א. בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ. בכל עיר ובכל איזור. מַחֲרִימִין אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר. מענישים אותם בחרם (למשמעות העונש ראה לקמן פרק ז). מַחֲרִיבִין אֶת הָעִיר. שאין לה זכות להתקיים.

א. שו"ע יו"ד רמה,ז. מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל מְדִינָה וכו'. ומנהג קהילות ישראל לקיים בית תלמוד תורה בו לומדים יתומים ובני עניים במימון הקהילה (ערוה"ש; וראה שו"ע הרב ת"ת א,ג).

ב. לְפִי כֹּחַ הַבֵּן וּבִנְיַן גּוּפוֹ. לפי יכולתו הגופנית של הילד (לעיל א,ו). וּמַכֶּה אוֹתָן הַמְלַמֵּד. רשאי להכותם (וראה הלכות רוצח ה,ו). מַכַּת אוֹיֵב מוּסַר אַכְזָרִי. ייסורים גדולים (על פי ירמיהו ל,יד).

כְּדֵי לְחַנְּכָן לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. שהוא חיוב הלימוד (לעיל א,ח). בְּסוֹף הַיּוֹם. שמקדימים לסיים בטרם כניסת השבת והחג. וּבְיָמִים טוֹבִים. משום שמחת החג. אֵין קוֹרִין לְכַתְּחִלָּה. כלומר בדבר חדש שטרם קראו בו, שהדבר פוגם במנוחת השבת. אֲבָל שׁוֹנִין לָרִאשׁוֹן. חוזרים על מה שכבר למדו ביום חול. וַאֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שלימוד התינוקות חשוב ממנו, שהוא מקיים את העולם (לעיל ה"א; וראה גם הלכות בית הבחירה א,יב).

ג. שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא. ואינו משגיח על לימודם כל הזמן. עוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶן. תוך כדי ההוראה. מִתְרַשֵּׁל בְּתַלְמוּדָן. אינו מלמדם מספיק, או מלמדם בשגיאות (ראה גם הלכות שכירות י,ז). אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יי רְמִיָּה. שאינו ממלא בנאמנות את שליחותו, ללמד את תורת ה'. בַּעַל יִרְאָה. ירא שמים, שיהיה זהיר במלאכתו. מָהִיר לִקְרוֹת וּלְדַקְדֵּק. שהספק הקריאה אצלו מרובה, ומומחה בדיוק הקריאה.

ג. מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא וכו'. שו"ע יו"ד רמה,יז. אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַשֵּׁל בְּתַלְמוּדָן. ואסור למלמד לעשות דברים שיפריעו ליכולתו ללמד היטב, כגון להיות ער בלילה יותר מדי, וכן אסור לו להימנע או להרבות באכילה ושתיה (רמ"א; וראה הלכות דעות ג,ד בפסקים ושיטות).

ד. מִפְּנֵי אִמּוֹתֵיהֶן וכו'. ונמצא מתגרה בנשים (הלכות איסורי ביאה כב,יג). מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶן. ונמצאו מתייחדים עמה (שם).

ד. שו"ע יו"ד רמה,כ-כא, אבה"ע כב,כ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. ואין צריך שאשתו של המלמד תימצא עמו בבית הספר, אלא כל שהיא בביתה יכול הוא ללמד במקומו (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כב,יג, שו"ע). וכתבו האחרונים שהטעם לכך שנהגו שרווקים מלמדים תינוקות הוא מפני שכיום אין הנשים רגילות להביא את בניהן לבית הספר. ועם זאת בוודאי משנת חסידים היא שאם אין הדבר נצרך ביותר, שלעולם ילמדו קטני ישראל רק אצל מלמדים גברים נשואים (ציץ אליעזר ו,מ קונטרס איסורי ייחוד פכ"ו). הָאִשָּׁה לֹא תְּלַמֵּד תִּינוֹקוֹת וכו'. ואפילו כאשר האישה נשואה יש שאסרו עליה ללמד כל עוד אין בעלה עמה בבית (ט"ז). אך יש שהתירו כשבעלה בעיר ויודע היכן היא (ח"מ וב"ש; וראה אג"מ אה"ע ד,סה). ויש שכתבו ללמד זכות, שדין זה אינו מתייחס למציאות של ימינו שבה נשים אינן מלמדות בביתן אלא בבית ספר שרבים מצויים בו, ואין האבות רגילים לבוא לשם, באופן שעל פי רוב אין איסור ייחוד (שבט הלוי י,רלה; וראה עוד משנה הלכות ו,רכה שאסר על אישה ללמד בחורים שאינם קטנים).

ה. לְמֵדִים אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד. זהו סך התלמידים המרבי למלמד אחד. מַעֲמִידִין לָהֶן שְׁנֵי מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. ומחלקים אותם לשתי קבוצות.

ה. שו"ע יו"ד רמה,טו. עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת לְמֵדִים אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד. נחלקו הדעות אם חייבים לשכור מלמד בעיר שאין בה עשרים וחמישה תינוקות (רמ"א). וכשאין אפשרות להוליך את התלמידים למלמד בעיר סמוכה, לדעת הכל כופים לשכור מלמד כדי שלא ילכו הילדים בטל (ערוה"ש). הָיוּ יָתֵר עַל חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים וכו'. יש ראשונים שכתבו שעד ארבעים תלמידים יכולים ללמוד אצל מלמד אחד בלי סיוע, ומארבעים עד חמישים צריך סיוע, ומחמישים ומעלה צריכים שני מלמדים (רא"ש). ונראה שלקביעת מספר התלמידים המרבי לכיתת המלמד, יש להתחשב במאפייני המלמד, במאפייני התלמידים ובסגנון לימודם (ש"ך). ויש מהאחרונים שכתבו שבדורות הללו, היות שנתמעטו הלבבות יש ללמד בכיתות קטנות יותר (פת"ש). מוֹשִׁיבִין עִמּוֹ אַחֵר לְסַיְּעוֹ בְּלִמּוּדָן. ויכול המלמד להביא את האחר שיסייע לו, ועל הקהל לשלם שכרו (רמ"א).

ו. לִמְלַמֵּד אַחֵר שֶׁהוּא מָהִיר מִמֶּנּוּ. למלמד שהוא מומחה יותר מן הראשון, שיש תועלת בכך ללימודו של התינוק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וכו'. היתר זה מוגבל למקרים שאין בהם סכנה לתינוק כתוצאה מן ההעברה. בִּנְיָן בָּרִיא. מבנה חזק.

ז. מָבוֹי. רחוב קטן. לְהֵעָשׂוֹת מְלַמֵּד. לעסוק במקצוע זה, ויבואו לביתו ילדים ויעוררו רעש ומהומה. אֲפִלּוּ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר. שהשכנים מצויים באותה החצר עם המלמד, ומקור הרעש צמוד לבתיהם. אֵין יְכוֹלִין שְׁכֵנָיו לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. שהדבר מותר לו, כדלקמן (ראה הלכות שכנים ו,יב). אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. שאינו יכול לטעון שהשני גוזל את פרנסתו (ראה שם,ח). יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. ה' רוצה, משום צדקתו, בהגדלת התורה ובהפצתה. וככל שיתרבו מלמדי התינוקות כך תגדל הפצת התורה.

ז. שו"ע יו"ד רמה,כב.