[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לִהְיוֹת אֵשׁ יְקוּדָה תָּמִיד עַל הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו,ו). וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא אֵשׁ מִן הַהֶדְיוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ" (שם א,ז).

א. אֵשׁ יְקוּדָה. דלוקה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהָבִיא אֵשׁ מִן הַהֶדְיוֹט. למרות שיש על המזבח אש שירדה מהשמים באופן נסי כפי שהיה בימי משה ובימי שלמה (ויקרא ט,כד, דברי הימים ב ז,א; וראה בבלי זבחים סא,ב) ואין צורך בעצים כדי לקיים את האש הזו, חייבים להוסיף עצים.

[ב] בַּבֹּקֶר עוֹרְכִין עֵצִים, וְעוֹשִׂין בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" (ויקרא ו,ה). וְכֵן מִצְוָה לַעֲלוֹת בִּשְׁנֵי גְּזָרִים שֶׁל עֵץ עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר יָתֵר עַל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים" (שם). וְכֵן מוֹסִיפִין שְׁנֵי גְּזָרִין עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ" (שם א,ז). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבְּתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ב. מַעֲרָכָה. ערמת עצים מסודרת. מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה שֶׁל אֵשׁ. להקרבת התמיד ושאר הקרבנות (לקמן ה"ד). גְּזָרִים שֶׁל עֵץ. אורכם ורוחבם, אמה (הלכות איסורי מזבח ז,ג). יָתֵר עַל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. לאחר שערכו את עצי המערכה הגדולה היו מעלים עוד שני גזרים כדי להרבות את האש (לקמן ו,א).

[ג] שְׁנֵי גְּזָרִין שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם – מַעֲלִין אוֹתָן שְׁנֵי כֹּהֲנִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעֵץ יְחִידִי בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרְכוּ" (שם) – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם. אֲבָל שֶׁל שַׁחַר – בְּכֹהֵן אֶחָד.

[ד] שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת שֶׁל אֵשׁ עוֹשִׂין בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם: רִאשׁוֹנָה – מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, שֶׁעָלֶיהָ מַקְרִיבִין הַתָּמִיד עִם שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת. וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה בְּצִדָּהּ קְטַנָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה לוֹקְחִין אֵשׁ בַּמַּחְתָּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת בְּכָל יוֹם. וּמַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית – אֵין עָלֶיהָ כְּלוּם, אֶלָּא לְקִיּוּם מִצְוַת הָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד" (ויקרא ו,ו).

ד. שָׁלֹשׁ מַעֲרָכוֹת שֶׁל אֵשׁ עוֹשִׂין בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם. וביום הכיפורים היו מוסיפים עוד מערכה (ראה הלכות עבודת יום הכיפורים ב,ה). שֶׁמִּמֶּנָּה לוֹקְחִין אֵשׁ בַּמַּחְתָּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת בְּכָל יוֹם. ממערכה זו היו נוטלים גחלים לצורך הקטרת הקטורת (ראה לקמן ג,ה). לְקִיּוּם מִצְוַת הָאֵשׁ. לא היו משתמשים בה לשום דבר אלא היא דלקה במיוחד לשם מצוות יקידת האש במזבח (לעיל ה"א).

[ה] מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר" (ויקרא ו,ב) – זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה; "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (שם) – זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת; "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (שם ו,ה) – זוֹ מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ. אֲבָל אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב – נוֹתְנִין אוֹתָן בְּצִדֵּי מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה.

ה. אֲבָל אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב וכו'. כשמפנים את אפר המערכה של אמש משאירים את האיברים והחלבים שלא נשרפו במהלך הלילה בצד המזבח (לקמן הי"ג) ולאחר סידור המערכה מקטירים אותם שוב בצד המערכה (את מרכז המערכה השאירו לאיברי התמיד והקרבנות של אותו יום, ריק"ו).

[ו] הַמְכַבֶּה אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו,ה; ו,ו). אֲפִלּוּ גַּחֶלֶת אַחַת, וַאֲפִלּוּ הוֹרִידָהּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְכִבָּהּ – לוֹקֶה. אֲבָל אֵשׁ מַחְתָּה וְאֵשׁ מְנוֹרָה שֶׁהֱכִינָהּ בַּמִּזְבֵּחַ לְהַדְלִיק מִמֶּנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁכִּבָּה אוֹתָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי נִתְּקָה לְמִצְוָה אַחֶרֶת, וְאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן 'אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ'.

ו. אֵשׁ מַחְתָּה וְאֵשׁ מְנוֹרָה וכו'. מהמזבח היו לוקחים אש במחתה להקטרת קטורת (לקמן ג,ה) ואש להדלקת המנורה (לקמן ג,יג). אש שהוצאה מהמערכה לכך, אפילו אם היא עדיין על המזבח, אינה נחשבת אש המזבח ופטור על כיבוייה. נִתְּקָה לְמִצְוָה אַחֶרֶת. מעמד האש השתנה ונעתק להיות על שם מצוות אחרת.

[ז] כְּשֶׁמְּסַדֵּר עֲצֵי מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, מְסַדֵּר אוֹתָהּ בְּמִזְרַח הַמִּזְבֵּחַ, וְיִהְיוּ מַרְאֶיהָ שֶׁהִתְחִיל לְסַדֵּר מִן הַמִּזְרָח. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַגְּזָרִין, וְרָאשֵׁי הַגְּזָרִין הַפְּנִימִין הָיוּ נוֹגְעִין בַּדֶּשֶׁן שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, וְהוּא הַנִּקְרָא תַּפּוּחַ.

ז. וְיִהְיוּ מַרְאֶיהָ שֶׁהִתְחִיל לְסַדֵּר מִן הַמִּזְרָח. יעשה סימן בסידור העצים במזרח שייראה שהתחיל לסדר משם (פה"מ תמיד ב,ד). וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַגְּזָרִין. שממנו היו מציתים את גחלי המערכה השנייה של קטורת (פה"מ שם; ולדעת הרא"ש והמפרש שם, ברווחים אלו היו מכניסים עצים דקים שמהם הובערו עצי המערכה והשווה לפה"מ פרה ג,ט). בַּדֶּשֶׁן שֶׁבְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ וְהוּא הַנִּקְרָא תַּפּוּחַ. את אפר המערכה פינו לערמה באמצע המזבח (לקמן הי"ג), הנקראת תפוח על שם המראה שלה (פה"מ תמיד ב,ב).

[ח] וְאַחַר שֶׁמְּסַדֵּר מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, חוֹזֵר וּבוֹרֵר עֲצֵי תְּאֵנָה יָפִים, וּמְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת מִכְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מְשׁוּכָה מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת, וּבָהּ כְּמוֹ חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים. וּבְשַׁבָּת עוֹשִׂין בָּהּ כְּמוֹ שְׁמוֹנַת סְאִין גֶּחָלִים, מִפְּנֵי שֶׁעָלֶיהָ מַקְטִירִין בְּכָל שַׁבָּת שְׁנֵי בָּזִיכִין לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.

ח. עֲצֵי תְּאֵנָה יָפִים. וגם עצים אחרים כשרים, אך היו רגילים באלו (ראה הלכות איסורי מזבח ז,ג). וּבָהּ כְּמוֹ חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים. כמות עצים שבעירתם תייצר חמש סאים גחלים (כמות המספיקה לקטורת). מִפְּנֵי שֶׁעָלֶיהָ מַקְטִירִין בְּכָל שַׁבָּת שְׁנֵי בָּזִיכִין לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. חוץ מהגחלים שנטלו ממנה לקטורת, היו מקטירים על מערכה זו בשבת את בזיכי הלבונה שעל שולחן לחם הפנים (לקמן ה,ב-ה).

[ט] מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ – עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה מִן הַמִּזְבֵּחַ, וּמַצִּית בָּהּ אֶת הָאֵשׁ. וְלֹא יַצִּית לְמַטָּה וְיַעֲלֶה אוֹתָהּ לַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא בַּמִּזְבֵּחַ עַצְמוֹ מַצִּיתִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו,ב) – מִכָּאן לַהַצָּתָה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.

[י] הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם – מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן" (ויקרא ו,ג), וְהִיא עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדוֹת כְּהֻנָּה. וּבִגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁתּוֹרֵם בָּהֶן הַדֶּשֶׁן יִהְיוּ פְּחוּתִין מִן הַכֵּלִים שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בָּהֶן בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" (שם ו,ד), "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן" (שם ו,ג): אֵינוֹ אוֹמֵר "אֲחֵרִים" שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדִים חֹל, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ פְּחוּתִין מִן הָרִאשׁוֹנוֹת, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיִּמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ בַּבְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ.

י. הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. הוצאת האפר ממנו. וְהִיא עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדוֹת כְּהֻנָּה. ראה גם הלכות ביאת מקדש ט,ח. פְּחוּתִין מִן הַכֵּלִים שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ בָּהֶן בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת. פחות מכובדים, כיוון שהם מתלכלכים באפר. לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיִּמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ בַּבְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ. ולכן לא ראוי לשמש בעבודות המקדש בבגדים המלוכלכים באפר המערכה.

[יא] אֵימָתַי תּוֹרְמִין הַדֶּשֶׁן? בְּכָל יוֹם – מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וּבָרְגָלִים – מִשְּׁלִישׁ אַחֲרוֹן שֶׁל לַיְלָה. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים – מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה.

יא. אֵימָתַי תּוֹרְמִין הַדֶּשֶׁן. תרומת הדשן כשרה מהלילה (בבלי יומא כ,ב), והזמן המדויק היה נקבע לפי הצורך. מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. תחילת הארת צד מזרח קודם הזריחה (כשעה וחמישית לפניה, פה"מ ברכות א,א). וּבָרְגָלִים מִשְּׁלִישׁ אַחֲרוֹן שֶׁל לַיְלָה. בחגים היה אפר רב שהיה צריך לפנות מהמערכה לתפוח לאחר תרומת הדשן (כדלקמן הי"ג), ולפיכך היו צריכים להקדים (רש"י יומא כ,ב). וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה. כדי שהכהן הגדול יוכל להתחיל בעבודות היום מיד בבוקר לפני שייחלש (תוספות שם בשם ר"י).

[יב] כֵּיצַד תּוֹרְמִין? מִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם טוֹבֵל וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי הֲרָמָה, וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִּגַּע בַּכְּלִי עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ'. וְאַחַר כָּךְ לוֹקֵחַ הַמַּחְתָּה, וְשֶׁל כֶּסֶף הָיְתָה, וְהִיא הָיְתָה נְתוּנָה בַּמִּקְצוֹעַ בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. וְנוֹטֵל אֶת הַמַּחְתָּה, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּמְפַנֶּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וָהֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הַגֶּחָלִים שֶׁנִּתְאַכְּלוּ בְּלֵב הָאֵשׁ, וְיוֹרֵד לְמַטָּה לָאָרֶץ.
וְהוֹפֵךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, וּמְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְמִזְרַח הַכֶּבֶשׁ כְּמוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן, וְצוֹבֵר אֶת הַגֶּחָלִים שֶׁחָתָה עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בַּמָּקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאַת הָעוֹף וְדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה. וַחֲתִיָּה זוֹ שֶׁחוֹתֶה בַּמַּחְתָּה וּמוֹרִיד לָרִצְפָּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ – הִיא הַמִּצְוָה שֶׁל כָּל יוֹם.

יב. מִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם. בפיס שערכו בין הכהנים (לקמן ד,ה). וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי הֲרָמָה. לעיל ה"י. וּמְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. מן הכיור, כפי שעושה כל כהן המתחיל לעבוד (הלכות ביאת מקדש ה,א). וְאוֹמְרִין לוֹ הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִּגַּע בַּכְּלִי עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ. כיוון שזו עבודה ראשונה ביום, הכהן עדיין לא קידש ידיו ורגליו (ריק"ו, וראה שם טעמים נוספים מדוע דווקא לכהן התורם אמרו כך). הַמַּחְתָּה. יעה לאיסוף הגחלים. בַּמִּקְצוֹעַ. בפינה. וְחוֹתֶה מִן הַגֶּחָלִים שֶׁנִּתְאַכְּלוּ בְּלֵב הָאֵשׁ. אוסף למחתה את הגחלים שנשרפו היטב מאמצע המערכה.
וְהוֹפֵךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן. כשמגיע לרצפה לאחר שירד בכבש לכיוון דרום. בַּמָּקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאַת הָעוֹף. לשם משליכים את הזפק של עולת העוף (הלכות מעשה הקרבנות ו,כא). וְדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה. הפחם והאפר שנשארו במזבח הקטורת, והפתילות המשומשות עם שאריות השמן של המנורה (לקמן ג,יב).

[יג] אַחַר שֶׁיָּרַד זֶה שֶׁתָּרַם, רָצִין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּמְקַדְּשִׁין יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן בִּמְהֵרָה, וְנוֹטְלִין אֶת הַמַּגְרֵפוֹת וְאֶת הַצִּנּוֹרוֹת וְעוֹלִין לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וְכָל אֵבְרֵי הָעוֹלוֹת וְאֵמוּרֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ כָּל הַלַּיְלָה – מַחֲזִירִין אוֹתָן לִצְדָדֵי הַמִּזְבֵּחַ. וְאִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין – סוֹדְרִין אוֹתָן בַּכֶּבֶשׁ כְּנֶגֶד הַסּוֹבֵב.
וְאַחַר כָּךְ גּוֹרְפִין אֶת הַדֶּשֶׁן בַּמַּגְרֵפוֹת מִכָּל צְדָדֵי הַמִּזְבֵּחַ, וּמַעֲלִין אוֹתוֹ עֲרֵמָה עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ. וְגוֹרְפִין מֵאוֹתָהּ הָעֲרֵמָה בִּפְסַכְתֵּר, וְהוּא כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמַּחֲזִיק לֶתֶךְ, וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ לְמַטָּה. וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מוֹרִידִין אוֹתוֹ, אֶלָּא מַנִּיחִין הָעֲרֵמָה גְּבוֹהָה בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ.

יג. הַמַּגְרֵפוֹת. יעים, לגרוף את האפר. הַצִּנּוֹרוֹת. שיפודים, לפינוי האיברים. וְאִם אֵין הַצְּדָדִין מַחֲזִיקִין. אם אין מספיק מקום בצדי המזבח. מַחֲזִירִין אוֹתָן לִצְדָדֵי הַמִּזְבֵּחַ. ולאחר סידור המערכה החדשה היו מחזירים אותם לאש (לעיל ה"ה). סוֹדְרִין אוֹתָן בַּכֶּבֶשׁ כְּנֶגֶד הַסּוֹבֵב. מניחים אותם על הכבש בגובה של הסובב.
עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ. לאמצע המזבח. לֶתֶךְ. חמש עשרה סאים, כמאה עשרים וחמישה ליטר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ. שיראו שהקריבו קרבנות רבים. [הערה: המילה נוי נכתבת ומנוקדת על ידי הרמב"ם בפה"מ: נוֹאִי.]

[יד] כָּל מִי שֶׁרָצָה מִן הַכֹּהֲנִים – מְמַלֵּא מִן הַדֶּשֶׁן שֶׁהוֹרִידוּ לְמַטָּה, וּמוֹצִיא חוּץ לָעִיר לְשֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן. וְאֵין לְהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן לַחוּץ פַּיִס, אֶלָּא כָּל הָרוֹצֶה. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתְעַצֵּל כֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן. [טו] וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הוֹצָאָתוֹ לַחוּץ עֲבוֹדָה – אֵין בַּעֲלֵי מוּמִין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ.
וּכְשֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעִיר – מַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָרוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בּוֹ בְּחָזְקָה וְלֹא הַזְּרָמִים גּוֹרְפִין אוֹתוֹ. וְלֹא יְפַזְּרֶנּוּ שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמוֹ" (ויקרא ו,ג) – שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ בְּנַחַת. וְאָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ.

יד. לְשֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן. מקום שרפת החטאות הנשרפות מחוץ לירושלים (הלכות מעשה הקרבנות ז,ד). וּמֵעוֹלָם לֹא נִתְעַצֵּל כֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן. למרות שאינה עבודה.
טו. בַּעֲלֵי מוּמִין. כהנים בעלי מומים שפסולים לעבודת המקדש ואסור להם להיכנס מהמזבח ולפנים (הלכות ביאת מקדש ו,א).
הַזְּרָמִים. זרמי מים. וְאָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ. ראה גם הלכות פסולי המוקדשין יט,יג.