פרק ב', הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בִּימֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל רַבּוּ הַמִּינִים בְּיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִיתִים אוֹתָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יי. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁזּוֹ גְּדוֹלָה מִכָּל צָרְכֵי בְּנֵי אָדָם, עָמַד הוּא וּבֵית דִּינוֹ וְהִתְקִין בְּרָכָה אַחַת שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ שְׁאֵלָה מִלִּפְנֵי יי לְאַבֵּד הַמִּינִים, וְקָבַע אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲרוּכָה בְּפִי הַכֹּל. וְנִמְצְאוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת.
א. בִּימֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אחרי חורבן הבית השני. הַמִּינִים. יהודים שכפרו בעיקרי התורה (ראה הלכות תשובה ג,ז). מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִיתִים אוֹתָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יי. מציקים לשאר ישראל ומנסים להסיתם לעזוב את האמונה בה'. שֶׁרָאָה שֶׁזּוֹ גְּדוֹלָה מִכָּל צָרְכֵי בְּנֵי אָדָם. הצרה שגורמים המינים, ולפיכך הצורך לאבדם הוא חשוב והכרחי ביותר. וְקָבַע אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲרוּכָה בְּפִי הַכֹּל. כשאר הנושאים החשובים, שנקבעו בתפילה (לעיל א,ד). תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. שמונה עשרה שנזכרו לעיל (א,ד), ותוספת ברכה אחת לאיבוד המינים.
ב. בְּכָל תְּפִלָּה מִשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבְּכָל יוֹם, מִתְפַּלֵּל אָדָם תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֵלּוּ עַל הַסֵּדֶר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמָּצָא דַּעְתּוֹ מְכֻוֶּנֶת וּלְשׁוֹנוֹ תְּמַהֵר לִקְרוֹת. אֲבָל אִם הָיָה טָרוּד וְדָחוּק אוֹ שֶׁקָּצְרָה לְשׁוֹנוֹ — מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת, וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
ב. מִשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבְּכָל יוֹם. התפילות הקבועות בכל יום: שחרית, מנחה וערבית. בְּשֶׁמָּצָא דַּעְתּוֹ מְכֻוֶּנֶת וּלְשׁוֹנוֹ תְּמַהֵר לִקְרוֹת. שיש לו פנאי להתרכז, וכן מורגל להתפלל את התפילה כולה כסדר. טָרוּד. ואינו יכול לכוון במשך תפילה ארוכה. וְדָחוּק. ואין לו די זמן לתפילה ארוכה. אוֹ שֶׁקָּצְרָה לְשׁוֹנוֹ. אינו רגיל בתפילה ונוסחה אינו שגור על פיו. מֵעֵין כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת. הכוללת את כל הבקשות שנזכרות בברכות האמצעיות, לפי סדרן.
ב. שו"ע או"ח קי,א. אִם הָיָה טָרוּד וְדָחוּק. כתב השו"ע שמתפלל באופן זה כאשר הולך בדרך, או שירא שיפסיקוהו, או כאשר אינו יכול לכוון בתפילה שלמה. וכתבו האחרונים שכיום אין נוהגים להתפלל תפילה זו מחמת חסרון כוונה (בה"ל, ערוה"ש סעיף ו). ונחלקו האחרונים כשמתפלל באופן זה שלא בשעת הדחק אם יצא ידי חובה או לא (משנ"ב).
ג. וְזוֹ הִיא הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ מֵעֵין כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת: 'הֲבִינֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ לָדַעַת דְּרָכֶיךָ, וּמוֹל אֶת לְבָבֵינוּ לְיִרְאָתֶךָ. לְסוֹלֵחַ הֱיֵה לָנוּ, לִהְיוֹת גְּאוּלִים. רַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב, וְדַשְּׁנֵנוּ וְשַׁכְּנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶךָ, וּנְפוֹצִים מֵאַרְבַּע תְּקַבֵּץ, וְהַתּוֹעִים בְּדַעְתְּךָ יִשָּׁפֵטוּ, וְעַל הָרְשָׁעִים תָּנִיף יָדֶךָ, וְיִשְׂמְחוּ צַדִּיקִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶךָ, וּבְהַצְמָחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ וּבַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ. טֶרֶם נִקְרָא וְאַתָּה תַּעֲנֶה, טֶרֶם נְדַבֵּר אַתָּה תִּשְׁמַע, כִּי אַתָּה הוּא עוֹנֶה בְּכָל עֵת צָרָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל מִכָּל צוּקָה. בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'.
ג. הֲבִינֵנוּ. תן לנו בינה. וּמוֹל אֶת לְבָבֵינוּ. סייע לנו לחזור בתשובה. לְסוֹלֵחַ הֱיֵה לָנוּ. סלח לנו על חטאינו. לִהְיוֹת גְּאוּלִים. גאל אותנו. רַחֲקֵנוּ מִמַּכְאוֹב. רפא את חוליינו. וְדַשְּׁנֵנוּ וְשַׁכְּנֵנוּ בִּנְאוֹת אַרְצֶךָ. השביענו מטובה של ארץ ישראל. וּנְפוֹצִים מֵאַרְבַּע תְּקַבֵּץ. את הפזורים בארבע קצוות העולם תאסוף יחד. וְהַתּוֹעִים בְּדַעְתְּךָ יִשָּׁפֵטוּ. העוברים על דבריך יישפטו. תָּנִיף יָדֶךָ. תעניש. וּבְתִקּוּן הֵיכָלֶךָ. בניין בית המקדש. וּבְהַצְמָחַת קֶרֶן… וּבַעֲרִיכַת נֵר. חזרת מלכות בית דוד.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּימוֹת הַחַמָּה. אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל 'הֲבִינֵנוּ', מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וְכֵן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל 'הֲבִינֵנוּ', מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּ'חוֹנֵן הַדַּעַת'.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שאפשר להסתפק בברכה אחת מעין כל הברכות האמצעיות. שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. לבקש על הגשם (כדלקמן הט"ז), ואין בקשה זו נמצאת בנוסח ברכת 'הביננו'. מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת. תוספת מיוחדת לזמנים אלו (לקמן הי"ב), שאף היא אינה נמצאת בנוסח ברכת 'הביננו'.
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וכו'. שו"ע או"ח קי,א. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים… וְכֵן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל הֲבִינֵנוּ. ויש מהאחרונים שכתבו שלחולה או בשעת דוחק גדול אפשר לקצר כל ברכה וברכה ולכלול בתוכם שאלת גשמים או הבדלה (משנ"ב; ראה הנוסח בחיי אדם או"ח כד,לא).
ה. בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע בְּרָכוֹת בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה מֵאַרְבַּע תְּפִלּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם: שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעֵין אוֹתוֹ הַיּוֹם. בְּשַׁבָּתוֹת חוֹתְמִין בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית: 'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת', וּבָרְגָלִים חוֹתֵם בָּהּ: 'מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים'. וְאִם הָיָה שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב חוֹתְמִין בָּהּ: 'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים'. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה חוֹתְמִין בָּהּ: 'מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן'. וְאִם הָיָה שַׁבָּת חוֹתֵם בָּהּ: מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן'.
ה. וּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעֵין אוֹתוֹ הַיּוֹם. העוסקת בקדושת היום. והיא מחליפה את הברכות האמצעיות שאומרים בכל יום (ראה לקמן י,ז).
ה. שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת וּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעֵין אוֹתוֹ הַיּוֹם. טור או"ח רסח. וּבָרְגָלִים חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. שו"ע או"ח תפז,א, תצד,א.
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה. אֲבָל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה — מִתְפַּלֵּל תֵּשַׁע בְּרָכוֹת: שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל כָּל יוֹם, וְשָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת. רִאשׁוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת עִנְיָנָהּ מַלְכֻיּוֹת, שְׁנִיָּה — זִכְרוֹנוֹת, שְׁלִישִׁית — שׁוֹפָרוֹת. וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן מֵעִנְיָנָהּ.
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שתפילות ראש השנה הן בנות שבע ברכות, כשאר המועדים. וְשָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת. ובמהלכן שומעים הציבור תקיעת שופר (הלכות שופר ג,ז; לפירוט דיני הברכות הללו ראה שם ג,ח-ט). רִאשׁוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת עִנְיָנָהּ מַלְכֻיּוֹת. מלכות ה' בעולם. ובברכה זו מזכיר את קדושת היום (ראה סדר התפילות, נ). שְׁנִיָּה זִכְרוֹנוֹת. ה' זוכר את כל מעשה העולם, ואת עקדת יצחק ובריתו עם האבות. שְׁלִישִׁית שׁוֹפָרוֹת. המלכת ה' בשופר, והתגלותו בקול זה.
ו. תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. שו"ע או"ח תקצא,א.
ז. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל בְּכָל תְּפִלָּה מֵחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַע בְּרָכוֹת: שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וְאֶמְצָעִית מֵעֵין הַיּוֹם. וְחוֹתֵם בָּהּ: 'מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים'. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, חוֹתֵם בְּכָל תְּפִלָּה מֵהֶן: 'מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים'.
ז. מֵחָמֵשׁ תְּפִלּוֹת. שמוסיפים ביום זה תפילת מוסף ונעילה (לעיל א,ח).
ז. וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. טור או"ח תריט, שו"ע תרכג,ג.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיוֹם צוֹם שֶׁל כָּל שָׁנָה. אֲבָל יוֹם צוֹם שֶׁל שְׁנַת יוֹבֵל — מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין תֵּשַׁע בְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּמוּסַף רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהֵן אוֹתָן הַבְּרָכוֹת עַצְמָן בְּלֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר. וְאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג.
ח. בְּיוֹם צוֹם שֶׁל כָּל שָׁנָה. ביום הכיפורים של שנים רגילות. יוֹם צוֹם שֶׁל שְׁנַת יוֹבֵל. השנה החמישים, ובה חוזרות הקרקעות שנמכרו ומשתחררים העבדים העבריים (ראה הלכות שמיטה ויובל פרק י). וביום הכיפורים של שנת היובל יש מצוות תקיעה בשופר, כמו בראש השנה (שם י,י, הלכות שופר א,א, ג,א). אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. כאשר כל ישראל יושבים על אדמתם, ומחולקים לשבטים כתקנם. ומעת שהחלו מקצת השבטים לגלות בטלו היובלות (הלכות שמיטה ויובל י,ח).
ט. בְּכָל תְּפִלָּה מִן הַתְּפִלּוֹת פּוֹתֵחַ קֹדֶם לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה וְאוֹמֵר: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (תהלים נא,יז), וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם בְּסוֹף הַתְּפִלָּה אוֹמֵר: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי" (שם יט,טו), וְאַחַר כָּךְ צוֹעֵד לְאַחֲרָיו.
ט. אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וכו'. שהוא פסוק של בקשה לסיוע בתפילה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וכו'. פסוק של בקשה לקבלת התפילה. צוֹעֵד לְאַחֲרָיו. שכך היא דרך פרידה של יראה (ראה הלכות בית הבחירה ז,ד; לפירוט נוסף ראה לקמן ה,י).
ט. פּוֹתֵחַ קֹדֶם לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה וְאוֹמֵר אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח. שו"ע או"ח קיא,א. וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם בְּסוֹף הַתְּפִלָּה אוֹמֵר יִהְיוּ לְרָצוֹן. שו"ע או"ח קכב,א. וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם בְּסוֹף הַתְּפִלָּה. והרגיל לומר בסיום תפילתו: 'עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך' זוכה ומקבל פני שכינה (שו"ע סעיף ג). והמנהג לומר גם תפילת 'אלהי נצור'. אוֹמֵר יִהְיוּ לְרָצוֹן. לדעת השו"ע (סעיף ב) אמירת 'יהיו לרצון' קודמת לאמירת התחנונים שמוסיפים בסוף התפילה (ראה לקמן ו,ב), והרוצה יכול לומר 'יהיו לרצון' שנית לאחר התחנונים. והרמ"א כתב שיש מקומות שנוהגים להקדים 'אלוהי נצור' ושאר תחנונים לאמירת 'יהיו
לרצון'.
י. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת כִּשְׁאָר הַיָּמִים, וְאוֹמֵר בַּעֲבוֹדָה: 'אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא' וכו'. בְּמוּסָף: בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד — מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב, וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע בְּרָכוֹת: שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וְאֶמְצָעִית מֵעֵין קָרְבַּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְחוֹתֵם בָּהּ: 'מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים'.
י. כִּשְׁאָר הַיָּמִים. כבימי חול רגילים. בַּעֲבוֹדָה. ברכת בקשה לקבלת קרבנות ישראל לרצון, והשבת עבודת המקדש למקומה, והיא הראשונה משלוש האחרונות. יַעֲלֶה וְיָבֹא. תפילה למועדים, שהיא בקשה להיזכר לפני ה' בימים אלו. כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב. שבע ברכות, וחותם באמצעית 'מקדש ישראל והזמנים' (לעיל ה"ה).
י. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים. שו"ע או"ח תכב,א. וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. שו"ע או"ח תצ,ב.
יא. שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה שֶׁבַע בְּרָכוֹת כִּשְׁאָר הַשַּׁבָּתוֹת, וְאוֹמֵר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא' בַּעֲבוֹדָה. בְּמוּסָף מַתְחִיל בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית בְּעִנְיַן שַׁבָּת וּמַשְׁלִים בְּעִנְיַן שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדֻשַּׁת הַיּוֹם בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְחוֹתֵם בָּהּ בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים: 'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים', וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד חוֹתֵם בָּהּ כְּמוֹ שֶׁחוֹתֵם בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת.  יב וְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת — מִתְפַּלֵּל בְּרָכָה רְבִיעִית בַּלַּיְלָה כָּכָה:
'וַתּוֹדִיעֵנוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וַתִּתֵּן לָנוּ יי אֱלֹהֵינוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד יוֹם טוֹב וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל. וּבֵין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ קִדַּשְׁתָּ. וַתִּתֵּן לָנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה' וכו'. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה מַבְדִּיל בְּ'אַתָּה חוֹנֵן', אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס.
יא. מַתְחִיל בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית בְּעִנְיַן שַׁבָּת וכו'. בתחילת הברכה פותח בעניין השבת, וממשיך בעניין אותו היום, ושב לסיים בעניין שבת, ואחר כך חותם בשניהם (ראה סדר התפילות, מב).
יא. שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. שו"ע או"ח תצ,ט. רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. שו"ע או"ח תכה,ג.
יב. וְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. ביום ראשון, כך שליל יום טוב חל במוצאי שבת. בְּרָכָה רְבִיעִית. את ברכת קדושת היום של יום טוב מתחיל בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב.
מַבְדִּיל בְּאַתָּה חוֹנֵן. אומר את נוסח ההבדלה בברכת הבקשה לדעת, היא הברכה הרביעית שבתפילה בימי החול. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס. שעליה אומר את ברכת ההבדלה, תיקנו חכמים להבדיל אף בתפילה (ראה הלכות שבת כט,ו).
יב. וְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וכו'. שו"ע או"ח תצא,ב. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב… מַבְדִּיל בְּאַתָּה חוֹנֵן. שו"ע או"ח רצד,א.
יג. בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים מוֹסִיפִין בְּהוֹדָיָה 'עַל הַנִּסִּים' וכו'. שַׁבָּת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים — מַזְכִּיר 'עַל הַנִּסִּים' בְּמוּסָף כְּמוֹ שֶׁמַּזְכִּיר בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת.
יג. בְּהוֹדָיָה. ברכת הודאה לה' על החיים ועל הטובות שבכל יום, והיא האמצעית משלוש הברכות האחרונות. עַל הַנִּסִּים. תוספת שיש בה הודאה על הנס שקרה באותו הזמן. מַזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּמוּסָף. שתיקנו תוספת זו בכל תפילות היום.
יג. שו"ע או"ח תרפב,א-ב.
יד. בִּימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת, אֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁהִתְעַנָּה מוֹסִיף בְּ'שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה': 'עֲנֵנוּ אָבִינוּ' וכו'. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרָהּ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ בֵּין 'גּוֹאֵל' לְ'רוֹפֵא', וְחוֹתֵם בָּהּ: 'הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה', וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל עֶשְׂרִים בְּרָכוֹת. בְּתִשְׁעָה בְּאָב מוֹסִיפִין בְּ'בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם': 'רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל הָעִיר הַחֲרֵבָה הַשּׁוֹמֵמָה' וכו'.
יד. אֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁהִתְעַנָּה. שהיחיד שיש לו צרה, מתענה ומתפלל על צרתו (הלכות תעניות א,ט). מוֹסִיף בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עֲנֵנוּ וכו'. בברכה השש עשרה (האחרונה מן האמצעיות), שהיא תפילה לקבלת תפילות ישראל, מוסיף בקשה שה' יעננו ביום התענית. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרָהּ. כאשר חוזר על התפילה בקול (לקמן ט,ג). בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ בֵּין גּוֹאֵל לְרוֹפֵא. כברכה נפרדת בעלת חתימה, ומיקומה בין הברכה השביעית לשמינית. מוֹסִיפִין בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וכו'. בברכה הארבע עשרה שעוסקת בבניין ירושלים, מוסיפים ומזכירים את האבל על ירושלים, ובקשת רחמים עליה (לנוסח המלא ראה סדר התפילות, כג).
יד. בִּימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת וכו'. שו"ע או"ח תקסה,א. מוֹסִיף בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עֲנֵנוּ. כתב השו"ע (סעיף ג) שבתענית יחיד או בתענית שנגזרה על הציבור, אומר היחיד עננו רק במנחה, ואינו אומר בשחרית משום החשש שיאכל במשך היום. ובארבע התעניות הקבועות היחיד אומר עננו בכל התפילות, משום שהוא יום תענית שתקנו חכמים ואינו תלוי בעינוי בפועל. וכתב ששליח ציבור אומר עננו בחזרת הש"ץ גם בשחרית בכל התעניות מכיוון שאי אפשר שלא יתענו קצת מהציבור. ולדעת הרמ"א גם בתעניות הקבועות היחיד אומר עננו רק בתפילת המנחה. והנוהגים כדעת השו"ע נחלקו אם אומרים עננו בתפילת ערבית של התעניות הקבועות או לא (ראה יחווה דעת ג,מא), אך בתשעה באב כולם אומרים עננו גם בערבית (כה"ח). וּשְׁלִיחַ צִבּוּר וכו'. שו"ע או"ח תקסו,א. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר וכו'. כתב השו"ע (סעיף ג) שאין לומר עננו אלא כשיש בציבור עשרה שמתענים (ובכוונתם לסיים את התענית — מג"א). ויש אחרונים שכתבו שבארבע תעניות הקבועות מספיק שישה או שבעה שבכוונתם לסיים את התענית (ראה משנ"ב, כה"ח ויחווה דעת א,עט). בְּתִשְׁעָה בְּאָב וכו'. שו"ע או"ח תקנז,א. בְּתִשְׁעָה בְּאָב מוֹסִיפִין בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. כתב הרמ"א שהמנהג לאומרה רק בתפילת מנחה, שאז הוצת האש במקדש. ומנהג הספרדים לאומרה בכל התפילות (כה"ח).
טו. כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים אוֹמֵר בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה: 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם', וּבִימוֹת הַחַמָּה: 'מוֹרִיד הַטָּל'. מֵאֵימָּתַי אוֹמֵר 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם'? מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, עַד תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וּמִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אוֹמֵר: 'מוֹרִיד הַטָּל'.
טו. שו"ע או"ח קיד,א. מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. וקודם מוסף מכריז השמש 'מוריד הגשם' כדי שהציבור יזכירו זאת בתפילתם (רמ"א). וקודם הכרזה זו אסור להזכיר 'מוריד הגשם', ולכן המתפלל בביתו לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור, אך אם יודע שהכריזו בבית הכנסת יכול להזכיר בביתו אף אם לא שמע בעצמו (שו"ע, וראה משנ"ב).
טו. יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. בחורף. מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם. שבח על הורדת הגשמים. וּבִימוֹת הַחַמָּה. בקיץ. מוֹרִיד הַטָּל. שבח על הורדת הטל. יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. של חג הסוכות, הוא 'שמיני עצרת'.
טז. מִשִּׁבְעָה יָמִים בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, כָּל זְמַן שֶׁמַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּשִׁנְעָר וּבְסוּרְיָא וּמִצְרַיִם וּמְקוֹמוֹת הַסְּמוּכוֹת לָאֵלּוּ וְהַדּוֹמִין לָהֶן — שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּיוֹם שִׁשִּׁים אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי.
טז. מִשִּׁבְעָה יָמִים בְּמַרְחֶשְׁוָן. שהם שבועיים לאחר תחילת הזכרת הגשמים. שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. מוסיפים בקשה לגשמים, בברכה התשיעית. כָּל זְמַן שֶׁמַזְכִּיר הַגֶּשֶׁם. עד חג הפסח. אֲבָל בְּשִׁנְעָר וּבְסוּרְיָא וכו'. שעונת הגשמים מתחילה בהם מאוחר יותר.
בְּיוֹם שִׁשִּׁים אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי. שישים יום אחרי זמן שוויון היום והלילה.
טז. שו"ע או"ח קיז,א. בְּיוֹם שִׁשִּׁים אַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי. יש סוברים שבארצות הקרובות לארץ ישראל, ואף במדינות רחוקות הדומות לה באקלימן, שואלים משבעה במרחשוון (תשובת הרב עובדיה יוסף נדפסה בילקו"י קיז,ד).
יז. מְקוֹמוֹת שֶׁהֵן צְרִיכִין לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה, כְּגוֹן אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקִים — שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בָּעֵת שֶׁהֵן צְרִיכִין לָהֶן בְּ'שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'. וּמְקוֹמוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים — אוֹמֵר 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם' בִּתְפִלַּת מוּסָף שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים.
יז. צְרִיכִין לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה. שעונת הגשמים אצלם היא בזמן הקיץ, ובו אין שואלים גשמים. בָּעֵת שֶׁהֵן צְרִיכִין לָהֶן. בעונה שבה יש להם צורך בגשמים. בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. כבקשת צרכי יחיד, ולא בברכת השנים. וּמְקוֹמוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים. דהיינו בחוץ לארץ (ראה הלכות יום טוב א,כא, הלכות קידוש החדש ג,יא-יב, ה,ד-ו).
יז. מְקוֹמוֹת שֶׁהֵן צְרִיכִין לִגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה. שו"ע או"ח קיז,ב. מְקוֹמוֹת שֶׁהֵן צְרִיכִין לִגְשָׁמִים וכו'. וכן יחיד הזקוק לגשם, יכול לשאול ב'שומע תפילה'. ואפילו אם עיר גדולה או ארץ אחת כולה צריכה גשם, שואלים בשומע תפילה ולא בברכת השנים (שו"ע). ונחלקו האחרונים אם במקומות אלו שואלים גם בחזרת הש"ץ (ראה משנ"ב). שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בָּעֵת שֶׁהֵן צְרִיכִין לָהֶן בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. והנמצא במקומות אלו, וטעה ושאל בברכת השנים, חוזר ומתפלל תפילת נדבה בלי שאלה בברכת השנים (שו"ע). וכתב הרמ"א שאינו מחוייב לחזור ולהתפלל והדבר תלוי ברצונו.
יח. כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ חוֹתֵם בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית: 'הָאֵל הַקָּדוֹשׁ', וּבְבִרְכַּת אַחַת עֶשְׂרֵה: 'מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט'. וּבַעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים חוֹתֵם בַּשְּׁלִישִׁית: 'הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ', וּבְאַחַת עֶשְׂרֵה: 'הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט'.
יח. בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית. שנושאה הוא קדושת השם. הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ… הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. משום שבימים הללו מתגלה מלכותו לשפוט את העולם (ראה גם לקמן י,יג).
יח. שו"ע או"ח קיח,א, תקפב,א.
יט. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בַּעֲשֶׂרֶת יָמִים אֵלּוּ לְהוֹסִיף בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה: 'זָכְרֵנוּ לְחַיִּים' וכו', וּבַשְּׁנִיָּה: 'מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן' וכו', וּמוֹסִיפִין בְּבִרְכַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: 'זְכֹר רַחֲמֶיךָ… וּכְבֹשׁ' וכו', וּמוֹסִיפִין בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה: 'וּבְסֵפֶר חַיִּים' וכו'. וְכֵן יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהוֹסִיף בַּעֲשֶׂרֶת יָמִים אֵלּוּ בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית: 'וּבְכֵן… וּבְכֵן' וכו'. אֲבָל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מִנְהָג פָּשׁוּט הוּא לְהוֹסִיף בַּשְּׁלִישִׁית: 'וּבְכֵן… וּבְכֵן' וכו'.
יט. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בַּעֲשֶׂרֶת יָמִים אֵלּוּ לְהוֹסִיף. לנוסחן המלא של הוספות אלו ראה סדר התפילות, מז. מִנְהָג פָּשׁוּט. שהתפשט בציבור.
יט. זָכְרֵנוּ לְחַיִּים… מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן. טור תקפב; שו"ע או"ח קיג,ב. זְכֹר רַחֲמֶיךָ. מנהג התימנים לומר 'זכור רחמיך'. אך מנהג האשכנזים והספרדים לומר רק את מילות הסיום של נוסח זה 'וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך'. וּבְסֵפֶר חַיִּים. שו"ע או"ח תקפב,ה.

תקציר הפרק 

פרק ב הלכות תפילה
⚠ פרק ארוך מהרגיל

ברכות תפילת עמידה בחול ובמועדי השנה

תפילת החול מורכבת מ8⃣1⃣ ברכות ועוד ברכת המינים שתוקנה כנגד הנוצרים הקדמונים. בשבתות וימים טובים מתפללים 7⃣ברכות, בראש השנה וביום הכיפורים שבשנת היובל 9⃣. בראש חודש מוסיפים "יעלה ויבוא", במוצאי שבת שחל בערב יו"ט "ותודיענו", בחנוכה ופורים "על הניסים", בתענית "עננו, בתשעה באב "נחם", ובעשרת ימי תשובה " המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ויש שנהגו להוסיף עוד תוספות.
בימי הגשמים מזכירים "משיב הרוח" בברכה שניה ושואלים גשמים.
בימות החמה אומרים "מוריד הטל" אך מקומות בחו"ל שצריכים גשמים בימות החמה שואלים גשמים בשומע תפילה.
כשאדם טרוד ואין לו זמן להתפלל תפילה שלימה מתפלל ברכה אחת מעין כל הברכות האמצעיות אך לא בימות הגשמים ובמוצאי שבתות וימים טובים (בגלל התוספות).
כל תפילה נפתחת ב"ה' שפתי תפתח…" ומסתיימת ב"יהיו לרצון אמרי פי" ושלש פסיעות לאחור.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מתי נתקנה ברכת "המינים"?

א- בימי שמואל הקטן.
ב- בימי רבן גמליאל.
ג- בימי הלל הזקן.

[פרק ב', הלכה א']

2. מתי מוסיפים את ברכת "ותודיענו"?

א- במוצאי יום טוב.
ב- במוצאי שבת שחל ביום טוב.
ג- במוצאי יום טוב שחל בשבת.

[פרק ב', הלכה י"ב]

3. ממתי שואלים את הגשמים באיי הים הרחוקים?

א- משבעה ימים במרחשון.
ב- ביום ששים אחר תקופת תשרי.
ג- בעת שהן צריכין להן.

[פרק ב', הלכה י"ז]

 

תשובות:

1-ב 2-ב 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן