פרק ג', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַבָּא עַל אֵשֶׁת קָטָן, אֲפִלּוּ הָיְתָה יְבָמָה שֶׁבָּא עָלֶיהָ בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן הַבָּא עַל אֵשֶׁת חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה וְאֵשֶׁת טֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס, וְעַל הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה אֵשֶׁת הַפִּקֵּחַ, וְעַל אִשָּׁה שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק אוֹ מְגֹרֶשֶׁת בְּסָפֵק – כֻּלָּן פְּטוּרִין. וְאִם הָיוּ מְזִידִין – מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת.
א. אֵשֶׁת קָטָן. שקידושי קטן ונישואיו לא חלים (הלכות אישות ד,ז, יא,ז). אֲפִלּוּ הָיְתָה יְבָמָה שֶׁבָּא עָלֶיהָ בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שיש לביאה זו משמעות קניינית (הלכות ייבום וחליצה א,טז). חֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. שאינם בני דעת, וקידושיהם אינם חלים מן התורה (הלכות אישות ד,ט. להגדרת חרש ראה הלכות אישות ב,כו). טֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס. שספק אם הם זכרים, וקידושיהם ספק (הלכות אישות ד,יא). הַפִּקֵּחַ. אדם רגיל, שאינו חרש או שוטה. מְקֻדֶּשֶׁת בְּסָפֵק אוֹ מְגֹרֶשֶׁת בְּסָפֵק. שנפל ספק בקידושיה או בגירושיה. כֻּלָּן פְּטוּרִין. שאין כאן אשת איש גמורה.
ב. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה אֵשֶׁת הַגָּדוֹל: אִם קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ – הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק, וְהִיא פְּטוּרָה מִכְּלוּם, וְנֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שׂוֹטָה; וְאִם הִיא בַּת מֵאוּן – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְהִיא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן.
ב. אִם קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ. שהאב מקבל את קידושי בתו כשהיא קטנה או נערה, והקידושין חלים מן התורה (ראה הלכות אישות ג,יא). וְנֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ. ככל אשת איש שזנתה (הלכות גירושין יא,יד). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שׂוֹטָה. הלכות סוטה ב,ד. בַּת מֵאוּן. קטנה שהתייתמה מאביה או שיצאה מרשותו (על ידי נישואין), קידושיה חלים מדברי חכמים בלבד, ויכולה להפקיעם בלא גירושין על ידי שאומרת בפני שניים שאינה מעוניינת להישאר עם בעלה (הלכות אישות ד,ז, הלכות גירושין יא,א). מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. שלפי דין התורה איננה נחשבת כנשואה. וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. ואף שאשת כהן שנאנסה נאסרת עליו (לקמן יח,ז), זו מותרת, מכיוון שאינה אשתו מדין תורה.
ג. בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה כְּשֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ כֹּהֵן בֵּין שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ מַמְזֵר אוֹ נָתִין אוֹ שְׁאָר מְחֻיְּבֵי לָאוִין – הֲרֵי זוֹ בִּשְׂרֵפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת וכו' בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף" (ויקרא כא,ט), וּבוֹעֲלָהּ בְּחֶנֶק. וְכֵן בַּת יִשְׂרָאֵל אֵשֶׁת כֹּהֵן – בְּחֶנֶק, כְּדִין כָּל אֵשֶׁת אִישׁ.
ג. וַאֲפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ מַמְזֵר אוֹ נָתִין וכו'. שפסל אותה מן הכהונה (לקמן יח,ג. להגדרתם ראה לקמן יב,כב-כד, טו,א, הלכות אישות א,ז), ואף על פי כן עונשה בשרפה מפני שהיא בת כהן. וְכֵן בַּת יִשְׂרָאֵל אֵשֶׁת כֹּהֵן בְּחֶנֶק. שאף על פי שאוכלת בתרומה וקדשים ככהנים (ראה הלכות תרומות ו,ג), עונש השרפה ייחודי למי שהיא בת של כהן דווקא.
ד. הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה – שְׁנֵיהֶן בִּסְקִילָה. וְאֵינָן חַיָּבִין סְקִילָה עַד שֶׁתִּהְיֶה נַעֲרָה בְּתוּלָה מְאֹרָסָה וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ. הָיְתָה בּוֹגֶרֶת, אוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, אֲפִלּוּ מְסָרָהּ הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל וְזִנָּת בַּדֶּרֶךְ – הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק.
ד. מְאֹרָסָה. ארוסה, מקודשת. הָיְתָה בּוֹגֶרֶת. שכבר אינה נערה (ראה הלכות אישות ב,א-ב). שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. שבכניסתה לחופה נעשית נשואה, אף בלא ביאה (הלכות אישות י,א-ב). מְסָרָהּ הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל. ויצאה מרשות אביה במעשה זה (ראה הלכות אישות כב,ב).
ה. וְהַבָּא עַל קְטַנָּה מְאֹרָסָה בְּבֵית אָבִיהָ – הוּא בִּסְקִילָה וְהִיא פְּטוּרָה. וְנַעֲרָה מְאֹרָסָה בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנָּת – בִּסְקִילָה.
ה. הוּא בִּסְקִילָה. שאף קטנה בכלל נערה. וְהִיא פְּטוּרָה. שאינה בת עונשין. וְנַעֲרָה מְאֹרָסָה בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנָּת בִּסְקִילָה. שעונש הסקילה חמור מן השרפה, ולעולם מטילים את העונש החמור (הלכות סנהדרין יד,ד).
ו. בָּאוּ עָלֶיהָ עֲשָׂרָה וְהִיא בְּתוּלָה בִּרְשׁוּת אָבִיהָ זֶה אַחַר זֶה – הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה, וְכֻלָּן בְּחֶנֶק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁבָּאוּ עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ. אֲבָל אִם בָּאוּ עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – עֲדַיִן הִיא בְּתוּלָה, וְכֻלָּן בִּסְקִילָה.
ו. וְכֻלָּן בְּחֶנֶק. כדין אשת איש, מפני שאחרי הבועל הראשון כבר אינה בתולה. אֲבָל אִם בָּאוּ עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. בפי הטבעת, ואף אחד מהם לא פגע בבתולין.
ז. נַעֲרָה מְאֹרָסָה שֶׁהָיְתָה מְשֻׁחְרֶרֶת אוֹ גִּיּוֹרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה וְנִתְגַּיְּרָה וְהִיא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים – הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק כְּכָל אֵשֶׁת אִישׁ.
ז. מְשֻׁחְרֶרֶת. שהייתה שפחה כנענית ונשתחררה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה וְנִתְגַּיְּרָה וְהִיא פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים. אף שהיא מוחזקת כבתולה (ראה הלכות אישות יא,א-ג). הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק. שנאמר בדין סקילת נערה מאורסה: "כי עשתה נבלה בישראל" (דברים כב,כא), ואלו אינן בנות ישראל.
ח. דִּין חָדָשׁ יֵשׁ בַּמּוֹצִיא שֵׁם רַע. וּמַה הוּא הַחִדּוּשׁ? שֶׁאִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה כְּשֶׁהָיְתָה נַעֲרָה מְאֹרָסָה, אַף עַל פִּי שֶׁזִּנְּתָה אַחַר שֶׁיָּצְאָה מִבֵּית אָבִיהָ, וַאֲפִלּוּ זִנְּתָה אַחַר שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה קֹדֶם בְּעִילַת הַבַּעַל – סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. אֲבָל שְׁאָר נְעָרוֹת מְאֹרָסוֹת שֶׁאֵין לָהֶן דִּין הוֹצָאַת שֵׁם רַע, שֶׁזִּנּוּ מֵאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִבֵּית הָאָב – הֲרֵי הֵן בְּחֶנֶק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּאֵשֶׁת אִישׁ שָׁלֹשׁ מִיתוֹת: יֵשׁ אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהִיא בְּחֶנֶק, וְיֵשׁ אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהִיא בִּשְׂרֵפָה, וְיֵשׁ אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהִיא בִּסְקִילָה.
ח. בַּמּוֹצִיא שֵׁם רַע. בעל שטען לאחר הנישואין, שאשתו זנתה בעודה ארוסה (להרחבה ראה הלכות נערה בתולה פרק ג). סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. שנאמר בה: "והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה" (דברים כב,כא; וראה בהלכה הבאה). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ד.
שֶׁבְּאֵשֶׁת אִישׁ שָׁלֹשׁ מִיתוֹת. שלושה סוגים של המתה על זנות אשת איש: נערה מאורסה ושיצא עליה שם רע – בסקילה (לעיל הל' ד-ח), בת כהן – בשרפה (לעיל ה"ג), וכל השאר – בחנק.
ט. וְהֵיכָן סוֹקְלִין אֶת נַעֲרָה מְאֹרָסָה שֶׁזִּנְּתָה? אִם זִנָּת בְּבֵית אָבִיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵעִידוּ עָלֶיהָ הָעֵדִים אֶלָּא אַחַר שֶׁבָּאָה לְבֵית חָמִיהָ וְנִשֵּׂאת – הֲרֵי זוֹ נִסְקֶלֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. זִנָּת בְּבֵית חָמִיהָ קֹדֶם שֶׁיִּמְסֹר אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵעִידוּ עָלֶיהָ אַחַר שֶׁחָזְרָה לְבֵית אָבִיהָ – הֲרֵי זוֹ נִסְקֶלֶת עַל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר הַהִיא.
ט. אִם זִנָּת בְּבֵית אָבִיהָ… נִסְקֶלֶת עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. שנאמר "והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה… כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה" (דברים כב,כא). קֹדֶם שֶׁיִּמְסֹר אוֹתָהּ. אביה, לבעל או לשליחיו (וראה לעיל ה"ד). פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר הַהִיא. שנאמר לגבי נערה מאורסה שזנתה "והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא וסקלתם אותם באבנים" (דברים כב,כד).
י. בָּאוּ הָעֵדִים אַחַר שֶׁבָּגְרָה אוֹ אַחַר שֶׁבְּעָלָהּ בַּעְלָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵעִידוּ שֶׁזִּנְּתָה בְּבֵית אָבִיהָ כְּשֶׁהָיְתָה נַעֲרָה – הֲרֵי זוֹ נִסְקֶלֶת בְּבֵית הַסְּקִילָה.
י. בְּבֵית הַסְּקִילָה. מקום המיועד לסקילת נידונים למוות (ראה הלכות סנהדרין יב,ג).
יא. הָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה – נִסְקֶלֶת עַל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר.
כָּל מִי שֶׁמִּצְוָתָהּ לִסְקֹל אוֹתָהּ עַל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, אִם הָיְתָה עִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם – סוֹקְלִין אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְכָל מִי שֶׁמִּצְוָתָהּ לִסְקֹל אוֹתָהּ עַל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, אִם לֹא הָיָה לָהּ אָב אוֹ שֶׁהָיָה לָהּ אָב וְלֹא הָיָה לוֹ בַּיִת – הֲרֵי זוֹ נִסְקֶלֶת בְּבֵית הַסְּקִילָה, לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית אָב אֶלָּא לְמִצְוָה.
יא. הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה. שאמה התגיירה בהיותה מעוברת. נִסְקֶלֶת עַל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר. כדלעיל ה"ט, ולא על פתח בית אביה, שאינה מיוחסת אחריו.
עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. שאף פתח זה נידון כשער העיר (ראה הלכות סנהדרין טו,ב). אֶלָּא לְמִצְוָה. לכתחילה, אך אם הדבר אינו אפשרי, אין הוא מעכב את ביצוע הדין.
יב. הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת בִּיאוֹת הַרְבֵּה – חַיָּב כָּרֵת אוֹ מִיתַת בֵּית דִּין עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּית דִּין יְכוֹלִין לְהָמִית אֶלָּא מִיתָה אַחַת – הֲרֵי הַבִּיאוֹת נֶחֱשָׁבוֹת לוֹ בַּעֲבֵרוֹת הַרְבֵּה. וְכֵן אִם בָּא בִּיאָה אַחַת שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁמוֹת הַרְבֵּה: אִם הָיָה שׁוֹגֵג – מֵבִיא קָרְבָּן עַל כָּל שֵׁם וָשֵׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּיאָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת; וְאִם הָיָה מֵזִיד – הֲרֵי זוֹ נֶחֱשֶׁבֶת לוֹ בַּעֲבֵרוֹת הַרְבֵּה. וְכֵן יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְלוֹקֶה עָלֶיהָ מַלְקֻיּוֹת הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יב. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּית דִּין יְכוֹלִין לְהָמִית וכו'. ואפשר היה לחשוב שאין משמעות לריבוי החיובים. מִשֵּׁמוֹת הַרְבֵּה. איסורים רבים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת. ד,א-ב. יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְלוֹקֶה עָלֶיהָ מַלְקֻיּוֹת הַרְבֵּה. משום שיש בה כמה איסורים יחד. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יז,ח-י.
יג. שִׁפְחָה חֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה – הִיא שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין וּמְקֻדֶּשֶׁת לְעֶבֶד עִבְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה" (ויקרא יט,כ). הָא אִם נִשְׁתַּחְרְרָה כֻּלָּהּ – חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁהֲרֵי תֵּעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת.
יג. שִׁפְחָה חֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. שנאמר בתורה דין מיוחד למי שבא עליה. שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין. שהייתה של שני שותפים, ואחד מהם שחרר את חלקו בה. וּמְקֻדֶּשֶׁת לְעֶבֶד עִבְרִי. שמותר בשפחה (ראה הלכות עבדים ג,ג-ד). אך מי שאינו עבד עברי אסור בשפחה (לקמן יב,יא). אִם נִשְׁתַּחְרְרָה כֻּלָּהּ… תֵּעָשֶׂה אֵשֶׁת אִישׁ. כאשר ישחרר אותה השותף השני, יושלמו קידושיה לאותו אדם שקידשה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. ד,טז.
יד. בִּיאַת שִׁפְחָה זוֹ מְשֻׁנָּה מִכָּל בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הִיא לוֹקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה" (ויקרא יט,כ), וְהוּא חַיָּב קָרְבַּן אָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (שם יט,כא). וְאֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה מֵבִיא אָשָׁם. וְהַבָּא עָלֶיהָ בִּיאוֹת הַרְבֵּה, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה – מֵבִיא אָשָׁם אֶחָד. אֲבָל הִיא חַיֶּבֶת מַלְקוּת עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה אִם הָיְתָה מְזִידָה, כִּשְׁאָר חַיָּבֵי לָאוִין.
יד. מְשֻׁנָּה מִכָּל בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. יש בה דינים חריגים, שיבוארו לקמן. שֶׁהֲרֵי הִיא לוֹקָה שֶׁנֶּאֱמַר בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה. רק האישה לוקה, שלמדו מן המילה 'תהיה' שהמדובר על האישה בלבד. וְהוּא חַיָּב קָרְבַּן אָשָׁם וכו'. וזהו דין חריג, שהרי בכל מקום הושוו דיני האיש והאישה (ראה לקמן יז,ה). וְאֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד… מֵבִיא אָשָׁם. בניגוד לאיסורי ביאה אחרים שרק השוגג מביא קרבן (לעיל הי"ב). וְהַבָּא עָלֶיהָ בִּיאוֹת הַרְבֵּה… מֵבִיא אָשָׁם אֶחָד. בניגוד לאיסורי ביאה אחרים שהשוגג מביא חטאת על כל ביאה וביאה, אם היו העלמות ביניהן (הלכות שגגות ה,ב).
טו. הַמְעָרֶה בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה וְלֹא גָּמַר בִּיאָתוֹ – פָּטוּר מִכְּלוּם, עַד שֶׁיִּגְמֹר בִּיאָתוֹ. וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַגְּדוֹלָה הַבְּעוּלָה הַמְּזִידָה וּבִרְצוֹנָהּ, אֲבָל אִם הָיְתָה קְטַנָּה אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּעוּלָה אוֹ שֶׁהָיְתָה שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה אוֹ יְשֵׁנָה – פָּטוּר. וְכֵן אִם בָּא עָלֶיהָ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – פָּטוּר, שֶׁבְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה לֹא הִשְׁוָה בִּיאָה כְּדַרְכָּהּ לְבִיאָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁכְבַת זֶרַע" (ויקרא יט,כ). אֲבָל בִּשְׁאָר בִּיאוֹת לֹא חִלֵּק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" (שם יח,כב, כ,יג) – מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁשְּׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת לָאִשָּׁה.
טו. הַמְּעָרֶה… וְלֹא גָּמַר בִּיאָתוֹ פָּטוּר. שנאמר בה: "ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע" (ויקרא יט,כ), בניגוד לשאר העריות, שיש בהן חיוב בהעראה (להגדרות ולדינים ראה לעיל א,י). בִּשְׁאָר בִּיאוֹת. של איסורי העריות. שֶׁשְּׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת. כדרכה ושלא כדרכה.
טז. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּשִׁפְחָה שֶׁהוּא פָּטוּר – הוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן וְהִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּלְקוּת, אֲבָל מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין וּגְדוֹלִים.
טז. אֲבָל מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם. שהדבר קרוב לאיסור.
יז. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה – הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה גְּדוֹלָה וּבְעוּלָה וּבִרְצוֹנָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁאֵין הָאִישׁ חַיָּב קָרְבָּן עַד שֶׁתִּתְחַיֵּב הִיא מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה… וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (ויקרא יט,כא).
יז. וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. לכשיגדל ויהיה בן דעת (הלכות שגגות ט,ג). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הט"ו.

תקציר הפרק 

פרק ג הלכות איסורי ביאה

אשת איש

סוגי העונשים:

😞חנק – הנואף עם אשה בעולה/נשואה.
😞שריפה –בת כהן שזינתה.
😞סקילה –נערה בתולה מאורסה בבית אביה, וכן במוציא שם רע.

פטורים – חסרות דעת או שהבעל חסר דעת, וכן ספקות.
מקום הסקילה: פתח בית אביה, או שער העיר, או בית הסקילה (כמפורט בפרק)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1העונש החמור ביותר באיסורי ערווה ניתן לנערה מאורסה?

2.שפחה חרופה זו שפחה קטנה?

3.אין באיסורי ערווה עונש מלקות רק בשפחה חרופה?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן