פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. לֹא יוֹצִיא אָדָם זְבָלִים מֵחֲצֵרוֹ וְיִתֵּן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְזַבֵּל שָׂדֵהוּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יָפָה לִזְרִיעָה. וְאִם הוֹצִיא וְהֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ אַשְׁפָּה – מֻתָּר. וְלֹא יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמַן שֶׁמְּזַבְּלִין בּוֹ לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, וְהוּא מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר הַמָּתִיק.
וְלֹא יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה פְּחוּתָה מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים סְאָה שֶׁל זֶבֶל, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִכֶּרֶת שֶׁהִיא אַשְׁפָּה. וְאִם יִרְצֶה לְהוֹסִיף – מוֹסִיף. הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט – מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּכָל בֵּית סְאָה יָתֵר מִשָּׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת.
א. זְבָלִים. פסולת אורגנית שמועילה לדישון האדמה, כגון צואת בעלי חיים או קליפות של פירות. וְאִם הוֹצִיא וְהֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ אַשְׁפָּה מֻתָּר. אם ייחד לזבל מקום מסוים שבו מעמידו בערמה מותר להוציאו, כיוון שאינו נראה כמזבל, ובלבד שיקפיד על התנאים שבהמשך ההלכה. מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. שיתחיל להבשיל (ואולי פירושו כשייגמר בישולו – ראה פה"מ שביעית ג,א בתרגומים השונים), ונעשים בו מעין בליטות. הַמָּתִיק. פרי מר של צמח הפקועה, ונקרא 'מתיק' בלשון סגי נהור (פה"מ שם).
מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים סְאָה. כ-1050 ליטר. הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט. אם היה בשדהו מעט זבל לפני השביעית (פה"מ ג,ג). מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. ואינו חייב להוציא הרבה בבת אחת. וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּכָל בֵּית סְאָה יָתֵר מִשָּׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת. כיוון שפיזור הזבל במקומות רבים נראה כזיבול. בֵּית סְאָה. ראה לעיל א,ח.
ב. וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה – עוֹשֶׂה. וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זִבְלוֹ אוֹצָר – עוֹשֶׂה.
ב. שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. שלוש ערמות אשפה בכל בית סאה, ובכל ערמה לפחות מאה וחמישים סאה של זבל. אוֹצָר. ערמה אחת גדולה ללא הגבלת כמות.
ג. הָיָה מַעֲמִיד הַזֶּבֶל עַל הַסֶּלַע, אוֹ שֶׁהֶעֱמִיק בָּאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְהֶעֱרִים הַזֶּבֶל, אוֹ שֶׁבָּנָה עַל הָאָרֶץ גֹּבַהּ שְׁלֹשָׁה וְהֶעֱמִיד עָלָיו הַזֶּבֶל – אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁעוּר. אֲפִלּוּ עָשָׂה כֵּן כַּמָּה אַשְׁפַּתּוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה, בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת – מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר נִכָּר שֶׁאֵינָן לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ אֶלָּא לִכְנִיסַת הַזֶּבֶל.
ג. אוֹ שֶׁהֶעֱמִיק בָּאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְהֶעֱרִים הַזֶּבֶל. באופן שהחפירה ניכרת גם לאחר שהניח בה את ערמת הזבל (יד"פ). לִכְנִיסַת הַזֶּבֶל. לכינוס הזבל.
ד. מֻתָּר לְאָדָם לְהוֹצִיא זֶבֶל מִן הַסַּהַר שֶׁל צֹאן וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל מַכְנִיסֵי זֶבֶל. וְהָעוֹשֶׂה דִּיר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית – לֹא יַעֲשֵׂהוּ יָתֵר עַל בֵּית סָאתַיִם. וְיַכְנִיס הַצֹּאן לְתוֹכוֹ, וּכְשֶׁיְּזַבְּלוּ אֶת כָּל הַדִּיר, מַנִּיחַ דֹּפֶן אֶחָד מִדָּפְנֵי הַדִּיר וְעוֹשֶׂה דִּיר אַחֵר בְּצִדּוֹ. נִמְצָא מְזַבֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.
ד. הַסַּהַר שֶׁל צֹאן. מקום מגודר לקיבוץ הצאן. כְּדֶרֶךְ כָּל מַכְנִיסֵי זֶבֶל. בתנאים שהוזכרו בהלכות הקודמות, שדין העברת זבל מהסהר לשדה כדין העברתו מהחצר לשדה. וְהָעוֹשֶׂה דִּיר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית. כדי לזבל שדהו (פה"מ שביעית ג,ד), והתירו זאת כיוון שאינו מזבל בידיים אלא הזיבול נעשה ממילא על ידי הצאן (ריק"ו ועוד). ויש מדייקים מלשון הרמב"ם כאן שההיתר הוא רק כשכוונתו לצורך הצאן ולא לצורך זיבול השדה (רדב"ז, חזו"א שביעית יט,יג, ר"י קאפח; וראה ראב"ד). בֵּית סָאתַיִם. חמישים אמה על מאה אמה (כ-1200 מ"ר). מַנִּיחַ דֹּפֶן אֶחָד מִדָּפְנֵי הַדִּיר. נוטל שלוש דפנות מתוך ארבע דפנות הדיר, ומשאיר דופן אחת במקומה. וְעוֹשֶׂה דִּיר אַחֵר בְּצִדּוֹ. על ידי שמעביר את שלוש הדפנות שנטל אל הצד השני של הדופן הנשארת.
ה. הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין – מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהַצֹּאן הִטִּילוּ בָּהּ וְנִדַּיְּרָה, וְלֹא יֹאמְרוּ: זִבֵּל זֶה כָּל שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית.
ה. מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת. משאיר בה מקום מועט ללא זיבול, להיכר.
ו. לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ נִתְכַּוֵּן, שֶׁיָּסִיר מִמֶּנָּה הַסֶּלַע. וְאִם הִתְחִיל מִקֹּדֶם שְׁבִיעִית, וּפִצֵּל מִמֶּנּוּ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים אֲבָנִים בְּרִבּוּעַ, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ, כָּל אֶבֶן מֵהֶן אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְנַקֵּר מִמֶּנּוּ בַּשְּׁבִיעִית כָּל שֶׁיִּרְצֶה.
ו. לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב וכו'. לא יתחיל לחצוב אבנים מסלע גדול הנמצא בשדהו. לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ. לזריעה. וּפִצֵּל. פירק, חצב. שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים אֲבָנִים בְּרִבּוּעַ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ. ריבוע של שלוש אבנים על שלוש אבנים שהן תשע אבנים, וכל זה כפול שלוש קומות. כָּל אֶבֶן מֵהֶן אַמָּה וכו'. אבנים גדולות שבדרך כלל משמשות לבנייה. בְּרוּם אַמָּה. בגובה אמה. הֲרֵי זֶה מֻתָּר וכו'. בתנאי שאינו מתכוון לתקן שדהו (פה"מ שביעית ג,ה). לְנַקֵּר. לחצוב.
ז. גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, וְרָצָה לִטֹּל כָּל אֲבָנָיו: אִם הָיוּ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים אוֹ יָתֵר, כָּל אַחַת מֵהֶן מַשּׂוֹי שְׁנַיִם אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ – הֲרֵי זֶה נוֹטֵל, שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁלְּצֹרֶךְ הָאֲבָנִים הוּא נוֹטֵל; הָיָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר אֲבָנִים, אוֹ שֶׁהָיוּ אֲבָנָיו קְטַנּוֹת מִמַּשּׂוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם – נוֹטֵל עַד שֶׁיַּנִּיחַ טֶפַח סָמוּךְ לָאָרֶץ.
ז. כָּל אַחַת מֵהֶן מַשּׂוֹי שְׁנַיִם. נסחבת על ידי שני אנשים יחד מחמת כובדה. שֶׁלְּצֹרֶךְ הָאֲבָנִים הוּא נוֹטֵל. שאין דרך לפנות גדר על מנת לזרוע במקומה, וגם האבנים עצמן כבדות ומתאימות לבנייה. הָיָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. טפחים, שאינו נחשב גדר.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ וְהִתְחִיל לִטֹּל בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ אוֹ שֶׁהִתְחִיל מִקֹּדֶם שְׁבִיעִית – נוֹטֵל בַּשְּׁבִיעִית כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה מִכָּל מָקוֹם, וְגוֹדֵר עַד לָאָרֶץ. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֵל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קַבְּלָן – גּוֹדֵר עַל הָאָרֶץ.
ח. בְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ. שנוטל את הגדר לצורך שימוש באבנים כמפורש בהלכה הקודמת, ויחד עם זאת נוח לו שמקום הגדר יהיה מתוקן לזריעה לאחר שביעית. וְגוֹדֵר. מפרק את הגדר (ויש נוסחאות: 'גורד' או 'גומם', וראה רמב"ם מדויק לר"י שילת שייתכן שצריך להיות: 'גודד'). אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קַבְּלָן. שקיבל את השדה לעבד אותה תמורת חלק מהיבול, ולמרות זאת דינו כאדם זר שאין לו עניין בתיקון השדה לזריעה, כיוון שלא ידוע אם השדה תהיה באחריותו גם בשנה הבאה.
ט. אֲבָנִים שֶׁרְאוּיִין שֶׁתְּזַעְזֵעַ אוֹתָן הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ: אִם יֵשׁ בָּהֶן שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִטֹּל אוֹתָן; הָיוּ קְטַנּוֹת מִזֶּה – לֹא יִנָּטְלוּ.
ט. אֲבָנִים שֶׁרְאוּיִין וכו'. שאינן תקועות עמוק בקרקע. שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם. שתי אבנים כבדות שכל אחת מהן נסחבת על ידי שני אנשים, וממילא ראויות לבניין.
י. הַמְסַקֵּל שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לָאֲבָנִים – נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְאִם הָיָה לוֹ בְּשָׂדֵהוּ גַּרְגֵּשׁ שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים – נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְאִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ – יִטֹּל אֶת כֻּלָּם.
י. גַּרְגֵּשׁ שֶׁל צְרוֹרוֹת. ערמה של אבנים קטנות. וְאִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ וכו'. מפני שהכול רואים שאינו מתכוון לזריעה.
יא. לֹא יְמַלֵּא אָדָם גַּיְא עָפָר אוֹ יְתַקְּנוֹ בְּעָפָר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ עַל פִּי הַגַּיְא, וְכָל אֶבֶן שֶׁיָּכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ וְהוּא עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַגַּיְא – הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.
יא. לֹא יְמַלֵּא אָדָם גַּיְא וכו'. גיא הוא מדרון שרגילים להכשירו לזריעה באמצעות בניית קירות תמך מאבנים ('טראסות') ומילוי החלל שנוצר בעפר. בשביעית אסור למלא את השטח בעפר, אך את המחיצות עצמן שעשויות מאבנים מותר לבנות. וְכָל אֶבֶן שֶׁיָּכוֹל… הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל. אבל אבן שאינו יכול לקחתה אלא על ידי ירידה לגיא אסור לקחתה, מפני שנראה כמתקן שדהו לזריעה (פה"מ ור"ש שביעית ג,ח).
יב. אַבְנֵי כָּתֵף, וְהֵן הַנִּטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף – מֻתָּר לְהָבִיאָן מִכָּל מָקוֹם, בֵּין מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ בֵּין מִשָּׂדֵהוּ. וְכֵן הַקַּבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת, בֵּין מִשָּׂדֶה שֶׁקִּבְּלָהּ בֵּין מִשָּׂדֶה שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ.
יב. מֻתָּר לְהָבִיאָן מִכָּל מָקוֹם. מפני שמשמשות לבנייה. וְכֵן הַקַּבְּלָן מֵבִיא וכו'. המקבל שדה לעבדה רשאי להביא ממנה אבנים, ראה לעיל ה"ח בביאור.
יג. פִּרְצָה שֶׁהִיא סוּגָה בְּעָפָר: אִם אֵינָהּ מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים – אָסוּר לִבְנוֹתָהּ; וְאִם הָיְתָה מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה סוּגָה בְּעָפָר אֶלָּא פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִבְנוֹתָהּ.
יג. פִּרְצָה שֶׁהִיא סוּגָה בְּעָפָר. גדר אבנים שבין שדהו לרשות הרבים שנפרצה, ובמקום הפרצה יש תל עפר שחוסם אותה. אָסוּר לִבְנוֹתָהּ. שנראה כמתקן את השדה לזריעה (ריק"ו ורדב"ז). אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה סוּגָה בְּעָפָר… הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִבְנוֹתָהּ. שאין כוונתו אלא לשמירת השדה.
יד. אָסוּר לוֹ לִבְנוֹת גָּדֵר בַּשְּׁבִיעִית בֵּין שָׂדֵהוּ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֲבָל בּוֹנֶה גָּדֵר בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. וּמֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע, וּמוֹצִיא אֶת הֶעָפָר וְצוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל מַעֲמִידֵי זֶבֶל. וְכֵן אִם חָפַר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה בַּשְּׁבִיעִית – צוֹבֵר הֶעָפָר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הַחוֹפְרִים.
יד. אָסוּר לוֹ לִבְנוֹת גָּדֵר בַּשְּׁבִיעִית בֵּין שָׂדֵהוּ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ. מכיוון שאין בכך צורך כל כך, נראה שכוונתו להכין השדה לזריעה. וּמֻתָּר לְהַעֲמִיק. בחפירתו לצורך הגדר. כְּדֶרֶךְ כָּל מַעֲמִידֵי זֶבֶל. שמעמיד את העפר בערמה באופנים שמעמידים זבל בשביעית (לעיל הל' א-ג). בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה. צורות שונות של מאגרי מים. צוֹבֵר הֶעָפָר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הַחוֹפְרִים. שמעמידים את העפר באופן שמעמידים את הזבל, שלא ייראה כמתקן את השדה.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות שמיטה ויובל

פעולות שיש בהן משום שיפור השדה

לאחר שבפרק הקודם למדנו מהן הפעולות החקלאיות שאסורות, בפרק זה עוסק הרמב"ם בפעולות שאינן חקלאיות, אך מכיוון שהן נעשות בשדה הן עלולות להיראות כפעולות שנועדו לתיקון השדה לצורך זריעה ולכן נאסרו.
כגון:
הוצאת זבל לשדה.
נטילת אבנים מן השדה.
תיקון או בנייה של גדר.

הכלל: כל דבר הנראה שנעשה לתועלת הקרקע, אסור, ואף שהמטרה אחרת. ולכן הנחת אשפה, חציבת אבנים, יישור הקרקע וכדומה -מותרים רק באופן שאינם נראים לתועלת הקרקע.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.גדר הסמוכה לרשות הרבים, מותר לבנותה בשביעית?

2.אין לו דיר בשדה- מותר לו לפנות זבל משדהו בשמיטה?

3.האם קיימת הגבלה על פינוי אבנים המשמשות לבניין?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן