פרק ב', הלכות תלמוד תורה, ספר המדע
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ. וְכָל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן – מַחֲרִימִין אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר עַד שֶׁמּוֹשִׁיבִין מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. וְאִם לֹא הוֹשִׁיבוּ – מַחֲרִיבִין אֶת הָעִיר, שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.
א. בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ. בכל עיר ובכל איזור. מַחֲרִימִין אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר. מענישים אותם בחרם (למשמעות העונש ראה לקמן פרק ז). מַחֲרִיבִין אֶת הָעִיר. שאין לה זכות להתקיים.
א. שו"ע יו"ד רמה,ז. מוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בְּכָל מְדִינָה וכו'. ומנהג קהילות ישראל לקיים בית תלמוד תורה בו לומדים יתומים ובני עניים במימון הקהילה (ערוה"ש; וראה שו"ע הרב ת"ת א,ג).
ב. מַכְנִיסִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְהִתְלַמֵּד כְּבֶן שֵׁשׁ כְּבֶן שֶׁבַע, לְפִי כֹּחַ הַבֵּן וּבִנְיַן גּוּפוֹ. וּפָחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ. וּמַכֶּה אוֹתָן הַמְלַמֵּד לְהַטִּיל עֲלֵיהֶן אֵימָה, וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתָן מַכַּת אוֹיֵב מוּסַר אַכְזָרִי. לְפִיכָךְ לֹא יַכֶּה אוֹתָן בְּשׁוֹטִים וְלֹא בְּמַקְלוֹת, אֶלָּא בִּרְצוּעָה קְטַנָּה.
וְיוֹשֵׁב וּמְלַמְּדָן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וּמִקְצָת מִן הַלַּיְלָה, כְּדֵי לְחַנְּכָן לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. וְלֹא יִבָּטְלוּ הַתִּינוֹקוֹת כְּלָל, חוּץ מֵעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים בְּסוֹף הַיּוֹם, וּבְיָמִים טוֹבִים. אֲבָל בְּשַׁבָּת – אֵין קוֹרִין לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל שׁוֹנִין לָרִאשׁוֹן. וְאֵין מְבַטְּלִין הַתִּינוֹקוֹת, וַאֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

ב. לְפִי כֹּחַ הַבֵּן וּבִנְיַן גּוּפוֹ. לפי יכולתו הגופנית של הילד (לעיל א,ו). וּמַכֶּה אוֹתָן הַמְלַמֵּד. רשאי להכותם (וראה הלכות רוצח ה,ו). מַכַּת אוֹיֵב מוּסַר אַכְזָרִי. ייסורים גדולים (על פי ירמיהו ל,יד).

כְּדֵי לְחַנְּכָן לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. שהוא חיוב הלימוד (לעיל א,ח). בְּסוֹף הַיּוֹם. שמקדימים לסיים בטרם כניסת השבת והחג. וּבְיָמִים טוֹבִים. משום שמחת החג. אֵין קוֹרִין לְכַתְּחִלָּה. כלומר בדבר חדש שטרם קראו בו, שהדבר פוגם במנוחת השבת. אֲבָל שׁוֹנִין לָרִאשׁוֹן. חוזרים על מה שכבר למדו ביום חול. וַאֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שלימוד התינוקות חשוב ממנו, שהוא מקיים את העולם (לעיל ה"א; וראה גם הלכות בית הבחירה א,יב).

ג. מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא, אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶן, אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַשֵּׁל בְּתַלְמוּדָן – הֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יי רְמִיָּה" (ירמיהו מח,י). לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי לְהוֹשִׁיב מְלַמֵּד אֶלָּא בַּעַל יִרְאָה, מָהִיר לִקְרוֹת וּלְדַקְדֵּק.
ג. שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא. ואינו משגיח על לימודם כל הזמן. עוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶן. תוך כדי ההוראה. מִתְרַשֵּׁל בְּתַלְמוּדָן. אינו מלמדם מספיק, או מלמדם בשגיאות (ראה גם הלכות שכירות י,ז). אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יי רְמִיָּה. שאינו ממלא בנאמנות את שליחותו, ללמד את תורת ה'. בַּעַל יִרְאָה. ירא שמים, שיהיה זהיר במלאכתו. מָהִיר לִקְרוֹת וּלְדַקְדֵּק. שהספק הקריאה אצלו מרובה, ומומחה בדיוק הקריאה.
ג. מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא וכו'. שו"ע יו"ד רמה,יז. אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַשֵּׁל בְּתַלְמוּדָן. ואסור למלמד לעשות דברים שיפריעו ליכולתו ללמד היטב, כגון להיות ער בלילה יותר מדי, וכן אסור לו להימנע או להרבות באכילה ושתיה (רמ"א; וראה הלכות דעות ג,ד בפסקים ושיטות).
ד. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה – לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁהֵן בָּאִין אֵצֶל בְּנֵיהֶן. וְכֵן הָאִשָּׁה לֹא תְּלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶן שֶׁהֵן בָּאִין אֵצֶל הַבָּנִים.
ד. מִפְּנֵי אִמּוֹתֵיהֶן וכו'. ונמצא מתגרה בנשים (הלכות איסורי ביאה כב,יג). מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶן. ונמצאו מתייחדים עמה (שם).
ד. שו"ע יו"ד רמה,כ-כא, אבה"ע כב,כ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. ואין צריך שאשתו של המלמד תימצא עמו בבית הספר, אלא כל שהיא בביתה יכול הוא ללמד במקומו (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כב,יג, שו"ע). וכתבו האחרונים שהטעם לכך שנהגו שרווקים מלמדים תינוקות הוא מפני שכיום אין הנשים רגילות להביא את בניהן לבית הספר. ועם זאת בוודאי משנת חסידים היא שאם אין הדבר נצרך ביותר, שלעולם ילמדו קטני ישראל רק אצל מלמדים גברים נשואים (ציץ אליעזר ו,מ קונטרס איסורי ייחוד פכ"ו). הָאִשָּׁה לֹא תְּלַמֵּד תִּינוֹקוֹת וכו'. ואפילו כאשר האישה נשואה יש שאסרו עליה ללמד כל עוד אין בעלה עמה בבית (ט"ז). אך יש שהתירו כשבעלה בעיר ויודע היכן היא (ח"מ וב"ש; וראה אג"מ אה"ע ד,סה). ויש שכתבו ללמד זכות, שדין זה אינו מתייחס למציאות של ימינו שבה נשים אינן מלמדות בביתן אלא בבית ספר שרבים מצויים בו, ואין האבות רגילים לבוא לשם, באופן שעל פי רוב אין איסור ייחוד (שבט הלוי י,רלה; וראה עוד משנה הלכות ו,רכה שאסר על אישה ללמד בחורים שאינם קטנים).
ה. עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת לְמֵדִים אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד. הָיוּ יָתֵר עַל חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים: עַד אַרְבָּעִים – מוֹשִׁיבִין עִמּוֹ אַחֵר לְסַיְּעוֹ בְּלִמּוּדָן; הָיוּ יָתֵר עַל אַרְבָּעִים – מַעֲמִידִין לָהֶם שְׁנֵי מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת.
ה. לְמֵדִים אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד. זהו סך התלמידים המרבי למלמד אחד. מַעֲמִידִין לָהֶן שְׁנֵי מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. ומחלקים אותם לשתי קבוצות.
ה. שו"ע יו"ד רמה,טו. עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת לְמֵדִים אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד. נחלקו הדעות אם חייבים לשכור מלמד בעיר שאין בה עשרים וחמישה תינוקות (רמ"א). וכשאין אפשרות להוליך את התלמידים למלמד בעיר סמוכה, לדעת הכל כופים לשכור מלמד כדי שלא ילכו הילדים בטל (ערוה"ש). הָיוּ יָתֵר עַל חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים וכו'. יש ראשונים שכתבו שעד ארבעים תלמידים יכולים ללמוד אצל מלמד אחד בלי סיוע, ומארבעים עד חמישים צריך סיוע, ומחמישים ומעלה צריכים שני מלמדים (רא"ש). ונראה שלקביעת מספר התלמידים המרבי לכיתת המלמד, יש להתחשב במאפייני המלמד, במאפייני התלמידים ובסגנון לימודם (ש"ך). ויש מהאחרונים שכתבו שבדורות הללו, היות שנתמעטו הלבבות יש ללמד בכיתות קטנות יותר (פת"ש). מוֹשִׁיבִין עִמּוֹ אַחֵר לְסַיְּעוֹ בְּלִמּוּדָן. ויכול המלמד להביא את האחר שיסייע לו, ועל הקהל לשלם שכרו (רמ"א).
ו. מוֹלִיכִין אֶת הַקָּטָן מִמְּלַמֵּד לִמְלַמֵּד אַחֵר שֶׁהוּא מָהִיר מִמֶּנּוּ, בֵּין בְּמִקְרָא בֵּין בְּדִקְדּוּק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן בְּעִיר אַחַת וְלֹא הָיָה הַנָּהָר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן. אֲבָל מֵעִיר לְעִיר, אוֹ מִצַּד הַנָּהָר לְצִדּוֹ אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ הָעִיר – אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַקָּטָן, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בִּנְיָן בָּרִיא עַל גַּבֵּי הַנָּהָר, בִּנְיָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִפּוֹל בִּמְהֵרָה.
ו. לִמְלַמֵּד אַחֵר שֶׁהוּא מָהִיר מִמֶּנּוּ. למלמד שהוא מומחה יותר מן הראשון, שיש תועלת בכך ללימודו של התינוק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וכו'. היתר זה מוגבל למקרים שאין בהם סכנה לתינוק כתוצאה מן ההעברה. בִּנְיָן בָּרִיא. מבנה חזק.
ז. אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהֵעָשׂוֹת מְלַמֵּד, אֲפִלּוּ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר – אֵין יְכוֹלִין שְׁכֵנָיו לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְכֵן מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּא חֲבֵרוֹ וּפָתַח בַּיִת לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בְּצִדּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ תִּינוֹקוֹת אֲחֵרִים לוֹ, אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מִתִּינוֹקוֹת שֶׁל זֶה אֵצֶל זֶה – אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיהו מב,כא).
ז. מָבוֹי. רחוב קטן. לְהֵעָשׂוֹת מְלַמֵּד. לעסוק במקצוע זה, ויבואו לביתו ילדים ויעוררו רעש ומהומה. אֲפִלּוּ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר. שהשכנים מצויים באותה החצר עם המלמד, ומקור הרעש צמוד לבתיהם. אֵין יְכוֹלִין שְׁכֵנָיו לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. שהדבר מותר לו, כדלקמן (ראה הלכות שכנים ו,יב). אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. שאינו יכול לטעון שהשני גוזל את פרנסתו (ראה שם,ח). יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. ה' רוצה, משום צדקתו, בהגדלת התורה ובהפצתה. וככל שיתרבו מלמדי התינוקות כך תגדל הפצת התורה.
ז. שו"ע יו"ד רמה,כב.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות תלמוד תורה

סדר הלימוד לילדים🎒🎓

חובה על כל עיר לייסד בית ספר. בית הספר מתחיל מגילאי שש- שבע ולומדים בו כל השנה (מלבד ימים טובים) כל היום ומקצת מן הלילה. המלמד צריך להיות נשוי, ירא שמים ומהיר לקרוא ולדקדק. בכל כיתה לומדים 25 תלמידים. מ25 עד 40 תלמידים מוסיפים מורה מסייע ויותר מ40 מפצלים לשתי כיתות. תלמיד מוכשר מעבירים אותו למלמד יותר מוכשר באותה עיר, בתנאי שאין סכנה בדרכים.
השכנים לא יכולים למחות במי שרוצה להיות מלמד באזור המגורים בגלל רעש הילדים, כמו"כ המלמד במתחרה שלו.

🗯חידה:
האם כשהמשיח יגיע מבטלים לימוד תורה לילדים בשביל לבנות את בית המקדש ❓ תשובה בהלכה ב❗

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה עושים לעיר שלא הושיבה מלמד לתינוקות של בית רבן?

א. מחרימין אותה.
ב. מחריבין אותה.
ג. מחרימין אותה, ואח"כ מחריבין אותה.
ד. הורגים את יושביה.

[פרק ב', הלכה א']

2. כמה זמן ביום מלמדים התינוקות?

א. כל היום, ומקצת מן הלילה.
ב. רוב היום, ומקצת מן הלילה.
ג. כל היום.
ד. רוב היום.

[פרק ב', הלכה ב']

3. כמה תינוקות למדים אצל מלמד אחד, וממתי יש להעמיד שני מלמדים?

א. 40 – מלמד אחד; 45 – שני מלמדים.
ב. 25 – מלמד אחד; 50 – שני מלמדים.
ג. 25 – מלמד אחד; 26 – שני מלמדים.
ד. 25 – מלמד אחד; 40 – שני מלמדים.

[פרק ב', הלכה ה']

4. מי שנעשה מלמד בביתו – מתי יכולים בני המבוי למחות בידו?

א. לעולם לא.
ב. כשהתינוקות מרעישים ומפריעים למנוחתם.
ג. כשכבר יש מלמד אחר באותו מבוי.
ד. כשהוא מלמד בשכר.

[פרק ב', הלכה ז']

תשובות
1-ג 2-א 3-ד 4-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן