פרק ב', הלכות שקלים, ספר זמנים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד כּוֹנְסִין הַשֻּׁלְחָנִיִּים אֶת הַשְּׁקָלִים? בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מַנִּיחִין לִפְנֵיהֶן שְׁתֵּי תֵּבוֹת, שׁוּלֵי הַתֵּבָה רְחָבִין מִלְּמַטָּה וּפִיהָ צַר מִלְּמַעְלָה כְּמִין שׁוֹפָר, כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִיכוּ לְתוֹכָן וְלֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר לִקַּח מֵהֶן בְּנַחַת. וְלָמָּה עוֹשִׂין שְׁתֵּי תֵּבוֹת? אַחַת שֶׁמַּשְׁלִיכִין בָּהּ שְׁקָלִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מַנִּיחִין בָּהּ שִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, שֶׁגּוֹבִין מִמִּי שֶׁלֹּא שָׁקַל בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה.
א. בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה. בכל העיירות שמחוץ לירושלים. שׁוּלֵי הַתֵּבָה. תחתית התיבה. כְּמִין שׁוֹפָר. עגול ומפותל (פה"מ שקלים ו,א). וְלֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר לִקַּח מֵהֶן בְּנַחַת. שלא יתאפשר להוציא מעות מהתיבה אלא על ידי הפיכתה, מפני הגנבים שיכניסו ידם כביכול בכדי לתרום, וייטלו מטבעות מהתיבה (פה"מ שקלים ו,א). שֶׁלֹּא שָׁקַל. שלא נתן מחצית השקל.

ב. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיָה לִפְנֵיהֶן תָּמִיד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת, כָּל תֵּבָה כְּמִין שׁוֹפָר: רִאשׁוֹנָה – לְשִׁקְלֵי שָׁנָה זוֹ; שְׁנִיָּה – לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה; שְׁלִישִׁית – לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו קָרְבַּן שְׁתֵּי תֹּרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת, מַשְׁלִיךְ דְּמֵיהֶן לְתֵבָה זוֹ; רְבִיעִית – לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עוֹלַת הָעוֹף בִּלְבַד, מַשְׁלִיךְ דָּמֶיהָ לְתֵבָה זוֹ; חֲמִישִׁית – לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לִקְנוֹת בָּהֶן עֵצִים לַמַּעֲרָכָה; שִׁשִּׁית – לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לַלְּבֹנָה; שְׁבִיעִית – לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב זָהָב לַכַּפֹּרֶת; שְׁמִינִית – לְמוֹתַר חַטָּאת, כְּגוֹן שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְלָקַח חַטָּאת וְהוֹתִיר מִן הַמָּעוֹת, יַשְׁלִיךְ הַשְּׁאָר לְתוֹכָהּ; תְּשִׁיעִית – לְמוֹתַר אָשָׁם; עֲשִׂירִית – לְמוֹתַר קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת; אַחַת עֶשְׂרֵה – לְמוֹתַר קָרְבְּנוֹת נָזִיר; שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – לְמוֹתַר אֲשַׁם מְצֹרָע; שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה – לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לְעוֹלַת בְּהֵמָה.

ב. וּבַמִּקְדָּשׁ. בבית המקדש, בעזרה. לְשִׁקְלֵי שָׁנָה זוֹ. למחצית השקל של שנה זו שהולך לתרומת הלשכה. לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. למחצית השקל של מי שלא תרם בשנים עברו. לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו קָרְבַּן שְׁתֵּי תֹּרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וכו'. מי שמחויב להקריב זוג עופות לעולה ולחטאת לכפרתו כגון הזב והזבה או יולדת ענייה (ראה הלכות מחוסרי כפרה א,ג), וזוג העופות מכונה 'קן'. והכהנים היו מרוקנים את השופר בכל יום ומקריבים קנים כמניין המעות (ראה שם א,יב). וכן בשופרות האחרים הכהנים היו מרוקנים אותם ומשתמשים במעות לצורך ייעודם (ראה תוספתא שקלים ג,ב–ו). מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עוֹלַת הָעוֹף בִּלְבַד. כגון שהתנדב להקריב עולת העוף. עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. למערכת האש שעל המזבח, והיחיד יכול להביאם נדבה (ראה הלכות מעשה הקרבנות יד,א). לַלְּבֹנָה. אחת מסממני הקטורת, ואף היא באה בנדבה וקרבה על המזבח (שם). לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב זָהָב לַכַּפֹּרֶת. לצורך שיפוץ הכפורת או לחיפוי קודש הקדשים (פה"מ שקלים ו,ה, וראה תוספתא שם ג,ו). וְהוֹתִיר מִן הַמָּעוֹת. נשאר לו עודף לאחר קניית הבהמה. קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת. ה'קן' שצריכים להביא לכפרתם. קָרְבְּנוֹת נָזִיר. שמתחייב בהם הנזיר כשנטמא בימי נזירותו או שמביא בסיום ימי נזירותו. אֲשַׁם מְצֹרָע. קרבן שמביא המצורע בטהרתו.
ג. וְשֵׁם כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹתָיו בְּתוֹךְ הַתֵּבָה כָּתוּב עַל הַתֵּבָה מִבַּחוּץ. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלַת בְּהֵמָה. נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁכָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּשֵׁשׁ הַתֵּבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת – לְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְעוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹרוֹת; וְכָל הַמָּעוֹת שֶׁבְּתֵבָה שְׁלִישִׁית – יִלָּקַח בָּהֶן עוֹפוֹת, חֶצְיָן עוֹלוֹת וְחֶצְיָן חַטָּאוֹת; וְשֶׁבָּרְבִיעִית – כֻּלָּן עוֹלַת הָעוֹף.
ג. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלַת בְּהֵמָה. למרות שהקדיש את המעות לשם קרבן אחר. שֶׁכָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּשֵׁשׁ הַתֵּבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שהן מעות שנותרו מהקרבנות השונים. וְעוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹרוֹת. שעורות קדשי קדשים שייכים לכהנים (הלכות מעשה הקרבנות ה,יט).
ד. בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה כְּשֶׁגּוֹבִין הַשְּׁקָלִים, מְשַׁלְּחִין אוֹתָן בְּיַד שְׁלוּחִין לַמִּקְדָּשׁ. וְיֵשׁ לָהֶן לְצָרֵף אוֹתָן בְּדִינָרֵי זָהָב מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ. וְהַכֹּל מִתְקַבֵּץ לַמִּקְדָּשׁ, וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּלִשְׁכָּה אַחַת מִן הַלְּשָׁכוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְסוֹגְרִין דַּלְתוֹתֶיהָ בְּמַפְתְּחוֹת, וְחוֹתְמִין עָלֶיהָ חוֹתָמוֹת, וּמְמַלְּאִין מִכָּל הַשְּׁקָלִים שֶׁיִּתְקַבְּצוּ שָׁם שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת גְּדוֹלוֹת, שִׁעוּר כָּל קֻפָּה כְּדֵי שֶׁתָּכִיל תֵּשַׁע סְאִין, וְהַשְּׁאָר מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם בַּלִּשְׁכָּה. וְזֶה שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפּוֹת הוּא הַנִּקְרָא תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, וְזֶה שֶׁיִּשָּׁאֵר שָׁם יָתֵר עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקֻּפּוֹת הוּא הַנִּקְרָא שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.
ד. וְיֵשׁ לָהֶן לְצָרֵף אוֹתָן בְּדִינָרֵי זָהָב מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ. רשאים להמיר את חצאי השקלים במטבעות גדולים יותר כדי שלא יכבידו עליהם המטבעות הקטנים בדרך לירושלים. תֵּשַׁע סְאִין. כ–64 ליטרים. וְזֶה שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפּוֹת הוּא הַנִּקְרָא תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. שאת הכסף שבתוך הקופות היו מפרישים לקופות קטנות ('תורמים את הלשכה') לצורך קניית הקרבנות, כמבואר בהלכה הסמוכה.
ה. בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה: בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי קֹדֶם יוֹם טוֹב אוֹ אַחֲרָיו, וְקֹדֶם עֲצֶרֶת בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. וְכֵיצַד תּוֹרְמִין אוֹתָהּ? אֶחָד נִכְנָס לִפְנִים מִן הַלִּשְׁכָּה, וְהַשּׁוֹמְרִים עוֹמְדִין בַּחוּץ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: 'אֶתְרֹם?', וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ: 'תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם!', שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת קְטַנּוֹת, כָּל קֻפָּה מֵהֶן מְכִילָה שָׁלֹשׁ סְאִין מֵאוֹתָן הַשָּׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וּמוֹצִיאָן לַחוּץ כְּדֵי לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ.
וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתָן הַשָּׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַקְּטַנּוֹת מִן הַשָּׁלֹשׁ הַגְּדוֹלוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה קֹדֶם עֲצֶרֶת, וּמִסְתַּפְּקִין מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ.
ה. בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. טעם הדבר יתבאר לקמן ה"ח. תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. מפרישים כסף מן הקופות הגדולות ונותנים בקופות קטנות יותר שמהן נוטלים את הכסף להשתמש בו. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי קֹדֶם יוֹם טוֹב. של ראש השנה, שהוא עשרים ותשעה באלול. עֲצֶרֶת. חג השבועות. לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן. להשתמש בהם לקניית קרבנות וכיוצא בזה.
ו. וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתָן פַּעַם שְׁלִישִׁית מִן הַשָּׁלֹשׁ הַקֻּפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּתִשְׁרֵי, וּמִסְתַּפְּקִין מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן תּוֹרְמִין מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. לֹא הִסְפִּיקוּ לָהֶן הַשְּׁקָלִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְכָלוּ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ נִיסָן – חוֹזְרִין וְתוֹרְמִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.
ו. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן תּוֹרְמִין מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. מהשקלים החדשים, ולא מהשקלים שהובאו בשנה שעברה.

ז. שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁהוּא תּוֹרֵם בָּהֶן וּמוֹצִיאָן לַחוּץ, כָּתוּב עֲלֵיהֶן אָלֶ"ף, בֵּי"ת, גִּימֶ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִן הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁתִּכְלֶה, וְאַחַר כָּךְ מִסְתַּפְּקִין מִן הַשְּׁנִיָּה, וְאַחַר כָּךְ מִסְתַּפְּקִין מִן הַשְּׁלִישִׁית. וְתוֹרֵם רִאשׁוֹנָה מֵהַקֻּפָּה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה בְּמִטְפַּחַת, וְתוֹרֵם הַשְּׁנִיָּה מֵהַקֻּפָּה הַגְּדוֹלָה הַשְּׁנִיָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה בְּמִטְפַּחַת, וְתוֹרֵם הַשְּׁלִישִׁית מֵהַקֻּפָּה הַגְּדוֹלָה הַשְּׁלִישִׁית וְאֵינוֹ מְחַפֶּה אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת שֶׁבָּהּ סִיֵּם וְיַתְחִיל מִמֶּנָּה בַּתְּחִלָּה בְּפַעַם שְׁנִיָּה כְּשֶׁיִּכָּנֵס קֹדֶם עֲצֶרֶת. וְתוֹרֵם רִאשׁוֹנָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה מְגֻלָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ, וְתוֹרֵם הַשְּׁנִיָּה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁתָּרַם מִמֶּנָּה בָּרִאשׁוֹנָה תְּחִלָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ, וְתוֹרֵם הַשְּׁלִישִׁית מִן הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה לָהּ וְאֵינוֹ מְחַפֶּה אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁיַּתְחִיל מִמֶּנָּה בַּתְּחִלָּה בְּפַעַם שְׁלִישִׁית כְּשֶׁיִּכָּנֵס בְּתִשְׁרֵי, עַד שֶׁנִּמְצָא תּוֹרֵם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית הַקְּטַנּוֹת מִכָּל אַחַת וְאַחַת מִן הַגְּדוֹלוֹת.

ז. וְתוֹרֵם רִאשׁוֹנָה מֵהַקֻּפָּה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה וכו'. כאן מפורט סדר מילוי הקופות הקטנות מהגדולות בכל אחד מן הפרקים. עַד שֶׁנִּמְצָא תּוֹרֵם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית הַקְּטַנּוֹת מִכָּל אַחַת וְאַחַת מִן הַגְּדוֹלוֹת. מכל קופה גדולה מילאו כל אחת מהקופות הקטנות, כדי שמכל קופה גדולה ייתרמו השקלים על כל עם ישראל, שהרי תורמים כל אחת מהקופות הקטנות לשם חלק מסוים מעם ישראל כדלקמן ה"ח (ראה פה"מ שקלים ג,ד).
ח. כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת אֵלּוּ – תּוֹרֵם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַכְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין לָהּ וּלְשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשֵׁם בָּבֶל וּלְשֵׁם מָדַי וּלְשֵׁם הַמְּדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת וּלְשֵׁם שְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל.
ח. כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת אֵלּוּ. כשממלא את הקופות הקטנות מהקופות הגדולות. תּוֹרֵם אֶת הָרִאשׁוֹנָה. הקופה הקטנה שכתוב עליה אל"ף. לְשֵׁם הַכְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין לָהּ. הערים המקיפות את ארץ ישראל בסמוך לה. וּלְשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. לשם כל ישראל הנמצאים בכרכים אלו. וכן בקופה השלישית 'ולשם שאר כל ישראל', כוונתו לשאר כל ישראל הנמצאים בכל המדינות הללו, לפי שכל קופה נתרמת על חלק מישראל (פה"מ שקלים ג,ד). ואפשר שפירושו שכשתורם את הקופה השנייה כולל גם את בני ארץ ישראל שתרם עליהם בקופה הראשונה, ובקופה השלישית כולל את שאר ישראל שתרם עליהם בשתי הקופות הראשונות.
ט. כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם – מִתְכַּוֵּן לִתְרֹם עַל הַגָּבוּי שֶׁיֵּשׁ בַּלִּשְׁכָּה, וְעַל הַגָּבוּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לַלִּשְׁכָּה, וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַשְּׁקָלִים שֶׁהוֹצִיאוּ לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וּכְאִלּוּ הִגִּיעוּ כָּל שִׁקְלֵיהֶן לַלִּשְׁכָּה וְנִתְרְמָה מֵהֶן תְּרוּמָה זוֹ.
ט. עַל הַגָּבוּי שֶׁיֵּשׁ בַּלִּשְׁכָּה. על אף שלא הוכנס לשלוש הקופות הגדולות ('שיירי הלשכה'). וְעַל הַגָּבוּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לַלִּשְׁכָּה. השקלים מהמדינות הרחוקות הנמצאים בדרך. וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת. מאותם שעדיין לא נתנו את שקליהם. כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. שלכולם יהיה חלק בקרבנות ציבור שאותם קונים ממעות אלו.
י. כְּשֶׁיִּכָּנֵס הַתּוֹרֵם לִתְרֹם – לֹא יִכָּנֵס בְּבֶגֶד שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְבּוֹת בּוֹ כֶּסֶף, וְלֹא בְּמִנְעָל וְלֹא בְּסַנְדָּל וְלֹא בִּתְפִלָּה וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּ אוֹתוֹ הָעָם וְיֹאמְרוּ: הֶחְבִּיא מִמְּעוֹת הַלִּשְׁכָּה תַּחְתָּיו כְּשֶׁתְּרָמָהּ. וּמְדַבְּרִים הָיוּ עִמּוֹ מִשָּׁעָה שֶׁיִּכָּנֵס עַד שָׁעָה שֶׁיֵּצֵא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּזְהָרִים כָּל כָּךְ – עָנִי אוֹ מִי שֶׁהוּא נִבְהָל לַהוֹן לֹא יִתְרֹם, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיי וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב,כב).
י. בְּבֶגֶד שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְבּוֹת בּוֹ כֶּסֶף. כגון בגד שיש לו תפירה או כיס. בִּתְפִלָּה. תפילין. בְּקָמִיעַ. קלף שכותבים עליו סגולות ומחופה בעור, ובכל אלו ניתן להחביא כסף. נִבְהָל לַהוֹן. אוהב ורודף ממון.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות שקלים💰

בכל עיירה מניחים 2⃣תיבות, הרחבות מלמטה וצרות מלמעלה, אחת לשקלי השנה הזו, ואחת לשקלי שנה שעברה .
במקדש היו 13 תיבות -לשקלים,לקרבנות השונים ולשאר צורכי המקדש.
כל הכסף שנאסף במדינה ניקבץ לאחת הלשכות שבמקדש, וסוגרים אותו במפתח וחותמים עליה חותמות, וממלאים את כל השקלים בשלוש קופות גדולות, והשאר מונח בלשכה. הכסף שבקופות נקרא – "תרומת הלשכה", והנותר נקרא "שיירי הלשכה".

בשלוש פעמים בשנה תורמים את הלשכה: א' ניסן, א' תשרי, 15 יום לפני חג השבועות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ב' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הקופה החמישית במקדש הוקדשה לעצי המערכה?

2.את הכסף העודף – תורמים לשיפוצים בבית המקדש?

3.האם התורם חייב להיות יחף בשעת התרומה?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן