פרק ג', הלכות אבל, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא לְמֵת, חוּץ מִשִּׁשָּׁה מֵתִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה אוֹ אִשְׁתּוֹ, בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא,א). וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת אוֹ הַמַּאֲהִיל אוֹ הַנּוֹשֵׂא, וְאֶחָד הַמֵּת אוֹ שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא". וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת כָּל הַדְּבָרִים הַמְטַמְּאִין מִן הַמֵּת מִן הַתּוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵיהֶם.
א. חוּץ מִשִּׁשָּׁה מֵתִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה. אמו ואביו, בנו ובתו, אחיו ואחותו הבתולה (ויקרא כא,א-ג). אוֹ אִשְׁתּוֹ. שטומאתה מדברי סופרים (לעיל ב,ז). הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת. שנגע בגופו במת (הלכות טומאת מת א,ג). הַמַּאֲהִיל. שהאהיל בגופו על המת או שהמת האהיל עליו או ששהה עם המת תחת אוהל אחד (שם א,י). הַנּוֹשֵׂא. אף שאינו נוגע בגופו במת או בטומאה עצמה, וכן המזיז את המת או את הטומאה נחשב נושא ונטמא (שם א,ו-ז). אוֹ שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת. כגון אבר ובשר הפורשים מן המת. וכן אבר שנחתך מאדם חי מטמא כמת מן התורה ואסור לכהן להיטמא לו (ראה שם ב,א-ד, וראה לעיל ב,יד). שֶׁנֶּאֱמַר לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא. וכל הטומאות הפורשות מהמת שאיסורן מהתורה הרי הן בכלל 'נפש' (רדב"ז). וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת. פרקים ב-ג. כָּל הַדְּבָרִים הַמְטַמְּאִין מִן הַמֵּת מִן הַתּוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵיהֶם. ואם נטמא בדברים שטומאתם מן התורה, לוקה מן התורה. ובדברים שטומאתם מדברי חכמים מכים אותו מכת מרדות מדברי חכמים (לקמן הי"ג).
ב. וְכֵן אִם נָגַע הַכֹּהֵן בַּקֶּבֶר – לוֹקֶה. אֲבָל נוֹגֵעַ הוּא בִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְטַמֵּא בָּהֶן טֻמְאַת שִׁבְעָה.
ב. אִם נָגַע הַכֹּהֵן בַּקֶּבֶר לוֹקֶה. אף על פי שלא נגע במת עצמו. וכן אם האהיל על הקבר או ששהה עם הקבר תחת אוהל אחד, לוקה, שכן הקבר מטמא גם באוהל (הלכות טומאת מת ב,טו). אֲבָל נוֹגֵעַ הוּא בִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת. בגדים שנגעו במת מטמאים את הנוגע בהם טומאת שבעה, אך אין לטומאה זו דין תורה (ראה שם ה,ג-ה). ואף שהכהן מוזהר גם על טומאות מדברי חכמים (כדלקמן הי"ג), לטומאה זו מותר לו להיטמא אף לכתחילה.
ג. וְכֵן אִם נִכְנַס לְאֹהֶל טָמֵא שֶׁנִּכְנְסָה לוֹ הַטֻּמְאָה – לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה בְּבַיִת אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הָאֹהָלִים שֶׁתִּכָּנֵס לָהֶן הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁתֵּצֵא מֵהֶן, וְדִין הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת וְכָל הַדְּבָרִים הַמְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְהַחוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, וְאֵי זֶה מֵהֶן דִּין תּוֹרָה וְאֵי זֶה מֵהֶן מִדִּבְרֵיהֶם – הַכֹּל בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגּוֹיִם מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, וּלְפִיכָךְ קִבְרוֹתֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמֻתָּר לַכֹּהֵן לְהִכָּנֵס לְשָׁם וְלִדְרֹךְ עַל קִבְרוֹתֵיהֶן, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא שֶׁיִּגַּע בַּטֻּמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם.
ג. וְכֵן אִם נִכְנַס לְאֹהֶל טָמֵא שֶׁנִּכְנְסָה לוֹ הַטֻּמְאָה. נכנס למקום שהוא טמא מחמת שהטומאה הנמצאת בחדר סמוך נכנסה לתוכו דרך אחד הפתחים או החלונות. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הָאֹהָלִים שֶׁתִּכָּנֵס לָהֶן הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁתֵּצֵא מֵהֶן. המקומות הטמאים מחמת שהטומאה נכנסת לתוכם, והמקומות שהטומאה שבתוכם מתפשטת למקום אחר. וְדִין הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת. ענפי אילנות שסוככים על הארץ ואבנים הבולטות מהגדר וסוככות על הארץ (ראה הלכות טומאת מת יג,ב). וְכָל הַמְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה. שהטומאה מתפשטת תחתיהם. וְהַחוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. דברים שהטומאה אינה חודרת דרכם. הַכֹּל בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת. בעיקר בפרקים יב-יט. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ. הלכות טומאת מת א,יג. שֶׁאֵין הַגּוֹיִם מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. שכן נאמר במלחמת מדין: "כל נוגע בחלל" (במדבר לא,יט), ולא נזכר שם אוהל. וּלְפִיכָךְ קִבְרוֹתֵיהֶן טְהוֹרִים. שטומאת הקבר היא מדין אוהל.
ד. כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת בִּשְׁגָגָה, וְאַחַר שֶׁיָּדַע הִתְרוּ בּוֹ: אִם קָפַץ וְיָצָא – פָּטוּר; וְאִם יָשַׁב שָׁם כְּדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. נִכְנַס וְיָצָא, וְחָזַר וְנִכְנַס וְיָצָא, אִם הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם – לוֹקֶה עַל כָּל כְּנִיסָה וּכְנִיסָה. וְכֵן אִם נָגַע בַּמֵּת וְהִתְרוּ בּוֹ וּפֵרֵשׁ, וְחָזַר וְנָגַע וְהִתְרוּ בּוֹ, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים – לוֹקֶה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הָיָה נוֹגֵעַ וְלֹא פֵּרֵשׁ, אוֹ שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְנָגַע בְּמֵתִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְרוּ בּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת, שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל וְעוֹמֵד כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ.
ד. כְּדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ. שאדם שנכנס למקדש כשהוא טהור ונטמא, צריך לצאת מיד, ואם שהה שם שיעור הזמן של השתחוואה בהשתטחות על הקרקע (והוא כשיעור אמירת הכתוב בדברי הימים ב ז,ג: "ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו") – חייב (הלכות ביאת מקדש ג,כא-כג). וּפֵרֵשׁ. עזב את נגיעתו במת. לוֹקֶה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אף על פי שעדיין לא נטהר מטומאתו הקודמת, לוקה על כך שנטמא במעשה טומאה חדש. וְחָזַר וְנָגַע וְהִתְרוּ בּוֹ. קודם שנגע. שֶׁהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל וְעוֹמֵד כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. מכיוון שלא פירש מן הטומאה, אין כאן מעשה טומאה חדש ולכן אינו לוקה (השווה הלכות נזירות ה,טז-יז).
ה. הַמְטַמֵּא אֶת הַכֹּהֵן: אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין – לוֹקֶה הַכֹּהֵן, וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ עוֹבֵר עַל "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד); הָיָה הַכֹּהֵן שׁוֹגֵג וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ מֵזִיד – הֲרֵי זֶה שֶׁטִּמְּאוֹ לוֹקֶה.
ה. וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ עוֹבֵר עַל וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. שכל המחזק ידי עוברי עברה או מכשילם עובר בלאו זה (הלכות רוצח יב,יד). אך אין לוקים על לאו זה משום שהוא לאו שכולל עניינים רבים ('לאו שבכללות' – ראה סה"מ כלל ט, הלכות סנהדרין יח,ג). הָיָה הַכֹּהֵן שׁוֹגֵג וְזֶה שֶׁטִּמְּאוֹ מֵזִיד הֲרֵי זֶה שֶׁטִּמְּאוֹ לוֹקֶה. ראה גם הלכות כלאיים י,לא, הלכות נזירות ה,כ.
ו. כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא" (ויקרא כא,יא), וְכֵן אֵינוֹ נִכְנָס עִם מֵת בָּאֹהֶל, אֲפִלּוּ קְרוֹבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא" (שם); הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא חַיָּב בְּ"לֹא יָבֹא", וְחַיָּב בְּ"לֹא יִטַּמָּא". כֵּיצַד? נָגַע אוֹ נָשָׂא – לוֹקֶה אַחַת. נִכְנַס לָאֹהֶל וְיָשַׁב שָׁם עַד שֶׁמֵּת עָלָיו הַמֵּת, אוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע עָלָיו גַּג הַשִּׁדָּה, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה וּבִיאָה בָּאִין כְּאֶחָד – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם "לֹא יָבֹא" וּמִשּׁוּם "לֹא יִטַּמָּא".
ו. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא חַיָּב בְּלֹא יָבֹא וְחַיָּב בְּלֹא יִטַּמָּא. שלא ככהן הדיוט שבמקרים שאסור לו להיטמא ונטמא עובר רק על 'לא יטמא', כהן גדול עובר גם על 'לא יבא'. נִכְנַס לָאֹהֶל וְיָשַׁב שָׁם עַד שֶׁמֵּת עָלָיו הַמֵּת וכו'. השווה הלכות נזירות ה,יח. אוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל. כלים שאם נפחם גדול מארבעים סאה אינם מקבלים טומאה (ראה הלכות כלים ג,ב). וכאשר המכסה שלהם סתום, אין הנמצא בתוכם נטמא (ראה הלכות טומאת מת כא,א). וּבָא חֲבֵרוֹ וּפָרַע עָלָיו גַּג הַשִּׁדָּה. פתח חברו את מכסה הכלי (השווה הלכות נזירות שם). שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה וּבִיאָה בָּאִין כְּאֶחָד. בשני המקרים הללו הטומאה והשהייה באוהל המת באו בבת אחת, ולכן לוקה על שתיהן. אבל אם נכנס הכהן בדרך רגילה לאוהל שהיה בו מת לוקה אחת, משום שאין הביאה והטומאה באות כאחת שהרי מרגע שהכניס את אפו או את רגליו כבר נטמא, ונמצא שטומאתו קדמה לביאתו (ראה שם).
ז. נִטְמָא מִקֹּדֶם וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לָאֹהֶל – אִם הִתְרוּ בּוֹ, לוֹקֶה אַף עַל הַבִּיאָה.
ז. נִטְמָא מִקֹּדֶם וכו'. כגון שנגע במת ונטמא, ואחר שפרש מהטומאה הראשונה נכנס לאוהל ולאחר שנכנס מת שם אדם.
ח. כֹּהֵן שֶׁפָּגַע בְּמֵת מִצְוָה בַּדֶּרֶךְ – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא לוֹ; אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל מְחֻיָּב לְהִתְטַמֵּא לוֹ וּלְקָבְרוֹ. וְאֵי זֶה הוּא מֵת מִצְוָה? זֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ קוֹבְרִים. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַכֹּהֵן לְבַדּוֹ וְאֵין עִמּוֹ אַחֵר, וַאֲפִלּוּ קָרָא שָׁם בַּדֶּרֶךְ אֵין לוֹ עוֹנֶה. אֲבָל אִם כְּשֶׁיִּקְרָא אֲחֵרִים עוֹנִין אוֹתוֹ – אֵין זֶה מֵת מִצְוָה, אֶלָּא קוֹרֵא לַאֲחֵרִים וְיָבֹאוּ וְיִתְעַסְּקוּ בּוֹ.
ח. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת חכמים.
ט. הָיָה כֹּהֵן וְנָזִיר מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּפָגְעוּ בְּמֵת מִצְוָה – יִתְעַסֵּק בּוֹ הַנָּזִיר, שֶׁהֲרֵי אֵין קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, וְאַל יִטַּמֵּא בּוֹ הַכֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט. הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן הֶדְיוֹט – יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַעֲלָה – מִתְאַחֵר בַּטֻּמְאָה. וּסְגָן עִם מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שֶׁפָּגְעוּ בְּמֵת מִצְוָה – יִתְטַמֵּא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וְאַל יִתְטַמֵּא סְגָן.
ט. הָיָה כֹּהֵן וְנָזִיר מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וכו'. השווה הלכות נזירות ז,יג. שֶׁהֲרֵי אֵין קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם. שבניגוד לכהונה שהיא קדושה עצמית שחלה על הכהן מלידתו, קדושת הנזיר – אפילו נזיר עולם – נובעת מכוח קבלת הנזירות, ויש לו גם אפשרות להתירה. וּסְגָן. הממונה כמשנה לכהן הגדול (הלכות כלי המקדש ד,טז). מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. הממונה לדבר אל העם בשעת המלחמה ונמשח לתפקיד זה בשמן המשחה (הלכות מלכים ז,א). יִתְטַמֵּא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה וְאַל יִתְטַמֵּא סְגָן. אף שמשוח מלחמה קודם במעלתו לסגן (ראה הלכות כלי המקדש ד,יט), לעניין טומאה הסגן קודם, שכן אחד מתפקידיו הוא להחליף את הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים אם נטמא (בבלי נזיר מז,ב).
י. נָשִׂיא שֶׁמֵּת – הַכֹּל מִתְטַמְּאִין לוֹ, וַאֲפִלּוּ כֹּהֲנִים; עָשׂוּהוּ כְּמֵת מִצְוָה לַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ. וְכֵן הַכֹּל אוֹנְנִים עָלָיו.
י. נָשִׂיא. ראש הסנהדרין או המלך (יד"פ, וראה הלכות סנהדרין כו,א). וְכֵן הַכֹּל אוֹנְנִים עָלָיו. שאסורים באכילת קדשים ומעשר שני ואינם יכולים להקריב קרבנות כדין האונן (יד"פ; ולביאור המושג אונן בדברי הרמב"ם ראה לעיל ב,ב בביאור).
יא. בְּנוֹת אַהֲרֹן לֹא הֻזְהֲרוּ עַל טֻמְאַת מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא כא,א) – וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. וְכֵן הַחֲלָלִים מֻתָּרִין לְהִתְטַמֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" – עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם.
יא. הַחֲלָלִים. מי שנולד מנישואי כהן עם האסורה לכהונה (הלכות איסורי ביאה יט,ה-ו), וכן מי שאביו חלל (שם הי"ד).
יב. כֹּהֵן קָטָן – הֲרֵי הַגְּדוֹלִים מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּהוּ; וְאִם בָּא לְהִתְטַמֵּא מֵעַצְמוֹ – אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ, אֲבָל אָבִיו צָרִיךְ לְחַנְּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה.
יב. אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ אֲבָל אָבִיו צָרִיךְ לְחַנְּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה. ראה גם הלכות מאכלות אסורות יז,כז-כח.
יג. מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ לְטֻמְאָה, וְכָל כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן אִם נִכְנַס לְבֵית הַפְּרָס, אוֹ יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹ שֶׁנִּטְמָא בְּדַם תְּבוּסָה אוֹ בְּגוֹלֵל וּבְדוֹפֵק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אָבוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת. אֲבָל אִם נִכְנַס לְבֵית הַקְּבָרוֹת – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה.
יג. מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ לְטֻמְאָה. מחשש שלא ידע היכן מונח המת ויאהיל עליו, גזרו חכמים טומאה על שטח של ארבע אמות מסביב למת. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים. לְבֵית הַפְּרָס. שדה שהיה בה קבר ונחרש, וכעת יש בה עצמות מת שנתפרסו בכל השדה, וחכמים גזרו עליה טומאת מת (ראה הלכות טומאת מת י,א). לְחוּצָה לָאָרֶץ. חכמים גזרו טומאת מת על אדמת ארצות הגויים מפני שהם אינם נזהרים לקבור במקום אחד ויש סבירות שיש באדמה עצמות מת כשעורה (שם ב,טז, פה"מ אהלות ב,ג). בְּדַם תְּבוּסָה. רביעית דם שמעורב בה דם שיצא מהמת כשהיה חי עם דם שיצא ממנו לאחר מיתתו, ודם זה מטמא מדברי חכמים (הלכות טומאת מת ב,יג). בְּגוֹלֵל וּבְדוֹפֵק. גולל הוא הכיסוי המונח על הקבר מלמעלה, והדופק הם האבנים התומכות את הגולל מהצדדים, ומטמאים באוהל ובמגע מדברי חכמים (שם הט"ו). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת. ב,יג-טז, ה,יא. אֲבָל אִם נִכְנַס לְבֵית הַקְּבָרוֹת לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שבכניסתו לבית הקברות הוא מאהיל על הקברות והקבר מטמא באוהל מן התורה (שם ב,טו). אך אם אינו מאהיל על הקברות והוא בתוך ארבע אמות מן הקברים מכים אותו מכת מרדות (כמבואר בתחילת ההלכה), ומחוץ לארבע אמות מותר (רדב"ז).
יד. מֻתָּר לְכֹהֵן לְהִתְטַמֵּא בְּבֵית הַפְּרָס אוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לִדְבַר מִצְוָה, בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ אֶלָּא הוּא, כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה; אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיְּלַמְּדוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – לֹא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לִלְמֹד. וְכֵן מִתְטַמֵּא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לִכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. כֵּיצַד? אָבֵל שֶׁהָלַךְ לְבֵית הַפְּרָס – הַכֹּל הוֹלְכִין אַחֲרָיו לְנַחֲמוֹ שָׁם. וְכֵן מְדַלְּגִין עַל גַּבֵּי אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים לִקְרַאת מְלָכִים, וַאֲפִלּוּ מַלְכֵי גּוֹיִם, כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּינָם לְבֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיַּחֲזֹר כְּבוֹדָן לִמְקוֹמָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן מִטַּמֵּא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לָדוּן עִם הַגּוֹיִם וּלְעַרְעֵר עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַצִּיל מִיָּדָם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יד. מֻתָּר לְכֹהֵן לְהִתְטַמֵּא בְּבֵית הַפְּרָס אוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לִדְבַר מִצְוָה וכו'. משום שמדובר בטומאה מדברי חכמים, האיסור נדחה מפני מצוות פרייה ורבייה או תלמוד תורה. וְכֵן מִתְטַמֵּא בְּטֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לִכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. שכבוד הבריות דוחה איסור מדברי חכמים (ראה גם הלכות כלאיים י,כט). וְכֵן מְדַלְּגִין עַל גַּבֵּי אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים. ארונות של עץ שמניחים בהם את המת, אם יש חלל טפח בין המת לכיסוי הארון דינו כאוהל החוצץ בפני הטומאה, וכשאין חלל טפח אין הארון חוצץ והטומאה בוקעת ועולה. ואף על פי שברוב הארונות יש חלל טפח, גזרו חכמים טומאה על כלל הארונות מחמת המיעוט שאין בהם חלל טפח (ראה הלכות טומאת מת יב,ו). לִקְרַאת מְלָכִים. משום כבוד מלכות. וַאֲפִלּוּ מַלְכֵי גּוֹיִם כְּדֵי לְהַבְחִין וכו'. שלאחר שיחזור כבוד ישראל, יוכל לראות את גודל השכר של מלכי ישראל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַצִּיל מִיָּדָם. שמציל את ממונו מידם.

תקציר הפרק 

🤔 אליפות ישראל בקפיצה מבתי קברות… עד כמה רחוק אפשר לקפוץ? – הרבה! הקופץ האמריקאי רוברט בימון הצליח לנתר למרחק של 8.90 מטרים בתחרות שהתקיימה לפני יותר מ-50 שנים, ומאז אף אחד לא הצליח לעקוף אותו… אבל זה רק בגלל שעם ישראל עדיין לא שלח את הכוהנים שלו לתחרויות הקפיצה! כן, מתברר שיש ענף לא-מוכר של קפיצה והוא קפיצה מבתי קברות: "כהן שנכנס לאוהל המת או לבית הקברות בשגגה, ואחר שידע, התרו בו: אם קפץ ויצא – פטור". אכן, "אם ישב שם כדי השתחוויה", דהיינו: זמן מועט שבו אפשר להשתטח על הקרקע ולהשתחוות, "הרי זה לוקה", שכן שהה יותר מדי זמן במקום האסור לו (הלכה ד) 🤾🏾‍♂️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק ג' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן