א. אֵלּוּ הֵן הַצָּרוֹת שֶׁל צִבּוּר שֶׁמִּתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן: עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, וְעַל הַחֶרֶב, וְעַל הַדֶּבֶר, וְעַל חַיָּה רָעָה, וְעַל הָאַרְבֶּה, וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל הַשִּׁדָּפוֹן, וְעַל הַיֵּרָקוֹן, וְעַל הַמַּפֹּלֶת, וְעַל הֶחֳלָיִים, וְעַל הַמְּזוֹנוֹת, וְעַל הַמָּטָר.
ב. כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צָרָה מִכָּל אֵלּוּ – אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת עַד שֶׁתַּעֲבֹר הַצָּרָה, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת, אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. וּבְכָל מָקוֹם אֵין צוֹעֲקִין וְלֹא מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, חוּץ מִצָּרַת הַמְּזוֹנוֹת, שֶׁצּוֹעֲקִין עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּשַׁבָּת.
ב. וּמַתְרַעַת. בשופר. אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. בתפילה. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.לעיל א,ו.
ג. עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל כֵּיצַד? גּוֹיִם שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, אוֹ לִטֹּל מֵהֶם מַס, אוֹ לִקַּח מִיָּדָם אֶרֶץ, אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם שְׁמָד אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה – הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ, וְכָל הֶעָרִים שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶם מִתְעַנִּין אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין, אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְהִתְקַבֵּץ לְעֶזְרָתָן.
ג. שְׁמָד.גזרהעלביטולהדתאומצווהמןהמצוות (הלכות יסודי התורהה,ג).
ד. עַל הַחֶרֶב כֵּיצַד? אֲפִלּוּ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם, כְּגוֹן שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה גּוֹיִם עִם גּוֹיִם וְעָבְרוּ בִּמְקוֹם יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן וּבֵין יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה – הֲרֵי זוֹ צָרָה, וּמִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו,ו), מִכְּלָל שֶׁרְאִיַּת הַמִּלְחָמָה – צָרָה.
ה. אֵיזֶה הוּא דֶּבֶר? עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה; יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים – אֵין זֶה דֶּבֶר. הָיוּ בָּהּ אֶלֶף וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה – הֲרֵי זֶה דֶּבֶר; יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים – אֵין זֶה דֶּבֶר. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וְהַזְּקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה.
ה. חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי. גברים, מלבד נשים, קטנים וזקנים. וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה. מתו בה. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. לפי יחס זה. וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וְהַזְּקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה. משום שמזגם חלש באופן טבעי ועלולים יותר למות.
ו. הָיָה דֶּבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מִתְעַנִּין שְׁאָר גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם. הָיָה דֶּבֶר בִּמְדִינָה, וְשַׁיָּרוֹת הוֹלְכוֹת וּבָאוֹת מִמֶּנָּה לִמְדִינָה אַחֶרֶת – שְׁתֵּיהֶן מִתְעַנּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ.
ז. אֵין מִתְעַנִּין עַל חַיָּה רָעָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת. כֵּיצַד? נִרְאֲתָה בָּעִיר בַּיּוֹם – הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. נִרְאֲתָה בַּשָּׂדֶה בַּיּוֹם: אִם רָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם – הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה הַסְּמוּכָה לַאֲגַם, וְרָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְרָדְפָה אַחֲרֵיהֶם – הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; לֹא רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם – אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיְתָה בָּאֲגַם – אֲפִלּוּ רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם, אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, אֶלָּא אִם כֵּן טָרְפָה שְׁנֵיהֶם וְאָכְלָה אֶחָד מֵהֶן. אֲבָל אִם אָכְלָה שְׁנֵיהֶם בָּאֲגַם – אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹמָהּ, וּמִפְּנֵי הָרְעָבוֹן טָרְפָה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת.
ז. בִּזְמַן שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת. מן השמים ומזיקה שלא כדרכה. נִרְאֲתָה בָּעִיר בַּיּוֹם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. שהרי אין דרכה להימצא בעיר ביום. אִם רָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. משום שכרגיל דרכה לברוח. שָׂדֶה הַסְּמוּכָה לַאֲגַם. שדה הסמוך לאחו, מקומן הטבעי של חיות רעות. לֹא רָדְפָה אַחֲרֵיהֶםאֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. למרות שלא ברחה, משום שאין דרכה לברוח כשהיא סמוכה לאגם. אֶלָּא אִם כֵּן טָרְפָה שְׁנֵיהֶם וְאָכְלָה אֶחָד מֵהֶן. שהדבר מראה שטרפה לא מפני הרעב.
ח. בָּתִּים הַבְּנוּיִים בַּמִּדְבָּרוֹת וּבָאֲרָצוֹת הַנְּשַׁמּוֹת, הוֹאִיל וְהֵן מְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה: אִם עָלְתָה לַגַּג וְנָטְלָה תִּינוֹק מֵעֲרִיסָה – הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת; וְאִם לֹא הִגִּיעָה לְמִדָּה זוֹ – אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת, שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הֵם שֶׁסִּכְּנוּ בְּעַצְמָן וּבָאוּ לִמְקוֹם הַחַיּוֹת.
ח. הַנְּשַׁמּוֹת. השוממות. הוֹאִיל וְהֵן מְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה. ואין דרכן של החיות המצויות שם לפחד מבני אדם. וְאִם לֹא הִגִּיעָה לְמִדָּה זוֹ אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. למרות שאינה בורחת או שטרפה שניים ואכלה אחד וכדומה. שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הֵם שֶׁסִּכְּנוּ בְּעַצְמָן וּבָאוּ לִמְקוֹם הַחַיּוֹת. ואין זובגדר חיה משולחת.
ט. שְׁאָר מִינֵי רֶמֶשׂ הָאָרֶץ וְרֶמֶשׂ הָעוֹף שֶׁשֻּׁלְּחוּ וְהִזִּיקוּ, כְּגוֹן שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וְהַדּוֹמֶה לָהֶן – אֵין מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶן וְלֹא מַתְרִיעִין, אֲבָל זוֹעֲקִין בְּלֹא תְּרוּעָה.
י. עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, אֲפִלּוּ לֹא נִרְאָה מֵהֶן אֶלָּא כָּנָף אֶחָד בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן, וְעַל הַגּוֹבַי בְּכָל שֶׁהוּא. אֲבָל הֶחָגָב – אֵין מִתְעַנִּין עָלָיו וְלֹא מַתְרִיעִין, אֶלָּא זוֹעֲקִין בִּלְבַד.
י. עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל… מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. משום שמזיקים לתבואה. הַגּוֹבַי. מין ארבה. אֲבָל הֶחָגָב אֵין מִתְעַנִּין עָלָיו וְלֹא מַתְרִיעִין. שאינומזיקלתבואהכמיניםהאחרים.
יא. עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן – מִשֶּׁיַּתְחִיל בַּתְּבוּאָה. וַאֲפִלּוּ לֹא הִתְחִיל אֶלָּא בְּמָקוֹם קָטָן כִּמְלֹא פִּי תַּנּוּר – גּוֹזְרִין עָלָיו תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין.
יא. כִּמְלֹא פִּי תַּנּוּר. שהתחילו מכות אלו בתבואה שראוי לעשות ממנה פת כמלואפיהתנור.
יב. עַל הַמַּפֹּלֶת כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁרָבְתָה בָּעִיר מַפֹּלֶת כְּתָלִים בְּרִיאִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין בְּצַד הַנָּהָר – הֲרֵי זוֹ צָרָה, וּמִתְעַנִּים וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ. וְכֵן עַל הָרַעַשׁ וְעַל הָרוּחוֹת שֶׁהֵן מַפִּילִין הַבִּנְיָן וְהוֹרְגִין – מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן.
יב. כְּתָלִים בְּרִיאִים. חזקים, שאינם עלולים ליפול. שֶׁאֵינָן עוֹמְדִין בְּצַד הַנָּהָר. משום שהמים מחלישים את הכתלים העומדים בצד הנהר ועלולים ליפול. הָרַעַשׁ. רעידת אדמה.
יג. עַל הֶחֳלָיִים כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁיָּרַד חֹלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר, כְּגוֹן אַסְכָּרָה אוֹ חַרְחוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְהָיוּ מֵתִים בְּאוֹתוֹ הַחֹלִי – הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר, וְגוֹזְרִין לָהּ תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח – הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ, וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר, מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו. אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ – צוֹעֲקִין עָלָיו בִּלְבַד.
יג. אַסְכָּרָה. מחלת גרון מדבקת (דיפתריה). חַרְחוּר. מחלה המחממת את הגוף (ראה דבריםכח,כב). חִכּוּךְ לַח.מחלההגורמתלגירויולגירודבעור, ורפואתהחיכוךהלחקשהיותרמהחיכוךהיבש. וְכֵן חִכּוּךְ לַח… וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר. למרות שלא מתו ממנו.
יד. עַל הַמְּזוֹנוֹת כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהוּזְלוּ דְּבָרִים שֶׁל סְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶן, כְּגוֹן כְּלֵי פִּשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וְשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִתְמַעֵט הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַתַּגָּר לִמְכֹּר שָׁוֶה עֲשָׂרָה בְּשִׁשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִמְצָא לוֹקֵחַ – הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר, וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ וְזוֹעֲקִין עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת.
יד. שֶׁהוּזְלוּ דְּבָרִים שֶׁל סְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶן. שירד ערכם של הדברים שרגילים אנשי העיר להתפרנס מהם בסחורה, וממילא עליהם למכרם בהפסד גדול. הַתַּגָּר. הסוחר. וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ. בתפילה (ראה לעיל ה"ב).וְזוֹעֲקִין עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת. כדלעיל ה"א.
טו. עַל הַמָּטָר כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵין לְךָ צָרָה יְתֵרָה מִזּוֹ, שֶׁהַבָּתִּים נוֹפְלִים, וְנִמְצְאוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רֹב הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִים בַּאֲבָנִים, וְרֹב הַגְּשָׁמִים טוֹבָה לָהֶן, וְאֵין מִתְעַנִּין לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה.
טו. הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶן. שטפונות וכדומה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים.ואפשרלחצובמהםאבניםלבתים. וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִים בַּאֲבָנִים. ואינם נופלים בקלות בשל ריבוי הגשמים.
טז. תְּבוּאָה שֶׁצָּמְחָה, וְנִמְנַע הַמָּטָר וְהִתְחִילוּ צְמָחִים לִיבַשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וְזוֹעֲקִין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ הַצְּמָחִים. וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן הַפֶּסַח אוֹ קָרוֹב לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא זְמַן פְּרִיחַת הָאִילָנוֹת שָׁם, וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים – הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וְזוֹעֲקִין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים הָרְאוּיִין לָאִילָנוֹת, אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם.
טז. אוֹ עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ הַצְּמָחִים. שלאחר מכן אין בגשמים תועלת. וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן הַפֶּסַח אוֹ קָרוֹב לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זְמַן פְּרִיחַת הָאִילָנוֹת שָׁם וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.שלאירדוגשמיםהמתאימיםלאילנות (גשם חזק), אלאגשמיםמסוגאחר המועילים לצמחים וכדומה (גשם חלש).
יז. וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן חַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים הַרְבֵּה כְּדֵי לְמַלֹּאות מֵהֶן הַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין עַד שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם הָרָאוּי לַבּוֹרוֹת. וְאִם אֵין לָהֶן מַיִם לִשְׁתּוֹת – מִתְעַנִּים עַל הַגְּשָׁמִים בְּכָל עֵת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת, וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה.
יז. וְהַשִּׁיחִין. חפירות בקרקע.
יח. פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – הֲרֵי זוֹ מַכַּת בַּצֹּרֶת, וּמִתְעַנִּין וְזוֹעֲקִין עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם.