתרא א,ב ע"פ בבלי שם ד,ב).
יז. הַמּוֹכֵר גִּנָּה לַחֲבֵרוֹ סְתָם, וְהָיְתָה מְעֹרֶבֶת עִם גִּנּוֹת אֲחֵרוֹת – כּוֹפִין אֶת הַלּוֹקֵחַ לִבְנוֹת אֶת הַכֹּתֶל בֵּינֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר בַּגִּנּוֹת. אֲבָל אִם מָכַר בִּקְעָה סְתָם – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִגְדֹּר, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ.
יז. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר בַּגִּנּוֹת. כשמדובר במכירה כופים אף במקום שלא נהגו לגדור משום שדעתו של המוכר היא שהקונה יסלק את כל הנזקים שיכולים להיגרם למוכר או לשדות הסמוכים לו (מ"מ, וראה הלכות מכירה כא,כב).
יח. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת הַכְּתָלִים הַמַּבְדִּילִין בַּחֲצֵרוֹת אוֹ בַּגִּנּוֹת בַּאֲבָנִים שֶׁאֵינָן גָּזִית – זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים; בְּגָזִית – זֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם וּמֶחֱצָה; בִּכְפִיסִים – זֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם; בִּלְבֵנִים – זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ – עֹבִי הַכֹּתֶל עִם הַסִּיד.
וְהוֹאִיל וּמְקוֹם הַכֹּתֶל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם, אִם נָפַל הַכֹּתֶל – הֲרֵי הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ נָפַל לִרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶן אוֹ שֶׁפִּנָּה אֶחָד מֵהֶן אֶת כָּל הָאֲבָנִים לִרְשׁוּתוֹ, וְטָעַן שֶׁמָּכַר לוֹ חֲבֵרוֹ חֶלְקוֹ אוֹ נְתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה – אֵינוֹ נֶאֱמָן, אֶלָּא הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּת שְׁנֵיהֶם עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה.

יח. שֶׁאֵינָן גָּזִית. שאינן מסותתות ולפיכך הן רחבות. בְּגָזִית. אבנים מסותתות. בִּכְפִיסִים. לבנים חצויות. שמניחים חצי לבנה מכאן וחצי לבנה מכאן וטיט ביניהן (ולכן הכותל הבנוי מהן עבה יותר מלבנים שלמות).

תקציר הפרק 

🤔 האם מותר לחלק סט של תלמוד בין חברים, כרך לכל אחד?
היום לא צריך להיות עשיר גדול כדי להחזיק בבית את כל כרכי התלמוד, אבל בעבר, כשהעלות הייתה גבוהה, הדרך לרכוש סט שלם של תלמוד הייתה להתחלק בעלויות בין שותפים. האם מותר היה לחלק את הסט בסוף שנת הלימודים בין התלמידים? – אף שאדם רשאי לחתוך את כתבי הקודש שבבעלותו, כלומר לפצל כרך אחד לשניים או יותר, לשותפים אסור לעשות זאת שכן יש בכך בזיון וגנות. אכן, כשמדובר בכרכים נפרדים, אפשר לחלקם בין השותפים, אם הם רוצים בכך (הלכה ט) ✂

🤷‍ השירים, המשחקים, איפה הם עכשיו?
כשהיינו ילדים החצר המשותפת הייתה מגרש המשחקים הפרטי שלנו – ושל כל השכונה. כדורגל, מחבואים, שוטרים וגנבים, דג מלוח, הכול הלך. היום, אחרי שגדלנו, כל אחד מעדיף את חלקת האלוהים הקטנה שלו, וכדי להגן עליה מפני השכנים, מקימים באמצע חומה לחציצה… מה הגודל המינימלי של חצר שאפשר יהיה לחלק בין שכנים? ההלכה היא שגודלה צריך להיות ארבע על ארבע אמות לכל שכן, וחצר שגודלה פחוּת אינה קרויה חצר ולכן גם לא ניתן לחלקה (הלכה א). נו, לפחות ככה ילדי השכנים ימשיכו לשחק ביחד… 🥅

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר לשותפין לחלוק את הש"ס שברשותם?

2.חצר שהייתה בשותפות וחולקה- האם יכול אחד לכפות בניית מחיצה?

3.שדה שחלקוה אחים- מותר לאח להשתמש במים שבחלק אחיו?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן